לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי ממון · סימן תג
שמין השברים לניזק ואם פחתו או הותירו ובו ג' סעיפים:
א כתיב כדין המזיק ממון חבירו כסף ישיב לבעליו ואחז"ל דישיב רבוייא הוא דהא כבר כתוב ישלם ובא לרבות אפילו שוה כסף ואפילו סובין הוו תשלומין מעליא וכיון דאפי' סובין הוי תשלומין כ"ש השברים מאותו כלי עצמו ששבר שיכול לשום אותם לו בתשלומיו לפיכך אם שבר השור כלי א"א יתן לו המזיק כלי שלם לניזק בעד הכלי ששבר והוא יקח לו השבדים אלא שמין כמה נפחתו דמיו בשביל השבירה ויקח הניזק השברים והמזיק ישלים ב וכן אם המית שור א"א יתן לו שור אחר חי תחתיו אבל שמין את הנבילה כמה היתה שוה בשעת מיתה ותשא' לניזק ומה שנפחת מחמת מיתה ישלם לו ואם נפחתה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין כגון שור שוה ר' שנגחוהו ומת והרי הנבילה שוה בשעת מיתה ק' ובשעת העמד' בדין פחתה ואינה שוה אלא פ' אותו ההפסד על הניזק ואין המזיק משלם אלא נ' אם היה תם ואם הוא מועד אינו משלם אלא ק' ודין זה למדו מקרא דכתיב והמת יהיה לו שהו' מיותר שהיה לו לכתוב שור תחת שור ולישתוק והמת יהיה לו ל"ל לומר שהמת יהיה לו לניזק ואמרו בגמרא מאי אתא לאשמועינן אי לומר ששמין הנבילה לניזק מוכסף ישיב לבעליו נפקא דהשתא אפי' כמה גבולות וטריפות הוה יהיב ליה דהא אפי' סובין יכול ליתן לו דידיה מיבעיא ותירצו לא נצרבה והמת יהיה לו אלא לפחת נבילה כלומר שיהא הניזק מטפל בנבילה וה"ק קרא והמת יהיה לו דמשעת מיתה קאי ברשותיה דניזק ואם הסריח ופחתה דמים משעת מיתה עד שעת העמדה בדין פסידא דניזק הוא וטעמא משום שהיה לו ליטפל בה מיד שמתה ולא היה לו להשהותה עד שתפסד לפיכך דוקא שנודע לו לניזק בשעת מיתה אבל אם לא נודע לו מיד כל הפחת על המזיק עד שיוודע לניזק שכל זמן שלא ידע מה היה לו לעשות וכן אם הוזלה משעה שנודע לניזק עד שעת העמדה בדין שמין מה שהיתה שוה בשעה שנודע לו ולא בשעת העמדה בדין וי"א דבזולא אינו תולה בהודעת הניזק אלא אפי' לא נודע לו הוה של ניזק דבשלמ' פחת בדידיה תליא כשיודע שיטפל בה אבל בזולא דמאי נ"מ בידיעתו וממה שנאמר וגם את המת יחצון דמשמע שהנבילה היא של שניהם חצייה של הניזק וחצייה של המזיק דרשוהו על השבח ע"י שנתייקרה שאם נתייקר' הנבילה משעה שנודע לניזק עד שעת העמדה בדין יהיה השבח שע"י יוקרא של שניה' כגון דבשעה שנודע לו היתה שוה ק' ובשעת העמדה בדין שוה ק"ך חולקין ואם הו' מועד משלם צ' ואם תם משלם מ"ה אע"ג דלעיל סי' שפ"ט סעיף י"א מפקינן ממילת יחצון לרבות ד"ה היינו משום דמלת יחצון יתירה היא דדינא' דהכא מוחצו את השור החי וגם את המת נמי הוה שמעינן ליה בלא מלת יחצון נ"ל מיהו אם נתייקר כ"כ עד שאם יטול המזיק חלק בשבח שע"י יוקרא יעלה השבח יתר מהזיקו כגון שור שוה ה' סלעי' שננח שור שוה ה' סלעים ונתייקרה הנבילה עד שהיא שוה ל' זוז ואם יטול המזיק חצי השבח ירויח בהא ודאי לא שקיל שבחא דמסתמא שאין לו להרויח שהתורה אמר' שלם ישלם המזיק משלם ולא שיטול
ג אע"פ שהניזק מטפל בנבלה מ"מ על המזיק לטרוח בנבילה עד שממציא אותו לניזק כיצד כגון שנפל השור לבור ומת מעלה המזיק הנבילה מן הבור ונותנה לניזק ואח"כ שמין לו פחת הנבילה מה שהיא שוה למעלה על הבור שנא' כסף ישיב לבעליו והמת כלומר שישיב וישלם לניזק הכסף מה שנפחתה הבהמה מחמת שמתה בנפילתה לבור וגם המת ישיבנו לו ואז יהיה שלו לניזק מה שיפחת משם ואילך כמ"ש.