לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי ממון · סימן תי
בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור ובו ל"ח סעיפים:
א בור הוא מאבות נזיקין דכתיב כי יכרה איש בור וגו' שמאחר שחפרו הוא נתחייב בנזקיו כיון שעשה דבר המזיק בר"ה וזהו ממונו שמזי' במקום שעשאו שאינו זז ממקומו אלא עומד במקומו והעובר עליו ניזוק וזהו האב ותולדתו הוא כל הדומה לו שהוא ממונו ומונח במקומו ומזיק ל"ש אם הוא בעומ' או בגובה או אפי' לא זה ולא זה אלא ששפך מים בר"ה והוחל' בהן שור או חמור חייב
ב כתיב כי יפתח איש ביר או יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו מדכתיב יפתח ויכרה ש"מ אחד הכורה בור ואחד הפותח בור שכרוהו אחר וכסהו כראוי ובא זה וגלהו חייב.
ג חפר אחד בור וכסהו וזה שכסתו חזר וגילהו ונפל שמה וגו' בעל הבור שחפרו חייב וזה האחרון פטור שהרי האחרון לא עשו כלים ואם סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר זה האחרון חייב שכיון שסתמו בעפר נסתלק מעשה ראשון ונעשה הוא בעל התקלה.
ד אחד החופר בור או הלוקח בור או שניתן לו בור במתנה חייב שנא' בעל הבור ישלם בור שיש לו בעלים מ"מ וכן אם נחפר בור ברשותו מאיליו או שחפרו בהמה והיה ברשותו אע"ג דכתיב איש בור ולא שור בור כדבעינן למימר בסעיף שאחר זה מ"מ הואיל והוא ברשותו חייב לכסותו או למלאותו בעפר ולא עשה הרי כאלו הוא חפרו וחייב בנזקיו וכן אם כרה אחר בור ברשותו ונודע לבעל החצר חייב בעל החצר לכסותו ואם לא כסה הוי כאלו חפרה הוא בעצמו וחייב על נזקיה והכורה חייב לשלם לו נזקי חצירו.
ה ודוקא שחפרו בעצמו בר"ה או שחפרו אחר ויש עליו לכסותו ולא כסהו חייב אבל שורו או ממונו שחפרו כגון שהפר חפירה בר"ה או גלגל שם אבן וכשלו בו פטור בעל השור שנ' כי יכרה איש בור ולא שור בור.
ו אחד החופר בור בר"ה או שחופר בור ברשותו ופתחו לר"ה או חפר ברשותו ופתחו לרשות חבירו ונפל בו בהמת חבירו או שחפר ביר ברשותו ופתחו לרשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו שכיון שהפקיר רשותו ינתן לכל רשו' להלוך סמוך לבור היה לו לכסותו לפיכ' חייב בנזקו אבל אם הפקיר רשותו ובורו או שהפקיר בור שברשותו ולא הפקיר רשותו ה"ז פטור שנ' בעל הבור ישלם בור שיש לו בעלים וזה על מה ישלם אם על שעת נפילה הרי אין לו בעלי' דהא הפקר הוא ואם על שעת חפירה הרי ברשו' חפר דרשותו היה בשעת חפירה לפיכ' פטור.
ז החופר בור בר"ה לצורך רבים לשתות ממנו או להשקות ממנה בהמות ומסר להם כיסוי או הודיעו לב"ד שרוצה להסתלק ממנו ושהם יתעסקו בו לכסותו פטור והוא שחפר במקום שיש לו רשות לחפור שם.
ח האומר לחבירו לחפור בור בר"ה והלך וחפרו החופר חייב והמשלח פטור דהחופר בור בר"ה איסורא קעביד וק"ל אין שליח לדבר עביר' דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא היה לו לחפור.
ט הבונה סמוך לר"ה וצריך לחפור ליסוד רשאי לחפור שכן נהגו שיש לכל א' רשו' לחפור לצורך יסוד של הבניין ואפי' להרפיכו לצד ר"ה ואם הוזקו בו פטור הואיל וברשות חפר.
י אחד החופר בור או שיח או מערה או חריץ חייב פי' בור הוא עגול. שיח ארוכה וקצרה מערה מרובעת מכוסה בקירוי אלא שיש לה פה חריץ רחב ומרובעת כמערה ואינו מקורה אלא פיו פתוח ולמה נאמר בור משום דסתם בור הוא עמוק' י' טפחים והודיע אותנו התורה די' טפחים יש בהן כדי להמית שור או חמור והרי הוא בנין אב מה בור שיש בו כדי להמית דהיינו י' טפחים אף כל אלו אינם חייבים אלא א"כ יש בהן י' טפחי' אבל אם היו פחותים מי' ונפל לתוכו שור או שאר בהמה חיה ועוף ומתו פטור שהרי לא היה בהן כדי להמית ולא מחמת הבור מתו אלא מחמת דבר אחר ואנוס הוא ואם הוזקו בעל התקלה חייב נזק שלם דאע"ג שאין בו כדי להמית יש בו כדי להזיק.
יא היה עומק הבור ט' טפחים ומהם טפח אחד מים חייב דקים להו לחז"ל שטפח אחד של מים בתוך הבור תשע חשוב בעומק ב' טפחים רקים בחלל שאין בו מים.
יב ואם היה עמוק ח' ומהם שני טפחים מים או שהיה עמוק ז' טפחים ומהם ג' טפחים מים ונפל לתוכו שור וכיוצא בי ומת מבעי' להו בגמרא אי היי נמי חשיב כל טפח מים כשני טפחים רקים או לא ולא איפשיטא לפיכך אין מחייבים אותו לשלם דמספק לא מפקינן ממונא ואם תפש אין מוציאין מידו וע"ל סימן שפ"ח סעיף ב' שיש חולקים.
יג חפר אחד ח' טפחים ובא חבירו וחפר עוד טפח שניהם חייבים בנזיקין כל אחד לפי מה שחפר דכח שניהם הזיק ב'.
יד וכן אם חפר ארד עשר' שהיא שיעור כדי להמית ובא אחר והשלימו לעשרים ובא אחר והשלימו לשלשים כולם חייבים בין למיתה בין לניזקין כל אחד לפי מה שחפר.
טו אבל אם חפר אחד ט' או מעט יותר שיש בו שיעור כדי להזיק ולא להמית ובא אחר והשלימו לי' שהוא שיעור כדי להמית זה אינו דומה לחפר אחד ט' ובא חבירו וחפר עוד טפח וכן להפר א' י' ובא אחר והשלימו לך' כו' דהתם שניהם עשו מדה אחת או מדת נזקין או מדת מיתה אבל הכא הראשון עשה מדת נזיקין והאחרון עשה מידת מיתה לפיכך האחרון חייב על הכל בין מיתה בין ניזקין ל"ש חפר הראשון ט' והאחרון חפר להעמיק עד י' וכשנפל שמה שור או בהמ' ומת דבהבלא דידיה מת ל"ש לא העמיק אלא נתן אבנים על שפתו עד שחזר להיות עמוק י' שנעשה ההבל י' אבל הניזק לא בהבלא דידיה מת לעולם האחרון חייב בכל. ואם חזר השני וסתם אח"כ הטפ' או הסיר האבנים שהוסיף מבעי' בגמרא אי אמרינן מאי דעביד שקליה ופטור או דלמא כיון שהעמיקו ממלת ניזקין למדת מיתה נסתלקו מעשה ראשון ושוב' קמה ליה כולי' ברשותיה וחייב אע"פ שהסיר האבנים או סתם הטפח ונשאר בתיקו לפיכך אין מחייבין אותו לשלם כו' כדכתבינן בסעיף י"ב.
טז חפר הראשון בור עמוק עשרה ובא האחרון והרחיבה אם הרחיבה בכל הקיפה ונפל לתוכו שור ומת האחרון חייב דאע"ג דמיעט הבלא דבבור רחב אין בו ב"כ הבל כמו בבור קצר הא קירב הזיק הבור שאם לא הרחיב' שמא לא היה השור הולך כ"כ קרוב לבור עד שנפל שמה ואם מצד אחד הרחיבה ונפל שמה שור אם בצד שהרחיב' נפל האחרון חיי' דהא קירב הזיקא ואם בצד האחר נפל האחרון פטיר והראשון חייב דהאחרון לא סייע כלום בהזיק זה דבלא הוא היה ג"כ נופל השור ומת.
יז בור שחייבה עליו תורה אפילו לא מתה הבהמה אלא מהבל הבור חייב וכ"ש אם מת מחבט' שהוא עשאו בידים ואם היה עומק הבור כרחבו אין לו הבל אלא חבט לפיכך אם נפל שם שור ומת וידוע שלא מן החבט כגון שהיו בו הרבה ספוגין ונפל על הספוגין פטור היה עומקו יותר על רחבו יש לו הבל ואם נפל שמה שור ומת אע"ג דידוע שלא נחבט חייב דמחמת ההבל מת.
יח עשה תל גבוה בר"ה והרי אין כאן הבל אלא חבט ונחבטה בו הבהמה ומתה אם היה גבוה י' טפחים חייב לשלם ואם היה פחו' מי' פטור על מיתת הבהמה אבל אם הוזקה בלבד חייב לשלם נזק שלם ואפי' בתל גבוה כל שהוא או בחפירה כל שהוא שהנזק בכל שהוא דבר מצוי וידוע אבל מיתה בפחות מי' אינה מצויה והרי הוא כמו אונס.
יט וכן אינו חייב על מיתת בהמה או על חבטת בתל אא"כ היתה הבהמה קטנה או חרשת או שוטה או סומא או שנפלה בלילה שלא היתה יכולה להזהר אבל היתה פקחת ונפלה ביום ומתה פטור שזה כמו אונס מפני שדרך הבהמ' הפקחת לראו' ולסור מן המכשול'
כ כתיב ונפל שמה שור או חמור ואחז"ל אחד השור ואחד כל בחמ' שוין לחיוב נפילתן בבור כשור וילפי' לה מדכתיב כסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים ישלם משמע אבל על אדם וכלי' פטור וילפינן לה מדכתיב שור וחמור דכיון דחייבה על כל דבר בבור שור וחמור ל"ל ואמרו שור למעוטי אדם וחמור למעוטי כלים שאפי' נפל בו השור עם כלים ומת השור ונשתברו הכלים חייב על השור ופטור על הכלי' מידו לא נתמעט האדם אלא ממיתה דקרא דנפילת הבור במיתה משתעי דכתיב בקרא ההוא והמת יהיה לו אבל בנזק האדם חייב בעל הבור דלא מיעטיה קרא אלא מכופר וכבר אמרנו דאפ' על מיתת בהמה אינו חייב אם היא פקחת אא"כ נפלה בו בלילה וחרשת או סומא ואפי' נפלה בו ביום ודכוות' נתמעט באדם שאם נפל לתוכה אדם ומת אפי' היה סומא או שנפל בלילה בין שהיה בן חורין או עבד פטור ואם הוזק בו האדם אפי' ביום חייב שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכי' וטעמא לפי שכשאדם מהלך עיניו למעלה ואינו מסתכל תמיד לפני רגליו למטה לפיכך לא איבעי ליה לעיוני והיה לו לזה ליזהר שלא לעשות תקלה בד"ה שמא יכשל בה אדם ובשור פקח שהוזק בו ביום יש שמחייבין ג"כ בעל הבור שום השור אינו מתבונן שלא יוזק רק ממכשול מיתה הוא נזהר ויש פוטרין ביום אפילו מנזקי בהמה פקחית משום דבהמה עיניה למטה ודרכה להתבונן שלא תוזק כלל.
כא ועל הכלי' שנפלו כבוד פטור על הכל בין נשברו לגמרי בין הוזקו דהא ממיתה פטרה רחמנ' באותו פסוק ובכלים שבירתן אפי' כל שהוא זו היא מיתתן.
כב כיסהו כראוי אע"פ שהתליע מתוכו ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור שנאמר ולא יכסנו הא אם כסהו פטור ואין צריך למלאותו בעפר לטמטמו. כג כסהו בדבר שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים והלכו עליו גמלים ולא נפלו בו אלא נתרועע הכיסוי ואח"כ הלכו עליו שוורים ונפלו בו אם אין גמלים מצויים באותו מקום ה״ז פטור על השוורים מפני שזה אונס דלא אסיק אדעתי' שיבאו גמלים וירעעוה ויבאו אח"כ שוורים ויפלו בו מיהו אם נפל לתוכו גמל חייב דלעניין זה ה"ל לאסוקי אדעתיה ואפי' על גמל פקח חייב דהואיל וראהו מכוסה לא נזהר בו ועבר עליו ואם דרך שיבאו שם ג"כ גמלים אפי' לפרקים דחוקים חייב אף על השוורים שנפלו בו אח"כ דה"ל תחילתו בפשיעה גבי גמלים דה"ל לאסוקי אדעתיה שמא יבאו וירעעוה וסופו באונס גבי שוורים וחייב דאונס זה מחמת פשיעתו בא דמתוך שפשע גבי גמלים שבאו ורעעוה נפל לתוכו שור זה.
כד כסהו כסוי שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים והתליע מתוכו ונפלו בו שוורים ולא גמלים אע"פ שהגמלי' מצויין שם תמיד והרי הוא פושע גבי גמלים אפ"ה פטור על השוורי' דאנוס הוא דלא ה"ל לאסוקי אדעתיה שיתרוע ולא אמרינן ביה תחלתו בפשיעה גבי גמלים וסופו באונ' חייב דהא לאו מחמ' הפשיע' נפל אלא מחמת הדתלעה שהיא אונס וה"ל תחלתו וסופו באונס ויש מחלקי' ואומרים הא דפטו' בכסהו כיסוי שיכול לעמוד בפני השוורי ואינו יכול לעמוד בפני גמלי' והתליע מתוכו כו' היינו שכסהו בעניין שאינו יכול לעמוד כלל בפני גמלים אלא שאם יעברו עליו גמלים יפלו מיד ובפנ' שוורים יבול לעמוד ושכיחי גמלים ולא עברו עליו אלא התליע מתוכו ונפל לתוכו שור ומת אז פטור דאעפ"י שפשע לענין גמלים לעניין שור לא פשע שהרי אם יעבור עליו שור לא יפול דאם יעברו עליו גמלים יפילוה מיד וישאו פתוח ואז לא יעברו עליו שוורים פקחים ביום שהרי יראו שאינו מכוסה הילכך אם נפל שם שור פיקח פטור שאין זה תחלתו בפשיעה לגבי גמלים וכופו באונס לשוורים אבל אם כבהו בעניין כשיעבור עליו גמל לא יפול מיד אלא יתקלקל בעניין שכשיעבור עליו שור אח"כ יפול שם ושכיחי גמלים והתליע מתוכו ונפל בו שור חייב דאמרינן מיגו שפשע לעניין שור זה עצמו שנפל שהיה ראוי ליפול בו אחרי שיעברו עליו גמלים ויקלקלוהו פשע נמי לגבי' היכא שנפל בו אחר שהתליע מתוכו.
כה בור של שני שותפין הרי שניהם מחוייבין לכסותו ועבר עליו הראשון ולא כיסהו השני ולא כיסהו שניהם חייבים עד שימסור הראשון לשני את הכסוי שיכסנו ותלך לו אז נפטר הראשון ונתחייב השני לכסותו.
כו כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו שני חייב ועד מתי יהיה השני לבדו חייב עד שידע הראשון שהבור מגולה וכדי שישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו וכל תקלה שאירע בו בתוך זה הזמן השני לבדו חייב שהוא פשע שלא שימר וכל תקלה שאירע בו אחר זמן זה שניהם חייבים לשלם שהרי שניהם פשעו בו וי"א שגם לשני כשמצאו מגולה נותנין לו זמן עד שישכור פועלי' ויכרות ארזים אלא שא"צ הודעה.
כז יש מי שאומר שאם אינו מוצא לקנות ארזים מיד אלא ביוקר נותנין לו זמן עד שימצא לקנות בשוויים.
כח כל הנזיקים אם הוא דבר שאין דרך המזיק בעצמו לסלקו אין מחייבין אותו לסלקו עד שישכור פועלים והני מילי דאני' כגון בור שכיסהו כראוי והתלי' אבל בור שהניחו מגולה פושע הוא ולאלתר חייב בנזקין.
כט המכסה בורו בכיסויו של חבירו ובא בעל הכיסוי ונטל את כיסוי בעל הבור חייב ואין בעל הכיסוי צריך להודיעו שנטלו דרשאי כל א' ליקח את שלו והוא היה לו לשמור את בורו.
ל המוסר בורו לשומר לשמור השומר חייב בנזקין ואם מסרו לחרש שוטה וקטן אע"פ שהיה מכוסה הבעלים חייבים מפני שהבור עשוי להתגלות ואלו אין בהם דעת לשמור שלא יתגלה או אפילו אם הם עצמם יגלוהו הבעל חייב שלא שמרו כראוי.
לא בור שכרוי ועומד ונכנס בו אדם להרחיבו או להעמיקו ועמד שור על שפתו ושמע קול הפטיש ונבעת ונפל לתוכו בין מלפניו בין מלאחריו חייב בעל הבור כמו שכבר אמרנו דבור שחייבה עליו תורה בין להבלו בין לחבטו חייב ואם מלפניו נפל הרי מת מן ההבל שנכנס לפיו ואם מלאחריו נפל הרי מת מן החבט לפיכך בעל הבור לעולם חייב אפי' השור פקח וביום דאמרינן לעיל דאבעיה ליה לעיוני ומזיל הכא חייב שקול הכרייה בעתתו ומדמה ביעתותה לא היה יכול לעיוני ולמיזל וכיון שנמצא הנזק בבור בעל הבור חייב והכור' פטור ואע"ג דקול הכרייה גרם שנפל אינו אלא גרמא בעי' וגרמא בניזקין פטור וכיון שא"א להשתלם ממנו ישתלם מבעל הבור אבל אם נבעת השור מקול הכרייה ונתקל בבור ונפל לאחורי הבור שניהם פטורים דשניהם אינן אלא גרמא.
לב שור שדחף בהמה לתוך הבור ומת אם מועד הוא בעל הבור משלם מחצה ובעל השור משלם מחצה ואם תם הוא בעל השור משלם רביע מגופו ובעל הבור משלם ג' חלקים מהיפ' שבנכסיו שבעל הנבילה יכול לומר לבעל הבור פחת נבילה זו יש לי אצלך שהרי נמצאת בבירך אע"פ שהיא גדול' ופקחית היתה כיון שנרפ' הרי זה כמי שנפלה בלילה כל מה שאני יכול להוציא מבעל השור אני מוציא והשאר אתה חייב לשלמו.
לג וכן המניח אבן על פי הבור ונתקל בה השור ונפל לבור ומת המניח את האבן משלם מחצה ובעל הבור מחצה. אם אדם ושור דחפו שור אחד לבור והיה האדם שלא בכוונה שאם היה בכונה היה בעל הבור פטור אבל שלא בכוונה שלשתם חייבים ואם השור מועד משלשים ביניהם אם הוא תם משלם השתות שהוא חצי נזק שעשה הוא והמותר ישלמו ביניהם האדם ובעל הבור.
ה ואם אדם ושור דחפו אשה לבור ויצאו ילדיה האדם לבדו חיי' בכל דשור ובור פטורים מדמי ולדות השור פטור דגבי דמי ולדות כתיב אנשים ולא שוורים ובעל הבור פטור דשור ולא אדם כתיב וכיון שאי איפשר לאישתלומי מהני משתלם מהאי
ו ואם דרפו בו ארם והוזק שלשתם חייבים בנזק והאדם לבדו חייב בשאר הד' דברים דלא חייב' התורה בד' דברים אלא האדם דאיש בעמיתו כתיב וכיון דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי ואם דחפו בו כלים ונשברו האדם ובעל השור חייבים ובעל הבור פטור דחמור ולא כלים אמרה תורה וכיון דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי. לז יש מי שאומר דה"ה לשנים שהזיקו ושניהם בני חייבים אלא שהאחד ברח או אפי' שהוא כאן ואין לו לשלם משתלם מהאחר עד שיעור מה שהיה הוא חייב על נזק זה אילו עשאו לבדו מטעם היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ויש חולקין ואומרים דלא אמרי' היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אלא היכא שזה פטור מדינא דכיון שהתורה פטרה אותו שעמו הוי כאלו הוא עשה בל הנזק לבדו וצריך לשלם כולו אבל אם שותפו מדינא בד חיובא הוא אלא שאין לו לשלם למה יפרע זה בשבילו ולפי זה שור שדחף בהמה לבור האודגא אין בעל הבור משלם אלא ג' חלקים אף על פי שהשור פטור אף מהרביע שהרי אין דנין דיני קנסנת אין בעל הבור משלם אותו בשבילו דהא גם השור בד חיוב הוא אלא שאין דנין אותו והוי כמו בורח או אין לו לשלם.
לח החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו הרי בעל השור פטור דהא השור אנוס הוא ולא עוד אלא אפילו מת השור מחמת נפילתו לבור נוטל בעל השור דמי שורו מיורשי בעל חבור.