לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות טוען ונטען · סימן עט
דין האומר לא לויתי וחלוק שבין צא תן לו או חייב אתה ליתן לו ובו י"ד סעיפים.
א הטוען את חבירו בב"ד מנה הלויתיך והלה אומר בפני ב"ד להד"ם ובאו עדי' שהלוהו ופרעו והמלו' אומר לא נתפרעתי הרי זה חייב לשל' שכל האומר לא לויתי באומר לא פרעתי דמי שכיון שלא לוה לפי דבריו היאך פרע ונאמן כל אדם על עצמו יותר ממאה עדים ומה שהוא אומר לא לוה הרי הוכחש בעדי' וחייב לשלם ואין המלוה צריך לישבע הואיל וזה הוחזק כפרן ואפי' אם לאחר שפרעו חוזר זה ותובעו ואומר פרעתיך שני פעמים אין משביעין אותו היסת על טענ' זו הואיל והוחזק כפרן לממון זה.
ב התובע מחבירו מנה בב"ד והשיב לו יתכן שאתה חייב לי במו כן המעות שאתה תובע ממני יש מי שאומר דהוה כאומר יתכן שאת' חייב לי ואני איני חייב לך והרי כפר וכאומר לא פרעתי דמי.
ג מי שהוד' בב"ד שחייב לזה התובע מנה ואח"כ אמר נזכרתי שפרעתי לו חובו זה שהודיתי בו והרי אלו עדים שפרעתי הרי עדות זו מועלת ועושים על פיהם שהרי זה לא הכחיש עדות' ואינו כאומר לא לויתי מעולם ודוקא שטוען נזכרתי שפרעתי קודם שבאו העדים אבל אם באו העדים תחלה ואמרו שפרעו שוב אינו נאמן לומר שפרעו דהא הוא הודה שחייב לו ושלא פרעו והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ועכשיו מפני ששבע מן העדים הוא אומר כן ואם יכול לומר טעיתי בהודאה במקום שיש מגו ע"ל סי' פ"א סעי' כ"ג וסימן זה סעיף י"ד.
ד אמר לו בפני ב"ד מנה הלויתיך בפני פלוני ופלוני והלה אומר לא היו דברים מעולם ובאו עדים שמנה לו מנה אע"פ שאינם יודעים אם דרך הלואה נתנם לו או דרך מתנה הרי זה הוחזק כפרן ואם יטעון אחר כך דרך מתנה נתנם לי או דרך פרעון שהיה חייב לי אינו נאמן וכ"ש אם אמר פרעתי אחר כך שאינו נאמן דהא כבר כפר הכל אבל אם טוען מתחלה אמת שקבלתי ממך מנה בפני פלוני פלוני אבל במתנה היו או בפרעון חובי היו או פרעתי נאמן כיון שאינו מכחיש העדים ונשבע היסת ונפטר ודוקא שלא ידעו העדים אם דרך הלוא' או דרך מתנה היו אבל אם הזמין לו עדים מבחוץ ושמעו שנתנם לו דרך הלואה וזה טוען לא היו דברים מעולם ודאי זה הוחזק כפרן על פי העדים אבל אם טוען אני לא קבלתים ממנו אלא בפרעון שלי ומפני שלא הייתי יכול להוציא' ממנו הודיתי לו כל אמר משה כדי להוציא חובי ולא חששתי להודות לו שהיו דרך הלואה כיון שלא ראיתי עדים טענתו טענ' ונשבע היסת ונפט'.
ה טענו בב"ד מנה לי בידך והשיב להד"ם ובאו עדים ודעידו שהלוהו וחזר ואמר פרעתיך הרי זה הוחזק כפרן לאותו ממון וחייב לשלם ואין המלוה צריך לישבע הואיל והוחזק כפרן ודוק' לאותו ממון הוחזק כפרן אבל לא לממון אחר דבתביעת ממון אחר נאמן בשבועתו כשאר כל אדם.
ו וכן אם טען מתחלה לא היו דברים מעולם והוציא דמלוה שטר בעדים שהלוהו הוחזק כפרן ואין המלוה צריך לישבע אפי' אם אין נאמנות בשטר.
ז וכן נמי אם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו והשיב הלוה לה' דם וזה אינו כתב ידי אם הוחזק כתב ידו בבית דין או שבאו עדים והעידו שהוא כתב ידו הרי זה הוחזק כפרן ומשלם ואינו נאמן לומר שוב פרעתי דהא לדבריו לא לוה והיאך יפרע עד שיודה לו בעל דינו או שיביא עדים שפרע בפניכם.
ח כל מי שהוחזק כפרן שכנגדו נוטלו לו בלא שבועה ואם ירצה יחרים סתם על מי שנוטל ממונו שלא כדין.
ט אינו מוחזק כפרן אלא אם כן כפר בב"ד ובאו שני עדים והכחישוהו אבל הטוען לא היו דברים מעולם וחייבוהו שבועה וכשבא לישבע חזר וטען לויתי ופרעתי או איני יודע או שטען מתחלה איני יודע וחוזר וטוען לויתי ופרעתי הואיל ולא הכחישוהו עדי' אלא שמדקדק בשבועתו לעשותה כתקונה אין זה חוזר וטוען ששתי הטענות באות לפוטרו ונאמן במגו דאי בעי עומד בטענתו הראשונה שאין לך מגו חשוב יותר מזה וישבע שהוא כטענתו האחרונה ויפטר דמה לו לשקר אם היה רוצה לשקר היה עומד בכפירת טענה הראשונה אלא ודאי בקושטא קמשתבע ואפי' אם הכחישו עדים נמי אם לא היתה הכפירה בבית דין לא הוחזק כפרן אם לא שתבעו בעדים חוץ לב"ד וכפר ואומר התובע לעדים שכפר בפניהם אתם עדי שטען לא לויתי ושתק הלה ואח"כ חזר ואמר פרעתיך קודם לכן אינו נאמן אבל אם אמר פרעתיך אח"כ נאמן שלא הוחזק כפרן כיון שלא כפר בב"ד אלא שאינו נאמן לומר שפרע קודם לכן כיון שהודה באדם עדי שלא לוה וכאומר לא פרעתיך דמי אבל אם אמר שפרע אחר כן נאמן ונשבע ונפטר.
י טענו בפני עדים מנה לי בידך ואמר ליה הן למחר א"ל בפני ב"ד תנהו לי אמר לו נתתיו לך נשבע היסת ונפטר אבל אם אמר לו למחר מעולם לא היו לך בידי והעידו עדים שהודה לו בפניהם הוחזק כפרן שכבר הודה שהיה לו בידו והודאתו מאה עדים דמי אבל אם אמר ליה למחר אין לך בידי סתם לא הוחזק כפרן שיכול לתקן דבריו ולומר אין לך בידי שאמרתי לך היינו לומר שפרעתי לך וח"ה נמי אם אמר איני חייב לך או שקר אתה דובר או שאומר איני יודע מה אתה אומר בכולן יכול לתקן דבריו ויאמר כוונתי לומר שהחזרתים לך או שפרעתי לך לך ואין זה הוחזק כפרן.
יא אמר לו מנה הלויתיך בצד עמוד פלו' והשיבו לא עברתי בצד עמוד פלוני מעולם ובאו עדים שראוהו שעבר בצדו אבל לא ראו שהלוהו לא הוחזק כפרן דמילתא דלא רמיא עלי' הוא ולאו אדעתיה ונאמן לומר אח"כ אין עברתי ולא לויתי או לויתי ופרעתי ואינו כפרן בכך וכן אם אמר פרעתיך בפני פלו' ופלו' ואתו הנהו פלו' ופלו' ואמרו להד"ם וחזר ואמר לו פרעתיך בפני אחרים או ביני לבינך זה הוי נמי מילתא דלא רמיא כו' דכיון שאין חייב לפורעו בעדים אינו נותן לבו בפני מי הוא פורע ולא הוחזק כפרן ונאמן בטענ' שפרע אלא שלכתחלה צריך לברר דבריו כמ"ש לעיל סימן ע'.
יב אבל אם אמר פרעתיך מנה בסחורה פלונית שהיה השער שלה בכך וכך והביא הלה עדים שלא היתה שוה כל כך ותובע ממנו המותר וחוזר וטוען אח"כ ואומר פרעתיך או באות' סחורה או בדבר אחר הוחזק כפרן שדרך בני אדם נותני' דעתם לזכור סכום השער לפיכך גובה ממנו המלוה מה שטוען שנשאר לו חייב אותו החוב בלא שבועה.
יג הודא' שנעשית מפי בעל דין א' בפני ב"ד וכן עדות שנתקבל בב"ד על אחד הרי הוא כמלוה בשטר ולפיכ' כותבי' ונותני' אותו לבעל הדבר והוא בידו כשטר גמור ואינו יכול לטעון עליו פרעתי כל זמן שהשטר קיים בד"א כשהיה מסרב בדין ונתעצמו וישבו הב"ד ושלחו אחריו במקום הקבוע להם והביאוהו לפניהם כמ"ש בסי' ל"ט אבל שנים שבאו לדין בלי סירוב ותבע א' מהם את חבירו ואמר לו מנה לי בידך והודה לו זה אלא שהיה הבדל מה ביניהם בין שאמרו הב"ד חייב אתה ליתן לו או צאתן לו ויצאו ואח"כ חזר ותבעו ואמר פרעתי נאמן לפי שאין המון העם מפרישים ומבדילים בין צא תן לו ובין חייב אתה ליתן לו כי הכל נראה להם לפסק דין ועביד דפרע וישבע היסת שפרעו ונפטר לפיכ' אחר שיצאו מב"ד אם חזר התובע לדיינים ואמר כתבו לי הודאתו אין כותבין לו שמא פרעו ויבא לגבות ממנו פעם שנית ע"י שיראו דידעתו כתובה מב"ד ביד התובע וע"ל סימן ל"ט סעיף ט"ו ואם לאחר שיצאו ואמר פרעתי באו עדים והעידו שיודעים שלא פרעו כגון שלא זזה ידו מתחת ידם וראו שלא פרעו בזה יש חלוק שאם אמרו לו ב"ד צא תן לו ויצא ואמר פרעתי והעדי' מעידים אותו שלא פרעו הרי הוחזק זה כפרן לאותי ממון מפני דלישנא צא תן לו הוא פסק דין גמור וליכא למימר אשתמוטי קאמישתמיט לפיכך כשיפסקו לו עכשיו שנית ע"פ אלו העדים שישלם ויצא שנית ובא ואמר פרעתי אע"פ שעכשיו אין עליו עדים שלא פרע אינו נאמן אפי' בשבועה על טענתו פרעתי מפני שכבר הוחזק כפרן לממון זה אבל אם לא אמרו ב"ד ארא חייב אתה ליתן לו ויצא וחזר לב"ד ואמר פרעתי אע"פ שעדים מעידים אותו שלא פרעו כי לא זזה ידו מתחת ידם אפ"ה לא הוחזק כפרן מפני דלישנא דחייב אתה ליתן לו לאו פסק דין גמור הוא אלא כאלו אמרו הב"ד הדעת הראשון נותן שחייב אתה ליתן לו ויכול להיות אם יעיינו בדין זה היטב שיפטרוהו לפיכך כשיאמר הוא פרעתי לאו לקושטא דמילתא קאמר הכי אלא סבור אישתמוטי קמישתמיטנ' עד דמעייני רבנן בדינאי ואין זה כפרן לפיכך עכשיו אם יפסקו לו ב"ד שישלם ויצא וחוזר ובא לפני ב"ד וטוען עכשיו פרעתי ואין כאן עדים שמכחישין איתו פעם שנייה הרי זה נשבע היסת שפרעו ונפטר ובצא תן לו נמי לא אמרן דהוחזק כפרן אלא כשאומרים בודאי שלא פרעו עד עכשיו כגון שיאמרו לא זזה ידו מתחת ידינו וכדאמרן אבל אם לא אמרו לא זזה ידו מתחת ידינו אלא אמרי בפנינו תבעו וא"ל פרע לי אחר שאמרו לו ב"ד צא תן לו ולא פרעו באותו פעם לא הוחזק כפרן בכך דשמא לא הועלו מעות באותו פעם ואח"כ יזדמנו לו מעות ופרעו ולא עוד אלא אפי' העיז והשיב בפניה' איני דוצה לפרוע ועכשיו היא טוען פרעתי לא הוחזק כפרן דאמרינן אישתמיטי קאמישתמיט עד שיהיו לו מעות ונשבע היסת ונפטר לפיכך בקיאי הדעת שבספרד היו נוהגין כשהודה להם אחד דבר בפני ב"ד או כשנתחייב להם א' שבועה בב"ד היו אומר לו בפני ב"ד היו לי עדים שלא יפרעני זה או שלא ישבע לי אלא בפני עדים מיוחדים.
יד בד"א דציית דינא אבל אם יצא מלפני ב"ד בסרבנות ושמתוהו או שטען בבית דין שאין בידו לפרוע והשביעוהו בב"ד עד שיזדמן לפרוע אינו נאמן שוב לומר פרעתי וגובה אפי' ממשעבדי שכל העומד בדין ומסרב כמלוה בשטר דמי לפי שיש לו קול לפיכך כותבין למלוה אפי' בלא דעת הלוה. ומי שקבל עליו בפני ב"ד לפרוע לחבירו ואח"כ בא ואמר כבר היה ה חייב לי כנגד זה החוב אינו נאמן דאילו היה כך ודאי לא היה מקבל עליו בב"ד לפרוע אע"ג שיש לו מנו שיוכל לומר פרעתי במקום חזקה אלימת' כי האי לא אמרינן מגו וטעיתי אינו נאמן דבכגון זה אדם מעיין ונזכר היטב קודם שיתרצה לעשות דבר כזה בפני ב"ד.