אור ברסלב

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות נזיקין

הלכות גזילה

סימן שעח

אסור להזיק ממון חבירו ולא לגרום לו שום הזיק ובו ח' סעיפים.

א מדחייבה התורה בכמה מקומות את האדם המזיק ממון חבירו לשלם כמו שחייבה בגוזל וגונב ממון חבירו לשלם כדכתיב מכה בהמה ישלמנה וכן בשאר נזקין שמזיק חבירו ש"מ כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו אלא דבגונב וגוזל החמירה לעבור עליו גם בלאו להלקותו אבל במזיק אינו אלא איסור דאורייתא ולא מלקות ואין לומר דאפילו איסור נמי ליכא אלא שאם הזיק חייב לשלם ומותר להזיק ע"מ לשלם ועל זה כתבה התורה כל דיני נזיקין שישלם הא מילתא דפשיטא היא ועוד דהא אסרה תורה בבל תשחית אפילו בממון עצמו ק"ו בשל חבירו ואפי' לגרום נזק לחבירו אסור אלא שיש צד גורם שחייב לשלם ויש צד גורם שפטור כאשר יתבאר בע"ה אבל איסורא מיהא בכוליה איכא לפיכך המזיק ממון חבירו אפי' שאינו נהנה הוא ממנו כיון שמזיקו בין במזיד בין בשוגג חייב לשלם ובלבד שלא יהא אנוס דהא אנוס רחמנא פטריה' בכל מקום אפי' באיסורים גדולים כרציחה כמ"ש כ"ש בממון ודוקא שיהא אנוס גמור אבל אם אין אנוס גמור חייב לשלם נזק שלם כיצד נפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושכרו חייב לשלם נזק שלם שאין זה אונס גמור אלא קרוב לפשיעה הוא שהיה לו ליזהר שלא יפול.

ב נפל מן הגג והזיק בין שנפל ברוח מצויה בין שנפל ברוח שאינ' מצויה חייב לשלם נזק שלם דלא מקרי אנוס גמור.

ג היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפל והזיק אם לא היתה חזקה ומהודקת חייב שלא היה לו לעלות עליה ואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהיתה מותלעת ולא ידע ה"ז פטור שזו אנוס גמור הוא ומכה בידי שמים היא וכן כל כיוצא בזה.

ד וכל הדברים האלו אינם חייבים אלא שנכנס המזיק לרשות הניזק והזיק שם אבל אם בא הניזק לרשות המזיק והזיקו שם פטור אם לא שיתכוין להזיק כמ"ש בע"ה.

ה ואפי' בראיה אם יש בו היזק לחבירו אסור להסתכל בו לפיכך אחז״ל אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה מפני שמפסידו בעין הרע:

ו בכ"מ שמזיק חייב לשלם בין ברה״ר בין ברשות הניזק ואפילו ברשות המזיק והכניס בו הניזק ממונו שלא ברשות והזיקו ל"ש בגופו ל"ש בממונו חייב לשלם דנהי שיש לו רשות להוציאו אין לו רשות להזיקו ודוקא שהזיקו במזיד אבל אם הזיקו שם בשוגג פטור ב"ה ואם ב"ה הוזק בנכנס אפי' בשוגג חייב הנכנס כיון שנכנס שלא ברשות אין ב"ה צריך להיות נשמר ממנו ויש מי שאומר דדוקא כשלא ידע ב"ה שנכנס אבל אם ראהו שנכנס אם הוזק בו פטור שהיה לו להשמר ממנו כיון שידע.

ז היו שניהם ברשות כגון בר"ה או בחצר השותפין או שנתן ב"ה לשניהם רשות ליכנס או שהיו שניהם שלא ברשות כגון שהיו שניהם רצים בר"ה ואין לאדם רשות לרוץ בר"ה שמתוך שהוא רץ לא יוכל ליזהר ומזיק את הפוגעים בו אם הוזקו זה בזה בין בגופם בין בממונם אם לא ידעו זה בזה פטורים דאנוסי הם אבל אם ראו זה את זה אע"פ שלא כיוונו חייבים דכיון שראו זה את זה היה להם ליזהר וקרוב לפשיעה הוא לפיכך שנים שהיו רצין בר"ה או שהיו שניהם מהלכים והוזקו זה בזה פטורים הזיקו זה את זה בידים אפי' שלא כמתכוון חייבים.

ח אחד ברשות ואחד שלא ברשות כגון אחד רץ ואחד מהלך והוזק המהלך ברץ חייב שלא היה לו לרוץ ברה"ר שמתוך הריצה לא יוכל להזהר בד"א בחול אבל בע"ש בין השמשות פטור מפני שברשות הוא רץ כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי ודוקא בסתם תלינן דמשום צורך שבת הוא רץ אבל אם ידוע דאינו רץ אלא לשאר חפציו דלא שייכי ביה צורך שבת חייב כמו בחול וכן דוקא משום דרץ למצות שבת הוא פטור שאין לו שהות אבל לשאר מצות כגון לרוץ לבית הכנס' או לבית המדרש דיש לו פנאי אם הזיק חייב.

ט אחד רוכב על סוסו אחרי חבירו ופגע בסוס שחבירו הרוכב לפניו רוכב בו והכה אותו הסוס חיי' לשלם כל מה שישומו הב"ד שנפחת הסוס המוכה מחמת הכא' זו זו שלא היה לו לרוץ כ"כ אחרי חבירו מיהו אם הסוס שמוכה הוא של גוי והגוי מעליל וצריך הניזק לשלם לגוי יותר ממה שנפחת דמי הכוס מחמת ההכאה אין המזיק חייב לשלם לזה יותר ממה שישומו ב"ד הפחת ואין המזיק חייב במה שהגוי מעביר עליו את הדרך על הניזק הואיל ולא כיון להזיק בחורים הרוכבים לקראת חתן וכלה והזיקו זה את זה בממונו דרך שחוק ושמחה וכן בשאר דברים של שמחה הואיל ונהנו כן פטורין ואם היה אותו הבגד שהוזק שאול לו מישראל אחר וידע המשאיל שלצורך זה הוא שואלו י"א שגם הוא אינו צריך לשלם לו דאע"ג דשואל הוא וחייב באונסין כיון שידע המשאיל שלשם זה שאלו הוה ליה כמתה מחמת מלאכה שפטו' מיהו אם נרא' לבית דין לעשות סייג וגדר לזה הרשות בידם.

סימן שעט

דין זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשבר החבית ובו ד' סעיפים:

א שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים זה בא בחביתו וזה בא בקורתו שעל כתיפיו ופגעו זה בזה ונשברה החבית בקורה פטור שהרי לזה רשות להלך ולזה רשות להלך והיה לו לבעל החבית להזהר בעצמו.

ב היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון ונשבר החבי' בקורה פטור שהרי זה מהלך כדרכו והוא מיהר ללכת ופשע בעצמו אבל אם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו ובעל החבית הלך כדרכו ונשבר החבית בקורה חייב שאין ר"ה עשוייה לנוח שם באמצע הדרך וזה נח שלא ברשות ואפי' אין הקורה ממלא את כל הדרך חייב שהי' לו להזהירו שלא ימהר אחריו או שיטה לצדדין ואם אטר לו בעל הקורה לבעל החבית עמוד ולא עמד פטו' שהרי אנוס היה שהוצרך לנוח מפני כובד המשאוי והיה לו לעמוד ואם עמד בעל הקורה לתקן משאו אע"פי שלא הזהיר את בעל החבית פטור שזה דרך הוא לעשות ברה"ר וזה טרוד היה ולא היה יכול להחזירו.

ג היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון ונשבר החבי' בקורה חייב שלא היה למהר ללכת כל כך ואם עמד בעל החבית לפוח פטור כדכתבנו טעמא בסעיף הקודם שאין רה"ר עשוי לנוח שם והרי שינה ואם הזהיר לבעל הקורה שיעמוד חייב כדכתבנו טעמא דפטור בעל הקורה שהי' לו לעמוד כיון שהזהירו ואם עמד בעל החבי' לתקן משאו חייב בעל הקור' אעפ״י שלא הזהירו בעל החבית שטרוד היה ולא הי' יכול להזהירו וכיון שרה"ר עשויה לכך שעומדין ומתקנין שם משא תיהן היה לו לבעל הקורה לראות על בעל החבית שלפניו שמא יעמוד כדי לתקן וכן הדין בזה בא בנרו וזה בא בפשתנו.

