לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נחלות · סימן רפג
דין ירושת גוי וגר וישראל משומד ובו ג' סעיפים:
א הגוי יורש את אביו הגוי דבר תורה דכתיב ולבני לוט נתתי את ער ירושה והגר אינו יורש את אביו הגוי שהרי הגר בקטן שנולד דמי ואין לו יחס עם שום אדם אפילו עם בניו הנולדי' לו קודם שנתגייר כמ"ש פעמי' מ"מ אחז"ל שיהא הגר יורש את אביו הגוי מדבריהם כדי שלא יחזור לסורו בעבור הירושה וכיון שאין גר יורש את אביו גוי מן התורה ומן התורה אין לו שום זכות בנכסיו אלא מדברי סופרים לפיכך גוי וגר שירשו אביהם גוי יכול הגר לומר לגוי טול אתה ע"ז ויין נסך ואני מעות שכל זמן שלא באו לרשותו אין לו זכות בהן ולא הוי נהנה מע"ז ואם משבאו לרשותו הרי זכה ואסור אח"כ להחליפן דה"ל הנאה מע"ז ויין נסך ואין הגוי יורש את אביו הגר לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דליכא למיחש למידי זבן גר את הגר אב ובנו אינו יורש אחד את השני לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אפילו היה לו בן שילדתו בקדושה מאחר שהורתו היתה שלא בקדושה אינו יורש את אביו ולא אביו יורשו. ישראל שהיה חייב לגוי ומת הגוי אם ידוע הוא לגוים חייב לפורעו משום קידוש השם ואם אין גוים יודעים מזה אינו חייב לפרוע ליורשיו דראה ויתר גוים כתיב.
ב ישראל שהמיר יורש את קרוביו הישראלים מן התורה דהא ק"ל אע"ג דחטא ישראל הוא דכתיב חטא ישראל וגומר ועוד כתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ועשו ישראל משומד היה וירש והוריש לבניו ואם ראו ב"ד לאבד לו את ממונו ולקונסו שלא יירש כדי שלא להחזיק ידי הרשע הרשות בידם דהפקר ב"ד הפקר ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המשומר להם. ואפי' כתב המשומד ונתן הנכסי' לאחרי' אין במתנתו כלום דמיד שמת מורישו של המשומד נפלו הנכסים קמי בניו ואין לו כח בהם דקנסוהו וי"א שמניחין הירושה ביד בית דין אולי יחזור בתשובה ואז יתנו לו ישראל ורש קרובו המשומד אפי' היה ממון המשומד מופקר ביד ישראלי' אחרים נותנין לקרוביו הראויים ליורשו בישראל ואפי' היו לו בנים בגיותו מישראלית אבל אם הנפקד שלח יד בממון הפקדון של המשומד בחיי המשומד קנאו הנפקד בשליחות יד שעשה דשוב אינו שומר עוד עליו אלא בגזלן שלקחו ממנו בכח וקנאו בחיי המשומד שהרי מותר לגוזלו וכן אם תבעו המשומד ובקש ממנו ממונו ולא רצה ליתנו לו אם יש לו עדי' על זה לנפקד זכה במה שבידו ואין יורשי המשומד יכולין להוציא מיד הנפקד הן בחיי המשומד הן לאחר מותו שכל המוחזק בנכסיו יכול לזכות בהן כל זמן שהוא חי דהותר ממונו בחייו ואם לא החזיק בהן בחייו ומת נפלו מיד קמי יורשיו וצריך לתתן ליורשיו ישראל משומד שמתה לו אמו ויש לו קרובים מן האב אם המשומד גדול שראוי לקונסו בירושתו גם יורשיו אינם יורשין ממנו ונשאר הירושה ליורשי האם. ואם המשומד קטן שאינו ראוי לקנוס יורשין מן האב יורשין את אמו דמיד שמתה נפלו הנכסים קמי המשומד והם יורשין אותו וכן בעל יורש במקו' אשתו המשומד' אע"פ שמת אביה לאחר שנשתמד' ומתה היא אח"כ הבעל יורש אות' אע"ג שהיא גדולה לא שייך קנס לגבי דידה הואיל וידו כירה נפלו הנכסים מיד לידו.
ג לאה נשבית ואמה קבצה מעות לפדיונ' ואחר כך קודם שפדאוה נשתמדה לאה ונטמאה בין הגוים אם היה אפשר להחזיר המשות לכל אחד וא' היה הנכון והיושר שהרי לא התנדבו אלא ע"מ לפדותה ולא יצא המעות מרשותם עד שתפדה וכל זמן שלא תפדה הוא שלהם אבל אם א"א להחזיר לכל א' את שלו יעשו בו צרכי רבים והיותר טוב שמחזיקים לצורך פדיון שבוים ואם באולי יתכן שבאחרית הימים יוכלו לפדות בהם אותה שבוייה עצמה תפדה בהם וע"ל בע"ז סי' רנ"ג סעיף ו'.