אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות חזקת מטלטלין › סימן קמו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות חזקת מטלטלין · סימן קמו

סימן קמה

מחאה מבטלת החזקה ובאיזה לשון וכמה ומתי ובו כ"ה סעיפים.

א כבר אמרנו בסימן ק"מ סעיף ז' דטעמא דחזקה היו ג"כ משו' שטענת התובע הוי טענה גרוע' הואיל ושתק כל בך זמן לפיכך אמרו דמחאה מבטלת החזקה דהא לא שתק כלומר שאם מיחה המערער בתוך השלש שנים אפילו שלא בפני המחזיק ואפילו הוא במדינה אחרת אם שיירו' מצויי' ביניהם בטלה החזקה שעל ידי השיירות יודע למחזיק והיה לו ליזהר בשטרו ובלבד שתהיה המחאה בפני עדים ודי בפני שנים ואפילו זקנים או חולים אע"פ שאינם יכולין לילך ולהודיע הדבר למחזיק ק"ל חברא חברא אית ליה כלומר שהם יאמרו לאחרים ואחרים לאחרים עד שיגיע הדבר למחזיק וידע ליזהר בשטרו ואם לא נזהר איהו דאפסיד אנפשיה.

ב אין מחאה בפחות משני' אבל באחד לא אפילו מיחה בפני המחזיק ואפילו שמודה המחזיק במחאה דמתוך שיכול לומר לא מחית בי נאמן לומר ג"כ לקוחה היא בידי ואע"פ שעד אחד מכחישו אין מגו זה טוב שירא לומר לא מחית בפני העד ששמע שמחה הכא טענת קרקע הוא ועד אחד בקרקע לאו כלום הוא ויש מי שחולק משום דלא שייך הכא מגו דהיה לו ליזהר בשטרו כיון שידע שזה מיחה.

ג אפילו אם יאמרו העדים שמיחה בפניהם לא הגדנו לשום אדם אפילו הוה מחאה לבטל החזקה כיון שרואה עשה את שלו שלא שתק ומיחה כראוי וסמך עליהם שיאמרו אותו לאחרים ואחרים אמרו לו ואפילו שאמר לעדים כשמיח' בפניהם אל תאמרו לו או שהם אמרו מעצמם לא נאמר לו הוי מראה שהם יאמרו לאחרים ואחרים יאמרו לו ואפילו אמרו לא נוצי' דבר זה מפינו הוי מחאה דמילתא דלא רמי עליה דאיניש אמר ולאו אדעתיה אבל אם הוא אמר אל יצא דבר זה מפיכם אין במחאה זו כלום דה"ל כאלו לא מיחה.

ד כיצר לשון המחאה אומ' בפני שנים פלוני משתמש בחצרי או בשדה גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין וי"א שאין צריך לומר אתבע אותו בדין וכן אם אומר להם שכורה היא בידו או משכונה ואם יטעון עלי שמכרתי או נתתי לו אני תובע אותו בדין וכן כל היוצא בזה הרי זה מחאה אבל אם אמר להם פלוני שמשתמש בחצרי גזלן הוא אין זו מחאה שהמחזיק יכול לומר כששמעתי אמרתי שמא חרף אותי בלבד ולא מחמ' הקרקע אמר כן ולפיכך לא נזהרתי בשטרי ולא מהני אלא מחמת המערער שידוע שהקרקע היתה שלו אבל אם נותנה לו הקרקע בסתר ולא נתגלה שהיא שלו אין מחאתו כלום שיאמר דמחזיק לא חששתי למחאתו להיותי נזהר בשטרי כי לא ידעתי שהקרקע היא שלו.

ה מחאה בפני שנים וכותבין אע"פ שלא אמר לדם כחובו דודאי כדי לכותבו זכרון אומר להם כן וזכין לאדם שלא מדעתו דתקנת חכמים הוא שיכתבו המחאה הנעשד בפניהם ויכתבו בלשון שליחות פלו' העידנו על עצמו לכתוב לו שמיחה כו' אבל לא יכתבו שמענו שמיחה שזה הוא לשון עדות והוי עדות מפי כתבם והתורה מפיהם ולא מפי כתבם אמרה וכיון שמוחה בשנה ראשונה אינו צריך לחזור ולמחות בכל שנה ושנה אבל צריך שלא יהא בין מחאה למחאה ג' שנים גמורות שאם שהה בין מחאה שלש שנים גמורות הרי החזיק באותן ג' שנים ומחאתו שוב לאו כלום היא.

ו בד"א במחאה ע"פ שכיון שלא היתה אלא ע"פ צריך לחדש אותה ולעורר עליה בסוף כל ג' שנים אבל אם מכרה המערער לאחר בשטר תוך ג' שנים שוב א"צ למחות עוד דכיון שמכרה אין לך מחאה גדולה מזו דשטר המכירה אית ליה קול והיה למחזיק להזהר בשטרו כל הימים עד דמרע לשטרא דהאי לוקח אבל בג' שנים אחר השטר אין די.

ז ערער וחזר וערער אם מחמת טענה ראשונה ערער הוי מחאתו מחאה ואין לו חזקה ואם לאו יש לו חזקה כיצד אם כשמיחה בסוף ג' שנים הר הראשונים אמר גזולה היא בידו וכשמיחה אחר כך בסוף ג' השנים אמר משכונא היא בידו אין כאן מחאה והטעם שהרי הודה עכשיו שמחאה הראשונה שבסוף ג' הראשונים היתה שקר ואם כן חזקת ג' שנים הראשונים היתה בלא מחאה.

ח לא אמרו למחות בסוף כל שלש ושלש אלא כשעמד בתוכה אותו הראשון מתחלה ועד עתה אבל כשמכרו הראשון לאחר כשמחת פעם אחת בראשון שוב אין צריך למחות בלוקח שהרי הלוקח הזה אינו בא אלא מכח הראשון והרי כבר מיחה זה בראשון וללוקח יאמר מה לי למחות בך אתה אינך טוען שמכרתיה לך אלא מכח אותו שמכרה לך והוא כבר מחיתי בו ולמה לי למחות בך ובמוכר לא הוצרכתי למחות עוד שהרי אינה בידו וטענתו בזה טענה.

ט כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד הרי שאכל פירות שדה אחת כמה שנים ובא מערער ואמר לו מאין לך שדה זו שלי היא השיבו איני יודע של מי היא אלא כיון שלא אמר לי אדם דבר ירדתי לתוכה אין זו חזקה שהרי לא טען שלקחה ולא שנתנה לו ולא שירשה ואע"פ כן אין מוציאים אותה מידו עד שיביא זה המערער ראייה שהיא שלו דשמא גם של זה המערער אינה. הביא עדים שהיא שלו תחזור לו השדה ומוציאין ממנו כל הפירות שאכל ואין פותחין לזה המחזיק תחלה לומר שמא היה לך שטר ואבד דשמא ירגיש שטענה זו תועיל לו ומתוך כך ילמוד לשקר ויאמר ודאי כן הוא שטר היה לי ואבד אבל אם יחזור מעצמו ויטעון שטר היה לי כו' שומעין לו ואין זה חוזר וטוען שאין זה מכחיש טענ' הראשונה ומה של' טען כן מתחילה שהיה ירא לומר שטר היה לי שמא יאמרו לו הראהו לנו והוא אבדו דלאו כל אדם בקי בדיני' שידע דחזקה במקום שטר עומד אלא עכשיו שרואה שרוצין להוציאה מידו הוא מבקש כל זכיותיו אולי יועילו לו ואם אינו טוען מחזיר הקרקע ופירותי' וכן האוכל שני חזקה מחמת שהיה שטר בידו ונמצא השטר בטל בטלה גם החזקה שבאה מכחו ותחזור לו השדה עם כל פירותיה.

י הבא מחמת ירושה שהחזיק וטוען אני ירשתי שדה זו ממורישי א"צ טענה אחרת ובלבד שיביא עדים שדר בה המוריש או נשתמש בה אפי' יום אחד וכיון שאכלה הוא ג' שנים מחמת מורישו מעמידין אותו בידו וטוענין לו שמורישו קנאה מן המערער וה"ה אם החזיק בה המוריש ג' שנים ואע"פ שהוא לא החזיק כלל טוענין לו שמורישו קנא' ומעמידין אותה בידו אבל אם לא הביא היורש ראייה שדר בה מורישו כלל תחזור השרה וכל הפירות למערער שיש לו עדים שהיא שלו הביא היורש ראייה שנראה בה מורישו כמה פעמים אינה כלום שמא בא לבקר אותה לקנות ולא קנאה ואם הביא עדים שנרה מורישו ה"ז בחזקת שקנאה שאין אדם עשוי לפרנס בקרקע אא"כ קנאה ודין לוקח ובעל חוב שגבה קרקע בחובו כדין יורש ואפי' אם המוכר או הלוה מודים למערער שהקרקע לא היתה שלהם אינם נאמנים דלאו כל כמינייהו להוציאם מלוקח וב"ח אשה שהחזיקה בקרקע בעלה לאחר מותו ואח"כ החזיק בנה ג' שנים ובאו יורשי הבעל ואומרים שקרקע זו של הבעל היתה ובנה אומר שנפלה לאמו בכתובתה בנה נאמן במגו דאי בעי אמר קניתי והרי אכלי שני חזקה אבל אם לא אכיל הוא שני חזקה שאין לו מנו אף על פי שאמו החזיקה בה ג' שנים לאו בלום הוא דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה כמ"ש בע"ה ודוקא יורש אשה אבל מי שלקח קרקע מן האשה ונמכרה בפרסום וקמינן הקרקע בחזקת הלוקח וטוענין לו האשה קנתה דאלו לא היו הקרקעות של האשה לא היו מניחין יורשי הבעל לאשה למוכר' בחזקתה בפרסום וכל כיוצא בזה ואע"ג דבכ"מ היורש זה לוקח דין אחד להם הכא גבי אשה שאני דכיון שמתחלה ירדה האשה לתוכה מכח בעלה אין יורשי הבעל מקפידין ב"כ על היורש שלה שיורד לתוכו מכחה כמו שמקפידין על מכירתה בפרסום לכן אין טוענין ליורשה וטוענין ללוקח שקנה ממנה בפרסום.

יא הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתובה טוען ממך לקחתיה ואכלתי שני החזקה טען המערער ואמר היאך תטעון שלקחת ממני היום ג' שנים ובאותו זמן לא הייתי במדינה זו מצריכין לזה שבתוכה להביא ראייה שזה הפלוני המערער היה עמו במדינה בזמן ההוא שטוען שמכר לו אפי' יום אחד כדי שהי' איפשר שימכור ואם לא הביא מסלקין אותו.

יב ויש מי שא מר דוקא כשמזכיר היום שמכר לו שאז בקל יוכל להביא ראייה שהיה פה בו ביום אבל אם אינו מזכיר היום א"צ להביא ראייה שהיה כאן ביום שקנאה שאינו נזכר על היום וקשה לו להביא ראייה ע"ז ואפי' אם יאמר המערער אמור באיזה יום קנית אותו אין מזקיקין אותו לכך דמילת' דלא רמיא עליה דאיניש הוא וי"א דדוקא בשעת חירום צריך להבי' ראייה שמפני שהוא שעת חירום ואין השיירות מצויות אם יבא אחד משם הוא דבר תמו' לבריות וזוכרין אותו ובקל יכול להביא ראייה אבל שלא בשעת חירום שהשיירות מצויית אע"ג דא"ל זבינתה ממך ביום פלוני לא בעי לאתויי ראייה דההו' יומא הוה בהדי' דמגו דאי בעי אמר ביומא אחרינ' הוינא בהדך דהא שיירות מצוייות או מילי מסרת לי ע"י שליח שמעשה בכל יום שאדם מוכר נכסיו ע"י שליח בהרשאתו כי אמר נמי בההוא יומא הוינ' בהדך וזבינית ממך נאמן.

יג הרי שאבל שדה זו שנים רבות ובא המערער וא"ל מה לך ולשרה זו הודה ואמר לו יודע אני שזו השדה שלך הית' אבל פלוני מכר לי ואמר לי שלקחה ממך אמר לו המערער פלו' שמכר לך גזלן הוא אם אין ללוקח ראייה שקנאה אותו פלו' וגם הוא בעצמו אינו יודע וגם אין לו ראייה שדר בה אותו פלוני יום אחד הואיל והודה שהיא של המערער ושלא לקחה הוא ממנו תחזור השדה וכל הפירות למערער דה"ל חזקה שאין עמה טענה שהוא עצמו אינו יודע אם היתה של אותו שמכרה לו אע"פ שאין לזה המערער עדים שהיא שלו שהרי המחזיק מודה לו ולא שייך כאן לומר יהא המחזיק נאמן במגו שאינו שלך או במגו דאמר מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה דאפי' מהימנית ליה הא הוא עצמו אינו יודע איך באת ליד אותו פלוני ולא אתי ספק ומוצי' מידי ודאי וגם אין המחזיק יכול לגבות מעותיו מן המוכר שמכרה לו מפני שיאמר לו אנו איני מודה לו שהיא שלו ושלא כדין הוציא' ממך וגם אתה אילו לא הודית' לו שהית' שלו לא היו מוציאין אותו ממך שהרי אין לו עדים שהית' שלו ואת הוא דאפסידת אנפשך ופיך הכשילך בהודאה.

יד הביא זה המחזיק עדים שאותו פלוני שמכר לו דר בה אפי' יום א' או אפילו שעה אחת טוענין לו שלקחה אותו פלו' דטוענין ללוקח ומעמידין אותה בידו ודוק' שיש לו עדים שדר בו המוכר בתורת דירה אבל אם אינם מעידים על הדירה רק שראוהו נכנס בה למודדה לא מהני דשמ' היה דעתו לקנותה ולא קנאה וכן אם אמר למערער בפני לקחה אותו פלוני ממך ואח"כ מכרה לי מעמידין אותה בידו שהדי יש לו טענה עם חזרתו ונאמן במגו דאי בעי אמר אני בעצמי לקחתיה ממך ואכלתיה שני חזקה ואם לאחר שטען קניתי מפלוני שאמר לי שקנא' ממך חזר וטען קנאה ממך בפני אין שומעין לו דהוי חוזר וטוען ומכחיש טענתו הראשונה שבראשונה טען אמר לי משמע שהוא לא ידע ועכשיו אמר בפני אבל אם מתחלה אמר סתם מפלוני קניתיה או שאמר מפלוני שקנאה ממך קניתיה ושוב הוסיף ואמר שקנאה ממך בפני דאינו סותר טענתו הראשונה אלא הוא מפרש דבריו הראשונים שומעין לו נ"ל.

טו אם עמד המוכר בדין עם המערער קודם שמכרה למחזיק ונפטר ממנו משום שלא היו לו עדים שהיתה שלו אע"פ שלאחר שמכרה לזה המחזיק חזר וערער עליו המערער והוד' לו שהיתה שלו ע"פ דמוכר שאמר לו שהית' שלו וקנאה ממנו לא הפסיד בזה כיון שכבר דן עם המוכר ע"ז בב"ד ויצא המוכר זכאי בזה גם המחזי' לא יפסיד ע"י הודאתו במה שהודה על פיו בעניין זה דמה מכר ראשון לשני כו'.

טז הביא המחזיק עדים שדר בו המוכר יום א' ואח"כ הביא המערער עדים שהמחזיק רצה לקנות ממנו וטוען אלו קניתה מפלוני כמו שאתה טוען למה רצית לקנותה ממני אינה טענה שאומר רציתי לפייסך במעט מעות כדי לסלק תרעומתך והו' שטען כן מעצמו שהו' יודע האמת אבל אם לא טען הוא אנן לא טענינן ליה דשמ' לא עלה זה על לבו מעולם ואיך נטעון דבר שהו' בעצמו יודע ששקר הו' אין זה דומה לשאר טענות דפותחין בהו פה לאלם.

יז ואם לא הבי' המחזיק עדים שדר בו המוכר יום אחד וטען המערער שהמוכר גזלה או אפילו יש לו עדים שדר בו המוכר יום אחד אלא שיש למערער עדים שהוחזק המוכר גזלן על שדה זו וכיון דבגזלנותא בא לידו שוב אין לו טענת חזקה והביא המחזיק עדים שנתייעץ עם המערער אם יקקנה אם לא ויעצו לקנות וטוען זה אילו היתה גזולה ממך למה יעצתנו לקנותה אינה טענה שיאמר המערער אתה נוח לי להוציאה מידך יותר ממה שאוציאנה מיד הגזלן אבל אם כופר ואומר מעולם לא יעצתיך לקנותה וזה מבי' עדים שיעצו מחייבין למערער שראייה גדולה היא זו שאינו שלו ואע"פ דאמרינן לקמן סי' קנ"א סעיף ג' דאפילו אודי לגזלן שאינו שלו אינו מועיל היינו משום דאמרינן דמחמת אונס הודה לו לגזלן אבל זה הלוקח שהיה מתייעץ עמו אם יקחנה מי אנסו להשיאו עצה זו היה לו לגלות בינו לבין עצמו שגוזלה היא מידו אין כאן משום אונס לפיכך מחייבין אותו וטענה דאתה נוח לי לילא טענינן ליה שאם היה זו כוונתו למה כפר בעצמו.

יח ואם הבי' המחזיק עדים שאמר לו המערער ליקחנה לו מיד המוכר אינה טענה לומר לו אם הוא שלך למה רצית' לקנותה דעביד איניש דזבין מיניה כלומר עביד איניש לקנות קרקע שיודע שהיא שלו בדמים מועטים כדי שלא יטריח לבא בעדה לדין.

יט טען המחזיק מפלוני קניתיה והחזקתי בה שני חזקה ויש לי עדים שהמוכר דר בו יום אחד והשיב לו המערער יש לי שטר מקויים שאותו פלוני מכרה לי מהיום ד' שנים וקדמה קנייתו לקנייתך חזר המחזי' וטען שני חזקה שאמרתי לא בשבי' ג' שנים אמרתי אלא לשנים רבות קראתי כן וקדמ' קנייתי לקנייתך וגם החזקתי בה שני חזקה קודם קנייתך הרי טענת המחזיק טענה שאדם קורא לשנים רבות שני חזקה שכולם נקראו שני חזקה כל זמן שאין מערערין עליו. לפיכך אם הביא המחזיק עדים שאכלה שבע שנים שנמצא שאכלה שני חזקה קודם שקנאה המערער מעמידין אות' בידו אבל אם אכלה פחות משבע שנים שנמצא שקנה אותה המערער קודם שהחזיק בה המחזיק שלש שנים מוציאין אותה מידו שאין לך מחאה גדולה משטר מכירה זה שמכרה המוכר קודם שנגמרה החזקה שלו והיה לו ליזהר בשטרו לעולם ואם לא עשה לו שטר אלא מכרה לו בעדים אין לו קול ולא חשיב כמחא' ודי לו בחזקת שלש שני חזקה.

כ בד"א שאמר תחלה שני חזקה סתם יכול לומר לשנים רבות כוונתי אבל אם פירש ואמר שלש שנים ואח"כ הוציא המערער השטר על ד' שנים אפי' הביא המחזיק עדים שהחזיק בו ז' שנים אינו כלום דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ובהודאתו הראשונה שהודה שלא היתה בידו אלא ג' שנים פסל העדים המעידים על ז' שנים ואין טוען וחוזר וטוען אע"פ שמביא עדים להכחיש דבריו הראשונים.

כא ומה שאין המחזיק נאמן לומר קנייתי קדמה לקנייתך במגו שהיה יכול לומר ממך לקחתי' אחר שקנית אותה והחזקתי בה ג' שנים לפי שאין זה מגו טוב שהיה ירא לומר שלקחה ממנו שלא היה יודע שיש לו שטר מהמוכר שמכרה לו ואם יאמר שלקח' ממנו יתבענו המוכר לדין ויערער עליו שהיא שלו לפיכך אם היו הטענו' בעניין שנודע למחזיק קודם שטען עם המערער שיש למערער שטר עלי כגון שאמר לו המערער מאי בעי בהאי ארעא והשיב לו המחזיק ואת מאי בעי' דתבעת לי ארע' דהויא לפלניא ואפיק ליה המערער שטרא דזבנא מיניה הא ד' שנין והשתא טען המחזיק מקמי דזבנא לך זבנא לי ליחד יומא נאמן במגו דאי בעי אמר מינך זבנתיה.

כב שנים שהיו עוררים על שדה אחת זה אומר שלי וזה ד אומר שלי או זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי ואין לאחד מהם שום ראייה יותר מלחבירו כגון שאין לשום א' מהם עדים או שהביא כל א' מהם עדים שהיא שלו או של אבותיו או שהביא כל אחד משניהם עדים שאכלה שני חזקה ואותם שנים עצמם שהעידו בהם אלו העדים שהחזיק בהם על זה אותם השנים עצמם מעידים בהם אלו העדים שהחזיק בהם השני דאלו היו השנים מחולפי' שהעידו עידיו של זה שהחזיק בהם אב"ג ועדיו של זה מעידין שהחזיק בהם דה"ו מי שהחזיק בו באחרונה מעמידין אותה בידו אבל כיון שמעידין על שנים אחרים ואין שום א' מהם מוחזק בו עכשיו הוי דינא כל דאלים גבר שכתבנו למעלה דינו וטעמו בסימן קל"ט ואחר שגבר אחד מהם מיד הוי השני המע"ה והאחד מהם שהוא מוחזק בו עכשיו הרי הוא גבר ואין מוציאין מידו ואם בא שלישי קודם שגבר אחד מהם ותקף עליהם וירד לתוכה וכ"ש אחר שגבר אחד מהם מסלקין אותו ממנה דהא על כל פנים של אחד מאלו השנים הוא על פי העדות דודאי כת אחד מהם מחזקינן שהיא כשרה אלא שלא נדע איזה.

כג הביא האחד עדים שהיא של אבותיו ואותם העדים עצמם מעידים ג"כ שאכלה שני חזקה והרי היא תחת ידו והביא האחר שאותם הג' שנים עצמם שהעידו עליו הראשונים אכלה זה נמצא עדות של שניהם מוכחשת ועדות של אבותיו דראשון קיים ומעמידין אותו ביד זה שהעידו עדיו שהוא של אבותיו ומורידין אותו לתוכ' חזר השני והביא אף הוא עדים שהיא של אבותיו הרי נמצאת גם עדות אבות מוכחשת וחוזרים ב"ד ומסלקין אמנה אף הראשון ומניחין אותו ביד שניהם בדינא דכל דאלים גבר ולא דמי להיכא דמוחזק מעצמו דאמרינן בסעיף הקודם היכא דהוי דינא דכל דא"ג שמניחין אותו ביד המוחזק בה דהתם כיון שבא לידו מתוך חזקתו דומה קצת לכל דאלים גבר ומניחין אותו בידו אבל היכא דבי דינא אסקוה ביה אנן אסקיניה ואנן אחתיניה ולזילותא דב"ד לא חיישינן. וה"ג אם היתה' תחלה ביד אחד מהן שהיה מוחזק בה מעצמו מחזירין אותו לידו כמו שהיתה תחלה.

כד זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי והביא המערער עדים שהיתה של אבותיו מעולם וידוע להם שלא מכרוה והמחזיק מביא עדי חזקה מוציאין אות' מידו ותחזור לזה שהביא עדים שהיא, של אבותיו דהא טענה דחזקה הוי חזקה שאין עמה טענה וליכא למימר ניהמניה שהיא של אבותיו במגו דאי בעי אמר מינך זבינתא דהוי מגו במקום עדים כלומר והאיך נוכל לומר שטענתו שאומר שהיא שהיא של אבותיו אמת במגו דאמר מינך זבינתא והרי עדים מעידים כנגדו ג"כ שהיה של אבותיו של המערער ומגו במקום עדים לא אמרינן לפיכך מחזיר הקרקע וגם הפירות שאכל אפילו אין עדים שאכלם אלא עי פיו שאין כאן מגו לומר אין אבלית ודידי אכלי' שהרי עדים מכחישין אותו בין על גוף קרקע בין על הפירות אבל אם לא העידו עדי המערער רק סתם שהיה של אבותיו ואין מעידין שלא מכרוה אם איפשר לפרש דברי המחזיק שאמר של אבותיו שר"ל שאבותיו קנאוה מאבותיו של זה והורישו' לו שומעין למחזי' כיון שהוא מוחזק בה אבל אם טען מתחלה שהיה של אבותיו מעולם אינו חוזר וטוען לומר שאבותיו קנאוהו דסות' טענתו ואם אמר המערער של אבותיו והמחזיק אומר ג"כ ש אבותיו דמשמע ולא של אבותיך אנן לא טענינן ליה ליישב דבריו אלא אם כן הוא מפרש דבריו בעצמו כדכתיבנא טעמא לעיל סעיף י"ו ומיהו אם יש לו עדים שאבותיו דרו בו יום אחד אף על גב דלא טען לפרש דבריו אנן טענינן ליה דכיון שיש לו עדים שאבותיו דרו בו יום אחד על כרחך כוונתו היתה כן בטענותיו חזר זה המחזיק וטען אמת שהיתה של אבותיך ולא מכרוה מעולם אבל אני קניתיה ממך שאתה מכרת לי ומה שטענתי תחלה של אבותי רציתי לומר שאני סומך עליה שהיא שלי כאלו היתה של אבותי או כשהעדים מעידים סתם הוא טוען ואומר של אבותי שלקחוה מאבותיך הרי זה טענה נכונה שנותן אמתלא לדבריו ושימעין לו כיון שאינו סותר את דבריו הראשונים והוא שחוזר וטוען כן בעודן בפני ב"ד אבל אם יצא מב"ד וחוזר וטוען כן אין שומעין לו דחיישינן שמא למדוהו לטעון שקר וכן אם אמר מתחלה של אבותי ולא של אבותיך אין יכול לחזור ולטעון של אבותי שקנאו מאבותיך אפילו בעודו בב"ד דסותר טענתו הראשונה. בד"א שאין חוזר וטוען כשטוען תחלה בפני ב"ד אבל אם הציע דבריו חוץ לב"ד יכול לחזור ולטעון בב"ד טענה אחרת אפילו מה שסותר דבריו הראשונים דעביד איניש דלא מגלי טענתיה חוץ לב"ד שלא ילמוד מי שכנגדו טענת שקרים להשיב עליהם עד שיבא בפני ב"ד יצטרך להשיב פתאום ומשיב האמת.

כה הבי' המערער עדים שזו השדה שלו היה והמחזיק בה לא החזיק בה עדיין ג' שנים וטוען ממך לקחתיה והרי שטרי. והוציא שטר מקויים טען המערער שהוא מזוייף והודה לו בעל השטר ואמר כן הוא שהוא מזויף אבל היה לי שטר כשר ואבד ולקחתי זה שבידי כדי לאיים עליך שתודה שמכרת לי באמת הואיל ואם היה רוצה היה עומד בשטרו לומר שהוא כשר שהרי הוא מקויים הרי זה נאמן ואין מוציאין השדה מתחת ידו וישבע היסת שהיא שלו מי שהחזיק שני חזקה והמערער הביא ראייה שנכתב במדברת סופר דמתא שנתבטל המקח אפ"ה הוי חזקה דשמא אח"כ חזר וקנאה ממנו וחזקתו מעידה עליו ועוד דכתיבה כזו אינה מבטלת ממקח שנעשה בקנין עד שיחזור ויקנו ממנו בקנין גמור.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה