לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזיקין · סימן שעח
אסור להזיק ממון חבירו ולא לגרום לו שום הזיק ובו ח' סעיפים.
א מדחייבה התורה בכמה מקומות את האדם המזיק ממון חבירו לשלם כמו שחייבה בגוזל וגונב ממון חבירו לשלם כדכתיב מכה בהמה ישלמנה וכן בשאר נזקין שמזיק חבירו ש"מ כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו אלא דבגונב וגוזל החמירה לעבור עליו גם בלאו להלקותו אבל במזיק אינו אלא איסור דאורייתא ולא מלקות ואין לומר דאפילו איסור נמי ליכא אלא שאם הזיק חייב לשלם ומותר להזיק ע"מ לשלם ועל זה כתבה התורה כל דיני נזיקין שישלם הא מילתא דפשיטא היא ועוד דהא אסרה תורה בבל תשחית אפילו בממון עצמו ק"ו בשל חבירו ואפי' לגרום נזק לחבירו אסור אלא שיש צד גורם שחייב לשלם ויש צד גורם שפטור כאשר יתבאר בע"ה אבל איסורא מיהא בכוליה איכא לפיכך המזיק ממון חבירו אפי' שאינו נהנה הוא ממנו כיון שמזיקו בין במזיד בין בשוגג חייב לשלם ובלבד שלא יהא אנוס דהא אנוס רחמנא פטריה' בכל מקום אפי' באיסורים גדולים כרציחה כמ"ש כ"ש בממון ודוקא שיהא אנוס גמור אבל אם אין אנוס גמור חייב לשלם נזק שלם כיצד נפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושכרו חייב לשלם נזק שלם שאין זה אונס גמור אלא קרוב לפשיעה הוא שהיה לו ליזהר שלא יפול.
ב נפל מן הגג והזיק בין שנפל ברוח מצויה בין שנפל ברוח שאינ' מצויה חייב לשלם נזק שלם דלא מקרי אנוס גמור.
ג היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפל והזיק אם לא היתה חזקה ומהודקת חייב שלא היה לו לעלות עליה ואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהיתה מותלעת ולא ידע ה"ז פטור שזו אנוס גמור הוא ומכה בידי שמים היא וכן כל כיוצא בזה.
ד וכל הדברים האלו אינם חייבים אלא שנכנס המזיק לרשות הניזק והזיק שם אבל אם בא הניזק לרשות המזיק והזיקו שם פטור אם לא שיתכוין להזיק כמ"ש בע"ה.
ה ואפי' בראיה אם יש בו היזק לחבירו אסור להסתכל בו לפיכך אחז״ל אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה מפני שמפסידו בעין הרע:
ו בכ"מ שמזיק חייב לשלם בין ברה״ר בין ברשות הניזק ואפילו ברשות המזיק והכניס בו הניזק ממונו שלא ברשות והזיקו ל"ש בגופו ל"ש בממונו חייב לשלם דנהי שיש לו רשות להוציאו אין לו רשות להזיקו ודוקא שהזיקו במזיד אבל אם הזיקו שם בשוגג פטור ב"ה ואם ב"ה הוזק בנכנס אפי' בשוגג חייב הנכנס כיון שנכנס שלא ברשות אין ב"ה צריך להיות נשמר ממנו ויש מי שאומר דדוקא כשלא ידע ב"ה שנכנס אבל אם ראהו שנכנס אם הוזק בו פטור שהיה לו להשמר ממנו כיון שידע.
ז היו שניהם ברשות כגון בר"ה או בחצר השותפין או שנתן ב"ה לשניהם רשות ליכנס או שהיו שניהם שלא ברשות כגון שהיו שניהם רצים בר"ה ואין לאדם רשות לרוץ בר"ה שמתוך שהוא רץ לא יוכל ליזהר ומזיק את הפוגעים בו אם הוזקו זה בזה בין בגופם בין בממונם אם לא ידעו זה בזה פטורים דאנוסי הם אבל אם ראו זה את זה אע"פ שלא כיוונו חייבים דכיון שראו זה את זה היה להם ליזהר וקרוב לפשיעה הוא לפיכך שנים שהיו רצין בר"ה או שהיו שניהם מהלכים והוזקו זה בזה פטורים הזיקו זה את זה בידים אפי' שלא כמתכוון חייבים.
ח אחד ברשות ואחד שלא ברשות כגון אחד רץ ואחד מהלך והוזק המהלך ברץ חייב שלא היה לו לרוץ ברה"ר שמתוך הריצה לא יוכל להזהר בד"א בחול אבל בע"ש בין השמשות פטור מפני שברשות הוא רץ כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי ודוקא בסתם תלינן דמשום צורך שבת הוא רץ אבל אם ידוע דאינו רץ אלא לשאר חפציו דלא שייכי ביה צורך שבת חייב כמו בחול וכן דוקא משום דרץ למצות שבת הוא פטור שאין לו שהות אבל לשאר מצות כגון לרוץ לבית הכנס' או לבית המדרש דיש לו פנאי אם הזיק חייב.
ט אחד רוכב על סוסו אחרי חבירו ופגע בסוס שחבירו הרוכב לפניו רוכב בו והכה אותו הסוס חיי' לשלם כל מה שישומו הב"ד שנפחת הסוס המוכה מחמת הכא' זו זו שלא היה לו לרוץ כ"כ אחרי חבירו מיהו אם הסוס שמוכה הוא של גוי והגוי מעליל וצריך הניזק לשלם לגוי יותר ממה שנפחת דמי הכוס מחמת ההכאה אין המזיק חייב לשלם לזה יותר ממה שישומו ב"ד הפחת ואין המזיק חייב במה שהגוי מעביר עליו את הדרך על הניזק הואיל ולא כיון להזיק בחורים הרוכבים לקראת חתן וכלה והזיקו זה את זה בממונו דרך שחוק ושמחה וכן בשאר דברים של שמחה הואיל ונהנו כן פטורין ואם היה אותו הבגד שהוזק שאול לו מישראל אחר וידע המשאיל שלצורך זה הוא שואלו י"א שגם הוא אינו צריך לשלם לו דאע"ג דשואל הוא וחייב באונסין כיון שידע המשאיל שלשם זה שאלו הוה ליה כמתה מחמת מלאכה שפטו' מיהו אם נרא' לבית דין לעשות סייג וגדר לזה הרשות בידם.