אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות דיינים › סימן א

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות דיינים · סימן א

הלכות דיינים

מינוי השופטים בארץ ובחוצה לאר' ובו ו' סעיפים:

א גודל שכר מצות הדיינים העוסקי' במשפט כבר ידוע ומפורסם ואינני צריך להאריך בו דלא לדרש' קאתינא אך אגיד לך את הרשום בכתב אמת מקום מקור מוצא הדיני' וטעמם וסברת' להגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך כי אם עשות משפט וכבר ארז"ל אין העולם מתקיים אלא על הדין ועל האמת ועל השלום ודרשוהו מכמה פסוקי' מפורסמי' אין צורך להביא' אך דבר א' יראה לי לחדש ע"ד צחות הדרש שאפשר לומר שזהו מה שרמזה התורה ג"כ בתחלת בריאת העולם התחתון מיד אחר הגלות הארץ שהיתה ראויה לישוב הב"ח והאדם אמר ה' יתב' תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו והאי דשא מיותר הוא שהיה לו לומר תדשא האר' עשבים מזריעי זרע למיניהם דכיון שכתוב למיניהם לא היה צריך לכתוב מלת דשא ליכנס בדוחקו של רש"י שפי' על דשא עשב לא דשא לשון עשב כו' כמו שהוא בפירושו, אלא יראה לי שרמזה לנו התורה כשתדשא הארץ דש"א שהוא ר"ת די"ן שלום אמת הוא העשב המזריע לנו זרע השלום למינו הגפן יתן פריו והאר' תתן יבולה וגו'. והוא מה שסיים וחזר לכתוב פעם שנית וירא אלהים כי טוב אע"פ שכבר נאמר ביום הזה כי טוב פעם אחת ייחד לזה שנית כי טוב בפני עצמו לומר כי הוא הטוב הגמו' שהעולם קיים עליו נ"ל. ואע"פ שאין עיקר מצות הדיינים אלא בזמן שהיו מומחין דאלהים כתיב בפ' משפטים גבי דיינים ואין אלהים אלא מומחין כענין שנ' והייתם כאלהים יודעי טוב ורע וגומר ש"מ שהיודעים נקראו אלהים סתם ואנן הדיוטו' אנן כדילפינן בכמה מקומות בגמ' מקראי דהאידנא ליכא סמיכה מ"מ נהגו קדמונינו ואנו אחריהם בזמן הזה לדון כל הדינים שיתבארו בע"ה בתורת שליחותייהו דקמאי משים תקין העולם:

כדי שלא ילך כל אחד בשרירות לבו ויעשה הישר בעיניו לומר מ אדון ידין אותו ולא יוכל העולם להתקיים אבל מ"מ כל דיין המתעסק בהם שכרו אתו ופעלתו לפניו אפי' בזמן הזה כמו שנתבאר לפי' כל הקודם לדון ולשכר מלתעות רשעים להוציא בלעו וגזילתו. מפיו הרי זה זריז ונשכר כדי לנעול דלת בפני עושי עולה ולפי דלא עבדינן שליחותיהו אלא משום תקון העולם לא עבדינן שליחותיהו אלא בדברים המצויין תמיד ויש בהם ג"כ חסרון כיס אבל דברים שאינם מצויין תמיד אע"פ שיש בהם חסרון כיס או דברים שאין בהם חסרון כיס אע"פ שהן מצויין תמיד אין לנו עסק עמהם ואין דנין אותם אם לא לצורך גדול ומגדר מילתא כפי ראות עיני חכמי הדור כמו שיתבאר בע"ה. וע"פ הכללים הללו דנין בזמן הזה הודאות והלואות כגון שתובע אותו בעדי הלואה שהלוה לו בפניהם או שהודה לו בפניהם וכן כתובת אשה וירושות מתנות ומזיק או גוזל ממון חבירו וכן אדם שהזיק בהמת חבירו הוא מצוי ודנין אותו וכן מי שגנב מגבין ממנו הקרן שכל אלו הם מצויין תדיד וגם יש בהן חסרון כיס שגם מתנות בכלל חסרון כיס יחשבו דאי לא הוה לה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה

ב אבל אדם שהזיק אדם נזק בגופו עד שנפחת בממונו אם היה רוצה למכור את עצמו בעבד עברי הוא דבר שאינו מצוי אע"פ שיש בו חסרון כיס אין דנין אותו נזק וכל שכן צער ובשת שאין דנין דהא לית בהו חסרון כיס וכן פגם וכופר אין דנין דלא שכיח אבל ריפוי ושבת דנין שיש בהן חסרון כיס ומצויין שהרבה פעמים אדם מכה את חבירו מכת פצע וכה"ג בלי נזק אלא שנופל למשכב ושובת ממלאכתו וצריך ריפוי לכן דנין אותו אפילו במקום שיש נזק שאינו מצוי.

ג וכן שור שהזיק אדם אינו מצוי ואין דנין אותו אבל אדם שהזיק שור וכן שור שהזיק שור או שאר ממון של חבירו מצוי הוא ודנין אותו בד"א שהזיק בשן ורגל ותולדותיהן הן בין שור שהזיק לבהמה כגון שנתחכך בה בין שהזיק אוכלין שחייב עליהם נזק שלם כגון שאכל פירות שדרכו לאכול וכיוצא באלו מצוי הו' ודנין אותו אבל אם הזיק בקרן ותולדותיו אין דנין אותו שאם תם הוא ק"ל פלגא נזקא קנכא ואין דנין דיני קנסות כמו שיתב' בסמוך ואם מועד אין מועד בזמן הזה שאינו נעשה מ עד אלא בפני מומחין וסמוכין דאלהות כתיב בתורה ועוד כיון דמגניחות דתמות לא מייתינן ליה לבי דינא משום שאין דנין דיני קנסות היכי יבא לידי מועד. כל קנס אין דנין אותו בזמן הזה שאין קנס אלא ע"י מומחין וסמוכין בין מה שקנסה התורה כגון המשלם יותר ממה שהזיק או המשלם פחות ממה שהזיק כגון חצי נזק אין גובין אותו חו' מחצי בזק דצרורות דהלכה גמירי לה דממון הוא וגובין אותו לפיכך מי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן ולא הכפל והחומש בין קנם שקנסו חכמים בתוקע לחבירו וסוטר לחבירו וכיוצא בהן אין גובין אותו בזמן הזה.

ד דיני גרמ' אינן כקנסו' כגון עדים שהעידו שקר והוציאו ממון עם פיה' והוזמו ואי א פשר להחזיר אע"ג שלא עשאוהו בידי' ממש חייבים לשלם וגובין אותו בזמן הזה:

וכן דין המסור אף ע"פ שלא עשה מעשה בידים אלא בפיו ודמיא קצת לקנסות מ"מ גובין אותו משום תיקון העולם:

ה וכל אלו שאמרנו שאין דנין אותו בזמן הזה אם תפש הניזק דבר מה שהוא של מזיק כשיעור מה שראוי לו ליטול אפילו תפש בעדים לא מפקינן מיניה ואם תפש יותר מכדי נזקו שמין לו ב"ד כדי נזקו ומוציאין ממנו המותר ואין זה דנין דיני קנסות שכבר נפרע מנזקו כתקנת רז"ל שאמרו אי תפש לא מפקי' מיניה ואין דנין אלא להחזיר המותר:

מיהו אם בא הניזק לב"ד קודם שתפש ואמר תשומו לי הנזק מיד כדי שאדע כמה יש לי לתפוש אם אוכל אין נזקקין לו כלל שזה הוא דיני קנסו' ממש ששמין כדי לגבות אבל אם תפש שמין ואומרי' לו כך וכך תחזיר אם תפש יותר ולא קוד' שתפש דהוי כמי ששמין לו מה שיתן לו ואם בא הניזק לב"ד ואמר לא תשומו לי כלום אלא קבלו עדותי שאם אתפוש משלו היום או למח' שלא יוציאנו מידי אין ב"ד נזקקין לו לקבל עדותו דכיון דאין דנין דיני קנסו' בבבל אין נזקקין גם כן לקבל עדותו כלל אעפ"י שאין בו עתה הוצאת ממון מ"מ הא לבסוף אם יתפוס יבא לידי כך אבל אם תפש הניזק ותבעו המזיק לב"ד אומרים לניזק שיבי' עדים אם יראה לבי' דין שבדין תפש אומרים למזיק אין אנו דנין לך קנס אלא אם תרצה לפדות מה שתפש מש"כ תן לו כך וכך ממון אם תפש יותר אומרים לניזק החזר המותר ואם לא הביא עדים שראוי לזכו' בהם בדין אומרים לו להחזיר לו כל מה שתפש ויפה כח הניזק בזמן הזה ממה שהיה בזמן המומחין וסמוכין שבזמן שהיו מומחין אם בא המזיק לב"ד והודה על חיוב קנסו היו פוטרין אותו דמודה בקנס פטור דכתיב אשר ירשיעון אלקים ולא שהודה מעצמו ובזמן הזה אם יבא ויודה אין פוטרין אותו דלא מהני הודאה לפטור אותו אלא כשיוד' בפני ב"ד מומחין וסמוכין והם הנקראים אלהים בתורה ובזמן הזה דליכא מומחין וסמוכין אין הודאתו בפניהם הודאה וה"ל במודה חוץ לב"ד בזמן ב"ד שלא נפטר בכך דהודא' דומי' דהרשעה בעינן דהיינו בפני ב"ד דאשר ירשיעון אלהים כתיב דהיינו בפני ב"ד בין הודה קודם תפישה בין הודה אחר תפישה.

ואע"פ שאין נזקקין לניזק לא לשום הנזק ולא לקבל עדותו כמו שאמרנו מ"מ נהגו קדמונינו וראשי ישיבות כי ראו היזק וחורבה גדולה יוצאת במה שאין דנין דיני קנסות ועשו תקנה לנדות המזיק ער שיפייס בעל דינו אבל אין מדקדקין עליו לומר כך וכך קצבנו עליך לתת לו וגם לזה קצבנו ליטול כך וכך כי זה היה דיני קנסות ממש אלא משערין בלבם שיעור קרוב ואין מגלין אותו ומנדין המזי' עד שיפייס לניזק ורואין עד כמה מגיע מה שרוצה ליתן לו אם הוא קרוב לאשר בלבם והניז' אינו ר צה לקבל אומרים לו אין בנו כח לנדותו יותר מכן מתירין לו את נידויו ואם הוא רחוק ממה ששיערו בלב' אין מתירין אותו עד שיקרב לאותו שיעור:

וכשמשערין צריכין לו עד כל מה שמגיע לו מדין תורה כגון כפל בגנב וד' וה' בטובה ומוכר וכה"ג הכל צריכין לשער כמו שיתב' לקמן סימן שמ"ט בע"ה וכן המבייש את חבירו בדברים אע"פ שאין דנין אותו כמו שנתבאר לעיל סעיף ב' ועוד דהא ק"ל שהוא פטור ממלקות מפני שהוא לאו שאין בו מעשה כמו שיתבאר בסמוך מ"מ מנדין את המבייש עד שיפייסנו כראוי לפי כבודו דיותר הוא בשת דברי' מבשת של חבל' שאין דבר גדול מלשון הרע ודבר שאדם מוציא על חבירו וקונסין אותו ומכין אותו מכת מרדות שעבר על לאו דלא תונו איש את עמיתו אע"פ שהוא לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו מ"מ תקנו חז"ל להכותו מכת מרדות או שיפדה עצמו בממון לפי ראות עיניה והכל לפי הענין לפי המבייש והמתבייש וכבר הסכימו האחרונים הגדולים שבדורנו למגדר מלתא שפדיון המלקות היא בעד ל"ט זהובים ולאו מדי אלא לפי אורד שעה ולפי ראות הדיינים אם הוציא שם רע על חבירו מחויב שיתן סך ממון כמנין המכות שנתחייב יתר על כל העונשין והפיוסים שצריך לעשות למתבייש והמבייש ת"ח דינו מבואר בלבוש עטרת זהב סימן רמ"ג סעיף ז':

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה