אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות חלוקת שותפות קרקע

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות חלוקת שותפות קרקע

הלכות שותפין בקרקע

סימן קעא

איזה דבר שהשותפין כופין זה את זה לחלוק וכל דיניו ובו י"ז סעיפים.

א שותפין שיש להם קרקע בשותפות בין שקנאוהו בשותפות או ירשוהו או ניתן להם במתנ' או שהחזיקו בו מן ההפקר או שאחד קנה מחבירו חצי שדהו ובקש א' מן השותפין לחלוק שיהיה לו חלקו לבדו אם יש באותו קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו ואם אין בו דין חלוקה אין א' מהם יכול לכוף את חבירו לחלוק וכן הדין במטלטלין ואם היה בו דין חלוקה וקבלו קניין שלא לחלוק אינו יכולין לחזור בהן.

ב בד"א כשאין א' מהם מכיר את חלקו במקום שהם שותפין בו אלא יד כולם משתמשות בכל מקום אבל אם היה א' מכיר את חלקו אם הוא במקום שיש בו משום היזק' ראייה אף ע"פ שאין בו דין חלוקה כופין כל אחד מהם את חבירו להבדיל בין חלקו ובין חלק חבירו כדי שלא יזיקו זה את זה בראייה ראובן ושמעון שיש להם מקומות בב"ה זה אצל זה וראובן רוצה לעשות מחיצה ביניהם ולהכניס המחיצה בתוך שלו ושמעון רוצה לעכב באמרו שאם יעשה מחיצה המקום יהיה דחוק הדין עם ראובן שאע"פ שהוא דחוק מ"מ יכולין לישב רבים היושבים על ספסל אחר בב"ה והיושב בראש רוצה להוסיף עוד מקום א' אצל מקומו והיושב אצלו רוצה למחות באמרו שעכשיו הוא שני אצל הראש אם יוסיף יהיה השלישי ויש בה לו הדרך הדין עמו ויכול למחות וע"ל סי' קס"ב.

ג ואיזהו דין חלוקה כל שאילו יחלק לפי השותפין יגיע לפחות שבהם חלק ששם הכל קרוי עליו אבל אם אין שם הכל קרוי על החלק אין בו דין חלוקה כיצד כל חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות מרובעת חוץ ומד' אמות של הפתחים אינה קרויה חצר שאינה ראויה לתשמיש הבתים וכל שדה שאין בה כדי זריעת ט' קבין אינה קרויה שדה וכל גינה שאין בה כדי זריעות חצי קב אינה קרויה גינה וכל פרדס שאין בה כדי זריעת ג' קבין אינה קרויה פרדס לפיכך אין חולקין את החצר עד שיהא ד' אמות לכל א' וא' מהשותפין ולא את השדה עד שיהא בו זריעת ט' קבין לכל א' ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לכל א' וא' ולא את הפרדס עד שיהא ג' קבין לכל א' וא' בד"א בא"י וכיוצא בה שאין צריכין יותר לעבודת יום א' אבל בבבל וכיוצא בה אין חולקין את השדה עד שיהא בה כדי חרישת יום לזה וכדי חרישת יום לזה ולא את הפרדס עד שיהא בה ל"ו אילנות לזה ול"ו אילנות לזה כדי עבודת אדם א' ביום א' ושדה שמשקים אותה בכלי עד שיהר' בה כדי שימלא הפועל יום א' לזה ויום א' לזה משום שכר פועל שאם יגיע לחלק א' פחות מזה יצטרך לשלם לפועל כיום שלם וה"ל הפסד בחלוקה זו היה בו דין חלוקה ומכר אחד מהן חלקו לשנים או הורישו לשני בניו ועכשיו לא יבא לאחד מהם כדי חלוקה אינם יכולין לעכב מלחלוק דלא עדיפי מגברא דאתו מחמתיה היו ד' שותפין ביחד לשנים יש להם שיעור חלוק' ולשנים אין להם שיעור חלוקה השנים שיש להם שיעור חלוקה נוטלין חלקן והשנים האחרים נשארו שותפין ואפילו אמר א' מאותן שאין להם כדי חלוקה תנו לי ג"כ חלקי וא"כ ישאר לרביע פחות מכדי חלוקה וכדי לבטל החלוקה אמר כן אין שומעין לו ג' שהיו שותפין בבית לשנים היו להם כדי חלוקה ולאחד אין בו כדי חלוקה וקנה א' מן השנים חלקו של האחד שאין לו כדי חלוקה אינו יכול לבטל החלוקה אע"פ שהמוכר היה יכול לבטלה דהא סוף סוף לגביה יש לו שיעור חלוקה.

כ יש מי שאומר דהא דאמרינן שהאחד שאין לו שיעור חלוקה יכול למחות ה"מ כשאין לו קרקע אחרת להשלי' לו שיעור חלוקה אבל אם יש לו קרקע אחרת אצל זו הראויה להצטרף עם זו עד שיהיו בין שניהם שיעור חלוקה הואיל ואם היה לו שיעור חלוקה והיה לו קרקע אצל זו היה יכול לכוף את חבירו שיתנו לו זו שהיא אצל מיצר שלו כמ"ש השתא נמי יכולין לכופו לחלק לצרפה עם מיצר שלו.

ה יש מי שאומר שאם באים לחלוק בית או חצר אע"פ שיש בו כדי חלוקה אם אין בו כדי שיגיע לכל אחד וא' דרך בפני עצמו שלא יצטרך לעבור על של חבירו אין בו דין חלוקה ויש אומרים עוד דבעינן ג"כ שיוכל להשתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בכולו כגון אם היה מרחץ או בית הכסא צריך שיהא ג"כ בחלקו אף על פי שיש לו ביוצא בו במקום אחר או שיכול לעשות אחר בכאן אין זו טענה כי בכאן הוא רוצה להשתמש בלא הוצאות מעות. וכן אם רוצים לחלוק בית שיש בו דין חלוקה והבית יהיה נפסד ונגרע על ידי החלוקה אין יכול לכוף חבירו בל שנראה לב"ד שההפסד יותר מחומש וכן אם אין בה דין חלוקה ויש חומה רחבה ואם יקלישוה יהיה בו דין חלוקה אם נראה לב"ד שאינו מזיק לבנין כופין זה את זה לחלוק ובית שיש בו דין חלוקה אם יחלקוחו לרחבו אבל אם יחלקוהו לאדבו לא יהיה בו דין חלוקה חולקין לרחבו וא' יש בו בצד א' בנייני ובצ' ב' אין בו כ"כ בנייני' מעלים בכספי' עד שיהיו חלקים שוים והכל בדי שלא יצטרכו לשב' הבנייני' ולהפסי' אכל מדע' שניהם עושין מה שירצו.

ו ובמקום שאין בו דין חלוקה או בדבר שא"א שיחלוקו כגון שיש להם שפחה בשותפות או כלי אם אמר א' מהשותפין לחבירו גוד או איגוד פי' מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני לקי בשער הזה הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו אפילו ישום אותו ביוקר הרבה מכדי שויו כדי שלא יקחנה שכוונתו להעלותו כדי שתישא' לו אפ"ה שומעין לו אבל אם אין התובע רוצה לקנות אותה או לא ימצא במה יקנה אינו יכול לכוף את חבירו לקנות ממנו אפילו בשער הזול שחבירו יכול לומר לו איני רוצה שאקנה אלא שאמכור לפיכך ב' אחים א' עני וא' עשיר שהני' להם אביהם מרח' או בית הבד אם עשאן האב לשכור השכר לאמצע כל זמן שירצו לעמוד בשותפות ואין העשיר יכול לומר השכר חלקך שאין דרך לשכור דברים כאלו לחצאין משא"כ בטרקלין עשאן האב לעצמו אין העני יכול לכוף את אחיו לשכור אותם אלא משתמשין בהם כדרך שנשתמש אביהם והרי העשיר אומר לעני קח לך זתים ובא ועשה אותם בב' הבד קנה לך עבדים ויבואו וירחצו במרח' ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או הריני מוכר לאחרים וקונים הדין עמו וי"א שלא יוכל לומר גוד או איגוד כשאין לו מעות אלא רוצה למכור ואומר לו גוד אתה בקנייתך או איגוד אני במכירתי ואין אדם יכול לומר לחבירו גוד או איגוד בפחות משויו דאל"כ ידחי' העשיר את העני למכור את שלו בפחות משויו כיון שיודע העשיר דלרש אין כל ויצטרך העני להניחו לו בזול על כרחו ולקתה מדת הדין.

ז אמר כל אחד מהם איני קונה אלא הנני מוכר חלקי מוכרים אותו לאחרים.

ח אמר כל אחד מהם איני מוכר אלא כל אחד אומר אני רוצה לקנות חלק חבירי או שאין א' מהם רוצה לא לקנות חל' חבירו ולא למכור חלקו אלא ישארו שותפין אם היה המקום עשוי לשבור שוכרין אותו וחולקין שכרו ויוכל כל א' לומר לחבירו או שכרהו אתה בכך או אני אשכרהו בכך כדינא דגוד או איגוד דבכל מקום שיוכלו להשוות עצמם בדינא דגוד או איגוד עדיף מכל החלוקות ואם אין המקום עשוי לשכור אם הוא חצר או חנות או בית שאי אפשר להם לדור יחד שוכני' בה כל א' שנה בפני עצמו וכן לעולם הואיל וא"א שישכנו בו שניהם כאחד מפני היזק ראייה שהרי אין בה דין חלוקה ואין אדם עשוי לטרוח כל שלשים יום לפנות מחצר לחצר אלא משנה לשנה וי"א דבחצר לעולם צריכין להשתמש ביחד שהרי אינם יכולים בא לביתם אלא דרך החצר והיאך יכנס לביתו בשנתו של חבירו ומה"ט אין בחצר דין גוד או איגוד ודוקא בארבע אמות הצריכים לכל פתח או בדרך הצריך לכניסתו ויציאה אבל בשאר חצר אמרינן ביה גוד איגוד, וע"ל סעיף י"ז. אם הא' יש לו כו שני שלישים והא יש ישבו שליש ואין בו שיגיע לבעל השליש שיעור חלוקה שראוי לדור בו לבדו בחלקו אם יחלקוהו ואם ידורו בו שניהם יחד יפסיד בעל השני שלישים שבעל השליש ישתמש בבית בכל מקום כמו שישתמש בעל השני שלישים והוי כמו אלו היה החציו שלו ואינם יכולין לכוף זה את זה בדינא דגוד או איגוד כיון שאין החלקים שוין שאין סברא שיכולין לומר גוד מני שני חלקים או אגוד חלק אחד וכן איפכא לא יוכל זה לומר גוד חלק אחד שלי או איגוד שני חלקים שלך וע"ל סעיף ו' כיצד יעשו יפילו גורלות אחד משנה ואחד משנתי' ואותו שיש לו שני שלישי ישתמש בו לבדו ב' שנים רצופות והשני שנה אחת וכן לעולם רק שיפילו גורל מי מהם יהיה המתחיל בעל השליש תחלה שנה ואח"כ בעל השני שלישים שנתים או בעל השני שלישים תחלה שנתים ואח"כ בעל השליש שנה וכן לעולם ובלבד שלעולם יהיו לבעל השני שלישים שתי שנים רצופין של' יאמרו בתחל' ידור בע' השני שלישי' שנה ואח"כ בע' השלי' שנ' ואח"כ בע' השני שלישי' עוד שנ' ואח"כ יחזו' ויתחי' שאין זה מן הטוב והשר לטרוח עליו לחלוק לו שתי שניו הראשונים ואם מרחץ הוא כל אחד רוצה לרחוץ בו כליו כן נכנסים בה שניהם תמיד כל א' לפי חלקו וכן כל דבר שראוי להשתמש בו ביחד ואינו עשוי לשכור כגון ס"ת או מצע ששניהם צריכין לו בכל יום אין א' יכול לומר לחבירו השתמש בו אתה יום ואני יום או שנים כפי החלק שיש לו בו שהרי זה אומר לו בכל יום אני צריך להשתמש בו ומשתמש בו בכל יום לפי חלקו. ואם הוא דבר שאין יכולין להשתמש כאחד בכל יום חולקין אותו בימים שלימים וכל זמן שלא חלקו והשתמש בו אח' מן השותפין לבדו אפילו כמה שנים והשני לא היה כאן או היה ושתק אינו יכול לומר אח"כ אשתמש גם אני לבדי כך זמן כמו שנשתמשת אתה שזה יאמר לו כל זמן שלא חלקנו אני לא נשתמשי אלא בחלקי ואתה מה לי ולך למה לא באת ונשתמשת אתה בחלקך ואם רוצים לחלק תתחיל החלוקה מהיום ומה שדר בו זה לבדו לא יחשב וכן הדין במקום בכ"ה כשישב עלי' זה אפילו כמה שנים והשני לא היה בעיר או היה בעיר ושתק אין מנין לזה מה שישב עליה דבשלו הוא משתמש כל זמן שלא חלקו. ט א' השוכר מחבירו מקצת שדה או חצר שאין בה דין חלוקה או שנים ששכרו מקום אחד בשותפת כל אחד יכול לכוף את חבירו ולומר לו או שכור ממני חלקי או השכר לי חלקך ואם יש בה דין חלוקה חולקין ויש חולקין וס"ל דלא שייך חלוקה בדבר השכור וע"ל סי' שי"ז סעיף ב'. י

אם אין בו דין חלוקה ואמר הא' נעשה ב' חלקים א' שיהא בו כשיעור ואחד קטן ואני אטול את הקטן ואתה טול הגדול ותן לי דמים ששוה יותר הגדול אינו יכול לכופו שיאמר אין רצוני ליקח כלום אפי' אם אמר לו טול אתה הגדול במתנה יכול הלה לומר לו אין רצוני לקבל מתנה דכתיב ושונא מתנות יחיה ויש חולקין בזו אבל אם אמר לו טול אתה הגדול בשויו ואני קטן או אקח אני הגדול בשויו ואתה טול הקטן וא"ת שאינך חפץ בקטן אני אקח הכל שומעין לו אע"פ שאינו מניח את חבירו ליטול הכל כיון שנותן לו הברירה לקחת את הגדול שיש בו שיעור חלוקה וע"ל סעיף ח'.

יא חצר שיש בו ז' אמות וראובן יש לו ד' אמות ושמעון אין לו בה אלא שלש אמות שמעון ודאי יכול לכיף את ראובן לחלוק אע"פ שלא ישאר לו שיעור חלוקה יכול לומר אני אי איפשר בתקנתן וכגון זו שומעין לו ואם ראובן רוצה לחלוק ואין שמעון רוצה לחלוק יכול ראובן לומר לו אטול חלקי חו' מאמה אחת שאשאר שותף בה עמך ויהיה לי חלק אחד ולך שלשה חלקים ואח"כ יאמר לו גוד או איגוד.

יב ואם אין בכל החצר אלא ג' אמות י"א דשייך בו נמי דינא דגיד או איגיר ויש חולקין ואמרינן דמצי זה למימר ליה נהי דהשתא נמי לא חזי ליה מכל מקום מה שאתה אומר שאקח בדמים דבר שאין בו כדי תשמישי אינו רוצה להוציא עליו דמים וטענה נכונה היא.

יג לית דינא דגוד או איגוד אלא בדבר שתשמישו שוה ואין בו כדי לזה ולזה ויש בו כראוי לאחד שאיזה מהם שיגור מספיק לו לתשמישו לפיכך אמרו שיאמר לו גוד כיון שמספיק לך או איגוד אבל דבר שאין תשמישו שוה כגון שתי שפחות האחת יודעת לאפות ולבשל והאחת יודעת לטוות או שני כלים שאין מלאכתן שוה וכל אחד צריך לשניהם אפילו אם דמיהם שוים אין הא' יכול לומר לחבירו טול אתה זה ואני השני או איפכא לפי שכל אחד צריך לשניהם וא"צ לומר אם אין דמיהם שוה שאינו יכול לומר טול אתה הא' ואני השני ומי שיקח הטוב יתן לחבירו מאי דביני וביני וכן אם יש להם שדה וברם ואין בשום אחד מהם כדי חלוקה אפילו אם דמיהם שוים לא יאמר לו טול אתה שדה ואני כרם או איפכא ואפילו אם יאמר לו גוד או איגוד בשניהם כאחד אין שומעין לו שיאמר לו באחד מפסיק לי שהרי כל אחד תשמישו בפני עצמו אלא אם ירצה יאמר לו באחד מהם גוד או איגוד והשני ישאר להם בשותפות או שיאמר לו בכל א' בפני עצמו זה אחר זה גוד או איגוד שבאופן זה יכול להיות שעל א' יאמר לו איגוד אני ועל השני יאמר לו גוד אתה ושני דברים שתשמשין שוה ודמיהן שוין ואין בשום אחד מהם כדי חלוקה הא ודאי חולקין א' כנגד חבירו כלומר שיאמר לו טול אתה זה ואני השני או אתה השני ואני זה או בגורל יחלוקו ביניהם וה"ה אם אין דמיהם שוין שכיון שתשמישן שוה אע"פ שאין דמיהם שוין שיש בהן גוד או איגוד בין אם יאמר לו כל מי שיק' המעולה יוסיף לחבירו דמים לפי שומא בין אם יאמר שיקח איזה מהן שירצה בלי תוספות דמים ואני אטול השני או איפכ' ויש חולקין ואומרים אע"פ דתשמישן שוה אין בהן גוד או איגוד דטוב ורע כמו ב' מינין הן.

יד ב' אחים שירשו ב' בתים גדולים שיש בכל א' וא' כדי חלוקה וגם ראויים לחלו' זה כנגד זה והא' אומר נחלו' כל בית בפני עצמו והשני או' לא כי אלא נחל' בית כנגד בית שומעין לזה שיאמר נחלו' בית כנגד בית שאם יחלוקו כל בית ובית בפני עצמו א"א שלא יפסידו הבתים בחלוקה ולמה נפסידם חנם וכ"ש אם אין בבל בית כדי חלוקה שחולקין בתים כנגד בתים הואיל ותשמישן שוה ולא יוכל הא' לומר גוד או איגוד על שניהם יחד וכמ"ש בסעיף הסמוך והא דחולקין בית כנגד בית היינו בדבר שתשמישן שוה אבל י"א דרוב בתים אין בהם דין חלוקה שאין כל הבתים והחדרים שוה ואין חולקין בית כנגד עלייה או חדר שאין תשמישו שוה וכ"ש במקום שיצטרך לסתור בחלונות או פתחים ולחזור ולבנות שיצטרך להוציא הוצאת שאין חולקין בית א' אבל מדברי הרא"ש בתשובה כתוב שחולקין אפי' בית כנגד חנות או מרתף ולפי זה נראה למורי ז"ל דה"ה בית נגד חדר או עלייה דזה מיקרי תשמישו שוה גם לענין הוצאת הבנין אם נראה לב"ד שאינו מזי' להם כ"כ חולקין וכמ"ש לעיל סעיף ה' לעניין הפסד הבתים מיהו לענין גוד או איגוד אין חילו' בין בית ומקום ב"ה או שאר דברים שיוכל לומר על כולן ביחד גוד או איגוד י"א שאין דין גיד או איגוד דק בדבר שהגוף שלהן אבל במשכנתא או כדומה לה שעתידין לגבות מעותיהם אין אומרים גוד או איגוד רק חולקין המעות וכתב מורי דנ"ל שאם משתמשין במשכנת' הוי כמו שכירות וע"ל סעיף ט"ו.

טו י"א דלא אמרינן גוד או איגוד אלא בנתינת דמים מיד אבל אם אמר גוד ואמתין לך המעות שלשים יום או איגוד ותמתין ליהמעות שלשים יום אין שומעין לו שיכול לומר אני ניחא לך להוצי' מעותך ממני ואתה קשה ממני ולא אוכל להוצי' מעותי ממך.

טז היכא שאין דין חלוקה ויש יתומים גדולים וקטנים והגדולים רוצים לחלוק יש מי שאומר שבית דין מעמידין אפוטרופוס לקטנים ודנין להם גוד או איגוד ויש אומרים, דלא שייך ביתומים גוד או איגוד שאין אפוטרופוס רשאי למכור חלקם שלא לצרכם.

יז לא נאמר גוד או איגוד בד' אמות של פרוק המשא שבחצר ולא במה שצריכין ליציאה וביאה בחצר ואע"פ שהבתים פתוחים מצד א' לרשות הרבים מפני שאין אדם עשוי לפרוק משאיו בדרכים לעין כל ולפעמים צריך הצנע בחצר ואם לא יהיה לו מקומת אלו בחצר יצטרך לפרוח באויר ונמצא שהפסיד את ביתו וכן אם לא יהיה לו מקום לפרוק משאו אינו בית שכל בית צריך מקום פנוי לפרוק שם משאו ועוד שבני ר"ה מעכבין עליו לפרוק משואיו בדרך הרבים מפני שמונעין רגלי הרבים משם עם משאותם.

סימן קעב

בית או חצר איך איך נותנין לו ארבע אמות ובו ט' סעיפים:

א חצר המתחלקת נותן לכל פתח ד' אמות והשאר חולקין בשוה שכל פתח צריך לפניו ד' אמות לתוך החצר ואפילו שהפתח רחב הרבה נוטל ד' אמות על פני כל רחבו לתוך אויר החצר ואם אין הפתח רחב ארבע משלים עליו מהצדדים ארבע כדי שיהיה לו ארבע על ארבע ואם יש לאחד פתוח לחצר בית שיש לו ב' פתחים ולשני בית שאין לו אלא פתח א' אותו שיש לו שני פתחים נוטל לכל פתח ד' אמות כפי מה שהם פתחיו ובעל הפתח הא' אין לו אלא ד' אמות לפני פתחו בד"א בשנים שקנו מן הפקר כגון שבנו בתים במקום הפקר זה בנה לו ביתו ופתח בו שני פתחים וזה בנה לו בית ופתח בו פתח א' ואח"כ הקיפו אותה עד שנעשה להם לחצר שזכה כל א' לפני פתחו מן ההפקר וי"א דה"ה אם חלק א' נכסיו על פיו ונתן לאחד מבניו בית עם שני פתחים ולאחר עם פתח א' היו דינם כמו בזבין מן ההפקר אבל שנים שקנו או שירשו ודאי קנו או ירשו בשוה חלק כחלק בין בבתים בין בחצר ולא יטול הא' יותר מחבירו כלום ואפילו קדמו וחלקו הבתים קודם חלוקת החצר לא אמרינן מי שעלה לחלקו הבית שיש לו ב' פתחים זכה בארבע אמות לכל א' מפתחו אלא חולקין בשוה.

ב בד"א כששני הבתים שוים וחלקו בית כנגד בית ולא הוצרכו לשום אותם ולהעלותם בדמים אבל אם אינם שוים ושמו אותם והעלום בדמים ואותו שהגיע לחלקו הבית שיש לו שני פתחים נתן לחבירו עילוי הדמים ששוה שלו יותר משל חבירו אמרינן מסתמא היה ג"כ זה העילוי של הד' אמות לפני כל פתח בכלל השומא וזכה בהם כמו שזכה במה שביתו שוה יותר משל האחר דסתם פתח צריכה לד' אמות לפרוק משאו אע"פ שבעוד שלא חלקו לא היו הד' אמות שלו לבדו לגמרי אלא לפרק בו משאו והכירו היה משתמש בו ג"כ כשהיה מוצא אותם פנויים עתה שחלקו הם שלו לגמרי וכל זה מיירי בסתם חצירות אבל חצר שיש לכל אם חלק ידוע כל א' אינו נוטל אלא כפי מה שיש לו ואם מגיע לכל א' לפני ביתו ד' אמות על ד' אמות חולקין בין אם יש לבית א' פתחים הרבה או לא.

ג בית שיש לו פתחים רבי' מכל רוחותיו יש לו ארבע אמות לכל רוח ורוח ואם ייחד לו פתח אין לו אלא ד"א כנגד פתחו.

ד אכסדרה אם איפשר לו להכניס בתוכ' במשאו אין לה ד' אמות בחלוקת החצר דטעמא מאי אמור רבנן ד' אמות לפתח בחצר משים פירוק משאו שיפרו' שם משאו מעל חמרו ה"מ לפני הבית לפי שסתם בית אינו פנוי מבלי' ולא יוכלו להבנים שם החמור עם משאו ולפרקו שם אבל אכסדרה איפשר דמעייל בגו ומפרק לפיכך אין לה ארבע אמות בחלוקת החצר ואם היה לפני הבית ואין באכסדרה ד' אמות משלים עליה מן החצר עד שיהא ד' אמות ועולות לד' אמות שלפני פתח הבית בית שער והו כמין בית קטן שעוברין בו ליכנס לגדולוכן מרפסת והוא סולם לפני הבתים שעולין להן לפתחי העלייה או שנכנסים ממנה לשתי חצרות או לשני בתים יש להם ד' אמות היו ה' בתים פתוחים למרפסת והמרפסת פתוחה לחצר אין לה אלא ד' אמות דהא אינו אלא פתח א' למטה.

ה לול של תרנגולים אין לה ארבע אמות מפני שאינה צריכה להם שתרנגול מטפס ועולה דרך ראש הכותל.

ו בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה בין שקירויו לפני' בין שקירויו לחוץ אין לו ד"א דאיפשר דעייל החמור עד מקום שהוא מגולה ושם יפרוק משאו והוא כשיש ארבע אמות על ארבע אמות במה שאינו מקורה שיכולין להשתמש שם בריוח:

ז בית שסתמו פתחו כל זמן שלא נפרצו פצימין יש לו ד״א שכיון שלא פרץ פצימיו הוא סי' שדעתי לחזור לפותחו אבל פרין את פצימיו אין לו ד' אמות שלפני הפתח שבפריצת פצימיו גלה דעתו שאינו רוצה עוד שם פתחו מחל על אותם הד' אמות אבל חלקו בחצר יש לו כשאר בני החצר שאותו חלק לא מחל.

ח בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אין לו ארבע אמות בחצר כנגד הפתח שאין זה חשוב דירה להיות כניסתו ויציאתו נחשב כניסה ויציאה אלא אם יש בחצר ד' אמות לזה וד' אמות לזה עד פתח הבית הזה חולקין.

ט הזבל שבחצר מתחלק לפי הפתחים לזבול בו שדותיהם וחיל של מלך המוטל על העיר לתת להם אכסניא אינו מתחלק לפי פתחי הבתים אלא לפי האנשים הדרים בבתים שאין המלך מטל על הבתים רק על האנשים.

סימן קעג

שותפין או אחים שרצו לחלוק ובו ד' סעיפים.

א כל דבר שרצו השותפין לחלוק חולקין אע"פ שאין בו דין חלוקה הרשות בידם חוץ מכתבי הקדש שהם כתובים בגליון כס"ת שלנו אם הם בכרך אח' אין חולקין מפני שהוא בזיון לספרים לחלקן מכרך א' אע"פ שאם היו של א' מותר לחותכן לצורכו לחותכן לחלקן הוא בזיון להם ואם הם בשתי בריכות אם הם שני עניינים כגון תהילי' ודברי הימים אין בו דינא דגוד או איגוד דתרווייהו צריכי להאי ולהאי כמ"ש טעמא לעיל סי' קע"א סעיף י"ג ואם הם עניין א' אומרים בו גוד או איגוד

ב אם חלקו בגורל לאחר שעלה הגורל לאחד מהם נתקיימה החלוקה מ"ט בההוא הנאה שנשמעין זה לזה לחלוק בגורל בדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו מפני שאינו חפצים עוד בשותפות גמרו ומקנו אהדדי וע"ל סי' קנ"ז סעיף ב'.

ג האחין שחלקו הרי הם כלקוחות זה מזה ואין להם זה על זה דרך ולא סולמות ולא חלונות ולא אמת המים שכיון שחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו אע"פ שהיה מקודם כגון שחלקו ב' שדות זה לקח לצפון וזה לדרום והיה אביהן רגיל לפנות לו דרך ליכנס מזו לתוך זו אינו יכול לומר לו דרך לי עליך ולא סולמות ל"מ אם נפלה העלייה לראובן והבי' והחצר לשמעון שאין ראובן רשאי להעמיד סולם בחצר שמעון לעלייתו אלא אפילו נפל לחלק ראובן העלייה והחצר ולחלק שמעון הבית אין ראובן יכול לסמוך סולם על בית שמעון לעלות לעלייתו משום דמתרע לאישיתיה ואע"פ שהבי' משועבד לעלייה היינו לשאת משא העלייה עליו אבל לא לשאת משא הסולם שהרי יכול לקובעה על עמודים ולא אמת המים שאם היה עוברת על שדהו לשדה אחיו הוא מעכב עליו ולא חלונות שמסלקו לגמרי וסותם לו החלון וכן הדין בשנים שקנו שדה כא' וחלקו לא נשאר לא' להם זכות בחלק חבירו אבל שנים שקנו שדה משני אנשים או משני אחים שהיה נודע חלק כל א' והיו מחזיקי' בנזקים אלו זה על זה אין א' מהם יכול למחות על חבירו לא להפסיק אמת המים ולא לשנות דבר מהנזקים שהחזיקו בהם המוכרים שכל א' קנה כל הזכות שהיה לאותו שמכרו לו בו. שנים שחלקו חצר ונשאר באר מים חיים בחלק א' מהם ונשאר רשות לשני לשמש בו ונתקלקל הבאר כל זמן שהבא' קיים ויש מים בתוכו על שניהם לתקנו ואם נפל לגמרי אזדא חזקת השני לענין זה שאין לו עוד דרך לשאוב מים אבל מקים הבאר הוא לשניהם שהרי לא בא כבר לחלוקה אבל אם חלקו ונשאר הבא' מתחלה לא' בלבד שנתן רשות לשני לשאוב מים משם אם נפל אזדא לגמרי ואין לו עוד חלק בבאר אפילו חזר ותקנו אבל אם לא נפל הבאר אלא שנתמלאת זבלים בכי הא לא אמרינן אזדא שהרי הבאר קיימת עדיין והמים עדיין ישנן בבאר אלא שכסו אותם הזבלים שנפלו שם והרי זה כמו שכסו פי הבאר שזה מסיר כסויו ושואב מימיו.

ד אחים שחלקו ועלה חלק אחד מהם כרם ולשני שדה הלבן יש לבעל הכרם ד' אמות בשדה הלבן להפך בו מחרישתו.

סימן קעד

אחים או שותפין או בכור שבאים לחלוק ובו ה' סעיפים.

א האחין או השותפין שבאו לחלוק וליטול כל אחד חלקו אם היה השרה כולה שוה לגמרי אין צריכין שומא אלא חולקין לפי המדה בלבד ואם אמר א' תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שיש לי שם ויהיה הכל שדה א' שלי שומעין לו וכופין אותן על זה שעיכוב בדבר זה מדת סדום הוא אבל אם היה חלק א' ממנה טוב או קרוב לנהר יותר או לדרך ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו שבזה אין בו משום מדת סדום דמשום טובו הם שמין אותו ביוקר לפיכך אינו נוטל אלא בגורל ואם אמר להם תנו לי בשומ' שלי מצד זה חצי מידתה מצד הרע וטול אתה בצד הטוב כדי שיהא חלקי סמוך לשדה שלי זה ודאי מדת סדום הוא מי שמעכב זה ושומעין לו ואין זה יכול לומר לא בעינא דשונא מתנות יחיה דלאו מתנה יהיב ליה אלא בדמי חולקים ושקיל ליה משום דעדיף ליה זיבורית אחד מיצר' מעידית אתרי מיצרי וי"א אפילו בשדה שכולה שוה לגמרי ואמר אחד תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לז שדה שלי אין שומעין לו שאין זה מדת סדום למעכבים שיכולין לומר לא ניתן לך זכות שיש לנו בשדה זו שהרי יש לנו זכות בו כשנחלק בגורל שאם יפול לנו הגורל בין שתי השדות שלך הרשות בידינו שלא נחליף עמך עד שתתן לנו דמים יקרי' אותו זכות אין אנו רוצין לבטלו בשבילך ליתן לך בלא גורל ואין זה מדת סדום דהא נהנין הם בטענה זו ואם יש להם שתי שדות לחלוק ואמר הא' שיחלקו כל שדה ושדה והשני אומר שיחלקו שדה כנגד שדה שומעין לו לזה שאומר לחלוק שדה כנגד שדה דהכי עדיף לשניהם שיהיה חלק כל א' ואחד מצרא בד"א ששתיהן שוות ואין שום עילוי באחת מחברתה ואין נפקותא לחלוק השדות לחצאין אבל אם יש איזה טובה לאחד מהם בשום צד בעולם דנפקא ליה מיניה עילויה כ מחולקין השדות לחצאין כגון שאחת טובה מחברת' וכן אם יש לא' שדה אצל א' מהם ואומר שיחלקו כל אחת לשנים בטענה שאומר אם יחלקו שדה כנגד שדה אולי לא יפול לי חלקי אצל מיצר שלי לכן אני רוצה לחלוק כל שדה ושדה כדי שיגיע לי לפחות חצי חלקי אצל שדה שלי שומעין לו אבל אם אומר הא' אני רוצה שיחלוקו כל שדה ושדה אולי יפול חלקי באמצע ויהיה שמור יותר שאתה תצטרך לשכור אריסין ושומרים שדותיך בשני צדדים ויהיה חלקי שמור ממילא אינה טענה דאטו משום שמירתו נפסיד לזה.

ב בכור שבא לחלוק עם אחיו ילפינן מקרא דכתיב פי שנים שצריכין לתת לו כל חלקו ביחד שכן משמע פי שנים שנים חלקים שהם כפי א' דהיינו חלק א' מדלא כתיב פיות שנים כיצד אם יש להם שדה לחלוק חולקין אותה ג' חלקים ולא יכול הפשוט לומר נפיל הגורל בשלשתן ואם יעלה גורלי באמצע תקח אתה השני חלקים החצונים אלא האמצעי של הבכור ממ"נ ויפילו הגורל על שני חלקים החצונים איזה יעלה לגורלו בד"א כשכולה שוה אבל אם יש בו מקום טוב מחבירו לא אמרינן שיהא כל חלקו במקום הטוב בשומא כנגד המקום הרע כדי שיטול חלקו ביחד אלא יטול חלקו בכל מקום ומקום בטוב וברע ואפילו אם כולה שוה אם יש לו טענה לפשוט כגון שיש להן שתי שדות האחת שני ידות על חברתה והפשוט מצרן לגדולה יכול לומר אחלוק בו בדי שיפול לי חלקי קרוב לשדה שלי אע"פ שלא יטול הבכור כל חלקו ביחד ויש חולקין כיון שהתורה זכתה לו נוטלן לעולם ביחד דס"ל דע"כ קרא להכי הוא דאתא דהא בארץ שוה ק"ל אפילו בלא בכור כי אמר הבו לי אמצראי יהבינן ליה ובכור ה"ל כאלו יש לו ארעא אמצרא דחלק פשוט הילכך יהבינן ליה תרוייהו אחד מיצרי' בקרקע בלא קרא וכי אתא קרא לא איצטריך אלא לקרקע שאינו שוה ויבם שנוטל חלקו וחל' אחיו המת בנכסי אביו אין דינו כבכור ליטול ב' חלקים ביחד אלא ע"פ הגורל אל אשר יצא לו שמה הגורל יטול דלא דמי לבכור שהתורה מיעטו דכתיב והיה הבכור הווייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור כלומר על החלק הנתחדש לו נקרא בכור אבל על החלק שהיה לו בבר לא יתעלה בשביל החלק שנתן לו חלק א' בשביל חלק א' אצל חלק בכורה.

ג ארץ מרובעת שהיה נהר מקיף לה מזרח וצפון והדרך דרום ומערב חולקין אותה באלכסון כדי שיגיע לזה נהר ודרך ולזה נהר ודרך ואם אמר תנו לי החצי שמצד זה מפני שהוא בצד שדי שומעין לו כללו של דבר כל דבר שהוא טוב לזה ואין על חבירו הפסד כלל כופין אותו לעשות דכופין על מדת סדום.

ד שנים שקנו שדה בשותפות אחד שליש ואחד פ' שלישים כשחולקים נוטל ב' שלישים ביחד כיון שקנו אותם כאחד אבל שלשה שקנו שדה בשותפות ושוב קנה האחד חלק חבירו כשבאים לחלוק אינו יכול לכוף את חבירו שיתן לו שני חלקים ביחד כיון ששני החלקים לא היו מתחלה שלו אלא בא מכחו ומכח אחיו שקנה ממנו השליש ולא עדיף מגברא דאתי מחמתיה. שני אחין שמתו והניח כל אחד שני בנים והיו להם שדה בשותפות ובאין לחלוק אותה השדה שהיה של אביהן ושני הבנים של אחד מהן רוצין חלקם יחד בשותפות ובני האחר רוצים כל אחד חלקו לבדו כגון זה וראי כופין על מדת סדום ועושין על ארבע חלקים שנים כנגד שנים ומטילין גורלות שנים ולוקח אחד מהאחים שרוצים ביחד גורל א' שהם שני חלקים ויזכו בהם ושני חלקים הנשארים יטילו גורל שני האחים שאינם רוצים ביחד וא' נוטל גורל א' מהקלפי ויזכה בו ומיד זכה הא' בחלק הנשאר אבל אם היו מתחלה ארבע אחין שלא באו השנים מכח אחד אין צריכין ליתן להם חלקם ביחד וי"א דאפילו בזה כופין על מדת סדום.

ה האחים שבאו לחלוק ושמו החלקים ה כנגד זה ובאו להטיל שלשה גורלות וא' מהם חפץ בא' מן החלקים ומעלה אותה בדמים ואומר אני אתן בו יותר כך וכך על מה ששמאוהו או אתם תקחו אותו בכך וכך ששומעין לו ואם אינם רוצים באותו עילוי יטלנו הוא בלא גורל. ויש חולקין.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה