אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות הפקר ונכסי הפקר › סימן רעג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות הפקר ונכסי הפקר · סימן רעג

הלכות הפקר ונכסי הפקר

דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד ובמה ובו י"ז סעיפים:

א כל דבר של הפקר סברא הוא שכל הקודם בו זכה בין שהוא דבר מופקר ועומד שלא היו לו בעלים מעולם בין שהיו לו בעלים והפקירוהו.

ב והמפקיר את שלו אע"פ שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו.

ג ומה הוא ההפקר שיאמר אדם נכסי הרי הם הפקר לכל בין במטלטלין בין בקרקעות.

ד וכיצד דין מה שהוא הפקר כל הקודם וזכה בו קנהו לעצמו ונעשה שלו ואפי' זה שהפקירו דינו בו כדין כל שאר בני אדם ואם קדם וזכה בו קנהו.

המפקיר את שלו אינו נקרא הפקר עד שיפקירוהו לכל לעניים ולעשירים כשימטה דרבתה התורה גבי שמטה ונטשת לומר כל נטישות יהיו כשמטה וזה הפקר ואם הפקירהו לעניים ולא לעשירים אין דין הפקר עליו ואם נטלוהו עניים חייבים לתת ממנו מעשר שלא זכו בו מן ההפקר.

ו המפקיר עבדיו הגדולי' הרי הם קנו את עצמ' שהרי שוב אין להם בעלים וזכו בעצמ' אבל מפקיר עבדיו הקטנים שאין להם יד לזכות אפילו בעצמ' כל הקודם והחזיק בהם זכה בהם וכן המפקיר את הקרקע כל הקודם והחזיק בה זכה בה.

ז דין תורה הפקר אפי' בפני אחד הרי זה הפקר ואם הוא דבר המתעשר נפטר מן המעשרות דהפקר פטור ממעשר כמבואר במקומו מ"מ כיון שאין כאן אלא א' שהפקיר בפניו ויכול זה לכפור ולחזור בו ולא יהיו עליו עדים אמחז"ל שלא יהא הפקר גמור וחייב במעשר מדרבנן עד שיפקיר בפני ג' כדי שיהיה א' זוכה אם ירצה והשנים מעידים וי"א דמן התור' הוי הפקר אפי' הפקירו בינו לבין עצמו ונ"מ אם השאיל בהמתו לגוי ולא החזירה לו קודם השבת שיפקירנה בינו לבין עצמו ודיו וע"ל בלבוש החור סימן רמ"ו סעי' ג'.

ח האומר הרי זה הפקר וזה מספק' לן בגמר' אם יש יד להפק' כמו לנדר או לא ולא אפשיט' לפיכך השני הוי ספק הפקר דמספקא לן בלישניה אם ר"ל ה"ז הפקר וגם זה הפקר או שמא היה כוונתו לומר וזה יהי' כך וכך ולא הפקר אלא שלא סיים דבורו לכך לא הוי אלא ספק הפקר אבל אם אמר וזה כמו זה או שאמ' וגם זה הרי התפיש השני בראשון וכבר אמרנו דהפקר דין גדר יש לו והוי השני הפקר ודאי כמו המתפיש גבי נדר.

ט המפקיר שדהו ולא זכה בה אדם כל ג' ימים הראשונים אם חזר בו הוי חזרתו חזרה והרי הוא שלו לאחר שלשה ימים הרי הוחזק בהפקר ואין חזרתו מועילה לו שיהא שלו אלא א"כ קדם וזכה בה שאז הוא זוכה מן ההפקר שהוא ואחר שוין בו שכל הקודם זכה.

י האומר שדה זו מופקרת ליום א' לחודש א' לשנה א' לשבוע אחת כל זמן שלא זכה בו הוא או אחר וחזר בו חזרתו חזרה והרי הוא שלו ומשזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו דהפקר לזמן הוי הפקר גמור כמו שמיטה שאינה אלא לזמן.

יא דבר שהוא מופקר ובא אחד ושמרו והיה מביט בו שלא יטלנו אדם לא זכה בו בהבטה עד שיגביהנו אם הוא מטלטל או יחזיק בו אם הוא קרקע כדרך חזקה שקונה בה הלוקח.

יב המדברות והימים והנהרות והנחלים כל מה שבהם הם הפקר וכל הקודם בהם זכה כגון העשבי' והעצים והפירות של אילנות של יער וכיוצא בהם.

יג הצד דגים מהימים ומנהרות או שצד עופות או מיני חיות הואיל ואין להם בעלים זכה ובלבד שלא יצוד בשד' חבירו ואם צד שם קנה שלא זכה בהם בעל השדה כיון שאינו משתמ' שם כדכתיבנא לעיל ואם היו הדגים בביברים של בעלים וכן חיה ועיף שבביברים אע"פ שהוא ביבר גדול והוא מחוסר צידה ה"ז של בעל הביברי' שהרי משתמר שם ולא יוכל להמלט לפיכך הצד משם הרי הוא גזלן הלוקח דגי' מתוך מצודתו שפרס חבירו כשהוא בתוך הים או שלקח ממצודת חבירו כשהיא פרוסה במדבר אע"פ שחבירו עדיין לא זכה בה מ"מ ה"ז אסור מדברי סופרים ואם היה המצודה כלי ולקח מתוך המצודה ה"ז גזלן גמור שקנאן לו כליו.

יד הפורס מצודה בשדה חבירו וצד בה חיה או עוף אע"פ שאין לו רשות לעשות דבר זה קנה דהא מ"מ הפקר היא ואם היה עומד בעל השדה בתוך שדהו ואמר זכתה לי שדי קנה בעל השדה ואין לבעל המצודה כלום. אע"פ שהוא בפריס' מצודתו גרם להיותו נצודין שאם לא פרס המצודה לא היו באין לכאן אפ"ה כיון שאמר בעל השדה זכתה לי שדי זכה ואין לבעל המצודה כלום. וע"ל סי' רס"ח וה"ה אם החצר משתמר אע"פ שלא עמד בצד שדהו קנה בעל החצר.

טו דגים שקפצו לתוך הספינה קנה בעל הספינה שהספינה בחצר דמשתמרת היא ואינה חצר המהלכת דנימא חצר המהלכת אינו קונה שאין הספינה הולכה מחמת עצמה אלא עומדת היא והמים הם שמוליכין אותה.

טז עני המנקף בראש האילן ומשיר פירותיה ונפלו לאר' אם באו ליד העני קודם שנפלו לאר' קנאם ואם נטלן א' אחר שנפלו מידו לארץ מוציאין מידו אבל אם לא באו לידו תחלה אין בהם משום גזל להוליכם מיד הניטל אבל לכתחלה אסור לו ליטלם מדברי סופרים.

יז שולים הגדלים בשדה פשתן מותר לכל אדם ליטלם מפני שמסתמא הם הפקר שהרי מפסידין הפשתן ובל הנוטלן עביד נייח' לבעל הפשתן ואם עמדו על המיצר אינם מפסידין הפשתן ואסיר ליטלם וכן אם כבר גדלו בל צרכן אפילו הם בין הפשתן בתוך השדה אסור ליטלן דמאי דאפסיד אפסיד ואין הבעל מפקירן עכשיו.

יח שדה שיש בו כלאים אם יש בו אחד מכ"ד ממין אחר היו הב"ד קונסין בעל השדה ומפקירין כל השדה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה