לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות דיינים · סימן ה
באיזה יום דנין ובאיזה זמן ביום וכו ה' סעיפים:
א דבר תורה כל הימים ראינו לדון בהם ובמקום הצורך מצוה היא על הדיינין לדון בכל יום אם חילקה התורה בימנו יומי דדינא אכל מ"מ אסרו חכמם לדון בשבת ויום טוב משים גזירה שמא יכתבו טענות ותשובות ופסקי דינין וכה"ג ואם עבר ודן בהם בין שוגג בין מזיד דיניהם דין.
ב אין קובעין זמן לדון בע"ש ועי"ט מפני שהעם טרודין להכין צרכי שבת וי"ט ואפילו אם הזמינו לבעל דין לבא לב"ד אין צריך לבא בד"א לשלוח אחריו אבל אם באו מאליהן מותר לדיינים לקבל טענותיהם ואם הזמינו לבעל דין בע"ש וי"ט לבא לדין אחר השבת וי"ט ולא בא אין קונסין אותו דאמרינן אגב טרדת הזמנת צרכי שבת וי"ט שכח ולא זכר שהזמינוהו וכן אין קובעין זמן לבא לדין בניסן ותשרי מפני טרדת המועדות מיהו אינו דומה טרדות דמועדות שיש להם זמן להכין כל ימות החדש במו טרדת הכנת ע"ש לפיכך אם הזמינוהו לדין בניסן ותשרי לבא אחריהם ולא בא קונסין אותו אבל בסיון מזמינן ודנין אע"פ שיש בו ג"כ מועד העצרת כיון שאינו אלא יום אחד לבני א"י ושני ימים אפילו לבני הגולה אין טרדתו כל כך טרדה וגם בניסן ותשרי לא אמרן שאין קובעי אלא להזמין לבא מעיר לעיר אבל מי שהוא בעיר קובעין לו זמן ודנין אותו וגם מעיר לעיר אם נראה לדיינין שיש בו חשש דחייה ורמאות קובעין ודנין ובזמן הזה נוהגין שדנין אפי בע"ש ועי"ט אם רואין שיש בו קצת צורך משום ביטול מלמדים וכה"ג. וכתב מורי הרמא"י ז"ל ודוקא לענין ממון יש להקל דהפקר ב"ד הפקר אבל בדבר איסור כגון לסדר גט או חליצה בע"ש משום ביטול מלמדים אין להקל ודוקא באקראי בעלמא אבל לקבוע זמן ב"ד ביום זה אין להקל.
דבר תורה אין דנין אפילו דיני ממונות אלא ביום ולא בלילה ודוקא תחלת דין אבל גמר דין דנין אפילו בלילה וילפינן לה מקראי דרמינן אהדר דכתיב ושפטו את העם בכל עת אפילו בלילה משמע וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו שכוונתו לומר כל דיני נחלות ובנחלות משפט כתיב והיינו דיני ממונות וש"מ דיני ממונות יהיה כיום הא כיצד יום להתחלת דין ולילה לגמר דין ואיפכא ליכא למימר דתחילת דין עיקר ועוד דביום הנחילו את בניו על כרחיך ד"ל ע"י עדים שיקבלו העדות שכן צוה וקבלת עדות הוא בתחלת דין ואם כן ושפטו את העם בכל עת אפילו בלילה רוצה לומר לגמר דין וכיון שאין תחילת דין בלילה אין מקבלין ג"כ עדות בלילה דקבלת עדות תחלת דין הוא ואם קבלוהו בלילה י"א שאין דנין עליו והוי כאילו לא קבלוהו בב"ד וי"א דאפי' אם עברו ודנו בלילה אפי' תחלת דין וגמרוהו דינהם דין דהא בבל עת כתב מ"מ לקמן סימן כ"ח סעיף ב"ה כתבתי באיזה דין אמרו שהוא דין אבל קבלת עדות אפי' אם קבלוהו בלילה אינו עדות ע"ש. הדיינין אינן צריכין לישב בדין כל היום כולו מהבוקר עד הערב אלא מקצת היום שכן אמרו רז"ל גבי ויעמוד העם על משה מהבוקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן בל היום כולו תורתו אימת נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפי' שעה אחת מעלה עליו הכתוב באלו נעשה שותף להקב"ה במעש' בראשית כתיב הבא ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ופירושו ע"ל ס"ח סוף סעיף ב' ואותו מקצת צריך להיות בבוקר קודם שאבלו ושתו שעדיין אינו עת שכרות שכן אמר שלמה ע"ה אי לך ארץ שמלבך נער ושריך בבוקר יאבלו אשרך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאבלו בגבורה ולא בשתי בגדורה של תורה ולא בשתייה של יין ואין מלכך אלא דיינין שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ עד כן אמרו חז"ל שזמן ישיבת הדיינין מהבוקר עד הסעוד' שהיא תחרת שעה שישי' של היום ומכאן ואילך אין צריכין לישב
ד אבל אם ירצו לישב זמנו כל היום דהא בכל עת כתיב מ"ט אמרו חז"ל שלא ישבו לדין סמוך למנחה גדולה דהיינו מתחלת שעה שביעית ולמעלה ואפי' לגמר דין לא ישבו סמוך למנחה גדולה דק שיתפללו קידם לבן דשמא ימשיך הדין ויעבור זמן תפלת המנחה ואם התחילו סמוך למנחה גדולה אפילו תחלת דין אין מפסיקין ואפי' לכשהגיע זמן מנח' קטנה ובלבד שיהיה להם שהות להתפלל אחר שיגמור הדין אבל אם התחילו סמיך למנחה קטנה אפי' גמר דין מפסיקין מיד ומתפללין
ה ומאמתי הוי התחלת הדין שאמרנו שאין צריכין לה סיק כשהתחילו סמוך למנחה גדולה משיתחילו בעלי הדינין לטענן או משיתעטפו הדיינין ויתיישבו לתת דעתם על דינהם עיין בלבווש התכלת סי' ל"ב.