לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי ממון · סימן שצד
בהמה שנפלה לגינה והזיקה וכיצד משערין ההיזק ובו ו' סעיפים:
א בהמה שהלכה במקום שיש לה רשות להלך והוחלק' באבן או במימי רגליה ונפלה לגינת חבירו ונחבטה ע"ג פירות וירקות ה"ז נפילת' אונס כיון שהוחלקה לפיכך אם הפסידה הפירות או הירקות ששיקעתן בקרקע ע"י נפילתה אע"פ שהי' נהנית מחמ' שנפלה על הפירות והירקות שהם רכים והצילוה שלא נחבטה בכח ולא נתרסקו אבריה אינה משלמת אלא מה שנהנית ולא כל מה שהזיק' כיון שבאונס נפלה ואפי' אם אכלה שם פירות ואפי' הלכה מערוגה לערוגה ונשארה שם בגנה כל היום כולו ואכלה אפי' נודע לבעל ולא העלה משם אינה משלמת אלא מה שנהנית ולא מה שהזיקה כיון שתחלת ירידת' לשם באונס נפיל' היתה אבל אם ירדה כדרכה ואכלה משלם מה שהזיקה כדין שן המזיק ואפי' טנפה שם פירו' במי לידה אע"פ שזה אונס משלמת מה שהזיק' דכיון שירדה כדרכה ה"ל תחילתו פשיעה שהיה לו לשומרה שלא תרד וק"ל תחלתו בפשיע' וסופו באונס חייב וכן אם לא יחדה כדרכה אלא שחברותי' דחפוה עד שנפל' לשם משלמת מה שהזיקה דזה הוי נמי תחלתו בפשיע' וסופו באונס שתחלתו היתה בפשיעה שהיה לו להעבירן אחת אחת כדי שלא ידחפו זו את זו ויש חולקין ולא חשבי דחיפת חברותיה פשיעה שכן דרך להעביר הבהמות זו אצל זו ומה לו לעשות שדחפוה.
ב וכשנפלה לגינה ויצאה והוא ידע אע"פ שנפילת' מתחלתה היתה באונס ויצאה והוא ידע ושמרה בשמירה פחות' ופרצ' וחזרה לגינ' אע"פ שחזרה שלא לדעת בעלי' משלם מה שהזיקה מפני שהי' לו לשומר' שמירה מעולה שלא תחזור דאע"פ דשאר בהמה בשמירה פחותה סני לה בשן ורגל כמ"ש לקמן סי' שצ"ו הכא הדבר ידוע כיון שלמדה הדרך לגינה זו הרי חוזרת אליו ולא סגי לה בשמירה פחותה מיהו אם שמרה שמירה מעולה ויצאה והזיקה פטור.
ג המעמיד בהמה על גבי קמת חבירו בין הבהמה היא שלו בין היא של חבירו המעמיד חייב לשלם מה שהזיקה דמזיק בידים הוא ואפי' הפירות הם בר"ה שאין זה שן שפטרה תורה כיון שהעמידה בידים וכן הדין אם הכישה עד שהלכה לקמת חבירו והזיקה שהמכיש חייב לשלם מה שהזיקה דמזיק בידים הוא ודוקא הכישה וכיוצא בזה שעשה בה מעשה בידים שתלד ותזי' אבל אם קם לה באפה עד שהלכה שם פטור דלא הוי אלא גרמא בניזקין.
ד בהמה שאכלה או הזיקה פירות מחוברין לקרקע ועדיין לא נגמר בישולן שצריכין עדיין לקרקע כיצד משערין הנזק שאין לומ' שישומו אותה הערוגה שאכלה לבדה מפני שמפסיד את המזיק ששמין אותה בכל שווייה וערוגה לבדה נמכרת ביוקר לפי שמועט הוא ואינו מצוי לימכר ועני שאין ידו משנת לדמי הקרקע גדול קונה אותה ביותר מדמיה ועל זה אמרה תורה ובער בשדה אחר ודקדקו ז"ל ודרשו מדכתיב בשדה בבי"ת ולא כתיב ובעד שדה אחר מלמד ששמין אותה ע"ג שרה אחר שלא ישלם המזיק הרבה יותר מהזיקו וכדי שגם הניזק לא יפסיד הרבה כגון אם ישומו ערוגה בתוך מכירת שדה גדול הרבה מאד אינה נחשבת רק לדבר מועט שהקונה שדה גדול אינו נותן פחות בשביל פחת ערוגה קטנה לפיכך שיערו חכמים לצאת ידי הניזק והמזיק ואמרו שישומו הנזק בששים כיצד רואין מה שהפסידה ושמין מי שבא לקנות ששים חלקים יחד בכדי מה שאכלה שאם אכלה בית סאה שמין ששים בית סאה באותה שדה כמה היתה שוה וכמה היא שוה עכשיו אחר שנפסד בו הבית סאה ומשלם השאר וכן אם אכלה קב או רובע או אפילו קלח אחד שמין לעולם מה שאכלה עם ששים כנגד מה שאכלה.
ה ואם אכלה פירות גמורים שאינם צריכין לקרקע משלם דמי פירות גמורים בשוויים אם סאה משלם דמי סאה ואם סאתי' משלם דמי סאתיים דהא דאמר' תורה ובע' בשדה אחר מלמד ששמין ע"ג השדה ה"מ מידי דצריך לשדה אבל הני כיון דלא צריכ' לשדה בעיניהו בעי שלומי מה הפסידה.
ו וכן הקוצץ אילן של חבירו אם לא נגמ' גידולו שלא הגיע לכלל שיהא ראוי לעקור ולשתול במקום אחר אז דינו בפירות שלא נגמרו ושמין אותו בששים ואם נגמר גידולו עד שראוי לעוקרו ולשותלו במקום אחד אז דינו כפירות גמורין ושמין אותו בפני עצמו וכל כיוצא בזה כגון שאכלה פירות דקל או הקוצץ פירות דקל של חבירו ואכלן אם היה דקל רומי וכיוצא בו שאין התמרים שלו יפות לימכר בפני עצמן משערין אותן בששים אגב קרקע ואם הוא דקל פרסי וכיוצא בו שהתמרי' שלו יפות ביותר משערים הדקל בפני עצמו כמה היה שוה וכמה הוא שוה עכשיו