ד מישמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפילו דכנוסן ברשות הואיל ולא קבל עליו בעל החצר לשומרן ה"ז נכיס ויוצא כדרכו וכל מה שישתבר מהכדים בכניסתו וביציאתו כדרכו הרי הוא פטור עליהם שאע"פ שנתן לו רשות להכניסם לא נתן לו רשות להעמיד' בדרך שיעכבו כניסתו ויציאתו מיהו דוקא שנשתברו ממילא בדרך כניסתו' ויציאתו אבל אם שברם בכונה אפי' הכניסם בעל הכדי' שלא ברשות ה"ז חייב שהיה לו לומר שיסלקם ולא ישברם בכונה .

סימן שפ

האומר לחבירו קרע כסותי או של חבירי או רודף או נרדף ששברו כלים ובו ד"ס:

א האומר לחבירו קרע את כסותי שבר את כדי ע"מ שאתה תהא פטור ה"ז פטור ולא אמרינן מה שאמר לו שיהא פטור דרך שחוק אמר לו אלא בדוקא אמר לו ומחל לו וי"א שאפי' לא אמר ליה בפירוש ע"מ שתהא פטור אלא שאמ' לו דברי' שמשמע כך כגון שאמ' לי' הניזק שבור כדי ואמר ליה המזיק ע"מ שאהיה פטור אתה אומר לי כן והשיב לו הניזק לא ואפי' אם נראו דבריו קצת דבניחותא אמר ליה לא ומשמעו שאינו נותן לו רשות ע"מ שיהא פטור אפ"ה כיון שנוכל להבינו ג"כ דבתמיה קאמר ליה לא כלומר והיאך לא תהא פטור פשיטא שע"מ ליפטר אמרתי לך לקרוע מפרשינן ליה הכי ופטרינן ליה כיון דמתחלה אמר ליה קרע והמע"ה ואם לא אמר לו אלא קרע את כסותי או שבר את כדי ולא יותר ה"ז חיי' דמסתמא אע"פ שהרשוהו להשחית ע"מ לשלם א"ל כן בד"א בשבאו הכלים לידו של מזיק בתחלה בתורת שמירה כגון שהיו שאולים בידו או מופקדים אצלו אז אמרינן מסתמא לא פטרו עד שישיבם לו אבל אם לא באו לידו מתחלה בתורת שמירה אלא אמר לו זה קח כלי זה ושברו או בגד זה וקרעו ועשה כן ה"ז פטור אע"פ שלא אמר לו ע"מ שאתה פטור שזה התורה פוטרתו דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו' ודרשינן לשמור ולא לקרוע לשמו ולא לאבד כלומר כשנותנו לו מתחלה ל שמור ה"ז חייב לשלם אע"פ שיאמר לו אחרי כן קרע או שבר אבל כשנותנו לו מתחלה לשבר או לקרוע אינו חיי' לשלם וע"ל סי' שפ"ב עוד מדינים אלו והאומר לחבירו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך י"א דחייב מדין ערב וי"א דפטור דלא אשתעבד בכך שאין זה דומה לערב. ב והאומר לחבירו שבר כליו של פלוני ע"מ שתהא פטור ושברו הרי המזיק חייב לשלם לניזק וזה שאמר לו פטור לכ"ע דהא לא אמר לו ע"מ שאתחייב אני מ"מ זה האומר לו הוא שותפו של המזיק בעון ורשע שהרי הכשיל את העור והחזיק ידי עוברי עבירה ג רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו או אחר אחת מן העריות לאונסה בין חייבי כריתות בין חייבי מב"ד או אחר הזכר לרבעו ושבר הרודף כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור שהרי הוא מתחייב בנפשו שכיון שרדף התיר עצמו למיתה ומותר לכל אדם. להורגו להציל את הנרדף אם אינו יכול להצילו באופן אחד וכיון שחיי' מיתה ברדיפה זו פטור מן דתשלומין ואם הנרדף שבר כלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו שהרי אותו עצמו הי' מותר להורגו כלי שמותר לשברם ואם היו של אדם אחר חייב שהמציל עצמו בממון חבירו חייב וע"ל סימן שנ"ט סעיף ד'. ואחר שרדף אחר הרודף להציל את הנרדף ושבר כלים בין של רודף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא משום תקנה כדי שלא ימנעו מלהציל את הנרדף.

יד ספינה שחשבה להישבר ולטבוע מכובד המשוי שבה ועמד אחד מהם להקל ממשאו והשליך בים פטור שהמשא שבה הוא כמו רודף אחריהם להורגם ומצוה רבה עשה שהשליך לים והושיעם וי"א דוקא שטעונה יותר מדאי דהוי המשא כרודף אב אם אינה טעונה יותר מדאי ובא נח נחשול לטובען חייבין לשלם מה שמשליכין ממנו לים וכשמשלמין מחשבין לפי המשוי ולא לפי הממון ואע"פ שלא הטילו רק משוי של אחד משלמין כולן. הכנים אחד חמור בספינה והחמור קופץ בספינה ובקש לטבוע ובא אחד והשליך החמור לנהר י"א אם אין דרך להכניס חמורים בספינה אז מקרי החמור רודף והמשליכו פטור ואם דרך להכניס חמורים בספינה המשליכו חייב ויש חולקין.

סימן שפא

דין ה' שישבו על ספסל א' ובו סעיף א':

א ה' שישבו על ספסל א' ולא נשבר ובא א' ונסמך עליהם ולא הניחם לעמוד ונשבר אע"פ שהיה ראוי לישבר בהם אפי' לא ישב זה ונסמך עליהם אלא שזה קירב שבירתו הוא חייב שהרי אומרים לו אילו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר ואם ישבו כולם כא' ונשבר כולם חייבים שכולם גרמו שבירתו יחד וכן כל כיוצא בזה וי"א דסתם בני אדם היושבים על ספסל ונשבר תחתיהם פטורין ל"ש ישבו כא' ל"ש בזה אחר זה דסתם כפסל עשוי לכך שישב עליו כל הנכנס לחצר ואין בעליו מקפיד על זה וה"ל כשואל בהמה ומתה מחמת מלאכה ודוקא סתם בני אדם אבל אם נתקבצו אנשים גדולים ושמנים משונים מסתם בני אדם שאין סתם ספסל ראוי לסובלן וישבו עליו אם ישבו כולם כאחד כולם חייבים ואם ישבו זה אחר זה אז רואין אם לא היה נשבר אם לא ישב שם האחרון אז הוא לבדו חייב שהם יכולין לומר אי לאו את היינו עומדין והולכין ולא נשבר ואם היה נשבר מיד אף אם לא ישב עליו הוא אז הוא פטור ואם העניין כך שבזולתו היה מתקיי' שעה וע"י שישב עליו הוא נשבר מיד אם כשישב עליו הוא נשען עליהם ומנען מלעמוד הוא לבדו חייב ואם לאו כולם חייבין.

סימן שפב

הקוצ' אילן של חבירו והמונע חבירו מלעשות מצוה ובו סעיף אחד:

א שור שהוא עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות ואילן העומד לקצוצ' מפני שהוא סכנה להזיק את הרבים כגון שנוטה ליפול ויראים שמא יפול על האדם וימות וקדם אחד ושחט שוד זה או קצץ אילן זה שלא מדעת הבעלים ובאו הבעלים ותבעוהו ואומרים להם בעצמם היו רוצים לעשות מצוה זו חייב לשלם לבעלים כפי מה שיראו הדיינים הואיל והפקיעם מלעשות המצוה ואם טען זה ואמר אתה אמרת לי להורגו או לקוצצו הרי זה נאמן ופטור דאמרינן הואיל ועמד לכך לא הקפידו הבעלים לומר לזה שדטהו או קצצהו ושכחוה דמילתא דלא רמיא עליה דאינשי הוא הואיל ולא קפדי לפיכך נאמן ונשבע היסת ונפטר אבל שאר כל מזיק הטוען אתה הרשיתני על מנת לפטור אינו נאמן אפי' בהכת ואפילו יש לו מגו שהיה יכול לומר לא חזקתי כגון דליכא עדים שהזיקו אינו נאמן דהוי כמגו במקום חזקה דחזקה הוא שאין אדם נותן רשות לאחר שישחית את ממונו ואין זה מגו. אבל אם טוען לא הזקתי אין כאן עדים שהזיק פשיטא דנאמן ונשבע היסת ונפטר אפי' אין לו מגו כיוצא בזה. מי ששחט חיה ועוף ובא אחר וכיסה הדם שלא מדעת השוחט חייב ליתן כפי מה שיראו הדייני' שהפקיע ממנו מצות כיסוי הדם ויש מי שהורה שנותן לו הקנס הקצוב בגמרא שהוא י' זהובים וכן הורו שכל המונע הבעלים מלעשות מצוה עשה שהיה עליהם לעשות וקדם אחר ועשאה משלם לבעלים י' זהובים כגון אם היה לוי בן למול ובא אחר ומלו חייב לתת לו י' זהובים ודוקא שהיה האב בעצמו רוצה למול שהוא חייב בה מן התורה אבל נתנו האב לאחר לימול ובא אחר ומלו פטור מן האב ומן המוהל מן האב פטור שהרי לא מנע ממנו המצוה ומן המוהל פטור דבמה זכה במצוה זו דבמה הקנה אותה לו האב אפילו הקנה לו בקניין אינו כלום שאינו אלא קניין דברים גם משיכת התינוק אינו מועיל שאין התינוק נקנה במשיכה לפיכך לעולם הוא פטור מן המוהל וכל זה הוא דין הגמרא אבל בזמן הזה אין מגבין אותו כלל אבל אם תפש לא מפקינן מיניה. וע"ל בלבוש ע"ז סימן כ"ח סעיף ח'.

סימן שפג

דין אדם המזיק לבהמות חבירו ובו ה"ס:

א כשם שחייב על נזקי שאר ממון חבירו כך חייב על נזקי בהמתו לפיכך אם הניח גחלת על לב שור של חבירו ונשרף או שדחפו לים חייב כאילו עשה כן לבגד חבירו ובהנח' גחלת על לב השור אינו חייב אלא שהיה השור כפו' ולא היה יכול לנערה ממנו אבל אם לא היה השור כפות אינו חייב שהיה סבור שינערה ממנו שכן דרכו ומזלא דניזק גרם שלא ניערה אבל בדחיפתו לים חייב אפי' אינו כפות דמה היה לו לשור לעשות. ובסימן תי"ח יתבאר אם הניח גחלת על לב חבירו ונשרף מה דינו.

ב שור שעלה ע"ג שור להורגו ברשות הניזק שהוא בעל התחתון בין שהיה תם בין שהיה מועד ובא בעל התחתון ושמט את שורו להצילו ונפל העליון ומת הרי זה פטור דחפו לעליון ומת אם היה יכול לשומטו ולא שמטו הרי זה חייב ואם לא היה יכול לשומטו הרי זה פטור. וכן ראובן שלקח כלי של שמעון וסמך בו חביתו של יין שלא יפול ובא שמעון ונטל כלי שלו ונשבר החבית של יין שמעון חייב שהיה לו לסומכו בדבר אחר.

ג שנים שהמיתו את הבהמה כאחד או שברו את הכלי כאחד משלמין ביניהם.

ד חמשה שהניחו חמשה חבילות על הבהמה ולא מתהובא זה האחרון והניח גם הוא חבילתו עליה ומתה אם היתה מהלכת תחת אותם החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב ואם מתחלה לא היתה מהלכת האחרון פטור ואם אין ידוע כולם משלמין בשוה.

