לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן רט
המקנה דבר שאינו מסויים או שלא בא לעולם ובו י' סעיפים.
א המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ידוע ה"ז קנה ואם אין מינו ידוע לא קנה דלא סמכא דעתיה כיצד האומר לחבירו ערימה זו של חטין אני מוכר לך בכך וכך מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ידוע ולא מניין הקנקנים יין ולא משקל התאנים ידועים ה"ז ממכרו קיים אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם מ"מ המקח חל על מה שהוא יהיה מה שיהיה ויש להם כפי השער שבשוק.
ב אבל האומר לחבירו כל מה שיש כבית זה אני מוכר לך בכך וכך אי כל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך בכך וכך או כל מה שיש בשק זה אני מוכר לך בכך וכך ורצה הלוקח ומשך אין כאן קניין דלא סמכה דעתיה של לוקח שהדי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב אין זה אלא כמשחק בקוביא דלא קנה וכן כל כיוצא בזה וי"א דה"ה בשנים שהחליפו זה עם זה סתם על כל אשר להם דלא קנו דלא סמכו דעתייהו ועיין לקמן סוף סימן רמ"א סעיף ד'.
ג המוכר לחבירו בי' דינרים חטין ולא פירש כמה סאה מוכר לו נותן כשער שבשוק כמו שהיה בשעת המכירה דמסתמ' היתה דעתו על שער שבשוק וכל החוזר בו אחר נתינת הדמים ולא רצה כשער שהיה בשעת נתינת המעות מקבל מי שפרע.
ד אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם שאין באן דבר שיחול עליו הקניין ואין חילוק בין במכר בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע כיצד האומר לחבירו מה שתוציא שדה זו מבור לך מה שיוציא אילן זה נתון לך תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני או שאמר מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך או נתון לך לא אמר כלום שהרי הדבר הנקנה אינו בעולם ואפי' היתה הפרה או השפחה מעוברת לא קנה כלום ויכול לחזור בו אפי' אחר שתלד הפרה או השפחה ואחר שגדלו פירות האילן ובאו לעולם מיהו אם קודם הלוקח ותפש הדבר שקנה אין מוציאין אותו מידו דלעניין זה מהני הקניין הראשון שאם תפש לא מפקי' מיני ובפירות נמי דוקא כשקנה אותם קודם שחנטו אבל לאחר שחנטו מיקרו בא' לעולם וקנה ודוקא שקנה מה שיוציא השדה או האילן או מה שתלד הפרה או השפחה כמ"ש אבל אם מכר האילן לפירותיו או הפרה והשפחה לעובדיהם קנה מיד גוף האילן לפירותיו וגוף הפרה או השפחה לולדה ואין אחר מהם יכול לחזור בו. המקנה לחבירו דמי יינו לכשימכר היין מיקרי דבר שלא בא לעולם י"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם אבל אם בפירוש לכשיהיה בעולם הוא מקנה לו קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם ויש חולקין גם בזה. י"א אע"ג דאין אדם יכול להקנות דשב"ל מ"מ יכול לשעבדו בתורת שיעבוד ויש חולקין והכי מסתברא שהרי גם השיעבוד אין לו מקום עתה בשעת שיעבוד שיחול עליו אבל הוא יכול לחייב את עצמו לתת לו דבר זה כשיבא לידו כמ"ש לעיל סימן ס' סעיף ו'. מי שמקנה לחבירו דשב"ל עם דבר שבא לעולם י"א דדמי לקני את וחמור שיתבאר לקמן סימן ר"י. אם נשבע לקיים הבקח אע"פ שלא בא לעולם צריך לקיים שבעתו כדלעיל סימן ר"ז סעיף י"ט וסימן ע"ג סעיף ח'. ומיהו אין החפ' נקנה בקניין זה ולכן אם לא נוכל לכוף אותו שיקיים שבועתו כגון שמת אין אותו החפ' משועבד לזה שאין הקניין כלום וכן הדין אם שאל על שבועתו אע"פ שהוא חי א"צ ליתנו לזה וכשם שאין אדם יכול להקנות דשב"ל כך אינו יכול למחול דבר שלא בא לעולם.
ה דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו דינו כדבר שלא בא לעולם דלא קנה וכל א' מהם יכול לחזור בו וע"ל סימן די"א מ"מ אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר ובא לידו צריך לקיים מקחו דודאי אדעתא דהכי טרח וקנה כדי דליקום בהימנותיה לפיכך קנאו זה בקנייתו של זה.
ו הפוסק על שער שבשוק ויצא השער וקבל הדמים ולא חיה המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנותה וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר בו ולא הקנהו לו באחד מדרכי ההקנאה מקבל מי שפרע אבל אם פסק עמו עד שלא יצא השער שהמקח נעשה באיסור כמ"ש בלבוש ע"ז סימן קע"ה סעיף א' ולא הקנהו לו בקניין כל א' חוזר בו וא"צ לקבל מי שפרע.
ז כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם משייר דשב"ל כיצד מכר שדה לראובן ושייר בפירותיו לשמעון דבר ידוע בכל שנה לא קנה שמעון כלום מהפירות לפי ששייר לו דשב"ל והשדה עם הפירות הכל לראובן אבל אם שייר מהפירות לעצמו מהני משום דאמרי' כל לעצמו בעין יפה שייר ורואין כאלו שייר לו מקום הפירות לפירותיו והוי כמו אילן לפירותיו דלעיל סעיף ג' אע"פ שלא אמר כן בפירוש כל לגבי עצמו הוי סתמא כפירושו ואפי' אם מכר הלוקח שדה זה לאחר חלקו של זה המוכר אינו יכול למכור וצריך ליתן לו כל מה ששייר לעצמו ואם אמר הריני משייר לעצמי כל זמן ששדה זו בירך ומכרה לאחר כשמכר לאחר פקע כחו של מוכר ראשון וקנאה הלוקח השני כולה ואפי' אם חזר הלוקח הראשון וקנאה מן הלוקח השני שקנאה ממנו אינו נותן למוכר ראשון כלום דמה מכר השני לראשון כל זכות שהיה לו בו ואם מת המוכר הראשון אפי' מת בעוד שדה זו ביד הלוקח הראשון אין לבניו כלום אלא א"כ פירש לו הריני משייר לי וליורשי אבל כשלא פי' כיון שאין לו אלא משום דא רי' בעין יפה שייר לא מהני אלא לו ולא ליורשיו י"א דהיינו דוק' כשאינו משייר דבר מסויי' דאז לא הוי רק כתנאי בעלמ' ולכן אין מפרשין רק לו ולא יורשו אבל אם שייר לעצמו דבר מסויי' כגון מכר בית ואמר ע"מ שריוט' אחת שלי גם בניו אחריו יורשין זכותו. ח ואע"פ שצריך ליתן לו הפירות ששייר אם לא נתנם לו אין המקח מתבטל בכך שלא תלה קיום המקח בכך אבל אם אמר בלשון תנאי ע"מ שתתן לי או לפלוני מהפירות כך וכך בכל שנה אז קיום המקח תלוי בו כיון שכן התנה ואם לא יתן כמו שהתנה המקח בטל דאע"ג דאין אדם מקנה דשב"ל מ"מ יכול להתנות על דשב"ל וכן יכול לסלק עצמו וכחו מדש"בל הואיל ועדיין לא זכה בו נקל הוא לסלק ממנו עיין בלבוש הבוץ וארגמן סי' צ"ב. י"א אע"ג דאין אדם מקנה רשב"ל מ"מ אם רוצה הוא לקנות יכול ג"כ להקנות דאגב דבעי למקני גמר ומקני לפיכך שנים שמצפים לקבל מתנה מאחר והקנו זה לזה שלכל מי מהם שיתן מתנה שיחלוקו ביניהם קנו וחולקין וע"ל סי' קע"ו סעיף ב'.
ט מכר או נתן דקל לא' ופירותיו לאחר הרי לא שייר מקום הפירות אלא הפירות והפירות אינם בעולם לפיכך הראשון קנה דקל ופירותיו והשני לא קנה כלום.
י אמר לאחד קנה דקל זה חוץ מפירותיו הרי שייר לעצמו וכבר אמרנו דכל לגבי עצמו משייר בעין יפה לפיכך אמרינן ששייר לעצמו גם מקום הפירות שהם הענפים ולא הקנה ללוקח אלא הגזע לאחר שיבשו הענפים ואין ללוקח אלא הגזע לכשייבש.