לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן רז
המוכר נכסיו על תנאי ודיני אסמכתא והמחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו ובו כ"א סעיפים:
א המקנה לחבירו בין קרקע בין מטלטלין והתנה עמו תנאים שאיפשר לקיימם בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה נתקיים התנאי נתקיים הדבר שהוקנה ואם לא נתקיים התנאי גם הקניין בטל ודיני התנאים מבוארים בלבוש הבוץ וארגמן סימן ל"ה וסי' קמ"ד וע"ל סימן רמ"א.
ב י"א דה"מ שקנה כשמקיים התנאי כשקנה בדרך מהדרכים שקונין בהם מעכשיו אלא שהתנה שיהיה על תנאי אז יש עליו לקיים תנאיו אבל אם לא קנה מעכשיו בא' מדרכי הקניינים אלא התנה עמו שאם יתקיים תנאי בכך וכך יקנה דבר זה בקניין ואם לא יתקיים התנאי לא יקנה לו אע"פ כשנתקיים התנאי לא קנה כיצד מכר או נתן לו בית על תנאי שילך ביום פלו' למקום פלו' והחזיק בו עתה אם קיים תנאו והלך ביום פלוני למקום פלוני קנה אם לאו לא קנה אבל אם התנה ואמר אם תלך למקום פלוני ליום פלוני או תביא לי דבר פלו' אמכור לך בית זה או אתננו לך וקיים תנאו והלך ביום פלו' למקום פלו' ואח"כ החזיק בבית לא קנאו שזו אסמכתא היא שסמך קנייתו על ידי לעשות כך וכך וכל אסמכתא לא קניא שהרי לא גמר להקנותה אלא אם אמר לו קנה מעכשיו וקנו מידו על כך באחד מדרכי קניינים.
ג י"א אם בשעת עשיית המקח אפילו קודם שנגמר המקח התנה המוכר תנאי א' שהוא לטובת הלוקח כגון שמוכר לו קרקע שלא באחריות ואח"כ אומר המוכר אם יטרפוה ממך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי וכה"ג דבר שהוא לטובת הלוקח אין זה תנאי שתנאי כזה שהוא לטובת הלוקח היה לו ללוקח להתנות או לפחות היה לו להחזירו בתוך דבריו וכיון שלא החזירו אמדינן שהיה מתיירא דחשב בלבו אם אחזור התנאי יחזור המוכר מדבריו ולא יקבל עליו אחריות ודעתו היה לקנותו אפי' אם יחזור המוכר מדבריו לכך אמר טוב לי לשתוק לפיכך אין בתנאי זה כלום ומה שאמרו המוכר לא אמרו אלא לפטומי מילי להפיס דעת הלוקח ולא לתנאי גמור אמר כן בד"א שמכר לו בתחלה סתם וקודם שנגמר המקח לגמרי הטיל המוכר תנאי זה אבל אם בתחלה אמר המוכר קרקע זו אני מוכר לך על תנאי כך וכך אע"ג דהוי טובת הלוקח מ"מ לא קנה אלא אדעתיה דהכי וה"ז תנאי גמור וכן אם התנו תנאי ואח"כ כתבו השטר סתם ודאי על תנאי הראשון כתבוהו ויש דבר שאין צריך אפילו להתנות אלא כיון שאומר שלדעת כן מוכר הוי ליה כאלו התנה כנון שמכר חצירו או שדה ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני או מפני המטר שנמנע ומוכר בדי לקנות חטים בדמיו ה"ז כמוכר על תנאי לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר או באו חטים והוזלו או נמנע הדרך לעלות לאותה הארץ או לא נסתייע לו לעלות או לקנות חטים הרי זה מחזיר לו הדמים ותחזור לו הקרקע שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלו' והרי לא נעשה וכן כל כיוצא בזה ודוקא במוכר קרקעותיו לפי שאין דרך בני אדם למכור קרקעות שהוא מתפרנס מהן אם לא שהיה דעתו לעקור דירתו מכאן אבל אם מכר מטלטליו אפי' מכר כל מטלטליו ואפילו אמר בפירוש בשעת המכר שעל דעת כן וכן הוא מוכר ואח"כ לא נעשה אותו הדבר המקח קיים אם לא שהתנה בלשון תנאי גמור לפי שלפעמים אדם מוכר מטלטליו מפני שקץ בהם או לצורך דבר אחר.
ד ודוקא שאמר כן בפירוש בשעת המכירה שלדעת כן הוא מכרו אבל אם מכר סתם ולא פירש בשעת המכירה אע"פ שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר ואע"פ שנראין הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו חוזר שהרי לא פירש ודברים שבלב אינם דברים ואע"פ שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על דעת לעשות כך וכך כיון דבשעת המכירה לא אמר אינו חוזר דבעינן גילוי דעת בשעת מעשה דליכא אומדנ' דמוכח כולי האי בלא גילוי דעת דהרבה פעמים אדם מוכר קרקעותיו ואין ידוע למה היה מוכר מיהו אי איבא אומדנא דמוכח נתבטל המקח וי"א דבמתנה דברים שבלב הוויין דברים.
ה מי שהקנה לחבירו והתנה עליו על מנת שתתן מקח זה במתנה לפלו' או תמכרנו לו אם מכרו או נתנו לאותו פלוני קנה ואם לא קיים תנאו אלא מכרו לאחר או שלא מכרו ולא נתנו בזמן שקבע לו לא קנה וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזיר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן לו המעות הרי המכר קיים ויחזיר כמו שהתנה. ואם החזיר לו בעל כרחו אי מיקרי נתינה או חזרה וקיום התנאי ע"ל סי' ק"ד.
ו מכר לו קרקע והתנה המוכר שיחזירנו לו כשיהיו לו מעות הרי זה תנאי גמור שהרי המוכר התנהו לטובתו צריך להחזירו לו כשיביא לו מעותיו לפיכך אסור ללוקח לאכול פירות של קרקע זו שכיון שחייב להחזירם לו כשירצה אין כאן מקח אלא הוו ליה הנך זוזי בהלואה גביה והוו להו אכילת פירותיו כריבית שאסור וע"ל סוף סימן ע' שגם השטר מכר זה אין בו ממש ואינו גובה בו ממשועבדים דאפילו ראייה בשטר אין כאן וכמלוה על פה היא.
ז ואם מכר לו סתם ואחר גמר המקח אמר ליה הלוקח מדעתו לכשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזיר לך הקרקע אע"פ שאמר לו כן בלשון תנאי גמור והקנה לו בקניין והרי התנאי קיים וצריך להחזירו כשמבי' לו המעות אפ"ה הלוקח אוכל פירות ואין בזה אבק ריבית שכיון שנגמר המקח הרי המקח מקח אלא שהלוקח חייב עצמו בתנאי זה של' לצורך הרי חייב לקיימו לפיכך אין כאן ריבית דכשיבי' לו המעות הוה ליה כחוזר ומוכרו לו ובזה שהתנאי נעשה אחר גמר המקח אפילו אם התנהו המוכר מותר ללוקח לאכול הפירות שהרי עכ"פ המקח היה מקח גמור אל' שנתרצה הלוקח לפנים משורת הדין לחזור ולמוכרו לו כשיבי' לו המעות בין כך ובין כך הו' שלו ממש לכך מותר לאכול הפירות והא דנקט דאמר ליה הלוקח כו' אורח' דמילת' נקט שאחר שנגמר המקח דרך הלוקח להתנות כן להראות טוב לבבו למוכר שאינו רוצה להחזיק בנכסיו אלא כשיבי' לו מעותיו שיחזירנו לו.
מעשה באשה אחת ששלחה ראובן להיות שליח לקנות לה קרקע משמעון שהיה קרובה ואמר שמעון המוכר לראובן השליח אם יהיה לי מעות תחזיר לי קרובתי הקרקע והשיב ראובן השליח ואמר לו אתה והאשה פלונית ששלחה אותי קרובים אתם. כלומר וקרוב הדבר שהי' תחזור לך ואינה מקפדת על כך ובא מעשה לפני חכמים ואמרו זה השליח לא קנה כלום שהרי לא סמכה דעתו של קרוב זה על דברי השליח מפני שלא השיבו תשובה גמורה נמצ' ששמעון לא גמר והקנה לו הקרקע.
ט הלוהו על שדהו ק' זהובים ואמר ליה אם לא אפרעך עד ג' שנים יהא השדה שלך לחלוטין בין שהיה השדה שוה יותר מק' זהובים בין אם אינה שוה יותר אין זה אלא אסמכת' כת' ולא קני' פירש שהו' סומך בדעתו שיוכל לקיים תנאו ולא יצטרך להקנות לו שדהו ולכך לא מקנהו לו מעכשיו וכיוון שאינו מקנהו לו מעכשיו אע"ג דבתר הכי גמר ומקני ליה בדעתו לאו כלום הו' ולא קני' אבל אם אמר לו אם לא אפרעך עד ג' שנים תהא שדה שלי קנוייה לך מעכשיו קנה שזה הוי קניין גמור שמקנה לו שדהו מעכשיו בקניין גמור בדמים הללו אלא שקבל עליו זה להחזירו לו כשיהיו לו מעות ועניין היתר אכילת פירות השדה ע"ל בסעיף י' ובסעיף י"ז. ואם בתחלה כשלוה ממנו הקפיד שלא למשכון לו רק שדה זו ולא שדה אחר י"א שקנה אפילו בלא מעכשיו שכיון שהפקיד שלא למשכון אלא זו אמרינ' משום דלא חפץ בו השכינו ולא היה בדעתו מתחלה לפדותו לכך הקפיד למשכן דוק' זו ולא אחר וכן אם אמר לו אם לא אפרע לך מעותך לא יהא לך פרעון אלא מזו הוי אפותיקי וקנה אפילו בלא מעכשיו אם לא יתן לו מעותיו בזמנו ואינו יכול לתבוע ממנו שיפרע לו ממקום אחר מיהו במעות יוכל לסלקו כל אימת שירצה דלגבי נתינת מעות הוי קניין זה אסמכתא אם לא אמר מעכשיו.
י וכל היכ' דל' קנה השדה משום דהוי אסמכת' הרי המעות לא היו אל' הלואה ואם אכל פירות ממנו הוי אכילת פירות ריבית קצוצה לפיכך מנכה לו כל הפירות שאכל וי"א שהפירות שאכל תוך הג' שנים לא הוו ריבית קצוצה אל' אב' ריבית שאינו יוצאה בדיינים וטעמ' משום שאין זה דומה להלואה ממש דאע"ג שביד הלוה הו' להבי' לו מעותיו תוך הג' שנים כל עת שירצה מ"מ כיון שהמלוה אינו יכול לכופו שיפדנו אפילו בכלות זמנו לא הוה אל' כמשכנת' באתר' דמסלק' שכבר כתבנו בלבוש ע"ז סי' קע"ב סעיף א' דאפילו אכיל בלא נכייתא לא הוי אלא אבק ריבית לפיבך כיון דבתוך הג' שנים בתורת אבק ריבית אכלינהו אינו מנכה לו אותם הפירות שקבל תוך השלש שנים דאבק ריבית אינו יוצא בדיינים אבל אם לא החזיר לו הלוה מעותיו בכלות הג' שנים והמלוה אכל פירות אחר כלות הג' שנים מפני שהיה הלוה סוב' שנחלטה לו הקרקע והניחו לאכול ושוב נודע לו שלא נחלטה לו הקרקע ובא והביא המעות לפדות צריך להחזיר לו הקרקע ומנכה לו הפירות שאכל אחר ג' שנים וטעמא משום דאלו הפירות שאחר ג' שנים לאו בתורת אבק ריבית אכלם אלא לפי שהיו סבורים שהמכר קיים ושלו היה אוכל והויא ליה מחילה בטעות והוי ליה כמניח את חבירו ליטול חוץ מרשותו מפני שסבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו דלא הוי מחילה ה"נ הכא. וכן ה"ה בכל דבר שלא קנה משום אסמכת' אע״ג שבא לידו מחמת שהיו סבורים שקנה הוי מחילה בטעות וצריך להחזיר ויש חולקין ואומרים דוק' פירות שאכל אחד ג' צריך להחזיר משום דאית בהו תרתי מחילה בטעות וקצת איסור ריבית ביון שמתחלה בא לידו בתורת הלואה אבל בשאר ענייני אסמכת' אחר שבאו ליד הקונה קנה וא"צ להחזיר משום טעמ' דמחילה או נתינה בטעות לחוד'.
יא הקונה דבר מחבירו והניחו ביד המוכר ונתן לו הלוקח ערבון למוכר ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והמוכר אומ' אם אני חוזר בי אחזור לך הערבון ואכפול לך כנגדו אם הלוקח חזר בו קנה המוכר הערבון שבידו שכיון שהכל תחת ידו הוי כאלו אמר לו קנה מעכשיו אם אחזו' כי ומיד שחזר זכה במה שבידו ואם המוכר חוזר בו מחזיר לו ערבונו ואין מחייבין אותו לכפול ערבונו שמה שאמר אכפול לך כנגדו אינו אלא אסמכת' ואסמכת' לא קניא כמ"ש טעמ' לעיל סעיף ט' ויש חולקין וסביר' להו דאפי' אם חזר בו הלוקח לא קנה המוכר אע"פ שהוא בידו דהא מ"מ אסמכת' היא ואסמכת' לא קניא אפילו בידו וכ"ש אם התפיסו ביד שליש דלא קני'.
יב וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר וא"ל לשליש אם לא אתן לו עד יום פלוני תן לו שטרו והגיע הזמן ולא נתן לו לא יתן השליש את השטר שאין זה אל' אסמכת' שהיה סכו' וסומך בדעתו שיוכל לקיים תנאו שיתן לו ולא גמר בדעתו להקנות לו שטרו מעכשיו לפיכך לא קנה המלוה שטרו.
יג וכן כל תנאים שמתנין בני אדם ביניהם אף על פי שהם בעדים ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה ואם לא יהיה או לא תעשה כך לא אקנה לך ולא אתן לך אע"פ שעשה או שהיה הדבר לא קנה וא"צ ליתן או להקנות לו בית זה שכל האומר אם יהיה אם לא יהיה לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה ולא גמר להקנות לו וי"א דד' חלוקים יש בדיני אסמכת' הא' שבל מה שהוא בידו אלא שאין בידו לעשותה לבדו אלא שתלוי גם ביד אחרים כגון שנתן לו מעות לקנות לו יין ואמר לו קנה לי יין ממקום פלוני ואם לא תקנה לי תתחייב לי' בכך וכך שזה אינו תלוי בו לבדו דשמא לא ירצו למכור לו במקום פלוני זה הוי אסמכת' אפי' אם לא גזם דכיון שהוא בידו קצת אע"פ שגם הוא ביר אחרים הוא סומך בדעתו דמסתמ' ימכרו לו כיון דמצוי הוא שדרכם למכור ולא גמיר ומקני הב' המתנה בדבר שיש בידו לבדו לעשותו אם לא גזים כגון המקבל שדה מחבירו למחצה ואמר אם אוביר ולא אעביר אשלם במיטב' והובירה שלא חרשת ולא זרעה לא הוי אסמכת' אל' דינ' הכי מדינ' דגרמי דהוי כאלו הפסידו בידים דשמין אותה כמה היתה ראויה לעשות ונותן לו מה שהפסידו. הג' אבל אם גזים ואמר אם לא אעביד אשלם אלפי זוזי כיון שיש בידו לעשותו הוא סומך בדעתו דודאי יעשנו הוי אסמכת' דלא גמר ומקני ואינו משלם אל' מה שהפסיד אבל מה שהפסיד מיהא משלם אע"ג שלא התנה כן כמי שהתנה דמי כיון דמדי מסתבר לשלם משום דינ' דגרמי הד' המתנה בדבר שאין בידו כלל וגם לא ביד אחרים כגון המשחק בקוביא וכיוצא בו שאין שום אדם יודע אם ינצח אם לאו אע"ג דודאי היא שאחד מהם ירויח מ"מ אין בכאן שום עניין שנוכל לתלות בו הדבר דאדעת' דהכי והכי התנה שנוכל לומר שהיה סבור שיב' לידי כך שהו' ירויח ע"י בך וכך אלא סמך על זריקת הקובו' שהוא אינו סמיכות בדבר אלא במקרה בעלמא ואפילו הכי התנה אמרי' ודאי גמר ומקני מספק מעבשיו ואין זה אסמכת' בד"א בששוחקין במעות ומעות של שניהם מוכנין ומונחים על הדף דאז הדף והמקום קנו לאותו שידויח כדי לקנות המעות שעליו אבל אם שוחקין באמנה אפילו הקנו זה לזה לא מהני שאין זה אלא כמו קניין דברים בעלמא ואין מוציאין ממנו מה שהפסיד. וי"א אפי' מסר לו משכון קודם שהתחילו לשחוק לא קנה דדמים אין כאן משכון אין כאן כמ"ש לעיל סימן ק"ץ סעיף ח' אבל כשהמעות ומשכון שניהם על הדף ששוחקין, בו והמקום קנוי לשניהם לאותו שירויח לקנות בו המעות מותר לשחוק ואין בו משום גזל אפי' מדרבנן שאין כאן אסמבת, כלל ודלא כיש חולקין ואוסרין לשחוק בשום עניין ואומרים טעמא מפני שיש בו משום גזל מדבריהם שהיא לוקח ממון חבירו חנם דרך שחוק והתול שאין דרבו כן דכיון שבל א' בונתו להרויח גם הוא גומר ומקנה אם יפסיד דאגב דבעי למקני גומר ומקני וקונה המרויח המעות ע"י הדף והמקום שהוא קנוי לשניהם וכן כל שנים שהמרו זה עם זה אם קנו מידו קנה מטעם דאגב דבעי למקני כו' וקנסות שידוכין ע"ל סעיף י"ו. ולא מיקרי אסמכת' אלא בשעיקר הדבר תלוי בתנאי לעשות או שלא לעשות אבל תנאי שעפ״כ יהא המעשה קיים כגון המחייב עצמו לחבירו ואומר אם יהיה בחיים יתן לו כך וכך ואם לאו יתן ליורשיו זה לא מיקרי אסמכת' דהא עכ"פ חייב ליתן לו כל כיוצא בזה.
יד כל שקונין מיד ובקניין סודר ואומר קנה מעכשיו אין באן אסמכתא כלל דהא הקנהו לו מיד וקנה כיצד אם לא באתי מכאן ועד ל' יום קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על זה אם לא בא בתוך הזמן ה"ז קנה וכן כל כיוצא בזה שאלו לא גמר להקנותו לו לא הקנוהו מעבשיו י"א ביון דמעכשיו קני ע"מ נמי קנה דק"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וי"א שלא אמרו ע"מ הוי כמעכשיו אלא בע"מ הבא על קיום מעשה וקיום התנאי כמו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ע"מ שתתני לי הנייר ע"מ שאתן לך מנה ע"מ שלא תלכי לבי' אביך שבל ביוצא באלו הוא שיתקיים התנאי דהיינו שתתן לו הנייר והק"ק זוז ושלא תלך לבית אביה ורוצה שיתקיים בכך המעשה כלומר שיהיה הגט גט והקידושין קידושין מעכשיו ע"מ שיתקיים התנאי אבל ע"מ הבא על מניע' המעשה כגון שהוא מתנה שלא תנשא ואומר ע"מ אם אנשא אתן לך כך וכך כו' ע"מ כזה אינו כמעכשיו דאדרב' זה נראה דמחייבת עצמה בדרך קנס אם אנשא וכל שאומר דרך קנס לא קנה אפילו במעכשיו דכיון שאומרים אם אנש' כו' גם ע"מ אינו כאומרת מעכשיו אלא כאם כאלו אמרה ובתנאי זה אם אנשא וכיון שנתחייב בלשון אם אין כאן מעכשיו ואינו קונה.
בד"א שצריך קניין ומעכשיו בשקנה בסתם ב"ד אבל אם קנו מידו בב"ד חשוב הראוי להפקיע ממון קנו אפילו בלא מעכשיו והו' שיתפיס זכיותיו בב"ד והוא שלא יהיה אנוס כיצד התפיש שטרו או שוברו בב"ד וקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני ונתן שטר זה לבעל דינו והגיע היום ולא בא הרי אלו נותנים והוא שיהיה הקניין בב"ד חשוב ואם עכבו נהר או חולי לא יתנו דהא אנוס הוא שלא היה יכול לבא וכן בל כיוצא בזה ותשלום דין זה ע"ל כסימן נ"ר וי"א אע"ג דלא התפיש זכיותיו מהני הואיל וקנו ממנו בב"ד חשוב הראויים להפקיע ממון וכתב הרא"ש דהכי נהיגי עלמא וב"ד חשוב מיקרי לעניין זה כל ג' דבקיאי בדיני אסמכתא דהיינו שידעו החילוקים שיש בין היכא דגזים או לא גזים ובין היכא שיש בידו לעשות מה שקבל עליו או אין בידו לעשות וכיון דבקיאין בדיני אסמכת' והקנה שלא יהא כאסמכת' קנה משום הפקר בית די' הפקר וי"א שאין צריכין לב"ד חשוב כ"כ אלא ב"ד החשוב שבעיר סגי כדכתיב או אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך או המומחה לרבים בדורו אע"פ שאין סמוך שזהו ג"כ שופט שבימיך ואם כתוב בשטר שקנו ממנו בב"ד חשוב אע"פ שלא צוה כן וגם לא היה ב"ד חשוב אלא שצוה לכתוב שטר חוב המועיל מהני כאלו פירש דהוי כמו הודה שקנה בב"ד חשוב או שקבל עליו ב"ד זה כב"ד חשוב והודאות בעל דין כמאה עדים דמי וע"ל סי' ס"א סעיף ה'. י"א שאם השלישו משכונות זה כנגד זה במשפטי הגוים ובשטרותיהן קנו אפי' באסמכת' משום דינ' דמלכות' דינ' וע"ל סימן ס"ה.
טז חכמי ספרד כשהיו רוצים להקנות באסמכת' היו עושין כך קונין מזה שהוא חייב לחבירו ק' זהובים ואחר שחייב עצמו קונין מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי החוב זה מחול לו מעכשיו ואם לא יהיה בך או לא יעשה כך הריני תובעו בממון שחייב עצמו ועל דרך זה היו עושין בכל התנאי' שבין אדם לאשתו בשידוכו' ובכל הדברים הדומין להם וכן ראוי לנהוג כי דרך זה מהני ומועיל בכל דב' ובכל ענין יותר מכל הקניינים המבטלים האסמכתות מפני שכשהאסמכת' היא בעניין שיאמר אם לא אעשה כך וכך אתן לך כך וכך אע"פ שקנו ממנו בכל תוקף הקניינים במעכשיו ובב"ד חשוב ובמתפיש זכיותיו וכיוצא בהן אין באן דבר שחל עליו הקניין ואין שייך קניין אלא בדבר מיוחד שיחול עליו הקניין לפיכך כשהיו רוצין להקנות דבר באסמכת' והיו רוצין לאלם העניין רצו לייחד דבר מה כדי שיחול עליו הקניין שיתן לו אותו דבר אם לא יעשה כך וכך או לא יהיה כך וכך ולפי שהיו צריכין לייחד דבר שיתן לו ולפעמים לא היה מזדמן להם דבר לייחד ומטבע לא יכול לייחד ולהקנות שאין מטבע נקנה בחליפין כמ"ש לעיל בדיני חליפין ודרך רוב העולם לקנות עצמם בכך וכך סך מעות לכך היו קונים מזה שהוא חייב לזה כך וכך מעות והוא מתחייב כבר כמ"ש לעיל סי' ואח"כ היו קונין מן הבעל חוב שאם זה יעשה כך או יהיה כך שהוא מוחל לו חובו זה מעכשיו והרי חל זה הקניין על זה החוב מעכשיו שהוא מחול אם יעשה כך או יהיה כך ואם לא יעשה הרי החוב בתוקפו יש מקומות שנהגו לכתוב שני שטרי חובות גטורין ונותנין שניהם לשליש ואיזה צר שיעבור יתן ב' השטרות לכשנגדו וקנס שעושין בשידוכין לקנוס החוזר בו לא הוי אסמכתא ואפי' בלא מעכשיו חייבים בקנס כי כדי הוא שיתחייב החוזר בו בקנס בדמי הבושת שבייש את חבירו דהוי כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וכן המנהג פשוט בגלילות אלו ומיהו קניין צריך דבלא קניין אין הדבר מתפרסם כ"ב וגם לא סמכי אהדדי כ"כ שאין מאמינין זה לזה בלא קניין ואין כאן בשת וכן נוהגין ומטעם זה דמסקי הכא דמשום דמי הבוש' זכה בו נ"ל דמיד שנעשה הקניין מתחייבי בקנס אע"פ שלא נכתבו עדיין התנאים ואע"פ שאחר מוחה מלכתוב התנאים אינו כלום דהא על ידי הקניין יוצא הקול וכשהאחד חוזר בו הרי חבירו מתבייש וזכה בקנס ומה לנו לכתיבת התנאים נ"ל וכן אם המלמד קבל עליו קנס בשעה ששכרוהו אם יחזור בו ולא נמצא מלמד אחר מזומן אין זה אסמכתא ולא חשוב גיזום כיון שמפסיד הב"ה שאין לו מי שילמוד עם בנו והוי כמו אם אוביר ולא אעביד דמשלם במיטב' ולאו אסמכתא היא.
יז ב' שהתנו ביניהם לקיים דבר א' ונתנו ערבונות לקנס שמי שיחזור בו יזכה חבירו בערבון לא יאמר אם אני חוזר בי אתן לך כך וכך וה"ז לך למשכון על ממון שאתחייב לך אם אחזור בי דכה"ג לא זכה בגוף המשכון וכל זמן שאינו חייב לו בלום והרי מנה אין כאן משכון אין כאן שאין גופו קנוי לו ולא זכה בכלום שאין אדם יכול לשעבד נכסיו במה שלא נתחייב לו דלא הוי אלא קניין דברים בעלמ' דמאי יהיב ליה שיקנה המשכון אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכת' מעכשיו או בב"ד חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזור בו ואז יתן לו החפץ במשכון דאז יחול השיעבוד על משכון כיון שנתחייב לו בקנס אם יחזור בו או יאמר לו אם אחזור בי תזכה בגוף החפץ בכך וכך ממון שאז יקנה החפץ מעכשיו בלא קניין.
יח שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלוני שיתחייב כך וכך ממון וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכת' ודלא בטופסי דשטרי כו' אין לשון זה הכתוב בשטר מוציאו מידי אסמכת' דהא עינינו רואות דאסמכת' היא ולא קנה וכן ראוי לדון אע"פ שיש חולקין.
יט נדר ושבועה ותקיעת כף מהני אפילו באסמכת' דרובן ע"י דאי הם כדכתיב אם יהיה אלקים עמדי וגו' אם נתון תתן את העם הזה בידי וגו' וכן אם כתב בשטר שקבל עליו בח"ח ובש"ד אע"פ שלא אמר כן בפירוש מה שכתב בשטר כן היינו משום שהוא צוה לכתוב שטר מעליא והוי כמו שקבלו עליו וכמ"ש לעיל סעיף ט"ו גבי כתוב בו ב"ד חשוב דהוי כמו הודאת ב"ד דכמאה עדים דמי. וכן אם נדר לצדקה או להקדש איזה דבר באסמכת' קונה דאמורה לגבות כמסירה מעולה להדיוט דמי ואין זה אממכת'.
כ המתחייב עצמו לחבירו דבר שאינו חייב לו בלא תנאי אע"פ שלא היה חייב לו כלום אינו דומה לאסמכת' וחייב דבאסמכת' הוא תולה העניין בדבר אחר ולא גמר ומקנה דשמ' יתקיים אותו העניין אבל הכא הא חייב עצמו מעכשיו בלא שום תנאי והרי גמר ומקני וקנה.
כא חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון הריני חייב לזון אותך או לכסות אותך להרמב"ם אע"פ שקנו מידו לא משתעבד דכיון שאין קצבה לכמה משתעבד לא גמר ומקנה ואע"ג דגבי המקבל עליו לזון בת אשתו חמשה שנים ק"ל שחייב לזונה במ"ש בלבוש הבוץ וארגמן סימן קי"ד שאני התם שפוסק כן בשעת נשואין ודומה לדברים הנקנין באמירה כלומר דאגב חבת הנישואין גמר ומקנה אבל הכ' לא גמר ומקנה זהו דעת הרמ"בם וכל האחרונים חלקו עליו וע"ל סי' ס' סעיפים בג"ד.