ה בהמת חבירו שהיתה במים וכבש עליה שלא תעלה ומתה במים או שהיתה בחמה וצמצם עליה המקום כרי שלא תמצא צל עד שהרגתה החמה הרי זה חייב מדיני דגרמי ודוקא שאת זה בידו הוי דיני דגרמי אבל אם סגר עליה הדלת שלא היתה יכולה לצאת י"א שאין זה גרמי אלא גרמא בניזקין שפטר מדיני אדם.

סימן שפד

דין אדם המזיק שלא בגופו ובו ד' סעיפים.

א כבר ידעת שהאדם הוא אחד מד' אבות נזיקין שחייבה עליו התורה כדכתבנו בריש סי' שע"ה לפיכך אדם המזיק בין בידו בין בשאר גופו או בכחו כגון שזרק אבן או שירה חץ והזיק בו או שפטר מים על חבירו או על הכלים והזיק או שרק ונע והזיק בכוחו או בגיעו בעת שהלכו מכחו הרי זה כמזיק בידו והם תולרות של אדם ודין האב יש להם אבל אם רק הרוק או הגיע והם על הארץ ואח"כ נתקל בהן אדם ה"ז חייב משום בורו ודין בור יש להם שכל תקלה תולדה דבור הוא כמ"ש בדיני בור בע"ה.

ב היה מכה בפטיש ויצא גץ מתחת הפטיש והזיק הרי זה חייב דכחו הוא.

ג בנאי שקבל עליו לסתור את הכותל וסתר ושבר את האבנים חייב שהרי מקלקל האבנים וכן אם הזיק ע"י סתירת הכותל חייב שהיה לו ליזהר היה סותר מצד זה ונפל הכותל מצד אחר פטור דלא מכחו נפל ואם מחמת ההבאה נפל חייב דכחו הוא.

ד החצב שחצב אכן ממקומו ונתנו לסתת והזיק בו הסתת חייב מסרו הסתת לחמר החמר חייב מסרו החמר לכתף הכתף חייב מסרו הכתף לבנאי הבנאי חייב מסרו הבנאי למסדר המסדרו על שורת הבנין המסדר חייב דאע"ג דכולן שותפין הן במלאכה כמ"ש כל מי שהאבן מסורה בידו כחו הוא שהזיק והוא לבדו חייב אבל אם אחר שסדרו המסדר על שורת הבניין נפל והזיק הרי אין כאן גירי דמסדר שכבר יצא מתחת ידו לפיכך אם הם קטלנים כולם הם שותפין במלאכה ועל כולם מוטל לשמור שיהא האבן מסודר ומיושב יפה בתוך החומה וכיון שנפל האבן אחר שיצא מיד המסדר כולם חייבים בהזיק' ואם שכירי יותר הם אינן שותפין במלאכה והאחרון חייב וכולם פטורין.

סימן שפה

דין הזיק שאינו ניכר כגון מנסך יינו של חבירו ובו ב סעיפים:

א לא מצינו בתורה שחייבה על הנזקים אלא בהזיקא דמינכרה כגון קרן ושן ורגל ובור אבל היזק שאינו ניכר כגון המטמא שהרותיו של חבירו או המערב יין נסך ביינו של חבירו לא חייבה התורה אבל חכמים קנסוהו לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כדין כל מזיק כדי שלא יהא כל אחד וא' הולך ומטמא טהרותיו של חבירו או מערב יין נסך ביינו וכה"ג ואומר פטור אני לפיכך אם מת המזיק קודם שישלם אין קונסין בנו אחריו לשלם וכן אם היה שוגג או אונס פטור שלא קנסו אלא מזיד.

ב המנסך יין של חבירו לע"ז לא נאסר שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו ואם היה לו בו שותפות או שהיה משומד שהרי הוא כגוי או שהתרו בו וקבל ההתראה והרי הוא משומר הרי זה איסר היין כמו גוי וחייב לשלם אע"פי דקים ליה בדרבה מיניה שמתחייב בנפשו מפני שמשעה שהגביהו נתחייב לשלם ונפשו אינו מתחייב עד שינסך. וע"ל בלבוש ע"ז סימן ר' סעי' ד ובסימן קמ"ה סעיף ח'.

סימן שפו

חילוק שבין גרמי בנזקין לדיני דגרמא והזורק כלי מראש הגג ובו ד' סעיפים:

א יש צד במזיק ממון חבירו שאינו עושה בו שום מעשה אלא שבגרמתו בא הנזק לחבירו ולפעמים בא הנזק לניזק ע"י גרמת המזיק בחוזה ובגרם קרוב וכאילו עשאו המזיק כמעט בידים וזהו שקראוהו בגמרא גרמי בפתח תחת הג' וביוד בסוף וחירוק תחת המ"ם ולפעמים שנעשה הנזק ע"י המזיקו ברפיון ובגרם רחוק שנתגלגל הדבר מרחוק עד שבסבר המזיק אירע היזק לניזק מרחוק וזהו שקראוהו בגמרא גרמא בניזקין באלף בסוף ובשבא תחת הג' ובקמץ תחת הר' והמ"ם ונ"ל בטעם לשונות הללו על דרך הדקדוק כמו שיש חילוק בלשון הקדש בין קל לכבד כגון בין שלח בקמץ תחת השין שהיא מבנין פעל הקל ובין שלח בחיריק תחת השין שהוא מפעל הכבד וכן שבר ושיבר ואמרו חכמי הדיקדוק שאין חילוק בין זה לזה אלא שקל מורה על פעולה רכה שאינה חזקה והכבד מורה על פעולה שנעשית בחזקה כגון ושלח בקמץ פירושו ששלח את השליח שילך ויחזור אליו ושלח בחיריק פירושו שמשלחו שלא יחזור אליו עוד כמו ושלח את אשתו שמשלחה ממנו שלא תחזור אליו עוד וכן וישלח את העורב וישלח את היונה דנח כמו שפירש"י שם וכן מלת שבר כשהוא מן הקל מורה על שבר קטן שיש בכלי וכשהוא מן הכבד מורה שנשבר בחזקה לחתיכות הרבה וזה פשוט בחכמת הדקדוק ה"נ נ"ל במלה זו דגרם שנשתמשו בו בתלמוד הרבה כגון דבר הגורם לממון גורם לשכינה שתסתלק וכה"ג או גרמא בניזקין או דיני דגרמי כשנשתמשו בו בעניין שנעשה גרם ההיזק בחוזק ובסבת קרובה קראוהו גרמי שהוא מן הכבד שהרי הפתח שתחת דנ' היא תנועה קטנה ותהיה הר' שאחריה מורגשת כידוע במלאכת הרקדוק וכשנעשה ההיזק ע"י המזיק בחולשה ברפיון ובסבה רחוקה קראוהו גרמא בשבא תחת הג' וקמץ תחת הרי"ש והמ"ם שהוא מן הקל כמו בשלח ושילח נ"ל. ועל פי היסוד הזה תמצא מבואר מה שאמרו ז"ל בגמר' דק"ל גרמא בניזקין פטור ואמרו ז"ל ג"כ דק"ל כר"מ דדאין דיני דגרמי שזהו כוונתם ומ"מ אין הדבר מסור לכל אדם לשער איזה הוא בכלל גרמי ואיזהו בכלל גרמא אלא שיערום בעצמם ובאילו אמרו שהם בכלל גרמי וחייבים. הדוחף מטבע של חבירו עד שירד לתוך הים חייב לשלמו אעפ״י שלא הגביהו ולא קנאו שזהו גרמי בניזקין וכן הפוחת מטבע של חבירו והעביר צורתו חייב אע"פי שלא חסרו כלומר שהכה עליו בקורנס ולא שפייה בשופינא דאילו שפייה בשופינא בלא דינא דגרמי היה חייב לשלם מדינא שהרי חסרו וכן המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו דק"ל שהוא מחול צריך לשלם ללוקח מדיני דגרמי כמו שנתבאר בסימן ש"י

ב וכן השורף שטר חוב של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר אע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם בידים לאבר ממון ובלבד שיאמין לו המזיק ששטר מקויים היה כך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא איננו יכול לגבות החוב דאי בלאו הכי לא היה יכול לגבותו מה הזיקו אבל אם לא האמינו א"צ לשלם לו אלא דמי הנייר בלבד ששרפו ואם בעל השטר אמר מנה היה כתוב בו והשורף אומר לא כי אלא נ' היה כתוב בו ישבע כדין מודה מקצת. ואם מודה במקצת ועל השאר אומר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם. ואם אינו מודה ששרפו משתבע היסת וכל זה מיירי שאין עדים שיודעים כמה היה כתוב בו שאם היה עדי' שיוטעי' כמה היה כתוב בו אינו חייב לשלם לו כלום שהם יעשו לו שטר אחר כמ"ש בסי' מ"א.

ג וכן הזורק כלי שלו מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות שאם היה נופל עליהם לא היה נשבר ואחר שיצא הכלי מתחת ידי הזורק בעוד שהוא באויר קדם אחר וסילק הכרים ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב המסלק. וכן כל כיוצא בזו. וי"א שזה הוא בכלל גרמא בנזקין שפטור הואיל ולא עשה שום מעשה בגוף הכלי וכן בדוחף מטבע של חבירו לים או פחת צורת' פוטרי' דלא הוי אלא גרסא בניזקין ואמרו עוד אפי' זרק כלי של חבירו מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם הוא בעצמו וסלקן פטור דעל שעת הזריקה אינו חייב דהא באותה שעה לא היה ראויין להישכר ועל שעת הנפילה לארץ אינו חייב דמה שסלק הכלים אינו אלא גרמא בעלמא דפטור. סופר שכתב שטר וכתב מנה במק' מאתי' או המזיק לחבירו בעצתו שיעץ לו או שליש שהחזיר שטר שלא היה לו להחזיר כולם פטורי' דלא הוי אלא גרמ' בניזקין דפטורין מיהו משמתינן להו עד דמסלק הזיקא וכן בכל גרמא בניזקין. י"א דבכל גרמא בניזקין אם הוא דבר דשכיח ורגיל חייב לשלם משום קנס ולכן יש מי שכתב דראובן שמכר מקח לגוי ובא שמעון וא"ל לגוי שאינו שוה כ"כ כמו שמכרו לו וחזר הגוי חייב לשלם לו דדבר ברי הוא כשיאמרו לגוי שקנה ביוקר שיחזיר בו וכתב מורי ז"ל דכה"ג בכלל מסור הוא דחייב כדלקמן סי' שפ"ח. ראובן שהלוה מעות לגוי על משכנות ובא שמעון ואמר לגוי להלות לו בפחות והחזיר הגוי לראובן מעותיו אין זה אלא גרמא ופטור דאע"ג דברי הוא שיחזיר הוי המעו' לראובן אינו הזיק ברי דשמא יוכל ראובן לחזור להלוותם מיד לאחרים בריבי' כמו זה לפי' אין לו על שמעון אלא ספק תביע ופטור מיהו מקרי שמעון רשע וע"ל סי' קנ"ו סעיף ה' המבטל כיסו של חבירו על סי' רצ"ב סעיף ו'.

ד הזורק כלי בין שלו בין של חבירו מרא' הגג ואין תחתיהם כרים וכסתות ובעודם באויר טרם יגיע לארץ בא אח' ושברם במקל הזורק חייב והמשבר פטור דחשבינן להו כשבורי' משעה שזורקן וכלים שבורים שבר.

סימן שפז

שמין השברים לניזק ומשלם לו עליה ובו ס"א

א כשישלם המזיק לניזק אע"פ שעשה הנזק בידו שמין לניזק השברי' כדרך ששמין לו אם היזק ממונו כיצד הרי שהרג בהמת חבירו או שבר כליו שמין כמה היתה הבהמה שוה בחייה וכמה הנבלה שוה עכשיו או כמה היה הכלי שוה כשהיה שלם וכמה הוא שוה עתה ויקח הניזק השברים או הנבלה ומה שנפחת ממה שהיה שוה כבר ישלם לו המזיק מן העדי' שבנכסיו כמו שיתבאר דין זה בע"ה בסימן ת"ג בדין שודו שהזיק וילפינן להו מקרא עיין שם.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה