אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות העושה שליח לגבות חובו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות העושה שליח לגבות חובו

הלכות אפותיקי

סימן קכא

השולח חובו על ידי שליח ובו י"ב סעיפים:

א שלח לו חובו או פקדונו ע"י שליח אם אמר לו המפקיד או המלוה לשלחו על ידו ונאבדו פטור אפילו לא אמר לו פה אל פה שישלחנו על ידו אלא כתב לו בכתב שלח לי ע"י פלוני ושלחם על ידו ונאבדו פטור דהכי נהיגי תגרי ומנהגא בי האי מילת' הוא והוא שיכיר שהוא כתב ידו ואפי' השליח נוי או חדש שוטה וקטן שאינן בני שליחות דכיון שאמר לו ולח לי על ידו הן הוא גוי או ע"י חדש שוטה וקטן פטור ואפי' לא ייחד לו אדם ידוע לומר שלח על ידי פלוני אלא כתב לו שלח לי ביד מי שתרצ' ושלחם לו ונאבדו או כפר בהם השליח פטור והו' ששלח לו ביד אדם נאמן ובדרך שבני אדם רגילין להעביר שם ממונם אבל אם שלח ע"י מי שהוחזק כפרן או במקום סכנת דרכי' שאין הרבי' רגילים להעביר שם ממונם הרי פשע וחייב דמסתמ' שעל דעתכן לא הרשהו אלא לפוטרו מן האונסין כיון וזו פשיע' הוא אא"כ פירש לו בהדיא שלח לי ע"י מי שתרצה והפטר.

ב אפילו לא אמר לשליח אמור לפלוני שישלח לי על ידך מעות שבידו אלא אמר לו בפני עדים מעות יש לי ביד פלוני לך ואמר לו שדעתך לבא לכאן ואם יתנם לך הביאם לי ונתנ' לו הלוה ונאבדו בדרך פטור אבל אם לא עשאו שליח אלא אמר לו יש לי מעות ביד פלוני ואינו שולחם לי אולי אינו מוצא שליח לשלחם לך והתרא' אליו אולי ישלחם לי על ידיך לא הוי שליח ואם נתנם לו ונאבדו חייב באחריות שהרי לא עשאו שליח כלל אלא הראה לו מקום אם תרצה לשלוח שלח ולא שהוא עשאו שליח.

ג לא עשאו שליח בעדים אלא מסר לו חותמו לסימן שהוא, שליחו ומסרו לו לאמור לך והבא לי מעותי והוא בא אצל הלוה לומר פלוני שלחני אליך לאמור שתשלח לו מעותיו והילך חותמו לסימן ועדים מעידים שהוא חותמו אבל אינם מעידים שעשאו שליח ושלחם לו ונאבדו לא נפטר הלוה אלא חייב לשלם ויכול להחרים תחלה מי ששלח שליח זה ועשאו שליח ולא יודה וי"א שצריך המלוה לישבע תחלה כדין כל שאר הנשבעין ונוטלין דשמא עשאו שליח ממש ולאו אדעתיה ודמו רבנן שבועה עליה כי היכי דלידוק.

ד שלח המלוה או המפקיד כתב ללוה או לנפקד מנה שיש לי בידך תשלחנו לי ביד לוי ושלחו בידו ונאנסו בידו טוען המלוה לא כתבתי ולא שלחתי לך אם אין הכת' בפנינו והלוה טוען בריא לי שכתב ידך בא אלי וע"י שלחתיו ישבע היסת שכתב ידו בא אליו ולפיכך שלח לו ויפטר במגו דאי בעי אמר להד"ם או החזרתי לך אבל אם שניהם מודים שלא כתב יד מעולם אלא שזה טוען האמנתי את השליח שאמר שאתה שלחתו או שאין הלוה יודע בברי אם הוא כתב ידו אפי' היו כתובים בו סימנים ואותיות שביניהם שדומים לכתב ידו אסיטען המלוה ואמר לא שלחתי כתב ידי מעולם ואחרים רימו בך הרי זה כמו שאומר מנה לך בידי ואיני יודע אם החזרתיו לפיכך הלוה או הנפקד חייב באחריותן ומשלם אחר שיחרים על מי ששלח כתב זה מדעתו ולא יודה ויש מי שהורה לישבע ואח"כ יטול כדין כל הנשבעין ונוטלין כדלעיל בסעיף הסמוך.

ה ואם הכתב הוא בפנינו ביד הנפקד או הלוה וטוען המלוה או המפקיד אין זה כתב ידי אם יש עדים לקיימו ודאי שהוא פטור ואם אין עדי' מצויין לקיימו והנפקד אומר אני מכיר שהוא כתב ידך אם זה הממון נפקד אצלו שלא בעדים או אפי' בעדים ע"פ מתוך שיכול לומר להד"ם מעולם או החזרתים לך מידי לידך הרי אין כאן שבוע' שומרים אלא נשבע היסת שהוא מכיר שהוא כתב ידו ועל פיו מסרו ביד שלוחו ונפטר ואם נפקד אצלו בשטר שלא יוכל לטעון להד"ם ולא החזרתיו לך מתוך שיכול לומר נאנסו נאמן לומר מסרתיו ביד שלוחך אלא שאם היה טוען נאנסו היה צריך לישבע שבועה חמורה שבועת השומרים שהיא שבועת התורה לפיכך צריך עכשיו ג"כ לי לישבע שבועה חמורה בעין של תורה שמסרו לשלוחו על פי כתב ידו שהוא מכיר ואם הוא לוה בשטר שאין לו שום טענה ליפטר שכל אלו הטענות אינו מועילין לו אלא צריך לשלם על פי השטר אז המלו' צריך לישבע שאין זה כתב ידו ונשבע שבועה חמורה כדי' כל הנשבעין ונוטלין ואם טוען הלוה ישבע לי השליח שאומר שנאנסו צריך השליח לישבע שבועה המור' כדין שבועת השומרים שהרי הוא היה שומר עליו.

ו ואם התובע מודה שהוא כתב ידו אלא שאומר לשליח איני מאמינך שנאנסו ואיני מאמין לנפקד וללוה שנתנום לך הרי זה מחרים על הלוה או על הנפקד חרם סתם שנתנו לשליח דגבי דידהו הוי טענתו ספק כיון שהוא מודה שזה כתב ידו אלא שאומר איני מאמין שנתנום לו הוה ליה לוה כאומר פרעתיך ודאי שכיון שהגיע ליד שלוחו בהגיעו לידו דמי והמלוה הוה ליה כאומר איני יודע אם פרעתני וכיון שאינו טוען בודאי לא פרעתני אינו יכול להשביען אפילו היסת אלא מחרים סתם והשליח שהיא נעשה שומר עליו צריך לישבע שבועה חמורה א שהיא שבועת השומרים.

ז וכל זה מיירי שהשליח מודה שבאו לידו אלא שטוען נאנסו אבל אם השליח כופר במלוה או במפקיד ואומר להם נתתי לכם והם אומרים לא קבלנו השליח אינו נאמן לפטור את הלוה לגמרי אפי' הם שנים מפני שהם נוגעים בדבר שהרי הם גת בעי' וצריכין לישבע כמו שיתבאר לפיכך הלוה או הנפקד מקבלים חרם סתם שמסרו ליד השליא שהרי אין למלוה או למפקיד עליהם אלא טענת שמא שמא לא מסרתה ליד השליח והשליח נשבע היסת שנתנו לו ונפטר ואם הם שנים שניהם נשבעים היסת ונפטרים.

ה ואם השליח כופר בנפקד או בלוה שאומר לא נתתם לי והם אומרים שנתנו לו נשבע הש השליח ללוה או לנפקד במעמד המלוה או המפקיד שבועת היסת ונפטר בדין כל תובע את חבירו והוא כופר בכל והלוה או הנפקד נשבעין למלוה או למפקיד במעמד השליח שבועת היסת שמסרו לשליח ונפטרין ואע"ג שאין למלוה או למפקיד נגד הלוה או הנפקד אלא טענת שמא שמא לא מסרו לשליח ולא היה להם עליהם אלא חרם סתם מ"מ ביון שהשליח מסייע למלוה או למפקיד אע"פ שהוא נוגע בדב' דמיא קצת לטענו ואמר עד אחד אמר לי שנטלת ממני שהיא בטענת ודאי כדכתבינן לעיל סימן ע"ה סעיף כ"ג שמשביעין אותו ה"נ משביעין אותו לפחות היסת.

ט בד"א כשעשאו שליח להביא את שלו אבל אם לא עשאו שליח אלא שאמר לו הלוה או הנפקד תוליך לפלוני מעותיו שבידי או שבא אחד ללוה או לנפקד ואמר פלוני עשאני שליח להביא לו מעות והאמינו ומסר לו הממון והשליח אומר נאנסו או מסרתי למלוה והמלוה אומר לא עשיתיו שליח ולא קבלתי המעות ישבע השליח שנתנם למלוה או למפקיד ונפטר מן הלוה או מן הנפקד ואע"ג שאין ללוה או לנפקד על השליח אלא טענת שמא שהרי אינו יודע אם נתנו למלוה אם לאו ואינו טוען אלא שמא לא נתת לו ולא היה לו עליו אלא חרם מ"מ מצרפין טענ' המלוה שאומר ברי שלא נתנום לו משביעין השליח היסת והמלוה או המפקיד שרוצים להוציא מן הלוה או הנפקד יש עליה' שבועת המשנה כמו שבועת הפועלים עם החנווני וצריכין לישבע שבועה חמורה בנקיטת חפץ שלא קבלו כדין נשבע ונוטל וגובין חובם מהלוה או מהנפקד ואע"ג שאין ללוה ולנפקד עליהם אלא טענת שמא שמא קבלו מן השליח והוה ליה במנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם פרעתיך דחייב בלא שבועת התובע אלא קבלת חרם מ"מ כיון שהשליח מכחישו תקנו רבנן דלישתבע בדין נשבע ונוטל ואפילו השלוחים הם שנים אפ"ה נשבע המלוה או המפקיד ונוטלים ולא אמרינן אדרבה ליפטרו הלוה או הנפקד לגמרי דהא השלוחים מסייעים להו ואי בעו לשקורי למה לא אמרי אהדר להו ללוה אלא ודאי קושטא קאמרו שנתנוה למלו' או למפקיד דלאו מילתא היא דנוגעין בעדות הם דניחא להו להעיד עדות שקר ולומר נתננו למלוה משיאמרו אהדרינהו ללוה דהתם הוו צריכים לישבע שבועת היסת אע"ג דהשתא נמי צריכין לישבע היסת ללוה או לנפקד שנתנו למלוה או למפקיד מ"מ ניחא להו לישבע שבועה זו ללוה שאינו יכול להכחישה שהרי אינו יודע משישבעו שהחזירו לו כמו המלוה שהוא יודע שישקרו לפיכך אין עדותן נגד המלוה עדות אפי' בשבועה שיכול לומר לא מהימני לי בשבועה שמעול' לא שלחתים ולא האמנתי' ולא דמי להא דלעיל סעי' ו' שהשליח נשבע דהתם הוא הימני שהרי עשאו שליח ומטעם זה נמי הכא צריכין הלוה או הנפקד לקבל שבועתם שהרי עשאוהו שלוחים והימנום ואפי' אם הלוה או הנפקד פוטרים את השלוחים משבועה כדי שלא יהיו נוגעים בעדות אינו מועיל דלאו כל כמינייהו דאיכא למימר משום ההיא הנאה דפטר להו משבועה הם מעידין לו הילכך אם מתחלה כשמסרו בידו פטרום משבועה יש מי שאומר דמהני לפיכך אם אין השליח צריך לישבע כגון שהמשלח הלך עם השליח ועמד מרחוק וראה שעשה שליחותו אינו נוגע והרי הוא בעד א' ומזקיק למלוה שבועה דאורייתא אם אין כאן אלא שליח אחד ואם הם שנים שלוחים והלך המשלח עמהם ועמד מרחוק וראה שעשו שליחותם י"א הרי הם עדים ופטור הלוה דהשתא אינ' ונגעים שהרי אין צריכין לישבע אבל דבר תמוה הוא דעל פיו של הלוה שאומר שראו שעשו שליחתו נאמין אותו לשוויינהו עדים דבשלמא לענין שבועה בשליח אחר דין הוא שיהיה הלוה עם השליח נאמנים להביאו לידי שבועה חמורה אבל כשהם שנים היאך נסמוך על הלוה שאמר שראו שעשו שליחותם לשוויינהו עדים לאפקועי ממונו של המלוה ולכך כתב מורי מהרמא"י ז"ל ששנים אינם נאמנים לפטור הלוה והכי מסתבר ועדיין איכא למידק אפי' לא ראה המשלח שעשו שליחותו אמאי אמדינן דנוגעין בעדות הן משום שצריכים לישבע הא לאחר שנשבעו הרי שוב אינם נוגעים בעדות למה לא נאמר הרי יש כאן עדים שלקח זה ממונו של זה שלא כדין ואיפשר לי לומר כיון שלא יוכל להתכשר לעדות אלא ע"י שבועה הקודמת לעדות אין תורת עדים עליהם שהתורה לא הכשירה העדים אלא כשיתכשרו ע"י שומעם שבועה אחר' שהיא שבועת קול אלה ואם לא יגיד ונש' עונו אבל לא כשיצטרכו שתים שבועות בין ראיות המעשה והגדת העדות כגון הכא נ"ל.

י בד"א כששניהם לפנינו השליח והמלוה ומכחישים זה את זה אבל אם בא השליח לבדו ואמר עשיתי שליחותי כמו שציויתני אין המשלח יכול להשביעו שעש' שליחותו שהרי אין עליו אלא טענת שמא שמא לא עשית שליחותי ואין לו עליו שבועה אלא מחרים סתם וכן אם מת השליח או הלך למדינות הים ובא ב"ח לתבוע את הלוה אינו יכול להשביעו שלא פרעו השליח שהרי אין כאן מי שטוען עליו ודאי שלקח אלא מחרים הלוה חרם סתם ומשלם החוב שעליו.

יא ראובן חייב לשמעון מנה ודר בעיר אחרת ולוי היה חייב לראובן מנה ואמר ראובן ללוי המנה שאתה חייב לי תן אותו לשמעון ולוי אמר נתתי ושמעון אמר לא קבלתי הרי הדין כמו שאמרנו למעלה גבי הוליך מנה לפלוני ונשבע לוי היסת שנתן ונפטר ושמעון נשבע בנקיטת חפץ ונוטל שאין חילוק בין הוליך מנה לפלוני או תן לו מנה שאתה חייב לי. מי ששלח שלוחו למשכון לו משכון ולהביא לו המעות והלך זה ומשכנו וכשבא לפדותו אינו יודע אצל מי משכנו ששבח הרי זה פשיעה דה"ל לאסוקי אדעתיה וחייב לשלם ואם אמר אצל פלוני משכנתיו והוא כופר חייב לשלם ואפילו בשבועה לא נפטר דה"ל למשכנו בעדי' והוא יהא דינו עם אותו שאומר שמשכן אצלו. אבל אם המשלח ציוהו למשכנו אצל פלוני והוא כופר נשבע שמשכנו אצלו ונפטר שכיון שנקבו בשמו חשב השליח שהוא נאמן אצלו שלא יכפור לו ולכך משכנו אצלו שלא בעדים ואין זה פשיעה.

יב לוי שבא בשליחות ראובן לשמעון שילוה לו נ' זהובים וישלחם לו על ידו והאמינו שמעון ללוי ושלח לו נ' זהובים ע"י לוי ואח"כ תבע שמעון את ראובן בעד נ' וטוען ראובן שלא שלחו להביא לו אלא ך' וך' הביא לו הרי נשבע שבוע' דאורייתא שלא שלחו אלא בעד כ' ולא קבל אלא כ' כדין כל מודה מקצת שהוא נשבע ולא משלם ולוי נשבע היסת לשמעון שנתן כל הנ' לראובן ונפטר. זהו כששלח ראובן ללוות משמעון אותם המעות אבל אם לא שלח ראובן אלא לגבות חובו משמעון וטוען שמעון נ' שלחתי והשליח מודה לו וראובן טוען לא שלחתי אלא בעד כ' כ' הביא לי נשבע השליח היסת ונפטר משמעון וראובן נשבע שבועת המשנה שלא שלחו אלא בעד ך' ולא קבל אלא כ' וצריך שמעון לשלם לו הך' שהרי ראובן טוען והאי לא פרעתני שכיון שלא מניתיו שליח אלא בך' מה שנתת לו יותר לא בשליחותו נתת לו וא"כ לא הוי כהגיעו לידו וגם הוא לא הביאם לי ושמעון טוען שמא עשיתו שליח להביא כל החוב וה"ל כאומר שמא פרעתיך הילכך ישלם שמעון לראובן כל חובו. וי"א כיון שהמלוה עשאו שליח הרי הלוה ירד ברשות ליתן לשליח כל מה שאמר לו ואם השליח הטעהו ותבע ממנו הרבה יותר ממה שציוהו המשלח איהו דאפסיד אנפשיה למנות שליח שאינו הגון לפיכך ישבע הלוה ויפטר ורבי מסתבר ולא דמי לרישא שנשבע ראובן ואינו משלם כל מה שאמר השליח אע"פי ששלחו דחתם להוציא ולהוציא אינם נאמנים לא שמעון ולא השליח דנוגעים הם אבל ליפטר נאמן שמעון בשבועה נ"ל.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה