אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גניבה › סימן שנו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גניבה · סימן שנו

סימן שנה

אסר לקנות שום דבר מן הגנב והקונה ממנו ודין מפורסם או אינו מפורסם ובו י' סעיפים:

א אסור לקנות מן הגנב דבר שיש לחוש שגנבו והקונ' ממנו עון גדול הוא שמחזיק ידי עוברי עבירה שגורם לו לגנוב פעם אחר' שאם לא היה מוצא מי שקונה ממנו לא היה גונב כדאמרי אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב לפיכך אסור לסייע לגנב בשום דבר המביאו לגנוב כגון ההיא איתת' דאמרא לנפח שיעשה לה במסתר שתי מפתחות וקנאה ממנו ביוקר ואמרו שהנפח ראוי ליענש דכיון שעשא' במסתר ושלמה ביוקר היה לו להרגיש שכוונתה היה כדי לגנוב מנכסי בעלה ולא היה לו לסייע לה דלא עברא גנב כו' וכל כיוצא בזה.

ב דקונה גניבה מן הגנב קודם שנתייאשו הבעלים ואח"כ הוכר הגנב ובא עדים ואמרו שזה החפץ שמכר לפלוני גנבו הוא בפנינו צריך להחזירו לבעלים אבל הבעלים צריכין ליתן ללוקח המעות שנתן לגנב אע"פ שהוכר הגנב והיה יכול הלוקח לתובעו שיחזיר לו מעותיו אפי' הכי תקנו חז"ל שאינו צריך להחזירו לבעליו אלא עד שיתן לו מעותיו מפני תקנת השוק שאל"כ אין אדם יכול לקנות שום דבר בשוק שמא גנוב הוא ויפסיד מעותיו ואכ"ל. כשלא הוכר הגנב שצריך ליתן ללוקח מעותיו ולא יפסיד הלוקח מעותיו מפני תקנת השוק בד"א בגנב שאינו מפורסם שאין הלוקח פושע דמנין היה לו לידע שגנוב הוא אבל בגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק וצריך להחזירו לבעלים בלא מעות שלא היה לקנותו ממנו והוא יוציא מעותיו מהגנב וי"א דאף בגנב מפורסם עשו תקנת השוק וצריך להחזיר ללוקח מעותיו אלא א"כ ידע הלוקח שזה הדבר שקנה הוא גנוב אתו ואעפ"כ קנהו ממנו שאז צריך להחזיר בלא דמים ואפי' לא רוצה הגנב להחזיר לו מעותיו אין כופין אותו דאמרינן הואיל וידע שהוא גנוב המעות שנתן לשם מתנה נתנם וקנאה הגנב. מיהו אם אמר הלוקח לקונה נתכוונתי כי אמרתי פן יקנוהו אינשי דלא מעלי ולא יחזירוהו נאמן וצריך הבעל בית להחזיר לו מעותיו אפילו בגנב מפורסם לכ"ע והוא יתבע הגנב.

ג ואם נתייאשו בעלי' מהגניבה בין שנתייאשו ואח"כ מכרו הגנב בין שנתייאשו אחר שמכרו קנאו לוקח ביאוש ושינוי רשות מיהו י"א דיאוש ושינוי רשות אינן קונין לגמרי אלא לעניין שאינו צריך להחזיר גוף הגניבה עצמה לבעליה אבל צריך ליתן להם דמי הגניבה אם קנאה מגנב מפורסם לפי הדעת שכתבתי דבגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק. אבל לפי הי"א דאף בגנב מפורסם עשו בו תקנת השוק או בגנב שאינו מפורסם דלכ"ע עשו בו תקנת השיק אינו נותן לבעלים כלום לא החפץ ולא הדמים מפני תקנת השוק ולפי זה כיין דמן הדין היה צריך להחזיר לו דמי הגניבה אלא שמפני תקנת השוק אינו מחזירו אם היתה הגניבה שוה יותר ממה שקנאה צריך הלוקח לשלם המותר לבעלי וי"א דיאוש ושינוי רשות קונין לגמרי ומן הדין א"צ ליתן להם כלום לבעלים ואפי' המותר אין משלמים מיהו כבר כתבתי בסי' שנ"ג סעיף ג' שי"א שאין יאוש ושינוי רשות קונין אלא שנתייאשו הבעלים קודם שמכרו הגנב אבל אם לא נתייאשו עד אחר שמכרו הגנב לא קנה וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וכן נ"ל להורות.

ד היכא שאמרנו שהבעלים צריכין ליתן דמים ללוקח אם אין ללוקח עדים בכמה לקחו נשבע הלוקח בנקיטת חפץ ונוטל שהרי הוא מוחזק בכלי שלקח.

ה והיכא שאמרנו שהלוקח צריך להחזירו לבעלים בחנם והוא יתבע מעותיו מן הגנב אם הלוקח אומר בכך וכך לקחתיו מימך והגנב אומר לא מכרתיו לך אלא בפחות מזה הלוקח נאמן לומר בכמה לקחו ונשבע בנקיטת חפץ ונוטל אבל אין הגנב נאמן לפטור עצמו אפי' בנקיטת חפץ מפני שחשוד הוא על השבועה :

דהא גנב הוא.

ו גנב ופרע למלוה שלו בחובו גנב ופרע בו לחנוני בהקיפו שהקיף ממנו לא עשו בו תקנת השוק אלא הבעלים נוטלין הגניבה מן המלוה או מן החנווני וישאר החוב על הגנב כמו שהיה אלו לא שייך לתקן להם כלום דבשלמא גבי לוקח שנתן בעד זה החפץ ולא ידע שנגנב תקנו שלא יפסיד מעותיו שנתן בעד זה החפץ אבל המלוה והחנווני לא נתנו לגנב כלום מחמת זה החפץ ולמה יתקנו להם.

ז משכן הגנב את הגניבה בין שלקח עליה מעות בשוויה או יותר משוויה או פחות משוויה עשו בו תקנת השוק כמו במכר שיתבאר בסעיף הסמוך וצריך הבעל לתת למלוה את הדמים שהלוה לגנב כמו במכר שיתבאר בסעיף הסמוך ואע"ג דגבי משכון בהלוה לו יותר מגוויה ליכא למימר אורחא דמילתא למזבן לפעמים בדמים יקרים כמו במכר דהתם אמרינן הכי משום שהיה חפץ בחפץ זה לקחו ביותר משוויו מה שאין לומר כן גבי הלוה עליו מ"מ איכא למימר שלא לקחו אלא לזכרון דברים שהלוה על משכון זה אע"פ הלוהו יותר משויו ולא דמי להא דבעינן למכתב בסעיף ט' היה הגנב חייב כו' דהכא שאני דהא לא הוציא המעות מידו עד שהביא לו המשכון אלמא כל סמך שלו לא היה אלא על המשכון והוי כמכר אומן שנותנין לו כלי לתקן ומשכנו צריכין הבעלי' ליתן לו מעותיו למלוה אבל לא הריבית שעלה עליהם שלא עשו תקנת השוק על הריבית ואפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי לא נאמר הרי הוא של אומן ולא של הבעלים דמ"מ צריך להחזירו לבעלים מכח דינא דמלכותא דנהיגי הכי עכשיו ומצריכין להחזיר כל גניבה אפי' לאחר ייאוש ושינוי רשות דהכי דינא דמלכותא ובמקום דנהיגי ליתן גם הריבת צריך ליתן לו גם הריבית וע"ל סימן שס"ח.

ח הלוקח מגנב שאינו מפורסם ולפי הי"א א דלעיל בסעיף ב' אפילו בגנב מפורסם בין שלקח ממנו שוה מאה מאתים או שוה מאתים במאה הרי זה נוטל הדמים מבעל הבית ואחר כך מחזיר הגניבה מפני תקנת השוק ובשוה מאה במאתי' לא אמרינן כי היכי דמאה היתירים ודאי מתנה הם שנתן לגנב דאל"כ למה נתנן לו כך המאה דשויא נמי מתנה הם ובמאתים במאה לא אמרינן כיון שמכר בזול מוכח מילתא דגנוב הוא אתו ולא היה לו לקנותו דאורחא דמילתא היא למזבן לפעמים בדמים יקרים ולפעמים אדם מוזיל וזבין לפי שהוא צריך למעות לפיכך עשו בכולהו תקנת השוק.

ט היה הגנב חייב ללוקח ק' זוז והביא לו הגניבה ונתנה לו ונתן לו עוד ק' זוז א"א ק' הראשונים הוה ליה גנב ופרע בחובו וא"צ ליתנם לו אבל ק' האחרונים הוה במשכון הגניבה ויתן אלא א צריך להחזיר הגניבה בחנם ולא יתן לו הבעל כלום אפי' ק' האחרונים לא יתן שיכול לומר לו כמו שהאמנתו במאה הראשונים כך האמנתו בק' האחרונים ולא נתתם לו בשביל הגניב' בד"א בשנתן לו החפץ בסתם והוא נתן לו המעות אבל אם פי' ואמר הלויני על חפץ זה ק' ודאי זו היא משכונ' שעשו בו תקנת השוק רק מחרימין סתם שכך היה.

י ראובן שקנה גניבה מגנב שאינו מפורסם ולפי הי"א אפילו בגנב מפורסם נמי אם קנה ממנו בק' וחזר ומכרה לשמעון בק"ן והוכר הגנב הבעלים נותנים לשמעון הק"ן משום תקנת השוק ולוקחין הגניב' וחוזרין ונוטלין מראובן נ' שהרויח ומהגנב ק' ולפי הדעת הראשון דסעיף א' דלא עשו תקנת השוק בגנב מפורסם אם קנה ראובן מגנב מפורסם בק' ומכרה לשמעון בק"ן והוכר הגנב הבעלים נותנין לשמעון הק"ן דעד כאן לא אמרינן שלא עשו תקנת השוק בגנב מפורסם אלא בלוקח מן הגנב דוקא מפני שלא היה לו ליקח אבל ללוקח שני שאינו יודע ממי קנאו התגר שקנאו הוא ממנו ודאי עשו תקנת השוק ונותן לו הבעל דמיו ואח״כ חוזר הבעל על ראובן שקנה מן הגנב וצריך ליתן לו כל מה שנתן לשמעון והולך ראובן ותובע מן הגנב הק' של קרן שנתן לו וה"ה אם מכ' השני לשלישי והשלישי לרביעי אפילו ק' שהוא נוטל מכל אחד ואחד מה שהרויח והקרן נותן הגנב וכל הדברים האלו נאמרים בלפני יאוש כט"ש. ישראל שלקח כלים וספרים מגנב מפורסם ישראל או גוי ומכרן לישראל אחד ובא גוי והוציאו מן הלוקח בדיניהם שאמר שלי הם שנגנבו ממני אם יש עדים שמגנב מפורסם קנאם הישראל הראשון חייב להחזיר דמיו ללוקח השני ולא מצי אמר ליה הגוי שהוציא ממך שקרן הוא ולא שלו היו דמה שאמרו חכמים אם הוא גנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק היינו משום דלא איבעי ליה לזבן מגנב מפורסם וכיון דזבין מיניה איהו דאפסיד אנפשיה וחייב לשלם ללוקח ממנו את דמיו ואם אין עדים שמגנב מפורסם קנאן לא עשו בו תקנת השוק ולא יחזיר ללוקח את דמיו שיאמר לו שהגוי דבר שוא היא ושלא כדין תפשו ויפסיד הלוקח ממנו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה