לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות חלוקת שותפות קרקע · סימן קעא
איזה דבר שהשותפין כופין זה את זה לחלוק וכל דיניו ובו י"ז סעיפים.
א שותפין שיש להם קרקע בשותפות בין שקנאוהו בשותפות או ירשוהו או ניתן להם במתנ' או שהחזיקו בו מן ההפקר או שאחד קנה מחבירו חצי שדהו ובקש א' מן השותפין לחלוק שיהיה לו חלקו לבדו אם יש באותו קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו ואם אין בו דין חלוקה אין א' מהם יכול לכוף את חבירו לחלוק וכן הדין במטלטלין ואם היה בו דין חלוקה וקבלו קניין שלא לחלוק אינו יכולין לחזור בהן.
ב בד"א כשאין א' מהם מכיר את חלקו במקום שהם שותפין בו אלא יד כולם משתמשות בכל מקום אבל אם היה א' מכיר את חלקו אם הוא במקום שיש בו משום היזק' ראייה אף ע"פ שאין בו דין חלוקה כופין כל אחד מהם את חבירו להבדיל בין חלקו ובין חלק חבירו כדי שלא יזיקו זה את זה בראייה ראובן ושמעון שיש להם מקומות בב"ה זה אצל זה וראובן רוצה לעשות מחיצה ביניהם ולהכניס המחיצה בתוך שלו ושמעון רוצה לעכב באמרו שאם יעשה מחיצה המקום יהיה דחוק הדין עם ראובן שאע"פ שהוא דחוק מ"מ יכולין לישב רבים היושבים על ספסל אחר בב"ה והיושב בראש רוצה להוסיף עוד מקום א' אצל מקומו והיושב אצלו רוצה למחות באמרו שעכשיו הוא שני אצל הראש אם יוסיף יהיה השלישי ויש בה לו הדרך הדין עמו ויכול למחות וע"ל סי' קס"ב.
ג ואיזהו דין חלוקה כל שאילו יחלק לפי השותפין יגיע לפחות שבהם חלק ששם הכל קרוי עליו אבל אם אין שם הכל קרוי על החלק אין בו דין חלוקה כיצד כל חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות מרובעת חוץ ומד' אמות של הפתחים אינה קרויה חצר שאינה ראויה לתשמיש הבתים וכל שדה שאין בה כדי זריעת ט' קבין אינה קרויה שדה וכל גינה שאין בה כדי זריעות חצי קב אינה קרויה גינה וכל פרדס שאין בה כדי זריעת ג' קבין אינה קרויה פרדס לפיכך אין חולקין את החצר עד שיהא ד' אמות לכל א' וא' מהשותפין ולא את השדה עד שיהא בו זריעת ט' קבין לכל א' ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לכל א' וא' ולא את הפרדס עד שיהא ג' קבין לכל א' וא' בד"א בא"י וכיוצא בה שאין צריכין יותר לעבודת יום א' אבל בבבל וכיוצא בה אין חולקין את השדה עד שיהא בה כדי חרישת יום לזה וכדי חרישת יום לזה ולא את הפרדס עד שיהא בה ל"ו אילנות לזה ול"ו אילנות לזה כדי עבודת אדם א' ביום א' ושדה שמשקים אותה בכלי עד שיהר' בה כדי שימלא הפועל יום א' לזה ויום א' לזה משום שכר פועל שאם יגיע לחלק א' פחות מזה יצטרך לשלם לפועל כיום שלם וה"ל הפסד בחלוקה זו היה בו דין חלוקה ומכר אחד מהן חלקו לשנים או הורישו לשני בניו ועכשיו לא יבא לאחד מהם כדי חלוקה אינם יכולין לעכב מלחלוק דלא עדיפי מגברא דאתו מחמתיה היו ד' שותפין ביחד לשנים יש להם שיעור חלוק' ולשנים אין להם שיעור חלוקה השנים שיש להם שיעור חלוקה נוטלין חלקן והשנים האחרים נשארו שותפין ואפילו אמר א' מאותן שאין להם כדי חלוקה תנו לי ג"כ חלקי וא"כ ישאר לרביע פחות מכדי חלוקה וכדי לבטל החלוקה אמר כן אין שומעין לו ג' שהיו שותפין בבית לשנים היו להם כדי חלוקה ולאחד אין בו כדי חלוקה וקנה א' מן השנים חלקו של האחד שאין לו כדי חלוקה אינו יכול לבטל החלוקה אע"פ שהמוכר היה יכול לבטלה דהא סוף סוף לגביה יש לו שיעור חלוקה.
כ יש מי שאומר דהא דאמרינן שהאחד שאין לו שיעור חלוקה יכול למחות ה"מ כשאין לו קרקע אחרת להשלי' לו שיעור חלוקה אבל אם יש לו קרקע אחרת אצל זו הראויה להצטרף עם זו עד שיהיו בין שניהם שיעור חלוקה הואיל ואם היה לו שיעור חלוקה והיה לו קרקע אצל זו היה יכול לכוף את חבירו שיתנו לו זו שהיא אצל מיצר שלו כמ"ש השתא נמי יכולין לכופו לחלק לצרפה עם מיצר שלו.
ה יש מי שאומר שאם באים לחלוק בית או חצר אע"פ שיש בו כדי חלוקה אם אין בו כדי שיגיע לכל אחד וא' דרך בפני עצמו שלא יצטרך לעבור על של חבירו אין בו דין חלוקה ויש אומרים עוד דבעינן ג"כ שיוכל להשתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בכולו כגון אם היה מרחץ או בית הכסא צריך שיהא ג"כ בחלקו אף על פי שיש לו ביוצא בו במקום אחר או שיכול לעשות אחר בכאן אין זו טענה כי בכאן הוא רוצה להשתמש בלא הוצאות מעות. וכן אם רוצים לחלוק בית שיש בו דין חלוקה והבית יהיה נפסד ונגרע על ידי החלוקה אין יכול לכוף חבירו בל שנראה לב"ד שההפסד יותר מחומש וכן אם אין בה דין חלוקה ויש חומה רחבה ואם יקלישוה יהיה בו דין חלוקה אם נראה לב"ד שאינו מזיק לבנין כופין זה את זה לחלוק ובית שיש בו דין חלוקה אם יחלקוחו לרחבו אבל אם יחלקוהו לאדבו לא יהיה בו דין חלוקה חולקין לרחבו וא' יש בו בצד א' בנייני ובצ' ב' אין בו כ"כ בנייני' מעלים בכספי' עד שיהיו חלקים שוים והכל בדי שלא יצטרכו לשב' הבנייני' ולהפסי' אכל מדע' שניהם עושין מה שירצו.
ו ובמקום שאין בו דין חלוקה או בדבר שא"א שיחלוקו כגון שיש להם שפחה בשותפות או כלי אם אמר א' מהשותפין לחבירו גוד או איגוד פי' מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני לקי בשער הזה הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו אפילו ישום אותו ביוקר הרבה מכדי שויו כדי שלא יקחנה שכוונתו להעלותו כדי שתישא' לו אפ"ה שומעין לו אבל אם אין התובע רוצה לקנות אותה או לא ימצא במה יקנה אינו יכול לכוף את חבירו לקנות ממנו אפילו בשער הזול שחבירו יכול לומר לו איני רוצה שאקנה אלא שאמכור לפיכך ב' אחים א' עני וא' עשיר שהני' להם אביהם מרח' או בית הבד אם עשאן האב לשכור השכר לאמצע כל זמן שירצו לעמוד בשותפות ואין העשיר יכול לומר השכר חלקך שאין דרך לשכור דברים כאלו לחצאין משא"כ בטרקלין עשאן האב לעצמו אין העני יכול לכוף את אחיו לשכור אותם אלא משתמשין בהם כדרך שנשתמש אביהם והרי העשיר אומר לעני קח לך זתים ובא ועשה אותם בב' הבד קנה לך עבדים ויבואו וירחצו במרח' ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או הריני מוכר לאחרים וקונים הדין עמו וי"א שלא יוכל לומר גוד או איגוד כשאין לו מעות אלא רוצה למכור ואומר לו גוד אתה בקנייתך או איגוד אני במכירתי ואין אדם יכול לומר לחבירו גוד או איגוד בפחות משויו דאל"כ ידחי' העשיר את העני למכור את שלו בפחות משויו כיון שיודע העשיר דלרש אין כל ויצטרך העני להניחו לו בזול על כרחו ולקתה מדת הדין.
ז אמר כל אחד מהם איני קונה אלא הנני מוכר חלקי מוכרים אותו לאחרים.
ח אמר כל אחד מהם איני מוכר אלא כל אחד אומר אני רוצה לקנות חלק חבירי או שאין א' מהם רוצה לא לקנות חל' חבירו ולא למכור חלקו אלא ישארו שותפין אם היה המקום עשוי לשבור שוכרין אותו וחולקין שכרו ויוכל כל א' לומר לחבירו או שכרהו אתה בכך או אני אשכרהו בכך כדינא דגוד או איגוד דבכל מקום שיוכלו להשוות עצמם בדינא דגוד או איגוד עדיף מכל החלוקות ואם אין המקום עשוי לשכור אם הוא חצר או חנות או בית שאי אפשר להם לדור יחד שוכני' בה כל א' שנה בפני עצמו וכן לעולם הואיל וא"א שישכנו בו שניהם כאחד מפני היזק ראייה שהרי אין בה דין חלוקה ואין אדם עשוי לטרוח כל שלשים יום לפנות מחצר לחצר אלא משנה לשנה וי"א דבחצר לעולם צריכין להשתמש ביחד שהרי אינם יכולים בא לביתם אלא דרך החצר והיאך יכנס לביתו בשנתו של חבירו ומה"ט אין בחצר דין גוד או איגוד ודוקא בארבע אמות הצריכים לכל פתח או בדרך הצריך לכניסתו ויציאה אבל בשאר חצר אמרינן ביה גוד איגוד, וע"ל סעיף י"ז. אם הא' יש לו כו שני שלישים והא יש ישבו שליש ואין בו שיגיע לבעל השליש שיעור חלוקה שראוי לדור בו לבדו בחלקו אם יחלקוהו ואם ידורו בו שניהם יחד יפסיד בעל השני שלישים שבעל השליש ישתמש בבית בכל מקום כמו שישתמש בעל השני שלישים והוי כמו אלו היה החציו שלו ואינם יכולין לכוף זה את זה בדינא דגוד או איגוד כיון שאין החלקים שוין שאין סברא שיכולין לומר גוד מני שני חלקים או אגוד חלק אחד וכן איפכא לא יוכל זה לומר גוד חלק אחד שלי או איגוד שני חלקים שלך וע"ל סעיף ו' כיצד יעשו יפילו גורלות אחד משנה ואחד משנתי' ואותו שיש לו שני שלישי ישתמש בו לבדו ב' שנים רצופות והשני שנה אחת וכן לעולם רק שיפילו גורל מי מהם יהיה המתחיל בעל השליש תחלה שנה ואח"כ בעל השני שלישים שנתים או בעל השני שלישים תחלה שנתים ואח"כ בעל השליש שנה וכן לעולם ובלבד שלעולם יהיו לבעל השני שלישים שתי שנים רצופין של' יאמרו בתחל' ידור בע' השני שלישי' שנה ואח"כ בע' השלי' שנ' ואח"כ בע' השני שלישי' עוד שנ' ואח"כ יחזו' ויתחי' שאין זה מן הטוב והשר לטרוח עליו לחלוק לו שתי שניו הראשונים ואם מרחץ הוא כל אחד רוצה לרחוץ בו כליו כן נכנסים בה שניהם תמיד כל א' לפי חלקו וכן כל דבר שראוי להשתמש בו ביחד ואינו עשוי לשכור כגון ס"ת או מצע ששניהם צריכין לו בכל יום אין א' יכול לומר לחבירו השתמש בו אתה יום ואני יום או שנים כפי החלק שיש לו בו שהרי זה אומר לו בכל יום אני צריך להשתמש בו ומשתמש בו בכל יום לפי חלקו. ואם הוא דבר שאין יכולין להשתמש כאחד בכל יום חולקין אותו בימים שלימים וכל זמן שלא חלקו והשתמש בו אח' מן השותפין לבדו אפילו כמה שנים והשני לא היה כאן או היה ושתק אינו יכול לומר אח"כ אשתמש גם אני לבדי כך זמן כמו שנשתמשת אתה שזה יאמר לו כל זמן שלא חלקנו אני לא נשתמשי אלא בחלקי ואתה מה לי ולך למה לא באת ונשתמשת אתה בחלקך ואם רוצים לחלק תתחיל החלוקה מהיום ומה שדר בו זה לבדו לא יחשב וכן הדין במקום בכ"ה כשישב עלי' זה אפילו כמה שנים והשני לא היה בעיר או היה בעיר ושתק אין מנין לזה מה שישב עליה דבשלו הוא משתמש כל זמן שלא חלקו. ט א' השוכר מחבירו מקצת שדה או חצר שאין בה דין חלוקה או שנים ששכרו מקום אחד בשותפת כל אחד יכול לכוף את חבירו ולומר לו או שכור ממני חלקי או השכר לי חלקך ואם יש בה דין חלוקה חולקין ויש חולקין וס"ל דלא שייך חלוקה בדבר השכור וע"ל סי' שי"ז סעיף ב'. י
אם אין בו דין חלוקה ואמר הא' נעשה ב' חלקים א' שיהא בו כשיעור ואחד קטן ואני אטול את הקטן ואתה טול הגדול ותן לי דמים ששוה יותר הגדול אינו יכול לכופו שיאמר אין רצוני ליקח כלום אפי' אם אמר לו טול אתה הגדול במתנה יכול הלה לומר לו אין רצוני לקבל מתנה דכתיב ושונא מתנות יחיה ויש חולקין בזו אבל אם אמר לו טול אתה הגדול בשויו ואני קטן או אקח אני הגדול בשויו ואתה טול הקטן וא"ת שאינך חפץ בקטן אני אקח הכל שומעין לו אע"פ שאינו מניח את חבירו ליטול הכל כיון שנותן לו הברירה לקחת את הגדול שיש בו שיעור חלוקה וע"ל סעיף ח'.
יא חצר שיש בו ז' אמות וראובן יש לו ד' אמות ושמעון אין לו בה אלא שלש אמות שמעון ודאי יכול לכיף את ראובן לחלוק אע"פ שלא ישאר לו שיעור חלוקה יכול לומר אני אי איפשר בתקנתן וכגון זו שומעין לו ואם ראובן רוצה לחלוק ואין שמעון רוצה לחלוק יכול ראובן לומר לו אטול חלקי חו' מאמה אחת שאשאר שותף בה עמך ויהיה לי חלק אחד ולך שלשה חלקים ואח"כ יאמר לו גוד או איגוד.
יב ואם אין בכל החצר אלא ג' אמות י"א דשייך בו נמי דינא דגיד או איגיר ויש חולקין ואמרינן דמצי זה למימר ליה נהי דהשתא נמי לא חזי ליה מכל מקום מה שאתה אומר שאקח בדמים דבר שאין בו כדי תשמישי אינו רוצה להוציא עליו דמים וטענה נכונה היא.
יג לית דינא דגוד או איגוד אלא בדבר שתשמישו שוה ואין בו כדי לזה ולזה ויש בו כראוי לאחד שאיזה מהם שיגור מספיק לו לתשמישו לפיכך אמרו שיאמר לו גוד כיון שמספיק לך או איגוד אבל דבר שאין תשמישו שוה כגון שתי שפחות האחת יודעת לאפות ולבשל והאחת יודעת לטוות או שני כלים שאין מלאכתן שוה וכל אחד צריך לשניהם אפילו אם דמיהם שוים אין הא' יכול לומר לחבירו טול אתה זה ואני השני או איפכא לפי שכל אחד צריך לשניהם וא"צ לומר אם אין דמיהם שוה שאינו יכול לומר טול אתה הא' ואני השני ומי שיקח הטוב יתן לחבירו מאי דביני וביני וכן אם יש להם שדה וברם ואין בשום אחד מהם כדי חלוקה אפילו אם דמיהם שוים לא יאמר לו טול אתה שדה ואני כרם או איפכא ואפילו אם יאמר לו גוד או איגוד בשניהם כאחד אין שומעין לו שיאמר לו באחד מפסיק לי שהרי כל אחד תשמישו בפני עצמו אלא אם ירצה יאמר לו באחד מהם גוד או איגוד והשני ישאר להם בשותפות או שיאמר לו בכל א' בפני עצמו זה אחר זה גוד או איגוד שבאופן זה יכול להיות שעל א' יאמר לו איגוד אני ועל השני יאמר לו גוד אתה ושני דברים שתשמשין שוה ודמיהן שוין ואין בשום אחד מהם כדי חלוקה הא ודאי חולקין א' כנגד חבירו כלומר שיאמר לו טול אתה זה ואני השני או אתה השני ואני זה או בגורל יחלוקו ביניהם וה"ה אם אין דמיהם שוין שכיון שתשמישן שוה אע"פ שאין דמיהם שוין שיש בהן גוד או איגוד בין אם יאמר לו כל מי שיק' המעולה יוסיף לחבירו דמים לפי שומא בין אם יאמר שיקח איזה מהן שירצה בלי תוספות דמים ואני אטול השני או איפכ' ויש חולקין ואומרים אע"פ דתשמישן שוה אין בהן גוד או איגוד דטוב ורע כמו ב' מינין הן.
יד ב' אחים שירשו ב' בתים גדולים שיש בכל א' וא' כדי חלוקה וגם ראויים לחלו' זה כנגד זה והא' אומר נחלו' כל בית בפני עצמו והשני או' לא כי אלא נחל' בית כנגד בית שומעין לזה שיאמר נחלו' בית כנגד בית שאם יחלוקו כל בית ובית בפני עצמו א"א שלא יפסידו הבתים בחלוקה ולמה נפסידם חנם וכ"ש אם אין בבל בית כדי חלוקה שחולקין בתים כנגד בתים הואיל ותשמישן שוה ולא יוכל הא' לומר גוד או איגוד על שניהם יחד וכמ"ש בסעיף הסמוך והא דחולקין בית כנגד בית היינו בדבר שתשמישן שוה אבל י"א דרוב בתים אין בהם דין חלוקה שאין כל הבתים והחדרים שוה ואין חולקין בית כנגד עלייה או חדר שאין תשמישו שוה וכ"ש במקום שיצטרך לסתור בחלונות או פתחים ולחזור ולבנות שיצטרך להוציא הוצאת שאין חולקין בית א' אבל מדברי הרא"ש בתשובה כתוב שחולקין אפי' בית כנגד חנות או מרתף ולפי זה נראה למורי ז"ל דה"ה בית נגד חדר או עלייה דזה מיקרי תשמישו שוה גם לענין הוצאת הבנין אם נראה לב"ד שאינו מזי' להם כ"כ חולקין וכמ"ש לעיל סעיף ה' לעניין הפסד הבתים מיהו לענין גוד או איגוד אין חילו' בין בית ומקום ב"ה או שאר דברים שיוכל לומר על כולן ביחד גוד או איגוד י"א שאין דין גיד או איגוד דק בדבר שהגוף שלהן אבל במשכנתא או כדומה לה שעתידין לגבות מעותיהם אין אומרים גוד או איגוד רק חולקין המעות וכתב מורי דנ"ל שאם משתמשין במשכנת' הוי כמו שכירות וע"ל סעיף ט"ו.
טו י"א דלא אמרינן גוד או איגוד אלא בנתינת דמים מיד אבל אם אמר גוד ואמתין לך המעות שלשים יום או איגוד ותמתין ליהמעות שלשים יום אין שומעין לו שיכול לומר אני ניחא לך להוצי' מעותך ממני ואתה קשה ממני ולא אוכל להוצי' מעותי ממך.
טז היכא שאין דין חלוקה ויש יתומים גדולים וקטנים והגדולים רוצים לחלוק יש מי שאומר שבית דין מעמידין אפוטרופוס לקטנים ודנין להם גוד או איגוד ויש אומרים, דלא שייך ביתומים גוד או איגוד שאין אפוטרופוס רשאי למכור חלקם שלא לצרכם.
יז לא נאמר גוד או איגוד בד' אמות של פרוק המשא שבחצר ולא במה שצריכין ליציאה וביאה בחצר ואע"פ שהבתים פתוחים מצד א' לרשות הרבים מפני שאין אדם עשוי לפרוק משאיו בדרכים לעין כל ולפעמים צריך הצנע בחצר ואם לא יהיה לו מקומת אלו בחצר יצטרך לפרוח באויר ונמצא שהפסיד את ביתו וכן אם לא יהיה לו מקום לפרוק משאו אינו בית שכל בית צריך מקום פנוי לפרוק שם משאו ועוד שבני ר"ה מעכבין עליו לפרוק משואיו בדרך הרבים מפני שמונעין רגלי הרבים משם עם משאותם.