אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גניבה › סימן שנ

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גניבה · סימן שנ

סימן שמט

קצת דיני ד' וה' וגנב שגנב חלב של חבירו ובו סעיף אחד.

א מפני שאין דנין עתה דיני קנסות אין אנו צריכין להאריך בדיני כפל ותשלומי ד' וה' מכל מקום כיון דק"ל דאי תפש לא מפקינן מיניה ולא אמרינן דכי עבדי ליה רבנן תקנה לניזק דלא ליפסד קרנא שניזק בו אבל טפי מכדי נזקיה כגון כפל וד' וה' לארווחו ממונא דחבריה לא עבדי ליה תקנתא ואפי' אי תפש מפקינן מיניה דס"ל דהא דלא מפקינן מיניה אי תפיש לא משום תקנתא הוא אלא דינא הוא כיון דמן התורה מחויב אלא שאין לנו בבבל מי שיכפנו ליתן דאין דנין דיני קנסות בבבל וכל כה"ג עביד אינש דינא לנפשיה ולא מפקינן מיניה עד דיהיב ליה כל מאי דמחייב ליה מדאוריית' וע"ל בסי' א' ע"כ נכתוב מהם מעט בדרך קצרה ודיני כפל קצת הזכרנו כבר מעתה נכתוב קצת דיני תשלומי ד' וה' בדרך קצרה. גנב שטבח ומכר ל"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש חייב ד' תחת השה וה' תחת השור דסתם וטבחו או מכרו כתיב בין לפני יאוש בין לאחר יאוש משמע היו מעידין אותו שגנב בין שאותם העדים מעידים עליו שטבח ומכר בין שהעידו בו אחרים שטבח ומכר לא אמרינן דכל כת וכת מעידים על חצי דבר דהא לא מחייב ד' וה' אלא בצירוף כל הכיתות שכל אחת דבר שלם היא מעידה דהא מחוייב על הגניבה כפל בלא עדי טביחה ומכירה וחייב לשלם ד' וה' על פי עדי טביחה ומכירה היו שני עדים על הגניבה בה ואין על השחיטה אלא עד א' או שהודה בה מעצמו משלם כפל ואינו משלם ד' וה' דמודה בקנס פטור ואם לא הודה עד א' מחייבו. גנב שור של שותפין וטבחו או מכרו והודה לא' מהן וכפר לשני ואח"כ באו עדים שטבח ומכר משלם לזה שכפר ה' חצאי בקר ולשני שהודה לו כבר פטור דהא אמרינן מודה בקנס פטור ואע"ג דאמרינן מודה בד' וה' ואח"כ באו עדים חייב היינו היכא שלא חייב עצמו בהודאתו בקרן אבל הכא הא חייב עצמו בחצי הקרן בהודאתו גנב ונתן לאחר במתנה או שהקיף לו או שפרע בחובו או שהחליפו באחר או שלחו בסבלונות לבית חמיו חייב דכל אלו בכלל מכירה הם עשה שליח שימכרנה או יטבחנה ומכרה או טבחה שלוחו המשלח חייב אף על גב דק"ל בכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה והמשלח פטור משום דברי הרב ודברי התלמיד כו' הכא רבתה התורה וכתב חד תחת יתירה דכתיב תחת השור תחת השה ודרשו בו לרבות השליח גנב ומכר לאחר והתנה עמו שלא תהא קנוייה לו אלא לאחר ל' יום ובתוך ל' הוכר הגנב אינו משלם ד' וה' שעדיין אין המכר חל ולא קרינן כאן ומכרו אלא משלם הכפל. מכרה חוץ מחלק אחד ממאה שבו או חוץ מידה או חוץ מרגל' או ששייר לו דבר הניתר עמה בשחיט' אינו משלם ד' וה' דומכרו כולו משמע והרי לא מכר' כולו אבל אם שייר דבר שאינו ניתר עמ' בשחיט' כגון קרנא וגזיתא אין זה שייר וחיי' ד' וה' ויש חולקין גנב קטע' או סומא או טריפ' חייב דמה שגנב הא מכר כולו גנב מהשותפין ומכר חייב דאע"ג שלא מכר כל הבהמ' של א' מהם מ"מ מה שגנב לכל א' הא מכר כולו אבל אם היה לו שותפות בה וגנבה ומכר' פטור מד' וה' דלא קרינן ביה ומכרו כולו באיסור ולפיכך גנב משל אביו ואח"כ מת אביו ואח"כ טבח או מכר פטור מד' וה' שהדי בשעת טביחה ומכירה יש לו בה חלק ירושתו אבל אם טבח ומכר בחיי אביו חייב דכולי באיסור טבח ומכר גנב שלימ' וקטע ממנה אבר ומכרה מבעיא בגמרא אי אמרינן מה שגנב הא לא מכר כולו ופטור או נימא מה שמכר הא לא שייר בו וחייב ונשאר בתיקו וכן מבעיא גנב ומכר' חוץ מל' יו' שיעשה בו מלאכתו או חוץ ממלאכתו סתם ולא איפשיטא ולהרמב"ם אי תפס אין מוציאין מידו בכל ספיקא דדינא ולהרא"ש מוציאין דכיון דקנס הוא א"א לזכות בו אלא ע"י פסק הב"ד וכל זמן שב"ד לא פסקו אין לו זכות בו שותפין שגנבו אם טבח ומכר א' מהם לדעת חבירו הרי נעשה שלוחו של חבירו על חלקו וכבר אמרנו דבטביחה ומכיר' רבת' התורה דיש שליח כו' לפיכך חייבי' לשלם ד' וה' בין שניהם ואם טבח ומכר שלא לדעת חבירו פטור אף על חלקו דבההוא פלגא דחבריה לא נעשה שליח והוה ליה כטובח ומוכר אחר הגנב שפטור כמ"ש ועל חלקו נמי פטור הואיל וליכא וטבחו ומכרו כולו בחיובא ואע"ג דק"ל חמשה בקר ואפי' ה' חצאי בקר כדאמרינן לעיל גבי גנב שוד של שותפין וטבחו ומכרו כו' שאני התם דמשום שהודה לא' מהם על חלקו פטור אבל בשעת טביח' הואי כוליה בחיובא ונתחייב בכולה אלא שהודאתו פטרתו מן החצי והחצי הנשאר חייב לשלם אפי' ה' חצאי בקר אבל הכא בשעת טביחה ליכא חיובא בכוליה. גנב ועמד בדין ואמר נדיין צא תן לו ואח"כ הלך וטבח ומכר פטור מד' וה' שכיון שאמר לו הדיין צא תן לו ה"ל גמר דין שחייב להחזירה ואינו נקרא עליה עוד גנב וכשטובח ומכר אח"כ ה"ל גזלן עליה וגזלן אינו משלם ד' וה' אלא גנב אבל אם אמר לו הדיין חייב אתה ליתן לו לא הוה גמר דין והרי עדיין הוא גנב עליה ואם אח"כ טבח ומכר קודם שנגמר הדין חייב בד' וה' שחטה הגנב ונתנבלה בידו פטור דליכא וטבחו כולו וכן הנוחר או המעקיר פטור דליכא וטבחו כלל אבל השוחט לרפואה או לכלבים או שנמצאת טריפה חייב דהא מ"מ טבחה כולה אלא שנאסרה מצד אחר גנב השוחט את הכלאים חייב דרבתה התורה ולא כתבה שור ושה אלא שור או שה ודרשו בו או לרבות את הכלאים. גנב ברשות הבעלים מיד שהוציאו מרשות הבעלים קנאו ונעשה עליו גנב ואחר כך טבחו או מכרו חוץ מרשותן או שגנב חוץ מרשותן שמשכו ונעשה עליו גנב וטבחו או מכרו אחר כך אפי' ברשותן או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם חייב בד' וה' אבל גנב וטבח ומכר הכל ברשותם פטור שלא נעשה עליו גנב כל זמן שלא הוציאה חוץ מרשות בעליה וכיון שגניבה אין כאן אינו חייב על הטביחה ומכירה. היה העדר ביער והלך הגנב ביער כדי לגנוב מן העדר מיד שהכיש הבהמה והטמינה בין האילנות נעשה עליה גנב כיון דקמיטמר מאינשי ואם טבחה שם חייב בד' וה' גנב ומכר בשבת או מכרה לע"ז חייב דליכא משום קים ליה בדרבה מיניה שאין באן חיוב מיתה אבל אם נעשית המכירה באיסור כגון שזרקה המוכר מרשות הרבים לחצר הלוקח ואמר ללוקח לא תקנה לך הגניבה עד שתנוח בחצרך דאיסור שבת שהוציא מר"ה לרה"י ואיסור הגניבה שנקנית לו באין כאחד בעת שתנוח על הקרקע וכן אם אמר הלוקח למוכר קוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי בה גניבתך דח"נ בעת שהוא קוצץ התאנה שעושה מלאכה בשבת נקנית לבעל התאינה הגניבה והרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד פטור מד' וה' דקים ליה בדרבה מיניה דהיינו במיתה משום איסור שבת שעבר באותה שעה. וכן הטובח בשבת או טובח לע"ז פטור מד' וה' דאיסור מיתה וחיוב הד' וה' באין כאחד וק"ל בדרבה מיניה ואפי' לא התרו בו משום שבת וע"ז כיון שיש בו חיוב מיתה אלו התרו בו פטור דהכי ילפי מקרא דכתיב מכה אדם ומכה בהמה הוקשו להדדי מה מכה בהמה לא חלקת' בו בין שוגג למזיד לפוטרו ממון מטעם דקים ליה בדרבה מיניה ואפי' היתה גנובה לו קודם שכבר נתחייב קרן וכפל קודם שבת וכשטובח בשבת לא בא עליו בשבת אלא חיובא דד' וה' שהוא כולו קנס ואין בתוכו שום קרן לא אמרינן הואיל והקנס חידוש הוא ליחייב אפי' במקום מיתה כמו שאמר ר' מאיר במשנה דאין היקש לחצאין ולכולי מילתא איתקש דהיכא דקים ליה במיתה פטור מממון ואין צ"ל היכא שגם חיוב הקרן בא בשבת כגון שהיתה שאולה בידו וטבחה בשבת לשם גניבה דחיו' קרן וכפל וד' וה' באין כאחד דפטור מן הכל דהא בקרן פשיטא דפטור לכ"ע וכיון שפטור מן הקרן לא מחייב במות' בכפל ד' וה' דתשלומי ד' וה' אמרה רחמנא ולא תשלומי ג' וד'. הטובח ביו' כפורים והתרו בו פטור דהא איסורי יום כפור זדונו כרת ואם לא התרו בו חייב דק"ל חייבי מלקיו' שוגגין חייבין בממון שעמהן דלא מיקרי קים ליה בדרבה מיניה. עשה שליח לשחוט לו הגניבה בשבת ושחטה השליח בשבת יש אומרים שהגנב חייב בד' וה' שהרי אין בו חיוב מיתה לגנב אלא לשליח דלענין איסור שבת אין שליח לדבר עבירה ולעניין חיוב ד' וה' כבר אמרנו דרבתה התורה לחיי' הגנב אפי' ע"י שליח. וי"א דאפ"ה הגנ' פטור משום דה"ל שחיטה שאינה ראויה דמלאכ' שבת אסורה כדכתבינן בלבוש התכלת והתור בהלכות שבת סי' שי"ח ולא קרינן ביה וטבחו דלאו שמה טביחה. גנב שגנב מן הגנב אפי' אחר שנתייאשו הבעלי', אינו חייב בכפל ולא בד' וה' הק"ל אע"ג שנתייאשו הבעלי' לא קנאו הגנב הראשון דיאוש כדי לא קני וא"כ כשגנבו הגנב השני מבית גנב הראשון קרינן בי' וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב ואם גם טבחו הגנב הראשון הרי קנה הגניבה בשינוי, מעשה ובא אחר וגנבו ממנו אח' הטביחה הראשון משלם לבעלים ד' וה' שהרי גנב וטבח ומכר והשני משל' כפל לראשון שקנאו בשינוי מעשה וק"ל שינוי מעשה כדי קנה גנב ומכרו ובא אחר וגנבו מן הלוקח גנב הראשון משלם לבעלים ד' וה' דהא גנב כלו ומכרו וגנב השני אם גנבו מן הלוקח אחר שנתייאשו הבעלי' הראשוני' חייב בכפל ללוקח דהלוקח קנאו ביאוש ושינוי רשות וקרינן ביה וגונב מבית האיש ואם גנבו מן הלוקח קודם שנתייאשו הבעלי' הראשוני' פטור מן הכפל דשינוי רשות בלא יאוש לא קני ואין זה וגונב מבית האיש. הגונ' עבדי' ושטרו' וקרקעו' פטור מן הכפל וכן הגונב מן הגוי ומן ההקדש אינו משל' את הכפל אלא הקרן ודבר זה למדו מכלל ופרט וכלל והכי דרשו כתי' גבי כפל על כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה על שלמה פרט על כל אבידה אשר יאמר וגומר חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינם מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעו' דכתיב והתנחלתם אותם וגומר יצאו שטרות שאע"פ שמטלטלין אין גופן ממון. יצא הקדש דרעהו כתיב ואין הקדש רעהו וכן הגוי אינו בכלל רעהו. גנב פטר חמור אפילו קודם שנפדה משלם כפל אע"פ שעכשיו אינו שלו ראוי להיות שלו הו' אחר שיפדה ובכלל רעהו הוא הגונב חלבו של חבירו ואבלו משלם קרן וכפל דאע"ג דמתחיי' כרת באכילתו כבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה