לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן קצ
דין קניית קרקע בכסף ובו י"ח סעיפים:
א קרקע נקנה באחד מד' דברים בכסף בשטר בחזקה בקניין סודר. הן לקנות אותה לקניין גמור הן שכירות קרקע לזמן וקנית באחד מאלו הד' דברים דשכירות ליומיה ממכר הוא כמ"ש בע"ה וע"ל סוף סימן קנ"ה.
ב בכסף מנלן דכתיב שדות בכסף יקנו הרי בפירוש שקניינה בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו כסף שוה פרוטה בתורת קניין הרי זה קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ואפי' נתן לו הכסף ע"מ שיחזירהו לו נקנה הקניין ודוקא בפרוטה אבל בפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף.
ג אמר המוכר ללוקח תן כסף לפלוני וקנה קרקע שלי ונתנו לו ואמר לו יקנה לי קרקע שלך בכסף שנתתי לפלוני קנה ודין זה נלמד מדין ערב דק"ל ערב נשתעבד מן התורה כמ"ש לעיל בדין ערב וערב לאו אע"ג דלא מטי הנא' לידיה אלא כשנתן זה המעות ליד הלוה בציוויו נשתעבד הערב ה"נ ל"ש כיון שנתן הכסף לאותו פלוני בציוויו נקנה לזה שדהו.
ד וכן י"א אם אמר אדם אחד למוכר כסף השדה קח ממני ויהא שדך מכור לפלוני בכסף זה והוא נותן הכסף משלו ביון שקבל המוכר הכסף מזה נקנה השדה לאותו פלוני והוא שידוע שאותו פלוני חפץ בזה כגון שבקש ממנו שיהא שליחו בכך אלא שלא נתן לו המעות או אפי' לא עשאו שליח ביה אלא שאמר הוא למוכר שדך קנוי לי בכסף שנתן לך פלוני קנה ודין זה נלמד מדין עבד כנעני דילפינן מקראי שיוצא לחירות בפדיון כסף והרי העבד אין לו משלו כלום שיפדה את עצמו אלא שאחרים נותנין הכסף לאדונו וקונה הוא בו נפשיה שיוצא הוא בו לחירות ה"נ אחרים נותנין הכסף לבעל השדה ונקנה השדה לזה והוא שיהא חפץ בזה כדאמרן דאי בלא ידיעתו אין מקנין לאדם בלא דעתו.
ה וכן י"א דה"ה אם אמר המוכר לאחד תן כסף לפלוני זה ויקנה בו שדי שלי כיון שקבל אותו הפלוני הכסף מזה נקנה לאותו פלוני עצמו השרה והוא שיהא הוא חפ' בזה כמ"ש בסעיף הקודם ודין זה נלמד מדין שניהם רצה לומר מדין ערב ומדין עבד כנעני ביחד ערב אף על גב דלא מטא הנאה לידיה קא משעבד נפשיה ה"נ האי מוכר אע"ג דלא מטא הנא' לידיה קא מקני שדהו ואיכא למיפרך מי דמי התם בערב הא דקא קני ליה השיעבוד דהיינו המלוה חסר ממונא ובאותו החסרון הוא קונה שיעבודו על הערב הכא האי גברא דקנה השדה לא חסר מידי עבד כנעני יוכיח דלא קא חסר ממונא וקני נפשיה הכי גמי האי גברא אע"ג דלא חסר מידי קני האי שדה ואיכא ה"נ למיפרך מי דמי התם הך דקא מקנה דהיינו האדון שמקנה להעבד את גופו קני הממון שנותנים לו בעדו הכא הך דקא מקנה השדה לא קני מידי ערב יוכיח שהוא מקנה נפשיה ולא קני מידי וחזר הדין ונלמד דין זה מבין שניהם והוא שיהא חפ' בזה אותו פלוני או שאמר הוא למוכר שדך קנוי לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך.
ו וכן י"א דה"ה שאם אמר לתת המוכר ללוקח כסף ואמר לו קנה שדה שלי בכסף זה שנתתי לך כיון שזכה זה בכסף זה נקנה לו השדה ולא בתורת אגב אלא מיירי שהמקבל הזה הוא אדם חשוב דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מיניה גמר ומקנה לו שדהו והכא לא בעינן שיאמר הלוקח שדך קנוי לי כמו באידך תלתא בבי קמייתא שכתבנו ונראה לי דהיינו טעמא משום דהכא אין אדם אחר מעורב במעשה זה לפיכך מיד שקבלו ממנו בעצמו גלה דעתו שנתרצה לזה למה שהוא אומר וסגי בזה משא"כ בתלתא בבי קמייתא דיש שלישי מעורב במעשה זה לפיכך צריך הקונה לגלות רצונו ביותר לקנותו נ"ל ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואחר שהגיע זמן הפרעון אמר שמעון לראובן קרקע פלו' אמכור לך במנה ונתרצה ראובן לקנות ונתן לו מנה והוא אתרא דקנו בכספא מצי שמעון למימר אותו מנה אני גובה בחובי אלא אותה קרקע קנוי לו ויחזור שמעון אח"כ ויגבה חובו.
ז בד"א שקנהו בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שטר אבל במקום שדרכן לכתוב שטר אין קונה בכסף עד שיכתוב גם השטר דלא סמכא דעתיה לקנות עד שיכתוב השטר שיהיה ראייה בידו.
ח ואם התנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף ואם ארצה אקנה בשטר ונתן הכסף על תנאי זה ה"ז קיים ואין המוכר יכול לחזור בו מפני התנאי והלוקח יכול לחזור בו עד שיכתוב לו השטר וכן אם התנה המוכר בזה אז הדבר תלוי בו אם ירצה יגמור המקח מיד בנתינת הכסף ואין הלוקח יכול לחזור בו ואם ירצה המוכר יחזור בו עד שיכתוב השטר ואינו תלוי בלוקח
ט הקונה מחבירו קרקע ופסקו הדמים והניח משכון עליהם לא קנה דמנה אין כאן משכון אין כאן כלומר ביון דגוף המשכון אינו נקנה למוכר וגם כסף הקניין שהוא המנה אין כאן במה יקנה וכל א' משניהם הרוצה לחזור חוזר אבל אם אמר לו קנה בגוף המשכון כפי מעותך קנה וע"ל סי' ר"ד סעי' ה'.
י המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והיה המוכר יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפי' לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח את כולה דכיון דעייל ונפק אזוזי אגלי דעתיה דזוזיה אנסיה למוכר וכיון דלא יהיה ליה זוזי בשעת דוחק אדעתא דהכי לא הקנה לו אלא על דעת שישלם לו הכל ואע"פ שכתב השטר או החזי' אם חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותך ותשאר לי כל הקרקע או קנה מהקרקע כנגד המעות שנתת ונותן לו ממקום הגרוע שבה ונותן לו כפי השער של עכשיו ולא כפי פסק המכר שהרי זה לא בתורת קניין הואמנותנו לו אלא בתורת גביית החוב והא דמגביהו מן הזיבורית אע"ג דשאר ב"ח דינו בבינונית היינו טעמא דמן התורה ב"ח דינו בזיבורית מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט וגומר כדכתיבנ' לעיל בדין גביית ב"ח ומאי טעמא אמרו בבינונית משום נעילת דלת והכא לא שייך נעילת דלת לכך מגבהו מן הזיבורית ואם חזר המוכר יד הלוקח על העליונה רצה אמר תן לי מעותי אותן לי קרקע כנגד מעותי ונוטל מהיפ' שבה ובשער שפסקו דכיון דידו על העליונה ואין לו מעות צריך לסלקו בכל מה שירצה הלוקח ואם לא היה המוכר יוצא ונכנס על המעות ותובע קנה הלוקח כולה כאותן מקצת דמים שנתן ואין אחד מהם יכול לחזור בו ושאר המעות הם על הלוקח כמלוה. וכן אם עשה עמו שטר וזקף עליו הנשאר במלוה אע"פ שיוצא ונכנס המוכר על הדמים קנה וכל זה שנתן לו מקצת הדמים בתורת פרעון אבל אם לא נתנם בתורת פרעון אלא בערבון בעלמא אפי' לא נפק ועי"ל אזוזי לא קנה רק כנגד מעותיו שהרי המוכר לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע באלו הדמים אא"כ פי' שיקנה כנגד הכל ושניהם יכולין לחזור בהן על המותר ולא קנה רק מן הגרוע שבשדה נגד מעותיו שהרי הוא בא להוציא חזקת הקרקע מיד המוכר כנגד מעותיו ועליו הראייה שהקנה לו המובחר דמסתמא ודאי לא הקנה לו אלא הגרוע שבקרקע'.
יא מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שהמוכר יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים קנה הכל ואין הלוקח כול לחזור בו שזה שתובע ורודף לדמים לא מפני שעדיין לא גמר והקנה אלא כדי שלא יחויר בו הלוקח מפני רעתה וידחנו בדמים וכן הדין כמובר מטלטלין אע"פ שמשך הלוקח הפירות והוציאן לרשותו והמוכר יוצא ונכנס על שאר הדמים לא קנה ויד החוזר על התחתונה כמ"ש אא"ב מכר מפני רעת ממכרו שאז קנה הכל.
יב מי שמכר נכסיו מפני שרוצה לילך לדור בעיר אחרת כמוכר שדהו מפני רעתה דמי דכיון דלא ניח ליה בהאי מתא אין לך מוכר מפני רעתה גדול מזה.
יג לקח שדה שוה מנה במאתים ונתן לו מקצת דמים והמוכר נכנס ויוצא לתבוע השאר דבר זה מספק' לן בגמרא אם הוא כמוכר שדהו מפני רעתה אם לאו ולפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור ואם תפש המוכר קצת דמים ממקח שמכר כנגד המעות שתפש אין מוציאין מידו.
יד בקש למכור שדה במאה ולא מצא קונה לשדה קטנה שאינה שוה רק מאה והוצרך למכור שדה גדולה שהוא שוה מאתים ומכרה במאתים וקבל קצת מהדמים ועייל ונפק אשארא וזה לא נתן לו לא קנה דאנן סהדי דעל כרחו מכר המות' ויכול לומר לכך הייתי מחזר אחר המעות לקנות שדה קטנה תחתיה ושניהם יכולין לחזור בהן אבל אם הוא בענין שאם היה רוצה לטרוח היה מוצא למכור שדה קטנה במנה ולא טרח ומכר גדולה במאתים בזה נמי מספקא לן אי הוי כמוכר שדהו מפני רעתה או לא דמספקינן כיון דמשום טירחא דאהדורא אחר לוקח הקטנה הוקל עליו למכור זה הגדולה בלא דוחק מעות ש"מ דלא חביב היתה עליו לפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור בו דהוי השני מוחזק ועל החוזר להביא ראייה שיכול לחזור ואם תפש המוכר במקצת דמים במקח שמכר מה שתפש אין מוציאין מידו.
טו הא דאמרי' דכי עייל ונפיק אזוזי' לא קנה היינו בדידעינן דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי ואפי' שבשעה שמכר לא חזינן שהוא דחוק כל כך למעות מיד כגון שקבע זמן לפרעון אלא מיד כשהגיע הזמן הוא דוחקו לפרוע לו מעותיו וזהו דוחקו והדיין רואה שמחמת שהוא דחוק למעות מוכרו ולכך עייל ונפק אזוזי לא קנה שמה שמתחלה קבע זמן לפרעון היינו משום דלפעמים אדם חייב מעות ומוכר קודם זמן הפרעון כדי שלא יראוהו דחו' למעות ויזדלזלו נכסיו ואינו רוצה לקבל דמי המקח כשרואה שהלוקח בטוח לו עד שיצטרך לו לפרוע חובו פן יוציאם וכשהגיע הזמן אין לך עייל ונפק אזוזי טפי מזה הילכך תלוי הכל בראות הדיין שבכל עת שיראה הדיין שהוא דחוק למעות ונפק ועייל אזוזי וזה דוחהו בטל המקח.
טז יש מי שאומר דפירש דעייל ונפק אזוזי דאמרינן בכל מקום היינו כגון שהלך אליו לבקש מעותיו ב' פעמים ל"ש מצאו ובקש ממנו ל"ש לא מצאו רק שגלה שהלך לבקש' ודוקא דעייל ונפק ביומיה דאוקימו לי' לזבני' או ביו' שקרו' לו לפרוע דאמרינן משום דדחי' זוזי זבין ולא זבין אלא אדעת' לאפרועי מיד ביומיה וכיון שלא נתנו לו באותה שעה יכול לחזור אבל לא עייל ונפק ביומיה לא תלינן דמשום דדחי' זבין אפילו עייל ונפ' עלייהו למח' לא מצי הדר ביה ומיהו כי עייל ונפיק ביומיה אפי' ששת' באותו פעם ולא גלי דעתיה ולאחר כמה ימים חוזר הרשות בידו ואי עייל ונפי' ביומיה ב' זימני ולא יהיב ליה וקא הדר בי' מוכר ומקמי' דשלים יומיה אייתי ליה לוקח זוזי קני ולא מצי הדר בי' דכל שפורע ביומיה כמי שפורע מיד בשעת מכירה דמי. י"א כל היכא דאמרי' דקנה כנגד מעותיו היינו דוקא במקום שקונין בכסף בלא שטר אבל במקום שצריך שטר אין שטר קונה לחצאין וכל שלא קנה כולו גם נגד מקצתו לא קנה מיהו אם התנה הכל לפי תנאו.
יז דין מטלטלין בדין הקרקעות לדבר זה שאפי' משכן הלוקח והכניסם לרשותו והמוכר עייל ונפי' אזוזי לא קנה אלא שבזה יש חילו' במטלטלין אם הוא דבר שאינו ראוי ליחל' כגון שמכר לו בעל חי ונתן לו מקצת מהדמי' ועייל ונפי' אזוזי המקח בטל לגמרי לפי שאינו ראוי ליחל' והמוכר אינו רוצה להיות שותף עמו אם לא שפירש בהדיא אבל במידי דבד חלוקה הוא אין המקח בטל אלא כנגד מה שחייב לו.
יח הקונה דבר מחבירו ונתן לו מהדמי' וטעה במניין המעות ולאחר זמן תבעו המוכר ואמר לו מאה שנתת לי אינם אלא צ' המקח נקנה ומחזיר לו העשרה אפילו אחר כמה שנים בין בקרקע בין במטלטלין. מי שהעלילו עליו והיה מתיירא שיקחו הגוים שדותיו וכדי להבריחם מכר קרקעותיו וקבל המעות וכשנתבטל העלילה בטל המקח ג"כ אפילו אם נתרצו אח"כ במקח צריכין קניין אחר דמאחר ששטר שעשו בראשונה לא היה כלום בקניין כי לא היה כדי לקנות אלא כדי להבריח הוי בחספא בעלמא ושוב לא יוכשר בשום פנים אפי' לראייה בעלמא וגם מטעם מוקדם הוא פסול לגמרי שלא יבאו לגבות בו מזמנו הראשון וצריכין לקורעו קרע בית דין.