אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות הפקר ונכסי הפקר

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות הפקר ונכסי הפקר

הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים

סימן רעג

דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד ובמה ובו י"ז סעיפים:

א כל דבר של הפקר סברא הוא שכל הקודם בו זכה בין שהוא דבר מופקר ועומד שלא היו לו בעלים מעולם בין שהיו לו בעלים והפקירוהו.

ב והמפקיר את שלו אע"פ שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו.

ג ומה הוא ההפקר שיאמר אדם נכסי הרי הם הפקר לכל בין במטלטלין בין בקרקעות.

ד וכיצד דין מה שהוא הפקר כל הקודם וזכה בו קנהו לעצמו ונעשה שלו ואפי' זה שהפקירו דינו בו כדין כל שאר בני אדם ואם קדם וזכה בו קנהו.

המפקיר את שלו אינו נקרא הפקר עד שיפקירוהו לכל לעניים ולעשירים כשימטה דרבתה התורה גבי שמטה ונטשת לומר כל נטישות יהיו כשמטה וזה הפקר ואם הפקירהו לעניים ולא לעשירים אין דין הפקר עליו ואם נטלוהו עניים חייבים לתת ממנו מעשר שלא זכו בו מן ההפקר.

ו המפקיר עבדיו הגדולי' הרי הם קנו את עצמ' שהרי שוב אין להם בעלים וזכו בעצמ' אבל מפקיר עבדיו הקטנים שאין להם יד לזכות אפילו בעצמ' כל הקודם והחזיק בהם זכה בהם וכן המפקיר את הקרקע כל הקודם והחזיק בה זכה בה.

ז דין תורה הפקר אפי' בפני אחד הרי זה הפקר ואם הוא דבר המתעשר נפטר מן המעשרות דהפקר פטור ממעשר כמבואר במקומו מ"מ כיון שאין כאן אלא א' שהפקיר בפניו ויכול זה לכפור ולחזור בו ולא יהיו עליו עדים אמחז"ל שלא יהא הפקר גמור וחייב במעשר מדרבנן עד שיפקיר בפני ג' כדי שיהיה א' זוכה אם ירצה והשנים מעידים וי"א דמן התור' הוי הפקר אפי' הפקירו בינו לבין עצמו ונ"מ אם השאיל בהמתו לגוי ולא החזירה לו קודם השבת שיפקירנה בינו לבין עצמו ודיו וע"ל בלבוש החור סימן רמ"ו סעי' ג'.

ח האומר הרי זה הפקר וזה מספק' לן בגמר' אם יש יד להפק' כמו לנדר או לא ולא אפשיט' לפיכך השני הוי ספק הפקר דמספקא לן בלישניה אם ר"ל ה"ז הפקר וגם זה הפקר או שמא היה כוונתו לומר וזה יהי' כך וכך ולא הפקר אלא שלא סיים דבורו לכך לא הוי אלא ספק הפקר אבל אם אמר וזה כמו זה או שאמ' וגם זה הרי התפיש השני בראשון וכבר אמרנו דהפקר דין גדר יש לו והוי השני הפקר ודאי כמו המתפיש גבי נדר.

ט המפקיר שדהו ולא זכה בה אדם כל ג' ימים הראשונים אם חזר בו הוי חזרתו חזרה והרי הוא שלו לאחר שלשה ימים הרי הוחזק בהפקר ואין חזרתו מועילה לו שיהא שלו אלא א"כ קדם וזכה בה שאז הוא זוכה מן ההפקר שהוא ואחר שוין בו שכל הקודם זכה.

י האומר שדה זו מופקרת ליום א' לחודש א' לשנה א' לשבוע אחת כל זמן שלא זכה בו הוא או אחר וחזר בו חזרתו חזרה והרי הוא שלו ומשזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו דהפקר לזמן הוי הפקר גמור כמו שמיטה שאינה אלא לזמן.

יא דבר שהוא מופקר ובא אחד ושמרו והיה מביט בו שלא יטלנו אדם לא זכה בו בהבטה עד שיגביהנו אם הוא מטלטל או יחזיק בו אם הוא קרקע כדרך חזקה שקונה בה הלוקח.

יב המדברות והימים והנהרות והנחלים כל מה שבהם הם הפקר וכל הקודם בהם זכה כגון העשבי' והעצים והפירות של אילנות של יער וכיוצא בהם.

יג הצד דגים מהימים ומנהרות או שצד עופות או מיני חיות הואיל ואין להם בעלים זכה ובלבד שלא יצוד בשד' חבירו ואם צד שם קנה שלא זכה בהם בעל השדה כיון שאינו משתמ' שם כדכתיבנא לעיל ואם היו הדגים בביברים של בעלים וכן חיה ועיף שבביברים אע"פ שהוא ביבר גדול והוא מחוסר צידה ה"ז של בעל הביברי' שהרי משתמר שם ולא יוכל להמלט לפיכך הצד משם הרי הוא גזלן הלוקח דגי' מתוך מצודתו שפרס חבירו כשהוא בתוך הים או שלקח ממצודת חבירו כשהיא פרוסה במדבר אע"פ שחבירו עדיין לא זכה בה מ"מ ה"ז אסור מדברי סופרים ואם היה המצודה כלי ולקח מתוך המצודה ה"ז גזלן גמור שקנאן לו כליו.

יד הפורס מצודה בשדה חבירו וצד בה חיה או עוף אע"פ שאין לו רשות לעשות דבר זה קנה דהא מ"מ הפקר היא ואם היה עומד בעל השדה בתוך שדהו ואמר זכתה לי שדי קנה בעל השדה ואין לבעל המצודה כלום. אע"פ שהוא בפריס' מצודתו גרם להיותו נצודין שאם לא פרס המצודה לא היו באין לכאן אפ"ה כיון שאמר בעל השדה זכתה לי שדי זכה ואין לבעל המצודה כלום. וע"ל סי' רס"ח וה"ה אם החצר משתמר אע"פ שלא עמד בצד שדהו קנה בעל החצר.

טו דגים שקפצו לתוך הספינה קנה בעל הספינה שהספינה בחצר דמשתמרת היא ואינה חצר המהלכת דנימא חצר המהלכת אינו קונה שאין הספינה הולכה מחמת עצמה אלא עומדת היא והמים הם שמוליכין אותה.

טז עני המנקף בראש האילן ומשיר פירותיה ונפלו לאר' אם באו ליד העני קודם שנפלו לאר' קנאם ואם נטלן א' אחר שנפלו מידו לארץ מוציאין מידו אבל אם לא באו לידו תחלה אין בהם משום גזל להוליכם מיד הניטל אבל לכתחלה אסור לו ליטלם מדברי סופרים.

יז שולים הגדלים בשדה פשתן מותר לכל אדם ליטלם מפני שמסתמא הם הפקר שהרי מפסידין הפשתן ובל הנוטלן עביד נייח' לבעל הפשתן ואם עמדו על המיצר אינם מפסידין הפשתן ואסיר ליטלם וכן אם כבר גדלו בל צרכן אפילו הם בין הפשתן בתוך השדה אסור ליטלן דמאי דאפסיד אפסיד ואין הבעל מפקירן עכשיו.

יח שדה שיש בו כלאים אם יש בו אחד מכ"ד ממין אחר היו הב"ד קונסין בעל השדה ומפקירין כל השדה.

סימן רעד

עוד יש דברים המותרים משל חבירו אף על פי שאינם הפקר ובו סעיף אחד:

א עשרה תנאים התנה יהושוע כשהכניס ישראל לארץ שיוותרו זה לזה ולא יקפידו ונוהגין אף בח"ל במקום שיש לישראל שדות וכרמים ומפני שאינם שכיחין עכשיו לא כתבתי' ומי שרוצה לידע אותם יעיין בסי' זה בטור בפנים מי שהיה לו נחיל של דבורים וברחו וישבו על אילן של חבירו י"א שיכול בעל הנחיל לרוץ הענף כדי להציל נחילו ונותן דמי ענף לבעל האילן ויש חולקין וגוי שמכר שדה לישראל וקבל הדמים ולא כתב לו השטר הרי הוא כהפקר וכל הקודם בה זכה ונתבאר זה כבר בסי' קצ"ו.

סימן רעה

דין הזוכה בנכסי הגר שמת בלא יורשים ובו ל״א סעיפים:

א כבר ידע' דגר שנתגייר בקטן שנולד דמי ואפי' ב' אחים או אב ובנו שנתגיירו אינם נחשבי' קרובים זה לזה ואינ' יורשים זה את זה אלא בנים שנולדו לו אחר שנתגייר והיה הודתן ולידתן בקדושה הם נקראו בניו ויורשין אותו כמ"ש בלבוש ע"ז סימן רס"ט לפיכך גר שמ' ולא הניח בן שהורתו ולידתו בקדוש' אע"פ שיש לו בנים שהיתה הורתם שלא בקדושה ולידת' בקדושה כל נכסיו הם הפקר וכל הקודם בהם זכה.

ב גר שמת בלא יורשין ובזבזו ישראל כל נכסיו אין הזוכין בנכסיו חייבים בקבורתו יותר משאר כל ישראל שהרי אין שיעבוד הקבור' חלה אלא לאחר מיתה ואחר מיתה מיד הופקרו הנכסים ואין שיעבוד הקבורה חלה עליהם שאינם שלו.

ג היה לגר שדה מסייימת במצריה בארבע רוחותיה כיון שהכיש בה אפי' במכוש אחד קנה כולה אינה מסויימת במצריה קנה ממנה באותו מכוש עד כדי שילך הצמד בשעת חרישה ויחזור

ד ואם יש דברים מפסקין בשדה לא קנה אלא עד הדבר המפסיק ומה הם דברים המפסיקים המיצר והחצב שמתחמין בו תמוהין מפסקי בנכסי הגר וכל המחזיק בשדה לא קנה אלא עד המיצר והחצב.

ה וכל המפסיק לפיאה מפסיק בנכסי הגר כיצד היה שם נחל או אמת המים לא קנה אלא עד הנחל או עד האמה וכל המפסיק ברשות הרבים מפסיק בנכסי הגר כגון שהיה בין שתי השדות רשות היחיד או כרמלית ואפי' היה ביניהם רשות שחולק לגטין מפסיק.

ו וכל דבר המפסיק לטומאה מפסיק בנכסי הגר כיצד כגון שנכנס אדם לבקעה זו וטומאה בבקעה בצדה האח' ואינו יודע אם הגיע למקום הטומאה אם לא כל מקום שמחזיקין אותו לטומאה הרי הוא כמקום אחר מוחלק בפני עצמו.

ז בקעה גדולה שיש בה שדות רבות וכולם של גר אחד ולא היה ביניהם לא מצר ולא חצב ולא דבר מדברים המפסיקים ובא אחד והחזיק חזקה גמורה במקצת הבקעה לקנות את כולה כל הנקרא על שם אותו הגר קונה אותו וי"א דוקא בשדה בית השלחין שדרך להשקותה מבור א' והיה רגיל להשקות בל אותה הבקעה מאותו הבור החזיק במקצת' קנה כולם אבל בשדה בית הבעל אם פיר' לקנות כולם קנה כולם אבל אם החזיק בשדה סתם ולא פי' לקנות כולם לא קנה אלא במקום שהחזיק מלא מענה לארכו ולרוחבו וכמו שהוא שיעור מענה באותן השדות קנה אותה באורך וברוחב מרובע כיצד כגון אם המענה הוא מאה אמה והוא החזיק באמצע השרה קנה מלא מענה לכל ד' רוחותיה מימינו ומשמאלו ומלפניו ומלאחריו דהיינו מאתים אמה על מאתים אמה מרובעים ואם החזיק בגבול השדה לא קנה אלא מענה מימינו ומלא מענה משמאלו ומלא מענה מלפניו תוך השדה דהיינו מאתים על אמה ואם היא שדה שיש לו מצר לא קנה אלא מה שהוא בתוך המצר.

ח היו לו ב' שדות חלוקות ומצר אחד ביניהם והחזיק באחר לקנותה קנאה לקנות אותה ואת חבירתה איתה קנה וחבירתה לא קנה שהרי המיצר מפסיק ביניהם לקנות לחברתה אף אותה לא קנה דהא לא חשב לקנותה וכ"ש חבירתה דלא קנה בחזקה זו.

ט החזיק בה לקנות אותה ואת המיצר ואת חבירתה או שהחזיק במיצר לקנות את שתיהן מבעיא בגמרא אם קנאה או לא ולא איפשיט' לפיכך אם בא אח' והחזיק בה כראוי כדי לקנותה זכה האחרון.

י וכן שני בתים זה לפנים מזה שהחזיק באחד מהם לקנות אותה ואת השני לא קנה אלא זה שהחזיק בו בלבד החזיק באחד מדם בדי לקנות את השני אף זה שהחזיק בו לא קנה וי"א שאם החזיק בפנימי כדי לקנות אותו ואת החיצון קנה שניהם דכיון דחיצון משועבד לפנימי לדריסת הרגל הוא בטל לגבי הפנימי להיות נקנה בחזקתו כל שנתכוין לקנות גם אותו.

יא המחזיק בשטר מנכסי הגר כדי לקנות הקרקע הכתובה באותו השטר לא קנה אלא השטר בלבד לצור על פי צלוחיתו שאין הקרקע בטלה אצל השטר.

יב נכסי גר שאין לו יורשי' ושאר נכסי הפקר ושדה שמכרה הגוי לישראל ועדיין לא החזיק בה כולם דינם שוה וכל המחזיק בהם בדרך מדרכי החזקה שנתבארו בהלכות מכיר' קנה חו' מאכילת פירות דבלוקח הוי חזקה ובכל אלו לא הוי חזקה כיצד הלוקח קרקע מחבירו והחזיק בה באכילת פירותיה קנה כמ"ש בסי' קצ"ב אבל בנכסי הגר או נכסי הפקר אפי' אכל פירות האילן כמה שנים לא קנה גוף האילן ולא גוף הקרקע עד שיעשה מעשה בגוף האר' או יעבוד עבודה בגוף האילן וטעמא דמסתבר הוא לגבי לוקח לא הוי אכילת הפירות חזקה אלא ראוי" מוכחת שמכר והקנה לו השדה או האילן דאל"כ רמה הניחו לאכול הפירות אבל בנכסי הגר ובאלו צריך לעשות חזקה וקניין בגוף הקרקע ובאכילת הפירות אינו מתקן כ"ה בגוף הקרקע.

יג ויש ג"כ דברים רבים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה שאינם דרך קניין של מקח וממכר ואם החזיק באחד מהם בנכסי הגר או נכסי הפק' קנה מפני שהם מראין שהחזיק בגופן של הנכסים והרי הם שלו מן ההפקר כיצד המוצא פלטרין גדולים בנויי' בנכסי הגר או בנכסי הפקר וסייד בהם סיוד אחד או כייד בהם כיוד אחד שבדברים אלו עשה מעשה חשוב בגוף הנכסים וקנה אותם והוא שעשה אותם בכגון אמה על אמה או יותר כנגד הפתח דשם נראה יותר שעשאו לנוי ויפוי הבי' כאחד שמייפה את ביתו ופירוש סיוד שטח בסיד וכיור ציורין מחוקין על הקיר שעשה מעשה בגוף הכותל לכך קנאו.

יד וכן אפי' לא צר בהן אלא צורה אחת של חיה או עוף קנה כיון דעשה מעשה חשוב אבל אם לא עשה אלא ציור מעשה פרחים בעלמא לא חשיב ולא קנה.

טו וכן הציע מצעו' בנכסי הגר כיון שייפה הקרקע בהצעתן קנה וי"א דוקא ששכב על המצעות דהואיל ונהנה מגוף הקרקע וגם הציע אותן קנה אבל אם מצאן מוצעת ושכב עליהן או שכב בבית בלא מצעות לא קנה וערך שם שלחן ואכל עליו י"א דקנה.

טז הניר את השד' בנכסי הגר הרי זה תיקון השדה וקנה.

יז המפצל זמורות בגפן או שריגי אילנות וכפות תמרים בנכסי הגר אם דעתו לעבודת האילן קנה ואם דעתו להאכיל העצים לבהמ' לא קנה כיצד היה כורת מכאן ומכאן חזקתו שנתכוון לעבודת האילן היה כורת מרוח אחת אינו מתכוין אלא לעצים שהרי אינו חש לתקן האילן.

יח וכן המלקט עצים ואבנים מן השדה אם דעתו לתקן האר' שתהא נקי' וראוייה לזורע' קנה ואם דעתו לעצים לא קנה כיצד לקט הגס והדק ה"ז בחזקת שנתכוין לנקות ולתקן האר'. לקט הגס ולא הדק ה"ז בחזקת שנתכוין לעצים ואפילו אמר שמכוין לתקנה לא קנה דבעינן שיהיו מעשיו מוכיחין שמכוין לתקן הקרקע.

יט וכן המשוה פני האר' אם דעתו לתקן האר' לזריעה קנה ואם דעתו אינה אלא להשוותה להעמיד שם גורן לא קנה כיצד אם היה לוקח עפר ממקום גבוה ונתנו למקום נמוך ה"ז מתקן האר' לזריעה וקנה ואם אינו מקפיר על זה משליך העפר והצרורות בכ"מ מלא הקפדה ה"ז בחזקת שאינו מתכוין אלא להשוו' האר' לעשות מקום לדוש בו ולעשות שם גורן.

כ וכן הפותח מים לתוך הקרקע אם לתקן הקרקע להשקות' קנה ואם לצוד דגים לא קנה כיצד עשה מקום שיכנסו בו המים בלבד וישארו שם ה"ז מתכוין לתקן האר' שיתפשטו על פני כולה וישקו' אבל אם עשה שני פתחי' למים א' להכניס ואחד להוציא הרי זה מתכוין לצוד דגים.

כא הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחד והעמיד להם דלתות הראשון לא קנ' שהרי לא עשה כלום בגו' הקרקע שהרי לא הועיל בבניין זה כלו' לקרקע מעיקרא עיילו בה ברווחא והשתא נמי עיילי לה ברווחא ולא הוי אלא כמי שעוש' גל של אבנים על גבי האר' שאינו קונה והשני שהעמיד דלתות קנה שהרי הועיל להיות נשאר מה שבתוכה וכגון שעשה הדלת ונעלה וה"ה אפי' עשה הראשון גם הדלתות ולא נעל ובא השני ונעל שקנה השני שהראשון לא הועיל כלום והשני הועיל וי"א שכל זה מיירי בבונ' הראשון בעצים ואבנים שאינ' שלו כגון שבנ' בעצים ואבנים שהיו ג"כ של גר ולא כיון הראשון לזכות בהם אלא ע"י הבניין לא קנה או שבנה ע"י פועלים והפועלים לא כוונו לזכות לו בעצים ואבנים הלכך ק' האחרון אח"כ הכל ביחד והראשון לא קנה כלו' אבל אם היו הלבני' משל ראשון או של גר וכיון הראשון לקנות' בהגבהתה קוד' שקב' לבניין לא קנה לא זה ולא זה הראשון לא קנ' הקרקע כדפירשנ' והשני נמי לא קנה דהא ק"ל היורד לתוך חורבת חבירו שלא ברשות ובנא' שיכול לומר עצים ואבנים אני נוטל וא"כ כשמעמיד האחרון הדלתות ונועל ורוצ' לקנות יכול הראשון לומר עצים ואבנים אני נוטל נמצא הדלתות לא יועילו כלום שא' יטול הראשון עציו ואבניו ישארו הדלתות לבדן ומה יועילו הילכך אם יבא הראשון ויקדו' ויסלק דלתותיו של האחרון ויעמיד דלתות אחרו' מדידיה הוא יקנה ואי לא חוי דינא הכי דשקיל קמא לביני' דידי' והאחרון דלתות דידי' וארעא הוי הפקר כדמעיקרא ואחר כך כל הקוד' להחזיק בקרקע זכה.

כב מצא שדה הגר חרושה וזרעה ולא כיסה אחר הזריעה וצמחה ואכלה לא קנה דבשעה שזרעה לא השביח הקרקע כלום ובעת שצמח והשביח שבח הבא ממילא ואינו קונה גם אכילתו אח"כ לא קנה דאכילת פירות אינו קונה בנכסי הגר כדכתיבנא לעיל סעיף י"ב.

כג היתה מחיצה בנויה בנכסי הגר ובא זה להחזיק בה ועשה מחיצה אחרת על גבה לא קנה ואפילו נבלעת מחיצה התחתונה ונשארו העליונות קיימות שבשעה שבנה לא הועיל ובשעה שהועיל בא המעשה ממילא.

כד המחזיק בנכסי הגר ובהפקר ואין דעתו לקנות אע"פ שגדר ובנה לא קנה שהרי לא היה דעתו לקנות כלום.

כה היה גודר ופורץ בנכסי הגר וכסבור שהם שלו אע"פ שכיון לתקן שדהו לא קנה שלא כיון גם כן לקנות.

כו גדר בנכסי גר זה וכסבו' שהם של גר אחר הואיל ונתכוין במעשיו אלו לזכות מההפקר הרי זה קנה.

כז משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו שכיון שמת הגר פקע שיעבודו וחזר המשכון לחזקת בעליו והוא הדין נמי אם היו משכונות קרקע של ישראל מוחזק ביד הגר ומת חוזרת קרקע לבעליה.

כח משכונו של גר ממושכן לישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו הראשון קנה כגגד מעותיו והשני קנה המותר בד"א שלא היה המשכון בחצירו של הראשון אבל אם הוא בחצירו של הא' ומשתמר מיד שמת הגר קני' לו חצירו אפי' שלא מדעתו ואין לזה האחרון כלום וכן הדין בפקדון של גר שביד ישראל מיהו דוקא פקדון שידו' לו שיש לו בביתו אבל אם הוא דבר דלא ה"ל לידע לבעל החצר יותר מאחרים לא קנה כיצד כגון מי שמת גר בביתו והי' לו זהב וכסף באבנטו והוא לא ידע ובא אח' והחזיק בזהב וכסף שבאבנטו האח' זכה ולא קנאו בע"ה מטעם חצירו שאין חצירו קונה לו דבר שלא היה לו לידע יותר משאר בני אדם וע"ל סי' רס"ח. היה הגר חייב לישראל בשטר או בעדים אין שום אדם יכול להחזיק בנכסי הגר כשיעור מה שהוא כנגד החוב דלא פקע שיעבודו דישראל מנכסי הגר במיתת הגר והמחזיק כנכסי הגר יש לו דין יורש והבא ליפרע ממנו דינו כבא ליפרע מן היורשין.

כט גר שמת והניח עבדי' גדולי' הם זכו בעצמם וקנו עצמ' בני חורין עבדים קטני' כל הקודם ומחזיק בהם זכה בהם שהרי אין להם יד לזכות בעצמן.

ל גר ששמעו עליו שמת ובאו ישראלי' ובזבזו נכסיו ואחר כך באו ואמרו שלא מת או אמרו שמת והניח בן שהית' הורתו ולידתו בקדושה או שהניח אשתו מעוברת הרי כולם חייבי' להחזיר ואם החזירו ואח"כ שמעו ונודע ששמועה הראשונ' הית' אמת שברא שונ' מת או שמת בנו קודם שמת הוא או הפיל' אשתו קודם שמת וחזרו ובאו אחרי' ובזבזו נכסיו שנית כל מי שהחזיק בשנייה קנה בראשונ' לא קנה דאע"פ שמתחלה בדין החזיקו כיון שהחזירו על ידי השמועה השניי' כבר סלקו ידיהם ופקע חזקתן וחזרו הנכסים להפקרן הראשון לפיכך מי שקדם אח"כ בשמועה שנייה וזכה קנה.

לא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו עליו חובות כל מלוה שניג בו' מן היורשים ומן הלקוחות נגבית גם מאלו שזכו בהם ואין גובין מהם אלא בשבועה היו רבי' שהחזיקו בהם כל א' יכול לומר לבעל חוב הנחתי לך מקום לגבות ממנו לפיכך אחרון נפסד אין לו גובין משלפניו אין לו גובין משלפני פניו כו'.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה