לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזיקין · סימן שפ
האומר לחבירו קרע כסותי או של חבירי או רודף או נרדף ששברו כלים ובו ד"ס:
א האומר לחבירו קרע את כסותי שבר את כדי ע"מ שאתה תהא פטור ה"ז פטור ולא אמרינן מה שאמר לו שיהא פטור דרך שחוק אמר לו אלא בדוקא אמר לו ומחל לו וי"א שאפי' לא אמר ליה בפירוש ע"מ שתהא פטור אלא שאמ' לו דברי' שמשמע כך כגון שאמ' לי' הניזק שבור כדי ואמר ליה המזיק ע"מ שאהיה פטור אתה אומר לי כן והשיב לו הניזק לא ואפי' אם נראו דבריו קצת דבניחותא אמר ליה לא ומשמעו שאינו נותן לו רשות ע"מ שיהא פטור אפ"ה כיון שנוכל להבינו ג"כ דבתמיה קאמר ליה לא כלומר והיאך לא תהא פטור פשיטא שע"מ ליפטר אמרתי לך לקרוע מפרשינן ליה הכי ופטרינן ליה כיון דמתחלה אמר ליה קרע והמע"ה ואם לא אמר לו אלא קרע את כסותי או שבר את כדי ולא יותר ה"ז חיי' דמסתמא אע"פ שהרשוהו להשחית ע"מ לשלם א"ל כן בד"א בשבאו הכלים לידו של מזיק בתחלה בתורת שמירה כגון שהיו שאולים בידו או מופקדים אצלו אז אמרינן מסתמא לא פטרו עד שישיבם לו אבל אם לא באו לידו מתחלה בתורת שמירה אלא אמר לו זה קח כלי זה ושברו או בגד זה וקרעו ועשה כן ה"ז פטור אע"פ שלא אמר לו ע"מ שאתה פטור שזה התורה פוטרתו דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו' ודרשינן לשמור ולא לקרוע לשמו ולא לאבד כלומר כשנותנו לו מתחלה ל שמור ה"ז חייב לשלם אע"פ שיאמר לו אחרי כן קרע או שבר אבל כשנותנו לו מתחלה לשבר או לקרוע אינו חיי' לשלם וע"ל סי' שפ"ב עוד מדינים אלו והאומר לחבירו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך י"א דחייב מדין ערב וי"א דפטור דלא אשתעבד בכך שאין זה דומה לערב. ב והאומר לחבירו שבר כליו של פלוני ע"מ שתהא פטור ושברו הרי המזיק חייב לשלם לניזק וזה שאמר לו פטור לכ"ע דהא לא אמר לו ע"מ שאתחייב אני מ"מ זה האומר לו הוא שותפו של המזיק בעון ורשע שהרי הכשיל את העור והחזיק ידי עוברי עבירה ג רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו או אחר אחת מן העריות לאונסה בין חייבי כריתות בין חייבי מב"ד או אחר הזכר לרבעו ושבר הרודף כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור שהרי הוא מתחייב בנפשו שכיון שרדף התיר עצמו למיתה ומותר לכל אדם. להורגו להציל את הנרדף אם אינו יכול להצילו באופן אחד וכיון שחיי' מיתה ברדיפה זו פטור מן דתשלומין ואם הנרדף שבר כלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו שהרי אותו עצמו הי' מותר להורגו כלי שמותר לשברם ואם היו של אדם אחר חייב שהמציל עצמו בממון חבירו חייב וע"ל סימן שנ"ט סעיף ד'. ואחר שרדף אחר הרודף להציל את הנרדף ושבר כלים בין של רודף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא משום תקנה כדי שלא ימנעו מלהציל את הנרדף.
יד ספינה שחשבה להישבר ולטבוע מכובד המשוי שבה ועמד אחד מהם להקל ממשאו והשליך בים פטור שהמשא שבה הוא כמו רודף אחריהם להורגם ומצוה רבה עשה שהשליך לים והושיעם וי"א דוקא שטעונה יותר מדאי דהוי המשא כרודף אב אם אינה טעונה יותר מדאי ובא נח נחשול לטובען חייבין לשלם מה שמשליכין ממנו לים וכשמשלמין מחשבין לפי המשוי ולא לפי הממון ואע"פ שלא הטילו רק משוי של אחד משלמין כולן. הכנים אחד חמור בספינה והחמור קופץ בספינה ובקש לטבוע ובא אחד והשליך החמור לנהר י"א אם אין דרך להכניס חמורים בספינה אז מקרי החמור רודף והמשליכו פטור ואם דרך להכניס חמורים בספינה המשליכו חייב ויש חולקין.