לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות חזקת מטלטלין · סימן קמט
אלו שאין להם חזקה השותפין והאריסין והאפוטרופסין והגזלנין והאחין וחרש שוטה וקטן ובו ל"א סעיפים:
א יש שאין להם חזקה אפי' אם יחזקו כמה שנים בשל אחרי' אין מועיל להם חזקתן אבל אחרים מחזיקין בנכסיהם ויש שאין מחזיקין בנכסי אחרים ולא אחרים מחזיקין בנכסיהם כיצד השותפין שידוע שותפין אין מחזיקין זה על זה שאם היתה שדה אחת ידוע שהיה של השותפים והיא ביד א' מהן במה שנים וטען שהיא לקוחה בידו שלקח משותפו אין לו בה חזקה בין אם החזיק בכולה וטוען שמכר' או נתנה לו בין אם החזיק בחצי והוא המובח' וטוען חלקנו וזה הגיע לחלקי ואידך טעין עדיין לא חלקנו אלא כך התנינו שתאכל אתה אותו חלק ג' שנים ואני אחריך כמו כן ג' שנים ולכך לא מחיתי אין המוחזק נאמן וישבע זה שכנגדו היסת שהוא בדבריו ויטול ודוקא שידוע בעדים שהוא שותפו אבל אם אין לו עדים שהוא שותפו אלא על פי המחזיק שאמר שהו' שותפו אבל מכרו או נתנו לו נאמן במגו שלא היה שותפו מעולם וכן הדין באפוטרופס או אדים שרוצים להחזיק בדבר שהוא של אפוטרופוסו או ארוסותו ראובן ושמעון שהיו שותפין בקרקע אחת ובא לוי והחזיק בו בפני ראובן ולא מיחה ושמעון לא היה בעיר או שהיה לוי אריסו או אפוטרופוס של שמעון דלית ליה חזקה עליו וטוען ראובן לא חששתי למחות בו הואיל ואין חזקתו מועיל לגבי שמעון והרי הבית עדיין בשותפות דאין ברירה אין בטענת ראובן כלום ותועיל חזקת לוי על חלקו אף אם לא תועיל כנגד חלק שמעון.
ב הא דאמרינן כשהחזיק הטוען בכול' שאין לו בה חזקה בשדה שאין בה דין חלוקה דכיון שאין בה דין חלוקה יכול לומר האידך כן היה התנא' בינינו שחלקנוה לשנים כי לא יכולנו לחלקה בדרך א' אבל אם יש בה דין חלוקה ואכלה הא' כולה שני חזקה יש לו חזקה בכולה דדוקא בחצי יכול לומר אידך בן היה התנאי בינינו כמ"ש אבל בכולה אם רוצים לחלוק חולקין השרה כיון שיש בה דין חלוקה וכיון שזה החזיק בכולה ודאי קנאה כולה והוי חזקה מיהו אפילו החזיק בכולה והשותף נותן חצי המס ממנה הוי במחאה ואינה חזקה.
ג הבן שסומך על שלחן אביו ונחשב בכלל בני ביתו אם אכל נכסי אביו שני חזקה ובן האב שאכל בנכסי זה הבן שהו' סומך על שלחנו שני חזקה לא עלתה להם חזקה שכיון שהו' סומך על שלחנו אין דרך למחות זה בזה.
ד נסתלק מעל שלחנו מחזיקין זה על זה שהיה לו למחות.
ה יש מי שאומר דה"ה לחתן בנכסי חמיו אשה שיש לה מקום בב"ה וישב עליה חתנה שנים רבות ולא מיחה בו אין לו חזקה בה שכן דרך החמות להשאיל לחתנה.
ו אב בנכסי הבת וכן הבת או הבן בנכסי האם דינם בבן בנכסי האב ואב בנכסי הבן.
ז אחים שאינן אוכלין על שולחן א' יש להם חזקה זה על זה דקפדי טפי משותפי ודרכן למחות ומדלא מיחו החזיקו אבל האחים שאוכלין על שולחן א' וכיס א' לכול' יש מי שאומר שאין הם חזקה זע"ז שאינם מקפידין כיון שאוכלין על שולחן א' וה"ה בשאר קרובים שאין מקפידין זע"ז והכל לפי ראות עיני הדיינים. ח אם אח אחד עשיר ואחד עני ואין לו כלום ואחיו מוצי' עליו הוצאת והעני דר בבית המיוחד לאחיו אין לו בה חזקה שהרי בתורת גמילות חס' הניחו שם ולא מיחה בו. איש שאכל בנכסי אשתו שני חזקה אע"פ שהתנית עמו שלא יהא לו בנכסים פירות ואפי' התנית עמו בעוד' ארוסה שלא ירשנה ואח"כ אכל ובנה והרס ועשה בהן בל מה שרצה וכן האשה שאכלה פירות בניכסי בעלה ונשתמשה בהן כחפצה כמה שנים אע"פ שייחד לה שדה במזונותיה ואכלה שדות אחרות אין אכילתן ראייה שקנאן ואין להם חזקה זה על זה שכן דרך האשה שלא תקפיד על בעלה ולא האיש על אשתו ואינם מוהי' אפילו של' קנאן ודוק' שלא הזיק גופה של קרקע אבל אם חפר בקרקע בורות שיחין ומערות וכיוצא בה שקלקל גוף הקרקע והי' לא מחתה הוי חזקה וכן חזקת ניזקין כגון פתיחת חלונות וכיוצ' יש אומרים דהוי חזקה שדרכן להקפיד על דברים אלו והיה לו למחות.
י נתגרשה אפי' ספק גירושין שזרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה הריזהו' כשאר כל אדם לעניין חזקה שכיון שבאין לכלל גירושין וראי שמקפידין זה על זה אלמנה אצל יתומים כל זמן שיש לה מזונות אין לה חזקה בנכסי בעלה שאין מקפידין עליה למחות בה. יא אין מחזיקין בנכסי אשת איש וע"ל בלבוש הבוץ וארגמן סימן פ"ז.
יב ראובן שמכר פירות שדהו לשמעון לשלש שנים ובא לוי ואכלן אותן שלש שנים לא עלתה לו חזקה דכיון שמכרן ראובן לשמעון היה סובר ראובן דלוי ברשות שמעון ירד ואכלן ולכך לא מיחה בו.
יג מי שהוחזק גזלן על שדה זו שבתורת גזילה בא לידו שוב אין לו חזקה בשדה זו לעולם אבל בשאר שדות יש לו חזקה אבל מי שהוחזק הו' או אבותיו שהם הורגים נפשות על עסקי ממון אע"פ שאכל שדה אחת כמה שנים לא החזיק שהבריות יראים ממנו למחות בו לכך לא מיחו ותחזור השדה לבעליה וכן המחזיק בנכסיו אין לו חזקה מפני שגם הו' אינו מוחה בשום אדם שסומך שידו תקיפה ואימתי שירצה יטלנו בזרוע.
יד קרקע שהיא ידועה שהיא של ישראל ואכלה גוי כמה שנים אין לו חזקה דסתם גוי אלם הוא ולקחה בזרוע לפיכך אין אכילתו ראייה ואם לא הביא שטר תחזור השדה לבעליו בלא שבועה.
טו וישראל שקנה מגוי קרקע הידועה שהיה של ישראל דינו מותו ואין אכילתו ראייה דה"ל חזקה שאין עמה טענה שהוא בעצמו אינו יודע אם הגוי קנאה וצריך להחזירה לזה בחנ' והוא יהיה לו דינו עם הגוי דאיהו דאפסיד אנפשיה דלא ה"ל למבינה מיניה ואין טוענין לו כמו שטוענין לשאר לוקח דמסתמא הגוי גזלה. אבל לישראל שני שקנה מישראל שקנה מן הגוי כיון דטוענין ללוקח טוענין ג"כ לזה שמ' ישראל הראשון ראה שטר ביד הגוי או שבפניו לקח' הגוי דאז מהני חזקה כמ"ש בסעיף הסמוך וכ"מ שיכולין לכוף הגוי בדיניהם אם בא להחזיק בשל ישראל שלא כדין יש לישראל הבא מכחו חזקה. משומד דינו כגוי והבא מכחו הרי הוא כמוהו ואין לו חזקה וכל זה שלא מיחה המערער בחזק' כלל אבל אם מיחה פעם אחת ושוב שתק ג' שנים ולא מיחה הוי חזקה שהרי כבר גלה דעתו שאינו ירא ממנו למחות בו וה"ל למחות וכיון דלא מיחה ודאי נתפשר עמו ולא דמי לאומן שבא לידו בתורת אומן דשוב אין לו חזקה וכן לגזלן דסעיף י"ג דהתם ידוע שמתחלה בתורת גזילה או בתורת אומן בא לידו אבל הכא ספק הוא דשמא מתחלה בדין בא לידו אע"פ שזה מיחה שמא לא היה זוכה בדין עמו.
טז ישראל הבא מחמת הגוי ואכלה שני חזקה שטוען ואומר למערער בפני לקחה הגוי ומכרה לי או הראה לי שטר אקויים שקנאה ממך לכך קניתי ממנו ה"ז נאמן בשבועה במגו דאי בעי אמר אני לקחתיה ממך ואכלתי שני חזקה.
יז החזיק גוי בקרקע ונתגייר ושהה בידו ג' שנים אחר שנתגייר וטוען קניתי ממך קודם שנתגיירתי אע"פ שקרקע זו היתה בידו קודם שנתגייר נאמן דה"ל כישראל הבא מחמת גוי שטוען בפני לקחה הגוי ממך ונאמן במגו דאי בעי אמר קניתיה אחר שנתגיירתי:
יח חש"ו אין מחזיקין בנכסיהם וגם הם אין להם חזקה בנכסים של אחרים מפני שאין בהם דעת למחות ולא לקבל המחא' שיזהרו בשטר לפיכך לא חשש זה למחות.
יט ואין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל כיצד אכלה בפניו כשהוא קטן שתי שנים ושנה אחת אחר שהגדיל וטען אתה נתת לי אתה מכרת לי אינו כלום עד שיאכל ג' שנים רצופות אחר שהגדיל וי"א אפי' אכלה ג"ש רצופות אחר שהגדיל אינה חזקה דהואיל וירד לתוכה כשהיה קטן לא ידע שהיתה שלו שימחה לפיכך אפי' טען המחזיק לקחתי' ממך אחר שגדלת ואכלתי שני חזקה בגדלך אינה חזקה דאין אכילתו אחר שהגדיל ג' שנים ראייה שלקחה דאי משום דלא מיחה שמא לא לקחה כשהגדיל ולא מיחה משום דלא ידע שהיא שלו וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שכן נ"ל עיקר.
כ והא דאין מחזיקין בנכסי קטן דוקא כשידוע שהיה של היתה של אביך מעולם ואם החזיק בה ג' שנים בחיי האב ואחרי מות האב בא בנו הקטן לערער הא ודאי שאין שומעין לו אלא אפי' אם היה המחזיק צריך להביא עדים על חזקתו מביאן ומקבלין עדותן אעפ״י שהמערער הוא קטן וק"ל אין מקבלין עדות בפני קטן הכא מקבלין כיון שכבר החזיק כראוי על פי העדים לא יגרע כחו מפני שהמערער קטן והוא עתה בחזקתי. ואם יצא קול המגרע החזקה כגון שיצא קול שבתורת משכונא באה לידו אם יצא הקול בחיי האב קודם שהחזיק בו ג' שנים שהיא משכונ' בידו לשנים ידועות וכלו השנים אחרי מות אביהם לא הוי חזקה שאין מחאה גדולה מזו והיה לו ליזהר בשטרו כיון שיצא קול שבמשכונא באה לידו שמפני הקול לא הוזקק אביהם למחות אבל אם החזיק בה ג' שנים בחיי האב קודם שיצא הקול ואח"כ מת הוי חזקה ואין הקול שאחר החזקה מבטל החזקה ומקבלין עדי החזקה אפילו בפני הקטן המערער.
כא מי שהחזיק שני חזקה בנכסי קטן ואמר משכונא הם בידי ויש לי על היתומים חוב כך וכך הואיל ואלו רצה היה אומר לקוחים הם בידי והוה נאמן במגו דאי בעי אמר לא היתה של אביהם שהרי אינה מוחזקת שהיה לאביו של זה וה"ז גובה בשבועה מה שטען ותחזור ליתומי' שאע"פ שאין מורידין לנכסי קטן בשביל חוב הכא שהקרקע היא בידו כבר והיה יכול להחזיק בה בטענת לקוחה היא בידי במגו שאמרנו אין מוציאין אותה מידו עד שפרעו לו אבל אם יצא עליה קול שהיא של יתומים כעניין הקול שכתבתי בסעי' הקודם אינו נאמן שהרי אביו אבל אם אינו ידוע הוי חזקה במגו שהוא טוען לא אין מחזיקין בנכסי קטן ותחזור השדה וכל הפירות שאכל ליתומים עד שיגדלו ויעשה עמהם דין וכ"ת כיון שהקרקע זו אינה מוחזקת שהיתה של אביו של הקטן יהא נאמן במגו דאי בעי אמר לא היתה מעולם של אביהם דכיון שיצא הקול שהיא של יתומים ודאי אם יחקור העניין ימצא בבירור שהיתה של אביהם ואין זה מגו טוב שירא לומר לא היתה של אביהם מעולם.
כב אכלה שני חזקה בחיי אביהם מתוך שיוכל לומר לקוחה היא בידי מאביהם נאמן לומר חוב יש לי על אביהם וגובה אותו מהפירות ומתוך שהיה יכול לומר שלי הן גובה אותה שלא בשבועה ואע"ג דגבי טוען על מטלטלין שהוא המשכון בידו עד כדי דמיו נוטל ובשבועה בנקיטת חפץ ומ"ט אמרי' הבא שגבה שלא בשבועה מן הפירות דחילוק יש בין משכון של מטלטלין לקרקע דכיון דאין נשבעין על הקרקעות אין כאן שבועת נקיטת חפץ ושבועת היסת ג"כ אין כאן לפי שאין היתומים טוענין ברי ואין נשבעין היסת על טענת שמא.
כג החזיק בה המחזיק ג' שנים בחיי האב ובשעת מיתת האב היתה בחזקת האב אבל לא החזיק בה ג' שנים אחר שהוציא' מיד המחזיק ומת והניח בן קטן מעמידין אותה בחזקה הקטן ואין מקבלין עדות המחזיק להחזיקו בה דכיון שהבן קטן והקרקע נמצאת בחזקת אביו בשעת מותו ולאחר שיגדיל הקטן יביא המחזיק עדים אם יעידו שהחזיק בה ג' שנים כראוי בחיי האב מוציאין אותה מיד הקטן ונותנין אותה למחזיק אע"פי שנמצאת ברשות האב בשעת מותו כיון שלא שהתה ברשותו ג' שנים אחר שהוציאה מיד המחזי' אבל אם שהתה ביד האב ג' שנים או מקצת ג' ותשלום השלש ביד בנו אחר שהגדיל אין מוציאין אותה מידו אבל מה שהיתה ביד הבן בעודו קטן אינו מצטרף לתשלום שני חזקה של אביו שכבר אמרנו סעיף י"ח שקטן אינו מחזי' בשל אחרים.
כד י"א שאע"פי שאין מחזיקין בנכסי קטן ה"מ בקטן שאין לו אפוטרופוס אבל המחזי' שני חזקה בשדה של יתומים קטנים וטוען שהאפוטרופוס מכרן לו ואבד שטרו הוי חזקה דאפוטרופוס הוי כאביהן של יתומים ומה שעשה עשוי ויש חולקין דס"ל דאין האפוטרופוס כמו האב כי הוא אינו רק שליח של היתומים והאפוטרופא שמפסיד נכסיה' מסלקין אותו וה"נ יכול לומר היתום כשיגדיל אפי' יודה האפוטרופוס שמכרן לך אינו נאמן לי ואיפשר שיעשה קנוניא עמך עלי כי לא מכרן לך ומה שלא מיחה פשע והרי הו' בכלל אפוטרופס המפסידים שמסלקין אותו כי מעל בשליחותי' דלתקוני שדרתי' ולא לעוותי ואין ממש בחזקה וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שכן נ"ל עיקר.
כה ארים בית אב כלומר שהיה ארים שנים הרבה לאביו של בעל השדה או לבני משפחתו אין לו חזקה בה אע"פ שאכל ג' שנים כל הפירות ואין דרך האריס ליקח אל' מחצה או שליש או רביע כיון דארים בית אב הו' לפעמים אין הבעלים ממחין בידו ליקח כל הפירות ומגבין לו בשנים אחרות אבל אם הו' אריס שנעשה ארים בקרוב הואיל ואכל כל הפירות ג' שנים מעמידין אותה בידו שאומרים לבעלים היאך אכל שנה אחר שנה ולא מחיתה בידו אבל הבעלים מחזיקין בשל הארים אפי' הוא ארים בית אב דמה טענה יש לו לאריס שלא מיחה אם לא מכרה לבעלים.
כו ארים של בתי אבות שהוריד אריסין תחת ידו והו' אבל כל הפירות ג' שנים יש לו חזקה שלא היה הבעל השדה שות' שזה היה מוריד אריסים אחרים תחתיו אם לא מכרו לו אבל אם חילק לאריסין אחרים שהיו בה אין לו חזקה דשמא ממונה על האריסין עשו אותו.
כז ארים אפילו של בית אב שירד מהאריסותו ואח"כ אבלה שלשה שנים הוי חזק'.
כח אומנים שהיו בונים בקרקע או מתקנין אותה שנים רבות אין להם חזקה ירדו מאימנתם אם אכלו אותה ג' שנים אוזר שיררו מאומנתם יש להם חזקה ובעלים מחזיקין בשל האומנים שהרי אין לחם טענה עליהם.
כט האפוטרופסין אין להם חזקה בין שהיה אפוטרופוס על שדה זו והחזיק בשאר שדות של היתומים בין שהו' ממונה גם על שאר הנכסים בין שמינו אותם ב"ד בין שמינ' אותם אבי היתומים בין שהיו היתומים קטנים בין שגדלו והניחום לאפטרופסי' בין שמנ' אדם אפוטרופיס בביתו על הוצאותו והכנסתו בכולם הואיל ומשתמשים בנכסי' ברשות הכל יודעים דשל בעל הבית הוא ולכך לא מיח' אבל הבעלים מחזיקין בשלהם כדכתיבנא טעמ' לעיל גבי אדים ואומן.
ל ירדו האפוטרופסין ממינויים ואכלו ג' שנים אחר שירדו הרי זו חזקה לא המחזיק בהקדש של עניים או של בית הכנסת אין לו חזקה דמי ימח' בו שאם ירד בו שום אדם יאמרו העולם שירוד בו לקבץ הפירות לצרכי העניים ויהיו אצלו עד שיצטרכו להם העניים ואם יטעון קניתיו מז' טובי העיר כדרך שמוכרין ההקדשות בז' טובי העיר אם יודו ז' טובי העיר יש לו חזקה אע"פ שאין לו שטר ואם טוען שהלכו להם הז' טובי העיר או אתו נאמר לו ודאי אם מכרו לך ז' טובי העיר ה"ל קלא וכיון שאין עכשיו מי שיעיד בזו ויש לקהל עדים או שטר שאותה קרקע היה של הקדש ולזה אין לו לא עדות ולא שטר במה שהוא טוען לאו כל כמיניה ואם יש לו גזברים ממונים עליו יש לו חזקה שהיה להם למחות ודוקא שיש לגזברים חלק באותו הקדש הואיל ושתקו בעד חלקם ודאי מכרוה ואם לאו לא הוי חזקה דלא יפסידו העניים בשביל הגזבר שלא מיחה שכיון שאין לו חלק בו לא חשו למחות. המחזיק בשל קהל י"א דלא הוי חזקה משום קדירה דבי שותפי וכן אם הם החזיקו בשל אחרים שאין הבעל יודע למי ימחה לכך לא מיחה וכת' מורי מהרמא"י ז"ל דנ"ל דדינו כמו בשל הקדש. יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהציבור קוראין תמיד בס"ת שלו אם היו לציבור ס"ת אחרת בשקראו בשלו הרי זו מקרי חזקה דכיון שהניחו האחרת וקראו בזו וכולהו החזיקוהו במצות זו מחלוה לו ואסורי' לשנות ואם לא היה להן ס"ת אחרת לא מיקרי חזקה שעל ברחם הוצרכו לקרות בזו. אדם שהחזיק במצוה כגון בגלילה או ס"ת וארעו אונס ונתנו בני הקהילה המצוה לאחר כשעבר אונסו של ראשון חוזר למצותו אבל אם נתן הוא המצות לאחר בלא אונס נתבטלה חזקתו. בית שהיה ב"ה בתוכו מימים רבים אין רשאין לשנותו לבית אחר. ראובן ושמעון שירשו מאביהם שאין לשום אדם לבנות ב"ח בלא רשותם אין יכולין למכור אותו לאחרים דלהם נותן הרשות ולא לאחר וכן שום שררה אין יכולין למכור דלו ניתנה וכשהוא אינו רוצה כל מי שיבא ויטול יכול לזכות בה או הקהל יבררו מי שירצו ד