אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות טוען ונטען › סימן עה

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות טוען ונטען · סימן עה

הלכות טוען ונטען

אם המלוה והלוה צריכין לברר הטענות וכל דיני המחוייב שבועה מן התורה או מדרבנן ומי שאינו יכול לישבע וכל שטוען התובע והנתבע ברי ושמא ובו כ"ה סעיפים:

א התובע את חבירו בב"ד מנה לי בידך תקנת חכמים ז"ל הוא שיאמרו לו הב"ד ברר דבריך ממה חיי' לך הלוית אותו הפקדת בידו או הזיק ממונך וכה"ג מפני שאיפשר שהוא חושב שחייב לו ואינו חייב לו מן הדין וכן הנתבע אם משיב אין לי בידי בלום או איני חייב לך כלום צריך לברר דבריו דשמא טועה וסבור שאינו חייב לו והוא חייב לו מן הדין דלאו כ"ע דינא גמירי ואפי' היה חכם גדול אומרים לו אין לך הפסד שתשיב על טענתו ותודענו כיצד אין אתה חייב לו דחיישי' שמא טועה הוא אע"פ שהוא חכם גדול אין אדם רואה חובה לעצמו או שמא רמאי הוא ומתוך בירור דבריו יתגלה רמאותו או טעותו ואם אינו רוצה לברר דבריו אם נראה לדיין שיש רמאות בדבר יפסידנו ואם לאו אלא שנראה לדיין שאינו יכול לברר וכיוצא בזה אין מחייבין אותו משום שאינו מברר דבריו שא"א לו ברר דברך אלא משום כדי להוציא הדין לאמתו משום דנפישי רמאים.

ב הטוען את חבירו מנה לי בידך והלה הודה לו במקצת וכפר לו במקצת חייב מן התורה לישבע על מה שכפר ויפטר דכתיב על כל אבידה אשר יאמר כי הוא ופירשוהו ז"ל דה"ק קרא אשר יאמר הנתבע כי זה הוא מה שאני חייב לך וזה אינני חייב לך ועלה קאי ג״כ ג"כ מה שאמר בפרש' שאחריה שבועת ה' תהיה בין שניהם וגו' וישלם מה שהודה ויפטר בשבועתו ממה שכפר ואם יש לו לנתבע עד אחד המסייעו י"א שפוטרו מן השבועה ומביאין ראייה מדרשינן מקרא דכתיב גבי עד אחד לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת ואמרינן לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה כמ"ש עוד בפנינו בע"ה ולא חילקו בין לחיוב שבועה בין לפטור משבועה ש"מ דכמו שעד אחד מחייבו שבועה כן פוטרו משבועה ועוד ק"ו הוא דאיזה כח מרובה כח המוחזק או כח שאינו מוחזק הוי אומר כח המוחזק א"כ ק"ו הוא מה כשעד מסייע למי שאין מוחזק זוקק את המוחזק לשבועה כשהוא מסייע למוחזק אינו דין שיפטרנו מן השבועה ויש חולקין ואומרים שאינו פוטרו וע"ל סימן פ"ז סעיף ו'.

ג ודוקא שחבירו תובעו מנה והוא מודה מקצת אז מחייבין ליה שבועה על השאר כדאמרן אבל אם לא תובעו אדם אלא מעצמו אומר לחבירו מנה היה לאביך בידי ונתתי לו חמשים ונשארו לו חמשים בידי פטור אף משבועת היסת דאדרבה תע"ב דמשיב אבידה הוא דהא איבעי שתיק וגם אלו החמשים לא הוה מחזיר אם היה רוצה להחזיק בממונו של זה שלא כדין ובודאי קושט' קאמר.

ד ואם תובעו חבירו מנה והוא כופר בכל ועדים מעידים אותו שחייב לו חמשים ישלם חמשים ועל שאר החמשים חייב לישבע ג"כ מן התורה מק"ו שאם על הודאות פיו במקצת חייבתו התורה שבועה ק"ו שחייבתו שבועה ע"פ העדאת עדים דהא בהרבה עניינים מחייבין ליה יותר ע"פ העדאת עדים מע"פ הודאות פיו כגון קנס ומיתה ופסול רשעה וכיוצא בהן הרבה עניינים וי"א דוקא כשהעדים מעידים אותו על פה ובלא קנין אז מחייבינן ליה שבועה אבל אם כתבו עדותן בשטר או שיש כאן קנין אין העדים מחייבין אותו שבועה דשטר או קנין הוי כמו הילך ובהילך יתבאר לקמן שאינו חייב שבועה ויש מי שחולק ע"ל ריש סי' פ"ז, בד"א דבהעדאת עדים במקצת מאמינים אותו בשבועה על השאר כשתבעו מנה של מלוה שהלוה לו דאע"פי שכפר בכל והעדים מעידים אותו בנ' לא הוחזק כפרן בכך דכיון דמלוה להוצאה ניתנה אמרינן מפני שלא היה לו לשלם עכשיו וחשש שמא יכפוהו אשתמוטי קא משתמיט וכפר עד שיהיו לו מעות שישלם אבל אם תובעו פקדון שנתן לו חפצי' שוים מנה בפקדון והלה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידין עליו שראו עכשיו בידו מאותן חפצים שוים ב' זוז הרי הוחזק כפרן שבקש לגזול את המפקיד ונעשה גזלן ופסול לשבועה והתובע נשבע ונוטל כדין כל הפסולים שיתבאר לפנינו בע"ה דשכנגדו נשבע ונוטל. ודוקא כשמעידין שראו אותם בידו או בביתו בשעה שכפר אותם אבל אם אינן מעידין שראו אותם בשעת הכפירה אלא שמעידין שיודעים שנפקד מקצת הפקדון בידו לא נעשה כפרן שכפר בכל ואינו פסול לשבועה דאמרינן שמא טמן אותו במקום אחד ושכח וכופר בכל כדי שיחפש אחריו וכשימצאנו יחזירהו לו הילכך ישבע על השאר ויפטר לפיכך אם היה הפקדון דבר שמותר לשלוח בו יד כגון שהושלשו בידו מעות להשביחן לטובת המפקיד והוא אינו חייב באחריותן ובא המפקיד ותבעו וכפר בכל ובאו עדים והעידו על מקצת הפקדון אע"פי שלא ראוהו בשעת הכפירה אלא בשעה שנפקד אצלו או שהודה בפניהם ואמר אתם עדי הרי זה מחוייב שבועה על המותר מה שלא העידו עליו העדים ואינו יכול לישבע שהרי הוחזק כפרן במקצת שהעידו עליו העדים לפיכך נשבע ונוטל דליכא למימר הכא מפני שלא היו המעו' עכשיו בידו כפר בכל להשתמט עד שיהיו לו מעות כמו גבי מלוה שהרי אינו חייב באחריותן ולמה היה לו לכפור שהרי לא יכול המפקיד לכוף אותו לפרוע עד שיבאו לידו משא"כ גבי מלוה.

ה מנה לי בידך מהלואה פלוני' כך וכך ומנה מהלוא' אחרת שהלויתיך בזמן אח"כ וכך והנתבע משיבו אין לך בידי כלום לפי שמהלואה הראשונה פרעתיך כך וכך ומה לוא' השניי' פרעת בך וכך ומתו' טענות הכתות הכירו הב"ד שעדיין חייב לו' מאותן שתי הלואות כ' זהובים ה"ל כשנים מעידים אותו שיש בידו נ' זוז שהרי הב"ד הם עדי' במה שהודה שנשאר עליו וישבע מן התורה על השאר ודוקא שהכירו הב"ד שהודה שעדיין נשאר חייב לו מקצת לפי חשבונו אבל אם חייבוהו במקצת מחמת שאינו נאמן בדבריו לא מיקרי הודה במקצת ולא עדים שהעידו במקצת וע"ל סי' פ"ז סעיף ה' וסי' שמ"ד סעיף ו'.

ו לא חייבה תורה שבוע' אלא לכופר במקצת ומודה במקצת כדמשמע מאשר יאמר בי הוא זה כלומר שאומר זה הוא שאני חייב לך ולא יותר וטעמא יתבאר עוד לפנינו בע"ה אבל כופר בכל לא חייבתהו התורה לישבע דחזקה אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח לכפור הכל לפי' המודה במקצת ונותנו לו מיד ואומר לו אין לך בידי אלא כך והיל' ה"ל על השאר כופר בכל ופטור משבועה מן התורה אבל חז"ל הטילו עליו שבועה והיא הנקרא שבועת היסת כלומר חכמים הסיתו הדיינים להשביעו אולי יודה ויתבאר עוד כל זה בסימן פ"ז בע"ה.

ז כבר אמרנו דכופר בכל לא חייבתו התורה שבועה לפיכ' הטוען את חבירו מנה לי בידך והשיב אין לך בידי כלום או שטוען יש לי ביד' כנגדו כסות או כלים במכיר' או בפקדון או שאחר אמת היה לך בידי ופרעתי או החזרתי או אתה חייב לי כנגדו או שטוען אתה נתתו לי במתנה או מחלתו לי כיון שכופר בכל פטור משבועת התורה ונשבע היסת. ואפי' שנים מעידים שהלוהו ואינם יודעים שפרעו נאמן בשבועות היסת לומר פרעתי או יש לי בידך כנגדן או מחלתו לי וע"ל סימן פ"ז כל חלוקי דיני היסת אם הוציא התובע מידו של נתבע בעדו'. בע"כ ע"י גוים מה שתבע ממנו לא אבד מפני זה חזקתו דלאו כל כמיניה ונשבע הנתבע היסת וזה מחזיר לו מה שהוציא ממנו בעדים ואם הוציאו ממנו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא לקחתיו ממך יכול לומר לקחתיו ובדין לקחתיו ובטוען יש לי ביד' כנגדו כסות או כלים בפקדון צ"ל שיודע בבירור שהם בעין באותו שעה ביד הנפקד אבל אם אין יודע בבירור שהם בידו עתה והאי טוען נאנסו חייב זה לפרוע לו מנה וזה נשבע שנאנסו דה"ק זה שמא וזה ברי וברי עדיף, לוה ששלח למלוה סחורה שימכרנ' לו וישלח לו המעו' והמלוה מכרה ותופש המעו' בחובו הדין עמו ואפי' אם יתבע אותו הלוה אח"כ לדיני גוי' יכול לטעון בפניהם סתם דקדקתי בחשבוני ואין לך אצלי כלו' ולישבע עליו וה"מ גבי מלוה ומלוה אבל מלוה ופקדון הנפקד יכול לישבע סתם אין לך בידי כלום אבל המפקיד אינו יכול לישבע כן דשמא נאנס הפקדון וזה יש לו אצלו ההלואה אבל אם הנפקד כופר לו בפקדון יכול גם המלוה לישבע סתם דכל האומר לא הפקדת לי באומר לא נאנסתי דמי ושפיר קמשתבע וה"מ זוזי וזזו אבל זוזי ומטלטלי דבר שהנפקד צריך להחזיר בעיניה אין הנפקד יכול לושבע אין לך בידי כלום שהרי צריך שומא ומאן שם ליה אלא יטעון הדבר כצורתו לומר ישלי פקדון שלו בידי ואני תופשו בעבור שיש לי אצלו כך וכך וישבע על דבריו ואז ישומו לו הפקדון ויגבה לו חובו.

ח מנה לי בידך שגזלתני או גנבת ממני והלה אומר להד"ם אע"ג דלדברי התובע גנב או גזלן הוא אפ"ה משביעין אותו כמו בשאר תביעות בכופר בכל שבועת היסת והמודה מקצת או עד אחד מעיד שגזלו משביעין אותו שבועת התורה דאע"ג דחשיד אלאוין דממונא בגזילה וגניבה לא חשיד אשבועתא דשבועת' חמירא להו לאינשי ולא משתבע כ"כ לשיקרא.

ט מנה לי בידך שהלויתיך או שהפקדתי בידך והלה אומר איני ידע אם הלויתני אם הפקדת בידי ישבע היסת שאינו יודע ויפטר ואם בא לצאת ידי שמים ישלם ואפי' אם טוען תחלה טענת ברי אין לך בידי וכשחייבוהו לישבע היסת חזר וטען איני יודע אם הלויתני או הפקדת אצלי כדי להקל בשבועתו ליפטר בשבועת איני יודע שומעין לו ונשבע שאינו יודע אם הלוהו אם לא ונפטר ואין זה טוען וחוזר וטוען כמ"ש אבל אם השיב יודע אני שהלויתני מנה או שהפקדת אצלי ואיני יודע אם פרעתיך או אם החזרתיו לך אם לאו חייב לשלם ואין התובע צריך לישבע אפילו שבועת היסת דכיון שיודע שהלוהו ה"ל למרמי אנפשיה אם החזירו אם לאו אבל אם ירצה יחרים סתם חרם על כל מי שנוטל ממונו שלא כדין ואם חזר אח״כ ואמר נזכרתי שפרעתיך. נאמן בשבועה.

י ואם לא תבעו שום אדם אלא מעצמו אמר לחבירו הלויתני גזלתיך או הפקדת בידי ואיני יודע אם החזרתיו לך פטור ואם בא לצאת ידי שמים ישלם אבל אם בלא תביעה אמר איני יודע אם הלויתני או אם גזלתיך או אם הפקדת אצלי הואיל ואין שום אדם תובע פטור אף לצאת ידי שמים.

יא אמר לו חייב אני לך מנה והלה אומר והאי לי שאינך חייב לי כלום פטור אעפ״י שיודע בודאי שהוא חייב לו הוה כאילו מחל לו ואין זה מחילה בטעות דכיון שאמר לו אני חייב לך היה לו להשיב אל לבו ולדקדק ולא עשה כן אלא אמר בודאי אינך חייב לי מחל לו בלב שלם.

יב לקמן יתבאר בעזרת הצור שעד אחד מביאו ג"כ לשבועה ועיקר השבועה שצריך לישבע על פי העד האחד הוא שישבע להכחיש מה שאמר העד וכשיש כאן עד אחד שמעיד עליו והוא טוען טענה להפטר ואינו יכול לישבע להכחיש מה שיאמר העד ה"ל מחוייב שבועה מן התורה ואינו יכול לישבע השבועה המוטלת עליו מן התורה לכך מחייבין אותו לשלם כיצד טענו מנה לי בידך שהלויתיך והלה אמר איני יודע אם הלויתני אם לא ועד אחד מעיד שהלוהו הרי מן הדין היה זה מחוייב שבועה להכחיש העד ולישבע שלא לוה וזה אינו יכול לישבע שהרי אומר איני יודע אם אמת הוא מה שיאמר העד אם לא ומתוך שאינו יבול לישבע משלם.

יג וכן הטוען לחבירו מנה הלויתיך והרי עד א' מעיד בדבר והלה אומר כן הוא הלויתני אבל פרעתיך או שאמ' אתה חייב לי כנגד אותו מנה אם זה העד מעיד שיודע שעדיין לא פרע אותו מנה ה"ז ג"כ מחוייב שבועה להכחיש העד בכל דבריו גם על שמעיד שלוה צרי' לי' לישבע שלא לוה ואינו יכול לישבע שהרי הוא מודה שלוה אלא שאומר פרעתי ומתוך שאינו יכול לישבע ומשלם ודוקא שיודע העד בודאי שלא פרעו בנון שמעיד שלא זזה ידו מתחת ידו או שהוא מעיד שהוא תוך זמנו וקי"ל חזקה שאין אדם פורע תוך זמנו אבל אם אינו יודע אם פרעו אם לא או הוא לאחר זבינו אפי' היו שנים מעידים שהיה חייב נאמן לומר פרעתי דקיימא לן המלוה חבירו בעדים או המפקיד לחבירו בעדים אין צריך פורעו בעדים וכן אינו צריך להחזירו לו בעדים וכן נאמן לומד יש לי בידך כנגדו במגו דפרעתי וכן הדין בטוען לחבירו מנה והלה כופר ואמר לא היו דברי' מעולם והביא עליו זה עד אחד והכחישו וחזר זה ואמר אין לויתי ופרעתי ביון שאם היו שנים היה מחוייב לשלם שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי והשתא דאיכא חד סהדא הוה ליה מחוייב שבועה להכחיש העד שלא לוה ואינו יכול לישבע שהרי מודה שלוה וגם פרעתי לא יוכל לישבע שהוחזק כפרן שכבר אמר להד"ם וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי לפיכך חייב לשלם וכן אם טענו חטפת חפץ שלי מידי ויש לו עד אחד שחטפו והוא אומר אין חטפתי ודידי חטפתי ה"ז מתחייב שבועה להכחיש העד שלא חטף וזה אינו יכול לישבע שכבר הודה שחטף ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. י"א דוקא בכה"ג שהעד מעיד שחטפו ממנו ואינו מעיד שבא לידו של זה בתחלה בתורת משכון ובכה"ג אבל אם מעיד שבא לידו בתורת משכון ואינו יודע כמה הלוה לו עליו נאמן המלוה בשבועתו לומר כמה הלוה עליו שאין כאן מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע דמשלם הואיל ומתחלה בדין ובהיתר בא לידו ויש חולקין וע"ל סימן ע"ב סעיף י"ח . מנה לי בידיך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע ה"ז ג"כ חייב שבועה על השאר מן התורה להכחיש התובע ולישבע שאינו חייב לו ומתוך שאינו יכול לישבע על השאר שהרי אומר איני יודע משלם והתובע אינו צריך לישבע אלא אם ירצה הנתבע יחרים סתם על מי שנוטל ממונו שלא כדין אבל אם השיבו חמשים לויתי מך ופרעתיך ונ' האחרי' איני יודע אם לויתי אם לאו אין כאן הודאה במקצת אלא כמו כופר בכל וישבע היסת שהג' פרע ושהנ' האחרים שתובעו בהם אינו יודע אם לוה אם לא ויפטר והא דאמרינן במקום שאינו יכול לישבע מתוך שאינו יכול לישבע משלם ילפינן ליה מקרא דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם דהאי שניהם מיותר הוא דה"ל למיכתב שבועת יי' תהיה ותו לא שניהם למה לי אלא מיעוטה הוא ואתי למעט בין שניהם תהיה שבועת יי' דהיינו בין שני הבעלי דינים כלומר בעודן קיימים ולא בין היורשים. ופרכינן הכי דמי אילימא דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה חמשין אית ליה וחמשין לית ליה מה לי הוא ומה לי אבוה כלומר מאחר שהוא טוען טענת ברי למה לא ישבע כמו שאביו היה נשבע ומשנינן אלא דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאביו בה"ג הוי מחוייב שבועה דהא מודה מקצת הוא והיה אמרינן ביה מתוך שאינו יכול לישבע שאינו חייב לו להכחישו בטענתו דהא טעין שאינו יודע משלם ומיהא מיעשה רחמנא את היורשים דלא אמרינן בהו מתוך שאינו יכול לישבע למשלם ואין להקשות ה"נ נימא מ"ש יורשים מהוא עצמו למה לא נאמר ג"כ גבי יורשים מתוך שאינן יכולין לישבע משלמים בטו גבי אבוהון דבהא טעמ' דבה איכא אבוהון ה"ל לידע ולשום אל לבו כמה הלוהו וכיון שלא נתן אל לבו אמרה תורה שישלם אבל לגבי היורשים לא שייך למימר הוה להו לידע דמאי ידעי הם במילי דאבוהון משא"כ בשבועה כשטוענין ברי שאין אביהן חיי' למה לא ישבעו כמו שאביהן היה נשבע ומדאיצריכ' רחמנא למעוטי את היורשים דלא נימא בהו מתוך שאינו יכול לישבע משלם ממילא שמעינן דגבי אבוהון שהם הבעלי דינין עצמן הוי דינא מתוך שאינו יכול לישבע משלם דאם גם אבותיהם פטורין קרא גבי יורשים ל"ל פשיטא שהם פטורי' כיון שאביהן פטור ומינה ילפינן בכ"מ שאינו יכול לישבע משלם.

יד אמרינן מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם אלא הובא דמחוייב שבועה מן התורה כדילפינן מקרא לעיל בסעיף הקודם אבל אם אינו חייב שבועה מן התורה שמן התודה הוא פטור בלא שבועה אלא שחכמים הטילו עליו שבועה לא אמרינן בה מתוך שאינו יכול לישבע משלם וה"ה כמו גבי שבועה ע"י עד אחד היכא שאין השנים מחייבי' אותו ממון אלא ע"י שבועת התובע שצריך שישבע ויטול היכא דאיכא חד סהדא דמחייבו שבועה ליפטר והוא אינו יכול לישבע נמי לא מיקראי מחוייב שבועה דנימא ביה דמתוך שאינו יכול לישבע משלם.

טו יש אומרים דלא אמרינן בשבועה הבאה ע"י גלגול מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא ישבע היסת על הגלגול או מהפכה על שכנגדו בין שלא היה יכול לישבע על עיקר דתביעה הבא עליה הגלגול שצריך לשלם עיקר התביעה כין שיכול לישבע על עיקר התביעהושעל ידי גלגול אינו יכול לישבע כיצד הרי שטענו מנה והשיב לו אין לך בידי אלא חמשים וחמשים איני יודע והתובע גלגל עליו דברים אחרים והשיב הנתבע על הגלגול אין לך בידי כלום אע"פי שאינו יכול לישבע על עיקר תביעה ודנין בה מתוך שאינו יכול לישבע משלם אין דנין כך על הגלגול אלא ישבע היסת על הגלגול או יהפכנה על שכנגדו וכן אם טענו מנה והודה לו חמשים וכפר לו חמשים וכשבא לישבע גלגל עליו דברים אחרים והשיב על הגלגול איני יודע ישבע שבועת התורה על החמשים שכפר והיסת על הגלגולים שאינו יודע בהם ויש אומרים שכיון שנתחייב שבועה מן התורה על הכפירה והוא טוען על הגלגולים אינו יודע והרי גלגול שבועה הוא דאורייתא קרינן ביה שפיר מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ע"ל סימן ע"ב סעיף ב'.

טז והא דאמרינן לעיל סעיף ט' שכשהשיב הנתבע איני יודע אם פרעתיך אם לא שחייב לשלם הני מילי בלוה גופיה דהוה למרמיה אנפשיה אבל אם תבעו ליורש של הלוה אפילו אמר אני יודע שאבי היה חייב לך מלוה על פה אבל איני יודע אם פרעך אם לא פטור כיון שאם היה האב קיים היה יכול לומר פרעתי אנן נמי טענינן ליה ליורש שאביו פרע ופטור מכל ואפי' שבועת היורשים כגון שלא פקדני אבא אינו צריך לישבע שאין חיוב שבועה על היתומים אלא כדי לגבות אבל ליפטר אין צריכים לישבע וע"ל סי' ס"ט סעיף ה' דקי"ל שבכל דבור שאביהם היה נשבע ונפטר הם פטורין בלא שבועה לפיכך התובע ליורש מלוח על פה ל״ש אם אומד היורש איני יודע אם לוה אם לאו ויש עדים שלוה לא שנא אם אמר איני יודע אם פרעו אם לאו לא שנא אם אמר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא בכל עניין פטור אפילו בלא שבועה אלא שמחרים התובע כתב על כל מי שיודע שמורישו חייב לו כלום אבל אם טוען היורש טענת ודאי והודה בחמשים וכופר בחמשים ואומר יודע אני שחייב לך חמשים ולא יותר הדין הוא כשאר מודה מקצת וחייב לישבע שבועה דאורייתא ככל מודה מקצת דמ"ש.

יז כל טענת ספק אין משביעין עליה דהיאך נשבע הנתבע והתובע עצמו מסופק בדבר כיצד אמר לו כמדומה לי שיש לי אצלך מנה או מנה שהלויתיך כמדומ' לי שלא פרעתני פטור אף משבועת היסת ואפי' לצאת ידי שמים אינו מחייב כיון שהתובע אומר שמא והנתבע אינו מודה לו ואומר ברי לי שאיני חייב לך וכן האומר לחבירו נתחייבת לי מנה מפני שהודית לי שלקחת משלי אבל לא היתה ההודאה בעדים אין זה טענת ברי שאין זה יודע שחייב לו אלא בהודא' פיו והודאה שלא בעדים או אפילו בעדים ולא אמר אתם עדי אינו כלום שיכול לומר משטה אני בך אבל אם טוען לחבירו הודית לי בעצמך שאתה חייב לי כך וכך ואמרתי לעדים אתם עדי או אתה אמרת לעדים אתם עדי שאני חייב לו ואין העדים כאן אע"פי שהוא עצמו אינו יודע מכל מקום הוה ליה טענת ברי על פי ההודאה בעדים ויכול להשביעו היסת שלא אמר לעדים אתם עדי ואם יהפכנה עליו ישבע הטוען שהודה לו באתם עדי ויטול וי"א דמשביעין היסת על טענת שמא כשיש רגלים לדבר כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל ממנה מה שהיה בתוכה והוא חושד את שמעון יכול להשביעו היסת וכתב עליו מורי מהרמא"י ז"ל וכן נראה לי להורות עכ"ל ונראה לי שמשביעין אותו היסת בעל כרחו ואינו יכול להפכ' על התובע אלא או ישבע או ישלם ביון שיש רגלים לדבר נ"ל.

יח טענו שניהם ספק כגון שטוענו הלויתיך ואיני יודע מה והשיבו אמת שהלויתני וגם אני איני יודע במה כיון שאינו טוענו בודאי אלא באינו יודע אין הנתבע צריך לישבע אפי' היסת ומשלם לו מה שברור לו ויצא בו אף ידי שמים דלא אמרינן לצאת ידי שמים אלא בטוענו ברי וי"א כיון שזוכר שלוה אינו יוצא ידי שמי' עד שיתפש' עם המלוח מה שיוכל ובין כך ובין כך יכול המלוה להחרים סתם על בל מי שיודע שחייב לו ואינופורעו.

יט טענו אינו יודע במה הלויתיך אבל לפחות הלויתך ב' כסף ופרוטה שהוא כשיעור המחוייב שבועה מן דתור' כמ"ש לפנינו בע"ה או שטענו מנה והלה אומר אמת לויתי ממך ואינו יודע כמה יש לב"ד לחקור ולשאול לו אע"פ שאינך יודע הסכום מכוון אתה יודע לכל הפחות שאתה חייב לו פרוטה ואם הודה הרי הודה במקצת ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ודוקא שמענו דבר שהוא אמוד בו ומחרים סתם על מי שלקח ממנו מה שאינו חייב לו ואם אומר אפי' פחות משוה פרוטה איני יודע בודאי ה"ז נשבע היסת ונפטר מדיני אדם וי"א אפי' לא שאלוהו הבית דין חייב לשלם שהרי אם באת לגבות ממנו הודאתו אינו פחות משוה פרוטה שהוא הפחות שבממון והרי הודה בפרוט' ומתוך שאינו יכול לישבע משלם.

כ אע"ג דגבי נתבע אמרינן שיש חלוק לענין תשובת טענו ספק בין הנתבע עצמו ובין יורשו כמ"ש בסעי' י"א גבי תובע אין חלוק בין התובע עצמו ליורשיו דכמו שאין נשבעין על טענת ספק של התובע כך אין נשבעין על טענ' ספק של יורשיו כיצד אם טענו היורש סבור אני שיש לאבא מנה בידך לא שנא תובע ללוה עצמו לא שנא תובע ליורשיו אין לו עליה' שבוע' כלל אלא חרם סתם ואפי' במודה מקצת אין לו עליהם שבוע' דאדרב' ה"ז כמשיב אבידה ל"ש לתובע עצמו ל"ש ליורשיו כיון שאינו טוען ודאי מכלום אבל אם טוענו ברי לי שמנה לאבא בידך אז אם הודה במקצת נשבע שבועת התורה ואם כופר בכל נשבע היסת ל"ש אם תובע ללוה בעצמו לא שנא תובע ליורשיו ואין חלוק ביניהם אלא במשיב היורש נ' ידענא ונ' לא ידענא כדכתבינן לעיל סעי' י"ו גבי תביעת הלוה בעצמו.

כא האומר לחבירו אמר לי אבא שיש לו בידך מנה והלה אומר אין לו בידי אלא נ' י״א אע"פ ששמע מפי אביו וכיון שהוא בעצמו אינו יודע האמ' לא חוי אלא טענת ספק ופטו' אף משבוע' היסת והוה ליה כמשיב אבידה וי"א כיון ששמעו מפי אביו הם כטענת ברי וחייב לישבע שבועת התורה וע"ל סעיף כ"ג.

כב ואם אמר מצאתי כתוב בפנקסו של אבא שאתה חייב לו מנה וברור לי כתב ידו לדברי האומר בשמע מפי אבא ומודה מקצת משביעין אותו שבועת התורה ה"נ במוצא כתוב בפנקסו אם מודה מקצת חייב שבועה דאורייתא וכופר בכל שבועת היסת.

כג טענו בספק על פי העד כגון פלו' אמר לי שנטלת משלי מנה והוא כופר אם מביא העד לפנינו ומעי' כן משביעין אותו שבועה דאורייתא על פי העד דעד אחד מחייבו שבועה מן התורה אע"פי שהתובע בעצמו אינו יודע אלא ע"פי העד אבל אם אין העד בפנינו להעיד והתובע טוען ששמע ממנו והוא עצמו אינו יודע לא מיקרי טענת ברי מה שאמ' ששמע מפי אחרים ואין משביעין על טענה זו דהוי טענת ספק וי"א דכל שאומר שהיגד לו מפי נאמן אפי' הוא קרוב שלו משביעין אותו היסת וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שכן נ"ל להורות ודוקא שאותו שאומר ששמע מפיו אין נוגע בעדות עכ"ל.

כד האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום או פרעתיך ואמר התובע השבע לי היסת והשיב הנתבע הלא יש לך שטר עלי ואתה רוצה להשביעיני תחלה ואחר כך תוציא שטר הפרוע ותגבה בו אומרים לו הבא השטר ואם יאמר התובע לא היה לי שטר מעולם או היה לי שטר ואבד אומרים לתובע בטל כל שטר שיש לך עליו קודם לזמן הזה ואח"כ השבעתו היסת או תחרים סתם ואחר כך צא יבקש השטר.

כה מי שפסקו לו שישבע ואמר איני נשבע עד שתבטל כל עדים שיש לך עלי מתביעה זו אין שומעין לו אע"ג דבשטר אמרינן שצריך לבטל כל שטר כו' שאני שטר שיש לו בביתו ואדם זוכר ויודע כל מה שיש לו בביתו מזכיותיו אבל הכא בעדי' אמרינן שמא יש לו עדים ואינו זוכר עכשיו ולמה יבטלנו. יתום שתבע את בעל אמו שבאו לידו מעותיו ושהודה בעצמו שהיה בידו משלו ושהיה כותב שמו עליהם והלה טוען להד"ם או שטען אמת שכתבתי שמך עליהם ולא מפני שהם שלך אלא שלא להשביע את עצמי נתכוונתי או בשביל הערמה אחרת משמע שהוא כדברו ויפטר.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה