לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזיקין · סימן שפו
חילוק שבין גרמי בנזקין לדיני דגרמא והזורק כלי מראש הגג ובו ד' סעיפים:
א יש צד במזיק ממון חבירו שאינו עושה בו שום מעשה אלא שבגרמתו בא הנזק לחבירו ולפעמים בא הנזק לניזק ע"י גרמת המזיק בחוזה ובגרם קרוב וכאילו עשאו המזיק כמעט בידים וזהו שקראוהו בגמרא גרמי בפתח תחת הג' וביוד בסוף וחירוק תחת המ"ם ולפעמים שנעשה הנזק ע"י המזיקו ברפיון ובגרם רחוק שנתגלגל הדבר מרחוק עד שבסבר המזיק אירע היזק לניזק מרחוק וזהו שקראוהו בגמרא גרמא בניזקין באלף בסוף ובשבא תחת הג' ובקמץ תחת הר' והמ"ם ונ"ל בטעם לשונות הללו על דרך הדקדוק כמו שיש חילוק בלשון הקדש בין קל לכבד כגון בין שלח בקמץ תחת השין שהיא מבנין פעל הקל ובין שלח בחיריק תחת השין שהוא מפעל הכבד וכן שבר ושיבר ואמרו חכמי הדיקדוק שאין חילוק בין זה לזה אלא שקל מורה על פעולה רכה שאינה חזקה והכבד מורה על פעולה שנעשית בחזקה כגון ושלח בקמץ פירושו ששלח את השליח שילך ויחזור אליו ושלח בחיריק פירושו שמשלחו שלא יחזור אליו עוד כמו ושלח את אשתו שמשלחה ממנו שלא תחזור אליו עוד וכן וישלח את העורב וישלח את היונה דנח כמו שפירש"י שם וכן מלת שבר כשהוא מן הקל מורה על שבר קטן שיש בכלי וכשהוא מן הכבד מורה שנשבר בחזקה לחתיכות הרבה וזה פשוט בחכמת הדקדוק ה"נ נ"ל במלה זו דגרם שנשתמשו בו בתלמוד הרבה כגון דבר הגורם לממון גורם לשכינה שתסתלק וכה"ג או גרמא בניזקין או דיני דגרמי כשנשתמשו בו בעניין שנעשה גרם ההיזק בחוזק ובסבת קרובה קראוהו גרמי שהוא מן הכבד שהרי הפתח שתחת דנ' היא תנועה קטנה ותהיה הר' שאחריה מורגשת כידוע במלאכת הרקדוק וכשנעשה ההיזק ע"י המזיק בחולשה ברפיון ובסבה רחוקה קראוהו גרמא בשבא תחת הג' וקמץ תחת הרי"ש והמ"ם שהוא מן הקל כמו בשלח ושילח נ"ל. ועל פי היסוד הזה תמצא מבואר מה שאמרו ז"ל בגמר' דק"ל גרמא בניזקין פטור ואמרו ז"ל ג"כ דק"ל כר"מ דדאין דיני דגרמי שזהו כוונתם ומ"מ אין הדבר מסור לכל אדם לשער איזה הוא בכלל גרמי ואיזהו בכלל גרמא אלא שיערום בעצמם ובאילו אמרו שהם בכלל גרמי וחייבים. הדוחף מטבע של חבירו עד שירד לתוך הים חייב לשלמו אעפ״י שלא הגביהו ולא קנאו שזהו גרמי בניזקין וכן הפוחת מטבע של חבירו והעביר צורתו חייב אע"פי שלא חסרו כלומר שהכה עליו בקורנס ולא שפייה בשופינא דאילו שפייה בשופינא בלא דינא דגרמי היה חייב לשלם מדינא שהרי חסרו וכן המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו דק"ל שהוא מחול צריך לשלם ללוקח מדיני דגרמי כמו שנתבאר בסימן ש"י
ב וכן השורף שטר חוב של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר אע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם בידים לאבר ממון ובלבד שיאמין לו המזיק ששטר מקויים היה כך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא איננו יכול לגבות החוב דאי בלאו הכי לא היה יכול לגבותו מה הזיקו אבל אם לא האמינו א"צ לשלם לו אלא דמי הנייר בלבד ששרפו ואם בעל השטר אמר מנה היה כתוב בו והשורף אומר לא כי אלא נ' היה כתוב בו ישבע כדין מודה מקצת. ואם מודה במקצת ועל השאר אומר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם. ואם אינו מודה ששרפו משתבע היסת וכל זה מיירי שאין עדים שיודעים כמה היה כתוב בו שאם היה עדי' שיוטעי' כמה היה כתוב בו אינו חייב לשלם לו כלום שהם יעשו לו שטר אחר כמ"ש בסי' מ"א.
ג וכן הזורק כלי שלו מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות שאם היה נופל עליהם לא היה נשבר ואחר שיצא הכלי מתחת ידי הזורק בעוד שהוא באויר קדם אחר וסילק הכרים ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב המסלק. וכן כל כיוצא בזו. וי"א שזה הוא בכלל גרמא בנזקין שפטור הואיל ולא עשה שום מעשה בגוף הכלי וכן בדוחף מטבע של חבירו לים או פחת צורת' פוטרי' דלא הוי אלא גרסא בניזקין ואמרו עוד אפי' זרק כלי של חבירו מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם הוא בעצמו וסלקן פטור דעל שעת הזריקה אינו חייב דהא באותה שעה לא היה ראויין להישכר ועל שעת הנפילה לארץ אינו חייב דמה שסלק הכלים אינו אלא גרמא בעלמא דפטור. סופר שכתב שטר וכתב מנה במק' מאתי' או המזיק לחבירו בעצתו שיעץ לו או שליש שהחזיר שטר שלא היה לו להחזיר כולם פטורי' דלא הוי אלא גרמ' בניזקין דפטורין מיהו משמתינן להו עד דמסלק הזיקא וכן בכל גרמא בניזקין. י"א דבכל גרמא בניזקין אם הוא דבר דשכיח ורגיל חייב לשלם משום קנס ולכן יש מי שכתב דראובן שמכר מקח לגוי ובא שמעון וא"ל לגוי שאינו שוה כ"כ כמו שמכרו לו וחזר הגוי חייב לשלם לו דדבר ברי הוא כשיאמרו לגוי שקנה ביוקר שיחזיר בו וכתב מורי ז"ל דכה"ג בכלל מסור הוא דחייב כדלקמן סי' שפ"ח. ראובן שהלוה מעות לגוי על משכנות ובא שמעון ואמר לגוי להלות לו בפחות והחזיר הגוי לראובן מעותיו אין זה אלא גרמא ופטור דאע"ג דברי הוא שיחזיר הוי המעו' לראובן אינו הזיק ברי דשמא יוכל ראובן לחזור להלוותם מיד לאחרים בריבי' כמו זה לפי' אין לו על שמעון אלא ספק תביע ופטור מיהו מקרי שמעון רשע וע"ל סי' קנ"ו סעיף ה' המבטל כיסו של חבירו על סי' רצ"ב סעיף ו'.
ד הזורק כלי בין שלו בין של חבירו מרא' הגג ואין תחתיהם כרים וכסתות ובעודם באויר טרם יגיע לארץ בא אח' ושברם במקל הזורק חייב והמשבר פטור דחשבינן להו כשבורי' משעה שזורקן וכלים שבורים שבר.