אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות החובל בחבירו › סימן תכג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות החובל בחבירו · סימן תכג

סימן תכב

נגף אשה ויצאו ילדיה וכיצד שמין דמי ולדות ובו ד' סעיפים:

א הנוגף את האשה הרה ויצאו ילדיה אע"פי שלא נתכוין אליה חייב לשלם דמי ולדות לבעל שכן כתיב וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים הרי מדכתי' כי ינצו וגו' משמע שלא כיונו לאשה אלא נצו וכוונו להכות זה את זה ונגפ' אשה וגו' כשלא יהיה אסון באשה שאין כאן חיוב מיתה ענוש יענש בממון מחמת הוולדות למי יתן עונש הממון כאשר ישית עליו בעל האשה וגו' כלו' דמי וולרות זכתה התורה לבעל אבל הנזק וצער הוא של האשה וכיצד משערין דמי ולדות שמין את האשה כמה היתה יפה ער שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אם היתה יולדתו בלא נגיפה נותנים לבעל ואם מת הבעל נותנין ליורשיו ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנין אף דמי הוולדות לאשה דלבעל זכתה ליה רחמנא דמי ולדות ולא ליורשיו כדכתיב בעל הא האשה וב"ה א"כ נימא איתיה לבעל זנתה ליה רחמנא דמי ולדות ליתיה לבעל לא זכתה רחמנא דמי ולדות לשום אדם ולדידה נמי לא ליתיב לאו הכי הוא דכי היכי דאש בחן דוכי קרא לבעל דמי ולדות מדכתיב בעל האשה ה"נ אשכחן דזכה לה מדכתיב ויצאו ילדיה ולא כתיב ויצאו הילדים וע"כ אית לן לאוקמא בשחבל בה לאחר מיתת בעלה דבחיי בעלה דידיה הוא וטעמא דמסתבר הוא דבשלמ' כשחבל בה בחיי בדמי ולדות אע"פ שלא גבה וכיון שמם מוריש ליורשיו אבל כשחבל בה אחר מיתת הבעל היאך בעל זה מוריש ליורשיו דבר שלא ברשותו הילכך ע"כ של האשה הם דקרינהו קרא ילדיה וי' א דנותן ליורשיו דכל מאי דאית ליה לאיניש מוריש לבניו ואפי' אינו ברשותו וקרא דילדיה לאו דקדוק הוא דאורחיה דקרא למימר דכי איש ובניו אשה וילדיה ונזק וצער כיצד שמין משערין כמה נפדתת ונכחשת האשה יותר במה שילדה ע"י הנגיפה משהיתה יולדת כדרכה בלא נגיפה וזהו של האשה ושבת וריפוי רואין אם צריכה ריפוי או אם צריכה להתבטל יותר משאם היתה יולדת כדרכה ואם אינה צריכה ריפוי ולא להתבטל יותר פטור ובשת אם הוא במקום סתר לה ב' חלקים ולו חלק א' ואם הוא בגלוי לה חלק א' ולו ב' חלקים וע"ל . בלבוש הבוץ וארגמן סי' פ"ג. ב

ב היתה נשואה לגר וחבל בה בחיי הגד נותן דמי ולדות לגר שהדי הוא בעלה מת הגר פטור דכיון שחבל בה בחיי .הגר נתחייב לגר וביון שמת הגר והרי אין לו יורשים וכל נכסיו דפקר הם וזכה בהן איהו מן הגר ואם חבל בה לאחר מיתת הגר למאי דכתבינן לעי' דבי אין לה בעל זכי לה רחמנא דמי ולדות ה"נ נותן לאשה דלדידה זכי לה רחמנא ולי"א דלעיל דלא דייקו ילדיה ולה לא זכי רחמנא כלו' ביון שאין לה בעל ולא יורשי בעל פטור החובל לגמרי מדמי ולדות דלמי יתן. ,

ג היתה שפחה או גויה בשעת הריון ובשע' נגיפה נשתחררה או נתגיירה הרי היא כאין לה בעל ד דבשפחה וגויה לא שייך למימר בעל האשה דבעודה שפחה או גויה הרי אין להן קידושין ואע"ג דאמרי' בגמרא התורה זיכתה ולדות לבעל ואפי' בא עליה בזנות ה"מ באשה שיש לו בה קידושין הא לאו הכי לא וא"כ באלו- אין ולד זה קרוי בנו לכל דבר וכ"ש שנשתחרר' או נתגיירה שאין לו בח שום קרבת אישות ואין לו דמי ולדות אלא דמי הולדות שלה לפי י דעת הראשון דלעיל ולפי הי"א הוא פטור לגמרי.

ד חנוגף את האשה ויצאו ילדיה ומתה אע"פי שהוא שוגג ה"ז פטור מן הת התשלומין ואינו משלם כלום שג' ולא יהיה אסון ענוש יענש ומשמע הא אם יהיה אסון שיש כאן חיוב מיתה לנ גף לא יענש בממון ולא חלק הכתוב בין שוגג למזיד בדבר שיש בו מתת ב"ד לפוטרו מן הת התשלומין הואיל וקים ליה בדרבה מיניה אי לא הוה שוגג כמ"ש בסימן ו סמוך סעיף א' בד"א כשנתכוין לאשה אבל אם נתכוין לחבירו ונגף את האשה אע"פי שמת הואיל והיתה המיתה בלא כוונה ה"ז בדבר שאין בו מיתת ב"ד דנתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ומשלם דמי ולדות וי"א דאפילו לא נתכוין לאשה פטור מת מתשלומין משום דס"ל נתכוין להרוג את זה והרג זה חייב והרי יש כאן חיוב מיתת ב"ד בנגיפה זו ופטר מן תשלומין וזה תלוי בפלוגת' דתנאי דילפי' לה מקראי ואין כאן מקומו להאריך.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה