אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות מתנת שכיב מרע › סימן רנה

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות מתנת שכיב מרע · סימן רנה

סימן רנד

שכיב מרע שאמר יש לי מנה ביד פלוני או של פלוני בידי ובו ט' סעיפים:

א שכיב מרע שאמר יש לי מנה ביד פלוני כותבין העדים כך וכך צוה פלוני אע"פ שאין יודעין אם אמת הוא אומר לפיכך כשבאין יורשין לגבות צריכין להביא ראייה דמשום שהוא צוה כך בעת מותו לא מהמנינן ליה יותר משאר כל אדם שאמר פלוני חייב לי כך וכך וצריך להביא ראייה.

ב שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי, אם אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין דשמא לא אמר מנה לפלוני בידי אלא כדי שלא להשביע את יורשיו כלומר שלא יאמרו על יורשיו שהם עשירים ויש להם ממון רב וזה יזיק לאדם ברוב פעמים לפיכך אם אמר זה דרך הודאה גמורה שלא היה שם שום חשש הערמה נותנים אע"פ שלא אמר תנו. ומן אם הודה בכתב ידו שמנה לפלוני בידו או אפי' שכל נכסיו שהם בידו הם של פלוני הויא הודאה גמורה ולא אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את בניו אלא בדיבור בעלמ' שאמר מנה לפלו' בידי אבל היכא שכתוב בכתב ידו או אחר כתב והוא חת' לא דכולי האי לא עביד איניש משום כדי שלא להשביע את בניו אלא ודאי קושטא קאמר.

ג והקדיש כל נכסי' דהוי דינא שאפי' תוך כדי דבור אינו יכול לחזור בו לפיכך אפי' אם תוך כדי דבור אחד שהקדיש אמר חוב לפלו' עלי או כלי זה של פלוני הוא אינו נאמן דשניא הוא עושה קניניא על ההקדש אפי' היה השטר ביד הבעל חוב חיישינן לקניניא ואינו גובה ע"פ הודאתו על השטר אלא בדרך שגובה כל ב"ח ע"פ שטר שצריך קיימו בד"א בבריא אכל חולה שהקדיש כל נכסיו ותכף תוך כדי דביר אמר מנה דפלוני בידי נאמן שאין אדם עושה ערמה על ההקדש בשעת מיתתו וחוטא לאחרים שהרי הוא הולך למות לפיכך אם אמר תנו אותו לו נוטל בלא שבוע' ואם לא אמר תנו אין נותנין אלא מנה זה היא ליורשיו וכדי שלא להשביע את בניו אמר כן אא"כ היה בידו שטר מקויים או נוטל מן ההקדש מפני הצוואה דכיון בשעה שהקדיש אומר כן בבת אחת לא חל ההקדש על מנה שחייב לאחרים אלא על השאר ואם אחר כדי דבור שהקדיש אמר תנו אין שומעין לו שכבר חל ההקדש על כל אשר לו והקדש מפקיע השיעבוד אלא הרי הוא כשאר בעלי חובות ואם נתקיים שטרו נשבע וגובה ע"י פדיון לא מההקדש כמ"ש דינו במקומי.

ד אמר מנה לפלו' בידי ולא אמר תנו והביא אותו הפלו' ראייה דקושטא קאמר הש"מ דרך הודאה גמורה ולא משום שלא להשביע את בניו וטענו היתומים כבר פרענו לו קודם שהביא אלו העדים אינם נאמנים אפי' בשבועה שהרי לא אמר להם אביהם תנו ומדינא לא היו חייבים לו כלום קידם שהביא עדים שהיו יכולין לומר שלא להשביע את בניו אמר כן ולמה נתנו לו ומי הוו יודעין דמייתי ההוא פלוני ראייה דקושטא קאמר ולא שלא להשביע את בניו אכוון דליפרעו ניהלי' לפיכך אין נאמנים אבל אם אמר להם אביהם תנו וטענו היתומים פרענו נאמנים ונשבעים היסת שפרעו ופטורים כשאר מלוה ע"פ שטוען פרעתי וי"א דבכל עניין נאמנים היתומים לומר פרענו ובשבועות היסת.

ה כבר כתבנו בסי' פ"א סעיף ב' דש"מ שהודה אינו יכול לטעון משטה הייתי בך שאין אדם משטה בשעת מיתה לפיכך ש"מ שתבעוהו מנה והודה חייבים היורשים לשלם ואין יכולין לטעון משטה היה בד ואם טענו חזר אבינו ואמר לנו פרעתיו נאמנים ונשבעין היסת על זה ונפטרו בד"א שהודה ולא אמר תנו אבל אם אמר תנו ואמרו היורשים חזר ואמר לנו פרעתיו אינם נאמנים דאם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו.

ו ראובן צוה מחמת מיתה ליתן מנה לשמעון ומת ומכרו היורשים כל הנכסים שלא מצא שמעון לגבות את שלו גובה מהלקוחות דלאו דידהו מכרו ואין היורשים נאמנים לומר נתננו לו כיון ששטר הצוואה יצא מתחת ידו וכן נמי אם מודים שלא נתנו לא חיישינן לקנוניא שמא נתנו ומודים כדי להוציא מיד הלקוחות כיון שכתב הצוואה יוצא מתחת ידו אבל אם אין כתב הצוואה בידו נאמנים לומר נתננו לו ואם מודים שלא נתנו ג"כ אין מוציאין מיד הלקוחות דחיישינן לקנוניא.

ז ראה שהטמין אביו מעות ואמר של פלו' הן או של הקדש הם אם כמוסר דבריו בלשון צוואה דבריו קיימין ואם כמערים שלא יחזיקוהו בעשיר א"צ לקיים דבריו.

ח בא א' ואמר ראיתי את אביך שהטמין מעות ואמר של פלו' הם או של הקדש הם אם הם טמונים במקו' שהמגיד זה היה יכול ליטלם וליתנם לפלו' נאמן במגו שאם היה רוצה היה נוטל' ונותנם לו ואם לאו אינו נאמן וכן אפוטרופוס הממונ' על נכסי בעל הבית או אשה הנושאת והנותנת בתוך הבית שיודעים שהיה לו לבעל הבית ממון של אחבים תחת ידו ומת ונשאר הממון ברשות הב"ה והאפוטרופוס או האשה מושלים על הנכסים ויודעים של מי הם ובידם להחזיר חייבים להחזיר לכל אחד שלו ולא אמרינן כיון שמת ב"ה זכו היורשים בכל הנמצא ברשות אביהם ואין כח לא באפוטרופוס ולא באשה ליתן לשום אדם כלום וגס אם יאמרו של פלו' הם לא מהימני אלא אדרבה חייבין להחזיר לכל אחד מהם שלו ואם לא החזירו ובאו לב"ד מהימני במיגו שאם היו רוצים היו מחזירין.

ט היה פקדון ביד אביהם ואינן יודעין היכן הניחו ואמרו להן בחלום כך וכך הם ובמקום פלו' הם ושל פלו' הם או של מעשר הם והלכו ומצא' במקו' שנאמר להם בחלום וכמניין שנאמר להם זה היה מעשה אחז"ל חלומות אינם מעלין ואינם מורידין אלא הרי הם שלה'.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה