אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות חזקת מטלטלין › סימן קלג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות חזקת מטלטלין · סימן קלג

הלכות חזקת מטלטלין

מי שמוחזק במטלטלין הידועים לאחר ובו ז' סעיפים.

א דבר פשוט הוא בפי כל ומושכל ראשון הוא שכל דבר המיטלטל שהוא ביד האדם הרי הוא בחזקת שהוא שלו אפי' יבא אחר ויערער ויביא עדים שזה הוא שלו ואומר למוחזק הפקדתיו בידך או השאלתיו לך נאמן המוחזק לומר אתה מכרתו לי או נתתו לי במתנה ונשבע היסת שהוא כדבריו ונפטר ואם טוען המוחזק שלך הוא אכל משכון הוא בידי יכול לטעון עליו עד כדי דמיו אלא דהכא כיון שמודה שאין גוף החפ' שלו אלא שהוא משכון בידו דומה קצת לנשבע ונוטל החמירו עליו בשבועה ואמרו שישבע בנקיטת חפ' שהוא ממושכן בידו כדין כל הנשבעין ונוטלין המבוארין לעיל בהלכות שבועה ואם טוען סתם נתחייב לי עד כדי דמיו מעסק משא ומתן שבינינו נכון הדבר שיברר ממה נתחייב לו משום דנפישו רמאי ושמא הוא סבור שנתחייב לו וכשיברר דבריו שמא יתברר מתוך דבריו שאינו חייב לו.

ב אפילו אם מסר המערער החפץ למחזיק בעדים אם אין עדים שהוא עתה בידו נאמן לומר החזרתיו לך שהמפקי' לחבירו בעדים אין צריך להחזירו בעדים שהיה זה טורח רב ומילתא שאין הבריות יכולין להתקיים בו אם היה כל נפקד צריך להיות לו עדים שהחזירו לכך אמרו שא"צ עדים שמחזירו אלא נשבע היסת שהחזירו ונפטר לפיכך אם אמר לקוח או מתנה הוא בידי נאמן ג"כ בהיסת במגו דאי בעי אמר דהחזרתיו לך דאע"ג דלקוח ומתנה טענה גרוע הוא שאין מצוי כ"כ שימכור אדם חפציו שנתן בפקדון ויודעין הכל שהיא שלו וכ"ש מתנה שאינה מצויה מ"מ כיון שהיה יכול לטעון טענה מעליית' שהי' החזרתי שבל פקדון להחזיר עומד וטען טענה זו אוקמינן ליה אחזקתיה ואמרינן ודאי האמת הוא טוען ונאמן בהיסת וזהו הטעם בכל מקום דאמרינן מגו בדיני ממונות דמהימנינן ליה על טענ' גרוע במגו דאי בעי היה יכול למיטען טענה מעליית' דאמרינן ודאי האמת הוא טוען ואם א"ל המפקיד אל תחזיר לי אלא בעדים והוא אומר החזרתיו לך שלא בעדים נשבע שבועה דאורייתא במגו שהיה יכול לומד נאנס והיה נשבע שבועה דאורייתא שנאנס ה"נ נשבע הכא שבועה דאורייתא שהחזיר כמו שהיה צריך לעשות בטענה שמעמידין עליה המגו ואם טען החזרתיו לך בפני פלוני ופלוני ומתו או הלכו למדינת הים הרי עשה בכמו שהתנה עמו ומה לו לעשות עוד לפיכך נשבע היסת ונפטר ואם לא מסרו לו בעדים אפי' אם ראו אותו עתה בידו נאמן לומר לקוח הוא בידי בהיסת אע"פ שאין לו מגו שכיון שלא ראו אותו ביד המפקיד כבר מצוי הוא שמוכר חפציו באלה והיא בעצמה טענה מעלייתא היא אבל אם מסרו לו בעדים וגם ראוה עתה בידו אינו נאמן עליו בשום טענה אפילו בלקוח אחר שהפקידו אצלו וצריך להחזירו ודוקא שעדים מעידים שנתנו לו בתורת פקדון אבל אם מעידים שנתנו לו סתם יכול לומר בתורת מכר או מתנה נתנו לי בין שאומר באותו פעם מכרו או נתנו לי או שאמר אחר כך מכרו או נתנו לי במגו דאי בעי אמר באותו פעם נתנו או מכר לו.

ג וכשמסרו לו בעדים אם ראו עדים החפ' ביד המחזיק אחר כך קודם שתבעו המערער לדין אפי' אם אמר בפניהם קודם שהראהו דעו כי הוא ממושכן לי בכדי דמיו קרינן ביה שפיר עדים וראה ואינו נאמן שוב לטעון עליו כי הכל תלוי בשבועתו שבית דין יפסקו לו שישבע שחייב לו כדי דמיו במגו שהיה יכול לישבע שהחזירו וכיון שראוהו בידו לא יוכל לישבע שהחזירו וצריך להחזירו והוא שיתרה בו בפני אותם עדים שלא יחזירהו לו אלא בפני פלוני ופלוני כדי שלא יוכל לומר החזרתיו לך אח"כ. וע"ל סי' ע"ב סעיף י"א.

ד אמר המערער למחזיק מה טיבו אצלך ואמר ליה אתה מכרתו לי או נתתו לי במתנה וטען המערער הרי לפלוני הפקדתיו בעדים ואמרתי לו אל תחזירהו לי אלא בעדים ולא החזירו לי והוא נתנו לך שלא במצותי ישבע המחזיק שהמערער מכורו או נתנו'לו ויפטר שאע"פ שיש לו למערער עדים על טענתו טענינן למחזיק שאותו פלוני החזירו לו בעדים והלכו למדינת הים או מתו ואח"כ קנאו גם ממנו שהרי גם אותו פלוני היה יכול לטעון כך וכל מה שהיה הוא יכול לטעון טענינן למחזיק כמו שאמרו שטוענין ללוקח.

ה בד"א שהמחזיק נאמן בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר דכיון שאינם עשויין להשאיל ולהשכיר הם ביד זה הוכחה קצת שאמת הוא טוען דאל"כ היאך בא לידו אבל בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ויש למערער עדים שהיה שלו ודאו אותו עתה ביד המחזיק וזה אמר שהשאילו או השכירו אע"פ שאין לו עדים היאך בא לידו אינו נאמן לקוח הוא בידי ולא ממושכן הוא בידי שאינו יכול לומר דאל"כ היאך בא לידי דשמ' השאילו לו או השכירו לו וצריך להחזירו לו בשבועת היסת שנשבע המערער ונוטל כיון שיש רגלים לדבריו ואפי' אם היה ביד המחזיק ג' שנים דכיון דמטלטלי לאו בני שטר' נינהו שיוכל לטעון שטר היה לי ואבד גם חזקת ג' שנים אינו מועיל דשמא שכח הבעל למי השאיל ולמי השכיר ולכך נשאר כל הזמן הזה ביד המחזיק ועוד שיזדמן פעמים שמשאילן או משכירן ליותר משלש שנים ואפי' מת המחזיק מוציאין אותו מיד היורש ואפילו טוען היורש טענת ודאי ואמר בפני נתנו למורישו או מכרו לו המערער נשבע היסת ונוטל דלא עדיף היור' ממורישו. וע"ל בסי' ע"ב איזו הם הדברים העשויין להשאיל ולהשכיר.

ו והא דאמרינן שבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר נאמן המערער דוקא כשטען השאלתים או השכרתים לך אבל אם טוען גנובים הם ממני אינו נאמן אא"כ יצא לו שם גניב' בעיר כמ"ש בסי' שס"ד בע"ה ונתבאר לעיל סימן כ'.

ז מי שהיו בידו דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ובא א' וערער עליו ואמר שלו הם ואמר לו זה יודע אני שהיו שלך אבל פלוני מכרם לי או נתנם לי במתנ' והמערער טוען שלי הם ונגנבו ממני ואם אותו פלוני מכרם לך גנובים הם שאני השאלתים לו והוא מכרם לך אפי' יש עדים שיודעים שהיו שלו אין מוציאין אותם מיד המחזיק דעל טענת גנובים אינו נאמן כיון שלא יצא לו כבר שם גניבה בעיר ואע"ג שאם היה אותו פלוני לפנינו וזה היה טוענו השאלתיו או השכרתיו לך והוא היה טוען מכרתם או נתתם לא היה נאמן והיו מוציאין אותם מידו גבי האי טענינן ליה אותו פלוני קנאם ממנו שאם נאמר שהשאיל' לאותו פלוני והוא מכרם לזה דוה ליה אותו פלוני גזלן שמכר מה שהשאילו לו ואחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן לפיכך אמרינן דאותו פלוני קנאם ממנו שאדם עשויי למכור כליו ודוקא שטוען המערער גנובים הם ממנו אבל אם טוען לך אני השאלתים או השברתים אע"פ שטוען המחזיק שקנאם מפלוני אינו נאמן ומוציאין אותו מידו ואם היו מדברים שאינם עשויין להשאיל ולהשכיר הרי זה נשבע היסת שלא השאיל לו ולא השכיר לו אלא יאותו פלוני לקחם ויעמיד כליו בידו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה