אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות מעמד שלשתן › סימן קכח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות מעמד שלשתן · סימן קכח

סימן קכז

דין הפורע חוב של חבירו או שמשכנו בשביל חבירו ובו ב' סעיפים:

א הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו אפי' היה בשטר ואפי' היה לגוי עליו משכון ונטלו זה שפרע אין הלוה חייב לשלם לו ונוטל משכנו ממנו בחנם ואבד זה הנותן מעותיו וטעמ' משום שזה מצי למימ' ליה לא האנות לי כלום דהוינ' מפייסנ' ליה לב"ח והוה מחיל לי ואע"פ שהיה לו משכון ממני הוינא מפייסנ' ליה עד דהוה מהדר לי משכונו ואפי' היה המלוה דוחקו לפרוע ומראה לו שאין דעתו קרובה אצלו למחול לו את חובו אפ"ה פטור שיאמר לו הוינא מפצר ביה ומרבה עליו רעים עד דהוה מחיל לי וכתב מודי מהרמא"י ז"ל וכן נ"ל עיקר. וי"א דוקא כשפורע לישראל אבל אם פרע לגוי חייב לכ"ע שהדבר ידוע שאין גוי מתפים אלא ברצי כסף וכ"ש אם פדה משכנו מן הגוי שחיי' לשלם לו וכן ראוי להורות עכ"ל מורי ז"ל ונ"ל לפי הטעם שכתבתי שאין שהגוי מתפייס בו' שלא אמר מורי דבר זה בסתם גוי אבל לפי מה שראיתי עכשיו במדינות אלו שמורגל בין הסוחרים שמחמת רוב הסתחרות ומשא ומתן שיש להם זה עם זה הם נותנים הרבה בהקפה וכשעוברי' להם זמני הפרעון ואין משלמין להם דרכם לתת לבעלי חובות שלהם זמנים ארוכים לפרעון ועושין כמה פשרות ופשר' אחר פשרה כי אינם מקפידין להמתנת המעות רק שישתל' הקרן שלו אפי' לזמן ארוך שאינו מקפיד לאגר נטר עד שכשנחשוב הריבית שהיה עולה המעות נפטר מהם הלוה בדבר מועט או שיפטר מכל החוב במעות הריבית שיעלו על המעות ומשתכר הלוה כמעט כל הקרן וזה דבר מצוי ורגיל הרבה בין הסוחרים לפיכך אם עמד אחד ופרע לסוחר גוי בשביל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כלום שהרי הדבר ידוע ומפורס' שהסוחר גוי מתרצה לזמנים ארוכי' יותר מכל הישראלים שהישראל חייש לאגר נטר נ"ל ועיין בלבוש ע"ז סוף סי' רכ"ב הפודה חבירו מן השביה אם חייב לשלם לו. ויש מי שאומר שכל זה מיירי שלא היה משל חבירו בידו אבל אם היה משל חבירו בידו ופרע ממנו חובו מה שעשה עשוי. ויש אומרים שאפי' נתן משכון שלו בעד חבירו והוא יש לו בידו ממון או משכון אחר הואיל ואם רצה היה יכול לתת של חבירו אע"פ שלא נתנו חייב לשלם לו עכ"ל.

ב מי שנתפש על חבירו ולקחו גוי ממון ממנו בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו ונ"ל דאפי' לפי הי"א דלעיל דפרע לגוי חייב ה"מ בחוב גמו' שודאי היה הגוי תובעו שישלם לו חובו ולא היה מוחל לו אבל הכא מיירי שתפשהו השלטון או שר העיר מחמת איזה דבר שאינו ממש הקצב' ואילמלא שפגעו זה או שלא בא פתאום בביתו ותפשוהו מחמת חבירו יכול להיות שהחביא עצמו עד יעבור זעם והיה בא הדבר לידי שכחה ולא היו תובעים את חבירו כלל לכך אין חבירו חייב לשלם לו דא"ל מזלך גרמה שפגעו בך ורוצי' לגיזלך ולוקחי' אותי לפתחון פה להם נ"ל ואין לך מי שנתפש על חבירו ויהיה חבירו חייב לשלם לו חוץ מן המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה או שנתפש על התשורה שנותן כל איש ואיש בכל שנה או שנתפש על התשורה שנותן כל איש ואיש למלך בעברו עליהם הוא או חיילותיו ה"ז חייב לשלם לו מפני שזה שהוא דבר קצוב על כל איש ואיש בכל שנה הוא כתיב ורשום בפנקסיהם ואין דרך לבא לידי שפחה והרי הו' כחוב של גוי שאמרנו שחיי' לשלם לו נ"ל והוא שיקחו ממנו בפירוש בפני עדים שבגלל פלו' לוקחים ממון זה ממנו, מלמד שהיה אצל בע"ה והלוה לגוי' על משכונות ויצא לדרכו ולא פשר עצמו עם הגוים והניח קצת מעותיו ביד בעל הבית ורוצה ב"ה לעכבם כי הוצרך להתפשר עם הגוי' אין יכול לעכבם דה"ל כמו נתפש על חבירו כו' וע"ל סוף סי' קכ"ו א' נתפש מחמת מס של קהל אחר שהוא אינו נותן מס עמה' ותפש הו' משל א' שהוא מן אותו הקהל יכול לתופשו בשביל כל הקהל כי כולם שותפין וכולם אחראין וערבאין זה בשביל זה ולכן א"צ זה לגבות מכל א' חלקו המגיע עליו על פי הפנקס. י"א שאין אדם נתפש בעד מס חבירו אלא קוד' שנתפייס המלך שאז שיעבוד המלך על כולם יחד בשותפות שעדיין לא נודע כמה יתן כל אחד בפני עצמו והרי הן אחראין וערבאין זה לזה אבל אם כבר נתפייס המלך שידע כל א' מה שיתן אין אחר נתפש על חבירו שאינם שוב שותפים ואחראין זה לזה שכל א' יתן חלקו. מיהו פרנסי הקהל שהלוו לצורך המס יכולין לפרוע בעד כל הקהל וכל א' צריך ליתן חלקו. והא דאין אדם נתפש על חבירו היינו שאין תקנה בעיר אבל אם יש תקנה בעיר הולכין אחר המנהג ומ"מ אם קצתן עשו שלא כהוגן והעליל השר עליהם אין צריכין ליתן לזה דודאי אדעתא דהכי לא נשתתפו בתקנתם אם לא שפירשו בהדיא.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה