לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות הרשאה · סימן קכה
השולח חובו או פקדונו ע"י שליח ובו י' ס':
א ראובן שהיה חייב מנה לשמעון או שהיה לו פקדון בידו ואמר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא ראובן לחזור וליטלם הימכ' אינו יכול דהולך כזכו דמי ומיד כשהגיע ליד לוי זכה בשביל שמעון דזכין לאדם שלא בפניו לפיכך בין אם מת לוה או מלוה יתנהו לשמעון או ליורשיו ומ"מ ראובן חייב באחריותו עד שיגיע ליד שמעון או ליד יורשיו וטעמ' דמסתבר הוא דהיאך יהיו באחריות שמעון והוא לא ידע ולא צוה לו שיתנהו לו על אחריותו ואם יהיו באחריות שמעון ה"ל חוב לו ואין חבין לאדם שלא בפניו ואם החזיר לוי המנה לראובן והעני ראובן אח"כ ולא היה לו לפרוע בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב לשלם שהוא פשע במה שהחזירו לראובן ואם מחמת אונס החזירו לראובן כגון שאיים עליו ראובן בדבר שהיה בידו לעשותו עד שהוצרך לוי להחזירו פטור ויש אומרים שכשהחזיר לו המנה לראובן שניהם חייבים באחריותו ומאיזה מהם שירצה יכול שמעון לתבוע אותו עד שישתלם כל חובו. ראובן שהיה לו מעות ביד שמעון ואמר ללוי לקבלם משמעון והלך לוי וקבלם ואח"כ אמר שמעון ללוי שיחזור לו מעותיו שקבל בשביל ראובן ואם לא יחזירם לו יכפור לו חוב שחייב שמעין ללוי ממקים אחר והנה לוי אומר לראובן לא קבלתי בשבילך כדי שאפסיד את שלי ורוצה להחזירם כדי להציל את חובו וראובן אומר לא תחזירם מאחר שכבר עשית שלוחותי וזכית בשבילי הרי המעות שבידך הם שלי ולא תציל ממונך בממוני הדין עם ראובן שאין זה נקרא אונם הפוטרו דהיאך יציל ממונו בממון חבירו.
ב והא דבפקדון אינו יכול לחזור וליטול מיד לוי דוקא כשהוחזק הנפקד כפרן דאז זכות למפקיד שתצא מתחת ידו אבל לא הוחזק כפרן יכול הוא לחזור וליטלו דאמרינן אין רצונו של מפקיד שיהא פקדונו ביד אחר. ואי שוייה מריה דפקדון שליח להביאו לו כיון דגלי דעתיה דניחא ליה דליתביה ניהליה אם בא לחזור אינו חוזר דהכא ליכא למימר אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחד ואפילו בממציא לו שליח דלא מפטר בהכי שומר מאחריות או אפילו לא ממציא לו שליח אלא דידעינן דשליח זה מהימן גבי מפקיד דבכל יומא הוה מפקיד גביה אם בא לחזור אינו חוזר
ג אמר השליח למלוה הנה מעותך ששלח לך פלוני בחובך בידי אך אני רוצה להחזיק בהן בשביל חוב שיש לי בידך אם המלוה מודה לשליח שיש לו בידו ואין לו שאר נכסים שיגבה זה מהם חובו והגיע זמן הלואתו אין כח ביד המלוה לערער על המשלח ולומר הפסדתני מעותי שמסרתם ליד מי שאיני יבול להוציאם מידו שהרי המשלח יאמר לו אף אם היו עדיין בידי היו מוציאין אותו מידי מדר' נתן הואיל ואין לך נכסים אחרים אבל אם יש לו נכסים אחרים המשלח כופה לשליח ליתנם למלוח שכל זמן שלא נתנם לו לא נפטר המשלח מן החוב והשליח חוזר וגובה אותם ממנו וכ"ש אם אין המלוה מודה לשליח שחייב ליתנם למלוה אפי' אם אין לו נכסים אחרי' אע"פ שהוא היה נאמן בנגד המלוה לומר אני תופשם בחובי במגו דפרעתיך הואיל וכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו נמצא שהשליח בעל דברים של המשלח הוא וכנגד השולח אין לו מגו שאינו נאמן לומר החזרתי' לך הואיל והולך כזכאי דמי אינו יכול להחזירם לו כדאמרי' לעיל סעיף א'.
ד ואם מת המשלח ולא הניח נכסים שאז אין יורשי המשלח חייבין למלוה כלום וחזר הדין בין השליח ובין המלוה שנשתלחו לו ואפילו קבלם מהמשלח בעדים מגו שיכול לומר למלוה פרעתיך ונאמן בהיסת נאמן ג"כ בהיסת לומר לו אני תופשם בחובי שאתה חייב לי כיון שאין תובעו בהם המשלח ולא יורשיו אבל אם המשלח הניח נכסים הרי המלוה גובה מהם ואז יורשי המשלח תובעין לשליח וה"ל כאלו אביהם חי ומוציאין מידו ויש מי שאומר שאם בא השליח להחזיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אפילו לא הניח נכסים אינו יכול דכיון דא"ל הולך כמאן דא"ל זכי דמי או הולד על מנת שתתננהו לפלוני דמי ואי מקיים התנאי' זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד מעולם דמי וצריך לקיים תנאו ולא להחזיק בהן.
ה בד"א דהולך הוי כזכי במלוה או בפקדון כיון שכבר יש לו קצת זכות בממון זה נקנה לו בקל אבל במתנה שאין לו זכות כבר בממון זה לא הוי הולך כזכי שצריך קניין גמור לזכות בו ואפי' עשאו שליח למקבל ואמר לו הנותן הולך לו לא הוי כזכאי לפיכך אם אמר הולך מנה לפלוני שאני נותן לו יכול לחזור בו עד שיגיע ליד המקבל ואם היה המקבל עני שאין לו ר' זוז נעשה נדר ואינו יכול לחזור בו.
ו ואם אמר תן מנה לפלוני במתנה שאני נותן לו י"א דתן לו הוי כזכי ויכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע לידו אלא אם כן אמר לו זכי לו ואז זכה לו וקנה וכגון שהיה ברשותו אבל אם אינו ברשותו לא מיהו אפי' אינו ברשותו לכשיבא לרשותו יזכה לו אם לא יחזור בו הנותן קודם לכן וי"א דלישנא דתן הוי כזכי במתנה והוא שנותן לו החפץ עתה לידו ובשעה שנותן לו א"ל תן חפץ זה לפלוני דכיון דנותנו עתה לידו כדי ליתנו לו מיד שבא לידו זכה בו המקבל אבל אם מתחלה לא בא לידו על דעת לזכות לזה ואח"כ אמר לו תנהו לפלוני לא קנה אלא במעמד שלשתן ואפי' אם הוא תופש החפץ בידו בשעה שאמר לו תן כיון שלא בא לידו מתחלה לשם כך.
ז וה"מ כשאמר לו תן אבל אם אמר לו זכה לו בעוד שהחפץ בידו זכה לו אע"פי שלא בא לידו מתחלה לשם כך או אפי' לא היה בידו בשעה שאמר לו זכה אלא שהגביה אח"כ כדי לזכות לו זכה אפי' שלא בפני הנותן ושלא בפני המקבל דכיון שאמר לו זכה שליחותיה קעביד אבל אם לא אמר לו זכה מחד אנפי שאמרנו אפי' איתיה לפקדון בחצירו של שליח לא זכה למקבל מתנה.
ח ראובן שאמר לשמעון הולך מנה ללוי שאני נותן לו מתנה והלך שמעון ליתנו ללוי ומצאו שמת חזינן אם בריא היה הנותן בשעה שנתן ומת בחיי מקבל יתן ליורשי' המקבל דק"ל מצוה לקיים דברי המת בדבר שהוא מושלש מוכן ומזומן לפניו בשעה שנותן ואומר תנו זה לפלוני אפי' היה בריא כשאמר כן ומת מצוה לקיים דבריו לפיכך בשמת הנותן בחיי המקבל זכה בו המקבל וכשמת גם הוא אח"כ הורישו לבניו ואם מת המקבל בחיי נותן יחזור ליורשי המשלח דהולך לאו כזכי דמי ואעפ״י שמת הנותן אח"כ לא שייך לומר מצוה לקיים דברי המת דכיון שמת המקבל בחיי נותן כבר בטלו דבריו בחייו.
ט ואם שכיב מרע היה הנותן בשעה שנתן חזינן אם מת מקבל בשעה שנתן המנה ליד השליח יחזור ליורשי המשלח דכיון שמת המקבל לא היה ראוי לקנות אבל אם היה המקבל חי בשעה שנתן המנה לשליח יתן ליורשי המקבל אפי' אם מת הנותן אח"כ בחיי המקבל ואפי' נולדו יורשי המקבל אחרי מיתת הנותן אע"פי דבשעת מיתת הנותן לא היו יורשי המקבל ראויין לקנות למ"ד המזכה לעובר לא קנה וגם המקבל לא קנה בחייו כיון שמת בחיי נותן אפ"ה קנה למפרע משעת נתינה מן הטעם שיתבאר הילכך כיון דאיתי' למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה משעת המתנה והורישו ליורשיו ועדיפא הך מתנה דש"מ משאר מתנות ש"מ דבשאר מתנות ש"מ אינו קונה עד לאחר מיתה וכל זמן שלא מת יכול הש"מ לחזור בו אפי' בעודנו ש"מ והכא אינו יכול לחזור בו בעודנו ש"מ עד שיעמוד ויתרפא וטעמא דלא דמי הכא לשאר מתנו ש"מ דשאר מתנת ש"מ אינו נותן בלום במסירה ואינו מוציא הממון מתחת ידו הילכך אינו קונה עד לאחר מיתה ויוכל לחזור בו כל אימת שירצה אפי' בעודנו ש"מ אבל זה שהוציא הממון מתחת ידו ונתנו ליד השליח ודאי דעתו היה שיקנה המקבל מיד בלא טעמ' דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי אלא בלישנא דהולך שהוא הכא כזכי ובמשיכת ההוא שליח דזכי ליה הוא דקנה דאע"ג דהולך דבריא לאו כזכי דמי הולך דש"מ כזכי דמי דמסתמא כי יהיב ממונא לשליח אדעתא דלזכי ליה למקבל קא מסר ליה והא דלא אמר זכי אגב צערא לא רמי אדעתיה מידי דהוה אגיטו דק"ל דאע"ג דברי' שאמ' כתבו גט לאשתי אינו כלום עד שיאמר תנו וגבי ש"מ כותבין אע"ג דלא אמר תנו משום דאמרי' שדעתו היה לומר תנו אלא שהיה בהול בצערא ה"נ לגבי מתנתו ה"ל כאלו אמר מהיום אם מתי לפיכך כל זמן שלא עמד אינו חוזר ואם יעמוד חוזר אפי' כבר בא ליד המקבל.
י ומכל מקום כל זמן שלא נתברר שנתרפא צריך השליח לעשות שליחותו ואין לו לחוש שמא יתרפא אלא יתננו למקבל או ליורשיו ואם ימות הנותן ישאר למקבל ואם יתרפא יחזיר לנותן.