אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות מקח וממכר › סימן ריח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות מקח וממכר · סימן ריח

סימן ריז

המוכר בית כור עפר ויש בו סלעים ובקעי' ובו כ"ח סעיפים:

א האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך וה"ה אם אמר בית כור לבד שני לשונות אלו כיון שהזכיר בית סתמא משמעותן הוא שרוצה ליקח קרקע לזריעה ולא לבנין או למשטח בה פירי לפיכך אם היו בה גאיות קטנים עמוקים י' טפחים ורחבן ד' אע"פ שאין בהן מים או שיש בה סלעין גבוהין י' טפחים ורחבן ד' ואין בהם רובע הקב אין נכללים בתוך הבית כור שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ונראין כשני' או שלשה מקומות אלא מודדין לו קרקע המישור שביניהם וצריך לקבלו ואינו יכול לומר איני רוצה שדה מופסקת בסלעים ובגאיות ואלו הגאיות והסלעים נוטל הלוקח בכלל הבית כור בלא דמים ובלבד שלא יפסיקו בכל אורך השדה בעניין שיוכל להעביר המחרישה ביניהם אבל אם מפסיקין שאינו יכול להעביר המחרישה ביניהם גם השדה אינו צריך לקבל.

ב לא היו הסלעים גבוהים י' או לא היו הבקעים עמוקים י' אפילו הם מלאים מים נמדדים עמה שאין לך שדה שאין בה טרשין ובטלין עמה בד"א כשלא היו בהם אלא בית ד' קבין והיו אלו הד' קבין מובלעין בתוך ה' קבין שהם בתוך רובה של שדה פי' כגון שאלו ה' קבין שמובלעין בה היא רצועה אחת ארוכה וקצרה עד שמחזקת רובה של שדה אבל אם היו יותר על ד' קבין והם גבוהים ג' טפחים או שהיו מפוזרים הרבה או אינם מובלעים בתוך ה' קבין ובתוך רובה של שדה אע"פ שאין בהם י' אינם נמדדים עמהם עכ"ל לשון הרמב"ם פ' כ"ח מהלכות מכירה וע"ש בפי' המגיד משנה.

ג עוד שם היו נבלעים רובן במיעוטן ומיעוטן ברובו ה"ז ספק והמע"ה עכ"ל פירוש אם היו רובן של ד' קבין אלו במיעוטו של בית כור והמיעוט הנשאר מד' קבין אלו ברובה של בית כור ה"ז ספק דמספק לן כיון שכלל ד' קבין אלו לא נשלם אלא ברובו של בית כור ה"ז נמדד או דילמא כיון שרובן של ד' קבין אלו במיעוטו של בית כור מכונם הוו ואינו נמדד דכל שהוא מכונס ביותר כאבן רחבה אחת דמי ולא בטיל וזה נשא' בגמרא בתיקו וכן אם היו עומדין שוה כשורה או כמו עגול או כמו משולש או שהיו בצדדין או שהיו דרך עקלתון והשדה נכנס בדרך בין העקמימות כל אלו נשארו בגמרא בתיקו והרי הן ספק והמע"ה.

ד וכן אם היה עפר מלמעלה וסלע מלמטה או סלע מלמעלה ועפר מלמטה ה"ז ספק והמע"ה כיצד אם כבר נתן המעות צריך לקבלו ואין זה צריך להחזיר המעות ואם עדיין לא נתנם אין צריך לקבלו.

ה היה בו סלע יחידי שאינו מובלע בתוך השד' אלא עומד אצלו אפילו בית רובע לכור אין נמדד עמה ואם היה סמוך למיצר אפילו כל שהוא אע"פ שהוא מובלע בתוך השדה אין נמדד עמה הפסיק עפר בין סלע למיצר ה"ז ספק עכ"ל הרמב"ם.

ו אמר לו בבית כור עפר אני מוכר לך אפילו היו בה נאיות עמוקים י' טפחים או יותר או סלעים גבוהים י' טפחים או יותר הרי אלו נמדדים עמה דאע"ג דאמר עפר מכל מקום כיון שאמר בבית כור משמע כמות שהוא בין סלעים בין עפר ולא בית בור עפר ממש. וי"מ דה"ג דוקא שאין בהן ד' קבין וכל זה מיירי שאין הלוקח עומד בתוך השדה כשקנאו לפיכך כשאומר לו בית כור עפר ודאי צריך ליתן לו בית כור שלם ואפילו אין חסר ממנו אלא קב צריך להשלימו ואפילו אם יאמר המוכר אנכה לך מן המעות כפי החסרון שחסר אין הלוקח צריך לשמוע לו שיאמר לו לא היה דעתי אלא לקנות בית כור שלם אלא שצריך לקבל הסלעין והבקעין כדפירישית אבל אם עומד בתוך השדה ורואה אותה וזה אומר בית כור עפר אני מוכר לך כיון שעומד בתוכה הוי כאלו אומר בית כור זה שאתה רואה אני מוכר לך ומשמע הן חמר הן יתר ואפי' חסר רובע הקב לכל סאה דהיינו ז' קבין ומחצה לבית כור שהוא ל' סאין הגיעו דמסתמא על דבר מועט כזה אחד מכ"ד מחל באומד דעתו כיון שראהו.

ז האומר לחבירו בית בור עפר מדה בחבל אני מוכר לך מדאמר מדה בחבל משמעו בצמצום אני מוכר לך שדה שיש בו בית כור עפר כמו שמודדין במדת החבל מצומצם לא פחות ולא יותר לפיכך אם פיחת אפילו כל שהוא מנכה לו הדמים ואם הותיר כל שהוא יחזיר לו.

ואם אמר לו בית כור עפר זה אני מוכר לך אפי' אינו עומד בתוכו כיון שאמר זה הוי כמו שפירש ואמר הן חסר הן יתר ואם פיחת מהמדה אחד מכ"ד שהוא רובע לכל סאה או הותיר רובע לכל סאה הגיעו דדבר מועט כזה הוי מחילה כמו גבי בית כור סתם היכא דעומ' בתוכו ובתרוייהו הוי דינא הכי אפילו אלף רבעים לאלף סאין דהוי רובע לכל סאה הוי מחילה ואם היה הפחת או היתרון יתר מרובע הקב לכל סאה יחשוב עמו על כל הרבעים שחסרו או הותירו וכל שפיחת מבית כור ינכ' לו מן הדמים וכל שהותיר על בית כור יחזיר לו אפילו הרבעים עצמם אף על פי שאמר לו בפי' הן חסר הן יתר ואף על פי שלא הגיע התוספות לט' קבין שהוא שיעור שדה כמ"ש אפ"ה כיון שצריך להחזיר לו מחזיר לו גם הרביעי' כלומר ולא תימא די שיחזיר לו הנוסף על הרביעית והרביעית עצמ' לא יחזיר דהא אמרי' דמסתמ' מחל לו רובע לסאה ה"ט כשאין כאן מותר אלא רובע אבל כשיש כאן מותר יותר מרובע לסאה אפי' מעט כיון שבא לכלל החזרה מחזיר לו הכל.

ט ומה הוא מחזיר לו רואין אם לא הגיע התוספות לט' קבין שהוא שיעור שדה כגון שמכר לו ל"ד סאין והיה התוספות ל"ה רבעים והרי יש כאן יותר מרובע לסאה אז תלוי ברצון המוכר אם ירצה המוכר צריך הלוקח לחזור לו קרקע ואם ירצה צריך ליתן לו מעות שכיון שאין בו שיעור שדה למה הוא לו ואם היתה התוספות סמוכה לשדה אחרת של מוכר מחזיר לו אותה תוספות קרקע שהרי יכול לסמוך אותה לשאר שדותיו ואינו מפסיד כלום.

י ואם יש בתוספות ט' קבין והוא מכר לו פחות מששה ושלשים סאין והרי יש גם כן כאן יותר מרובע לסאה אז צריך המוכר לקבל התוספות בקרקע אפי' אינה סמוכה לשדותיו שהרי הוא שיעור שדה בפני עצמו.

יא וכשאין בתוספות ט' קבין שאמרנו בסעיף ט' שצריך להחזיר לו מעות תקנת חז"ל הוא משום שבזה ייפו חז"ל כח המוכר בדי שלא יפסיד קרקע שאינו ראויה לו לשדה אבל ביו ליפו גם כן הלוקח שאם ירצה המוכר למכור התוספות ושיתן לו הלוקח מעות ונשתנה השער בין שעת המכירה לשעת חזרה צריך ליתנו לו בשער הזול ל"ש היה ביוקר בשעת מכירה והוזל כשעת חזרה ל"ש היה בזול בשעת מכירה והוקר בשעת חזרה לעולם אין נותן לו הלוקח מעות אלא כשעת הזול.

יב ובגינה הוי דין חצי קב כדין ט' קבין בשדה שעד חצי קב תלוי ברצון המוכר רצה קרקע נותנה לו רצה מעות צריך ליתן לו כדי שלא יפסיד המוכר שאינה ראוייה לו לגינה כיון שאינה חצי קב ואם הוא חצי קב צריך לקבל קרקע שהרי הוא שיעור גינה בפני עצמה.

יג היה שדה בשעת מכירה והיה במותר מעט יותר משני רבעי' לשני סאין ונמצא שהוא בדין עשיית חשבון ונעשית גינה ביד לוקח והרי הוא קם בדין חזרת קרקע או שהיתה גינ' בשעת מכירה ונעשית שדה והרי יוצא מדין חזרת קרקע לדין עשיית' חשבון מיבעי' בגמרא אי בתר שעת לקיחה אזלינן או בתר חזרה ולא איפשיטא ולקולא ומחזיר לו מה שירצה.

יד האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל בין חסר בין יתר או שאמר לו בית בור עפר אני מוכר לך בין חסר בין יתר מדה בחבל הרי אלו הלשונות סותרים אהדדי דמדה בחבל משמע בצימצום בכל שהוא ינכה או יחזיר כמ"ש סעיף ז' והן חסר הן יתר סותרו דרובע לסאה הוו מחילה לפיכך כשאמר שניהם מספיקא לא מפקי' ממונא והלך אחר הפחות שבלשונ' דהמע"ה ואין לו אלא כדין הן חסר הן יתר.

טו א"ל בית כור עפר אני מוכר לך בתוך הסימנים והמצרים הללו שאתה רואה הכל קח לך פיחת שתות או הוסיף שתות הגיע דהיינו טפי מרובע לסאה כפלי כפליים דשתות היינו קב לסאה והיינו טעמא דלא דמי להן חסר הן יתר דהתם הוי שיעוריה ברובע לסאה אבל הכא בעי טפי דכיון דאמר בית כור עפר אני מוכר לך כהן חסר הן יתר דמי והשתא דאמר בית כור בסימניו ובמצריו אני מוכר לך מטפינן שיעורא ואמרי' אפי' פחות משתות הגיעו דכיון דהראה לו המצרים כמאן דזבין ליה שדה זו סתמא דמי כמות שהיא בין קטן בין גדול אלא דאהני מאי דאמר בית כור שיהא קרוב לבית כור שאינו חסר יותר משתות וכן דלא ליהוי מותר יתר על שתות לפיכך אם היה הפחת יותר משתות ינכה לו מן הדמים הותיר יתר משתות מחזי' גם השתות והוי דינא כדלעיל גבי הרבעי' שיתן דמים או קרקע הכל לפי מה שהוא היתרון שאם יש בתוספת פחות מט קבין בשדה ובגינה פחות מחצי קב אז הוא תלוי ברצון הנעכר ואם הוא יותר מט' קבין יתן לו .

טו המוכר שדה לחבירו שחבירו הלוקח יודע אותה ואת צריה וכבר הורגל בה אפילו א"ל יש במדתו ק"ק ולא נמצא אלא ק"ן הגיעתו שהרי ידעה וקבלה עליו ומה שא"ל חשכו ק"ק להשביח מקחו אמר כן כלומר שהיא שוה כמו אחרת שיש במדתה מאתים.

יז האומר לחבידו בית בור פלו' אני מוכר לך אפילו אין במדתה אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שם המקום שהוא הנקרא בית כור לפיכך צריך המוכר להביא ראייה שזה המקום הוא נקרא בית כור.

יח וכן האומר לחבירו כרם שלי במקום פלוני אני מוכר לד אע"פ שאין בו גפנים הגיעו והוא שיהיו קורין אותו כרם וכן האומר לחבירו פרדס זה אני מוכר לך אפי' אין בו רימונים הגיעו והוא שקורא לו פרדס וכן כל כיוצא בזה. יט כל אלו הדברים לא נאמרו אלא במקום שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום.

כ האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך ולא הגביל לו באיזה צד הוא מוכר לו הרי יד הלוקח על התחתונה שהמע"ה ואמרינן דילמא דמי חצי השדה קאמר ורואין כמה שוה כל השדה ונותן לו דמי חצי כל השדה ממקום הכחוש שבשדה אע"ג שצריך ליתן לו ממקום הכחוש יותר מן חצי השדה ניחא ליה למוכר שישאר מקום מיטב השדה בידו אע"ג שהוא המיעוט בכמותו וכן אם אמר לו חצייה בדרום אני מוכר שמין לו דמי כולה ונותן לו דמי שיווי חצי כל השדה בדרומה של שדה ומקבל עליו הלוקח לעשות בחלקו מקום הגדר ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב ג' טפחים וחוצה לו הרי' אחר וגדור רחב ו' טפחים ובין שני החריצים רוחב טפח וכל החריצים הללו והגדר עושין כדי שלא תקפו' שם הנמייה ותפסיד הפירות והשדה וי"א שהמוכר נותן מחלקו המקום לעשות בו גדר כו'.

כא היה לו חצי שדה כגון ראובן שהיה לו שדה בשותפות עם שמעון ומכרו ללוי ואמר לו חצי שיש לי בשדה זו מכרתי לך קנה החצי כולו ואם אמר חצי השד' שיש שיש לי לא קנה אלא חצי חלקו דהיינו רביע השדה ועיין לעיל סי' רי"ד סעיף ז'.

כב היה לו בקעה גדולה ובתוכה יש הרבה שדות וכל אחת ואחת חלוקה במיצר שלה לבדה והוא עומד באחת מן השדות ואומר שדה זו אני מוכר לך לא קנה אלא אותה שדה לבדה אף על פי שסיים מצרים החיצונים של הבקעה מצרים הרחיב לו אף על פי שיש מעט שקורין לבקעה שדה בד"א שחלוקו' במצריהם אבל אם אין מיצר מפסיק בין שדה לשדה כיון שאמר לו שדה זו הבל מכור שכל מה שמוקף במיצר אחד נקרא שדה ועיין לעיל דיש סימן רי"ט.

כג האומר לחבירו שדה דבי פלוני אני מוכר לך כלומר השדה שקניתי מפלו' אני מוכר לך והיו לו שתי שדות הנקראים בשם זה לא קנה אלא אחת והוא הפחות שבשניהם דנוכל לפרש כן לשונו ויד בעל השטר על התחתונה דהמע"ה.

כד האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מיעוט שדות שתים ולא קנה אלא שתים ואם אמר לו כל שדותי אפי' יש לו שלש וארבע קנה כולם חו' מגנות ופרדסים ואם אמר לו נכסי אפי' גנות ופרדיסים בכלל אבל לא בתים ועבדים ואם אמר ליה קרקעותי אפי' בתים בכלל קרקעות ואם א"ל כל נכסי אפי' בתים ואפי' עבדים בכלל וכל המטלטלין הידועים לו ואפי' תפילין שבראשו הם בכלל כל נכסי ודוקא שאמר כל נכסי אבל אם אמר נכסי דבי פלניא לא מכר לו המטלטלים שקנה מאותו פלוני שאין מטלטלין נקראין על שם המוכר. כה האומר לחבירו שדה ראובן אני מוכר לך וכשב' הלוקח להשתמש בה אמר לו המוכר אינה זו השדה שהיתה של ראובן אלא כך היא קרויה ומראה לו המוכר שדה אחרת שהיא שלו ואומר זו היא שהיתה של ראובן שלקחתיו ממנו והיא שמכרתי לך על המוכר להביא ראייה שמכר לו אותו השדה ואם לא הביא ראייה הרי זכה הלוקח בזו שכל העם קורין אותה של ראובן דמסתמא לא היתה דעת הלוקח אלא על זו שהכל קורין לו כן.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה