אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות מקח וממכר › סימן ריא

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות מקח וממכר · סימן ריא

סימן רי

דין דבר שאינו ברשותו והכותב נכסיו בנו לאחר מותו ובו ז' סעיפים:

א דבר שאינו ברשותו של מקנה הרי הוא כדש"בל ואינו יכול להקנותו אע"פ שמצפה שלבסוף יבא לרשותו כיצד האומר מה שאירש מאב' או משאר מורישי מכו' לך מה שתעלה מצודתי מהיום נותן לך. שדה זו לכשאקחנ' קנויה לד לא אמר כלום וי"א דוק' בסתם לא קנה אבל אם פירש ואמר שדה זו לכשאקחנ' וכן אם אמר שדה זו כשאירשנה מאב' או משאר מורישי מכור לך קנה וע"ל סימן ר"ט סעיף ה'.

ב מי שהיה מורישו גוסס ונטה למות ורצה למכור מנכסיו מעט כדי להוציא הדמים בצרכי קבורה הואיל והבן עני ואם ימתין עד שימות וימכור ישהא המת ויתבזה תקנו חכמים שאם מכר ואמר מה שאירש מאבי היום מכור לך הוי כאלו בא לידו וממכרו קיים משום כבוד מורישיו ואין מדקדקין אם מוכר יותר מעט דבכולו קיים ואם לא מצא למכור מעט מוכר בבדי שיעור שמוצ' למכור דכל זה בכלל כבוד אביו הוא וכן צייד עני שאין לו מה יאכל ואמר מה שתעלה מצודתי היום מן הים מכור לך ממכרו קיים כדי חייו.

ג היה אביו נוטה למות ולא היו לו צרכי קבורה ומכר לאחר לצדכי קבורה וא"ל מה שאירש מאבא היום מכור לך בכך וכך ומת הבן בחייו ואחר כך מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות ואפילו הדמים שקיבל אביו מחלקו אינו צריך להחזיר שהרי אביו מכר וקבל הדמים במה שלא בא עדיין לרשותו והנכסים עדיין ברשות האב וזה בן הבן בא ויורש מכח אבי אביו כמו שיתבאר בהלכות נחלה.

ד ממה שאמרנו בסעיף הקודם שבן הבן בא מכח אבי אביו למדו קצת מרבוותא שאם ראובן לוה מיעקב אביו ואח"כ מכר ראובן נכסיו לאחרים ומתו ראובן ויעקב וירש חנוך בן ראובן השטר חוב מיעקב כיון שיעקב היה יכול לטרוף נכסי ראובן בנו מן הקונים בחובו משום דשטרו קודם ה"נ יכול חנוך להוציא הנכסים שמכר אביו מיד הלקוחות בלא דמים מחמת חוב של יעקב אבי אביו שהרי הוא בא בכחו. ויש אומרים דלא דמי דהתם מכירתו מתחלה לא היתה מכירה דשלא בדין מכר שהנכסים היו של אביו ולא שלו ולכך בא בנו וירית נכסי אבי אביו מכח אבי אביו ואין צריך להחזיר הדמים מחמת אביו אבל הכ' ראובן אבי חנוך מכר נכסיו שלא כדין היאך יבא בנו ויטרפם מיד הלקוחות בלא דמים ע"י השיעבוד שהיה לאבי אביו עליהם זה לא מסתבר וכן נראה

ה הכותב נכסיו לבנו או לאחר אחר מותו הרי גוף הקרקע הוא של המקבל מזמן השטר והפירות לאב עד שימו' ואין המקבל יכול למכור הפירות כל זמן שהנותן קיים אלא יכול למוכרה מהיום ולאחר מיתת הנותן פירש שיזכה הלוקח בגוף הקרקע מיד ובפירות יזכה בהם אחרי מיתת הנותן בשימו' הנותן זכה בהן הלוקח אפילו מת המקבל בחיי נותן שאין כאן מקנה דשב"ל כיון שהגוף שלו היה דק"ל דקניין פירו' שנשאר לאב לאו כקניין הגוף דמי.

ו מי שנתן קרקע לחבירו ונתן לו אגבה מעות או שא' מטלטלין קנה אפילו לא היו צבורין על גבה מיהו צריך שיהיו המעות או המטלטלין ברשותו באותו פעם שמקנה לו ואינו דומה למחייב עצמו לחבירו בחוב שחייב לשלם לו אפי' אינו ברשותו דהתם שיעבד גופו לזה אבל הכא מקנה לו אותו דכיון שאינו בר ברשותו אינו יכול להקנותו אפילו באגב לפיבך כשזה תובעו צריך להבי' ראייה שהיו המעות או המטלטלין שהקנה לו ברשותו באותה שעה וע"ל סימן ס' סעיף ו.

ז מי שהיה לו פקדון ביד אחר יכול להקנותו לאחר בין במכר בין במתנה לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא בכ"מ שהוא והרי הוא מסתמ' בחזקת שהוא קיים אבל אם זה שהופקד אצלו כפר בו שוב אין בעל הפקדון יכול להקנותו שזה אינו נקרא ברשותו שהרי הוא כמו שאבד כיון שזה כפר בו אבל מי שיש לו מלוה על אחר אינו יכול להקנותו לאחר דהואיל ומלוה להוצאה ניתנה הרי אינה בעולם ואין אדם יכול להקנותה אלא במעמד שלשתן כמ"ש לעיל סימן ס"ו וסימן קכ"ו. ואם היתה מלוה בשטר מקנה את השטר בכתיבה ומסירה שהרי יש כאן דבר הנמסר לקנות בו השעבוד. ראובן לוה משמעון ועשה לו שטר מכירה על שדהו מעכשיו בלא תנאי והשלישו ביד לוי שאם לא יפרע לו לזמן יתן השטר לשמעון וקודם שהגיע זמן מכר שמעון השדה ליהוד' וכשהגיע הזמן לא פרע ראובן לשמעון ונתן לוי לשמעון השטר שבידו מכירת שמעון קיימ' אע"פ שהיתה קודם הזמן מ"מ הא כשנמסר השטר לידו לבסוף קנה השדה למפרע וכדין מכר את שלו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה