אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גניבה › סימן שמח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גניבה · סימן שמח

הלכות גניבה

איסור גניבה ומי נקרא גנב ואיזה שעה מתחייב ובו ח' סעיפים:

א אמרו חז"ל לא תגנוב האמור בעשרת הדברות אינו מדבר בגינב' ממון אלא בגונב נפשות דאית ביה מיתת ב"ד ודבר הלמד מעניינו הוא שכל הלאוין הנאמרים בי' הדברות יש בהן איסור מיתת ב"ד ה"נ לאו דלא תגנוב מיירי בלאו דאיסור מיתת ב"ד ולא תגנוב הנאמר בפרש' קדושים מדבר בגניב' ממון לפיכ' כל הגונב אפי' ש"פ עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם וכבר ידעת דק"ל שכל איסורי ממון הנאמרי' בתורה כגון גניבה וגזל ואונאה וריבית וכיוצא בהן יש להם שיעור' שאין עוברי' עליהם בלאו אלא על שוה פרוטה אבל בפחות מש"פ אינו לוקה מפני שסתם בני ישראל רחמנים הם ועוברי' על מדתם ומוחלין על דבר קל כזה מיהו דוקא מלקות ליכא בפחות מש"פ אבל איסור' דאורייתא מיהא איכא דכמו דגבי שיעורא דאיסורי מאכלות ילפי' מקראי דחצי שיעור דאורייתא כמ"ש בלבוש תכלת וחור בהלכות י"כ סי' תרי"ב סעיף ה' ה"נ גבי שיעור דממונ' הוי חצי שיעור דהיינו פחות מש"פ דאורייתא לפיכך אמרו ז"ל אסור לו לאדם לגנוב משל ישראל אפי' פחו' מ"שפ מדין תורה עוד אמרו שאסור לגנוב אפי' דרך שחוק ואפי' ע"מ להחזיר או ע"מ לשלם לו כפל שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל לכך גונב ממנו כדי שיהנה ממנו שישלם לו כפל או ע"מ לצערו הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך וכל זה ילפוה מקר' שדקדקו לא ליכתוב רחמנא לאו בגניבה ונילף מכנין אב מאונאה דמה אונאה דבשע' שאינהו לא היה ידע האי שאינה איתו דנימא דמחיל ואח"כ כשנודע לו צריך להחזיר לו אף גניבה כן וא"כ לא תגנובו ל"ל אלא ללמד לא תגנוב ע"מ למקט פי' לצערו לא תגנוב ע"מ לשלם לו תשלומי כפל וכל הני דאמרן נילוף מיתורא דקרא זה שאסורין דשקולים ויבאו כול'.

ב אחד הגונב ש"פ ממון של ישראל בין מגדול בין מקטן וא' הגונב ממון של גוים אסור אלא דבישראל עובר בלאו דלא תגנובו והגונב מן הגוי אע"ג שאינו עובר בלאו עובר מדאורייתא דכתי' גבי עבד עברי הנמכר לגוי אחרי נמכר גאולה תהיה לו כלומר תגאלנו ממנו ולא תוציאנו ממנו בע"כ דהוי גזילה. ועוד כתי' ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שהם מסורי' בידך ולא בזמן שאינם מסורין בידך וש"מ דגזילת גוי אסור וה"ה גניבתו. אבל טעותו כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם וי"א אפי' להטעותו אסור דהוי נמי בכלל גזילה אא"כ טעה מעצמו דאיהו אטעי אנפשיה ואין כאן גזילה או גניבה.

ג ואיזה גנב ואיזה גזלן גנב זה הלוקח בסתר ואפי' רואין אותו כגון טומן בחורשין וגונב בהמות כיון שמטמין עצמו בפני הבריות בכלל גנב יחשב. וגזלן זה הלוקח בגלוי ובחזק' כדכתיב בבניה בן יהוידע ויגזול את החנית מיד המצרי.

ד ומאימתי נקרא גנב להתחייב עליה משעה שמשך הגניבה שקנאה במשיכה בד"א שמשכה חוץ ברשות הבעלים אבל כל זמן שהיה ברשות הבעלים אינו חייב עד שיגביהנה שקנאה בהגבהה אפי' ברשות הבעלים ואם הכניס לרשותו אפי לגנו חצירו וקרפיפו אם היא משתמרת חייב דילפינן מיתורא דקרא דאם המצ' תמצ' הגנבה בידו לרבית גגו חצירו וקרפיפו המשתמר שקונה לו להתחייב עליה אפי' לא משך ולא הגביה אלא שעמד בפניה עד שנכנסה לשם ומתו משלם הגנב כפל דכתיב אם המצא תמצא בידו הגנבה שנים ישלם ומדכתיב על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבידה וגו' מרבינן שעל כל דבר שיגנוב חייב עליו כפל ומוסיף עליהם שור ושה שאם גנבם וטבחם או מכרם משלם ד' תחת השה וה' תחת השור שכן כתיב בפירוש כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה בד"א שבאו עדים שגנב וטבח ומכר אבל אם מודה מעצמו אינו משלם אלא הקרן דכתיב אשר ירשיעון אלקים ישלם שנים פרט למרשיע את עצמו ואפי' מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ולא אמרינן הא דהודה משום שהיה יודע שיבאו עליו עדים שראו שגנב לכך הקדים והודה כדי לפטור עצמו מן הכפל אפ"ה התורה פוטרתו מאשר ירשיעון אלקים וגו' ובלבד שיחייב עצמו בהודאתו בקרן כגון שהוד' שגנב וטבח או מכר שנמצ' שבהודאתו חייב עצמו בקרן ואח"כ באו עדים שגנב וטבח ומכר הואיל וחייב עצמו בהודאתו בקרן של הגניבה הרי הודאתו הודאה גמורה היא ופטור מן הקנס אע"ג שלבסוף באו עדים אבל אם ומתחלה אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב והרי נתחייב בקרן ובכפל ואח"כ בא והודה שגנב וטבח ומכר והרי בהודאתו זו לא חייב עצמו בכלום אלא שע"י הודאה רצה לפטור עצמו מחיוב ד' וה' של טביחה ומכירה ואח"כ באו עדים על הטביחה ומכירה שהוא טבחה ומכרה חייב תשלומי ד' וה' ואין הודאתו מועלת לו כלום כיון שבהודאתו לא חייב עצמו בכלו' אמרי' משום שידע שהמודה בקנס פטור הודה ולא הודה אלא מיראת העדים שידע שיבאו ויחייבוהו ובלאו הכי לא היה מודה ואין זה הודאה גמור' בכל לב ומיהו אין מודה בקנס פטור אלא דוקא בפני ב"ד שהם ג' מומחים ובמקום ב"ד אבל אם הודה בפני שנים אפילו במקום ב"ד או אפי' בפני ג' וחוץ למקום ב"ד הודה אינו מועיל להפטר מקנס לפי' האידנא שאין לנו ב"ד הראויין לדון דיני קנסות דמומחין בענין דאלקים כתיב בפרש' ואין עכשיו מומחין אין מועיל שום הודאה ליפטר מקנס וגם קנס אין דנין ונפקא מינה אם תפס אי מפקינן מיניה וע"ל סעיף ה'.

ה ואלו התשלומין בין קרן בין כפל אם יש לו מטלטלין גובין מהן ואם אין לו מטלטלין אלא קרקע יורדין להן וגובין מעידית שלו כשאר ניזקין דכתיב בהו מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ואם אין לו מקרקעי או מטלטלי בזמן שהיובל נוהג דבר תורה דמוכר א"ע ומשלם לזה את הקרן אבל בזמן הזה אינו נמכר שאין תורת עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כמ"ש טעמא בלבוש ע"ז סימן רס"ז סעיף י"ד.

ו גנב שגנב והגביה את הגניבה כבר אמרנו שקנאה בהגבהה להתחייב עליה לפיכך אם בא אחר וסייע עם הגנב להוליכה משם אין לבעלים על השני כלום דלאו בעל דברים דידיה הוא אלא עם הגנב.

ז ראובן שראה שמעון שנכנס לבית לוי ולקח חפץ אחד ואמר משום שיש לו טענה על לוי הוא לוקחו ואח"כ בא אותו חפץ ליד ראובן והחזירו לשמעון אין לוי יכול להוציאו מיד ראובן בדין דלא דמי לשומר אבידה שצריך להשיבה ליד בעלים כיון ששמעון טוען שמן הדין נטלו מבית לוי מחמת תביעה שיש לו. עליו ואם היה ראובן מחזירו ללוי היה שמעון עויין עליו כל ימיו ואם היה שמעון אח"כ תופש דבר משל ראובן לא היה צריך להחזירו לו עד שראובן היה משלם לו מה שלוי חייב לו לפי דבריו וא"כ אין ראובן חייב להציל ממון של לוי בממונו. ודווקא ששמעון יש לו שום טענה על לוי כמו שטוען דמ"ה לקחו ממנו אבל אם אין לו טענה על לוי אלא בתורת גניבה לקחו מיד שבא ליד ראובן והוא ידע שגנוב הוא אצל שמעון חייב הוא להחזיר ללוי משום משיב אבידה ואם החזירו ליד שמעון הגנב חייב ראובן לשלם ללוי כדין שימר אבידה שפשע.

ח ראובן תבע לשמעון שנכנס לחדרו וגנב ספריו והוציא' מרשותו והשיב שמעון אמת הוא שהוצאתי' אבל כך היה המעשה שבקשה ממני קרובתי כלתך להוציאם כי לא יכלה שאתם ולא ידעתי של מי היו שלה או שלך וגם לא לקחתי' ולא הגבהתים ממקומם אך היא הגביהתם ונתנת' לי וטרחתי בשביל' ונתתים לאביה הדין הוא ששמעון חייב להחזיר הספרי' לראובן כי מה היה לו ליכנס לחדרו ולהוצי' הספרי' שלא מדעתו כי כל המונח בביתו של אדם הוא בחזקת שלו וגם ניכר הדבר שכיון לסייע לקרובתו לגזול חמיה ומה שטוען שהיא הגביהת' ונתנתם לו מ"מ הרי טוען שהיו כבדים ולא יכלה שאתם וכיון שלא יכלה להוציאם משם אם לא שסייעה לה ה"ל כאילו הוציאם היא ויגבה ראובן ממי שירצה דהא שניהם גנבו לפיכך אם ירצה גובה מכלתו שהודית שהם ברשותה ואם ירצה יגבה משמעון שסייע לה. וכן הדין אם ראובן גנב והטמין הגניבה במקו' טמון והוצרך לצאת מן העיר עד שאינו יכול להבריח הגניבה מן העיר ושלח אח"כ איש א' להביא לו הגניבה וגלה לו שגנבה השליח חייב לשלם שהוא עיקר הגנב מאחר שידע שהוא גניבה. המראה את חבירו לגנוב או שלחו לגנוב ק"ל אין שליח לדבר עבירה כמבואר בכמה מקומות ואין המראה או המשלח חייב מיהו י"א אם השליח אינו בר חיובא המשלח חייב דמידי הוא טעמא דאין שליח לדבר עבירה והשליח חייב והמשלח פטור אלא משום דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וזה אין שייך לומד כשאין השליח בר חיובא. אשה שמכרה או משכנה והבעל אומר שנגנבה ממנו עיין בלבוש הבוץ וארגמן סימן פ"ו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה