לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי ממון · סימן תיד
אימתי אדם רשאי להוציא זבלים לר"ה ובו ב' סעיפים:
א אין אדם רשאי להוציא זבלו לר"ה שלא בשעת הוצאת זבלים כדי להניחם שם אלא מיד כשיוציאם יוליכם משם אבל בשעת הוצאות זבלים יש לו רשות להוציא את זבלו והגלל לר"ה ולצוברן כל ל' יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה לזבל בהם שדותיו שתנאי זה התנה יהושע כשהכניסם לארץ והנחילם אותה שלא יקפידו על זה ואע"פ כן אם הזיקו חייב לשלם שלא נתן להם רשות להוציאו אא"כ משמרו שלא יזיק אחרים ואסור לאחר לזכו' בו ואם יזכה בו אחר יש בו משום גזל וי"א שאם הזיק לאחר שהזיק כל הקודם בו זכה.
ב בד"א בזבל וגלל שאין בו כ"כ היזק לרבים אבל תבן וקש שהם מזיקים יותר לפי שהם ארוכים וגם מחליקין אדם ובהמה אן לו רשות להוציאם ואם הוציאם קנסוהו חכמים שיהיו כהפקר וכל הקודם בהן זכה בין בעקר התבן והקש בין במה שהשביחו דקנסוהו גופו משום שבחא והוא שזכה בהן מעצמו ולא שאל אבל אם בא לשאול אם יש לו רשות לזכות בהן אין מורין לו כן בגופן אבל בשבחן מורין לו שיטלנו ואם התרו בבעלים ולא סלקו מפקירין אותו לכל וכל זה לא איירי אלא כשזכה בהן אחד לאחר שהשביחו אבל אם זכה בהן קודם שהשביחו מבעיא בגמ' אם קנסוהו אם לא ולא איפשיט' לפיכך אם זכה בהן אחר אין מוציאין אותו מידו מספק' וי"א כיון דספיקא דדינ' הוא אפי' תפש מוציאין אותו מידו דאין תפישה מהני בספיקא דדינא וע"ל סי' שפ"ח ואע"פ שאמרנו שקנסוהו שיהיו כהפקר עדיין הם ברשותו לעניין שאם הוזק בהם אדם או בהמה הרי המוציא חייב לשלם.