לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גזילה · סימן שנט
איסור גזילה אפי' על מנת להחזיר ומה נקר' גזילה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה ובו יב"ס:
א כבר כתבתי בסימן שמ"ח דחצי שיעורין דאורייתא לפיכך אמרו שאסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא מיהו אינו אסור מן התורה אלא דוקא כשיש בו שיעור מאי דקפדי ביה קצת מן האנשים אבל בדבר דליכא מאן דקפי' ביה כגון ליטול מן החבילה או מן הגדר לחצו' בו שיניו שרי ואף בזה אוסר בירושלמי משום מדת חסידות שאם כל אחד ואחד היה עושה כן נמצאת החבילה כול' כלה והגדר כולו נהרס ובין מישראל ובין מגוי אסור כמ"ש טעמא לעיל גבי גנב סי' שמ"ח סעיף ב'.
ב כבר כתבתי בסי' שמ' שמ"ח דלא תגנובו פירושו אפילו ע"מ לשלם וה"ה גזילה ועוד גבי גזילה בהדיא כתיב חבול ישיב רשע גזילה ישלם ופירוש אע"ג שגזילה ישלם רשע הוא לפיכך אמרו אסור לגזול אפי' ע"מ לשלם ואפי' דבר יפה ממנו י"א דהיינו דוקא אם אין התשלומין בעין אלא שמצפה שיבא לידו דבר יפה ורוצה לגזול מזה דבר ע"מ לשלם לו אותו הדבר היפה הרי זה אסור כיון שהתשלומין עדיין אינו בידו אבל אם הן בעין כיון שהן יפין מהדבר שרוצה לגזול מזה מותר כיון דזכות הוא להם לבעלי' ואפי' אינם בכאן זכין לאדם שלא מדעתו ויזכה אותו הדבר היפה לבעלם על ידי אחר.
ג וכל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה הרי הוא כאלו נוטל נפשו שנאמר וקבע את קובעיהם נפש.
ד וכיון שהוא כאילו נוטל נפשו אסור לגזול ממנו על דעת שלא לשלם אפילו אם הוא בסכנת מות וצריך לגזול את חבירו כדי להציל נפשו דמאי חזית דדמך סומק טפי כו' אלא אם ירצה להציל נפשו בו יקחנו ממנו על דעת לשלם.
ה ואפי' הלוקח דבר מחבירו בתורת שאלה להחזיר לו בעין ונוטלה שלא מדעת הבעלים הרי זה נקרא גזלן.
ו החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות ב"ד הרי זה גזלן אף על פי שהוא חייב לו ואצ"ל אם נכנס לתוך בית חבירו ומשכנו שהרי התורה או סרתו עליו לא תבא אל ביתו לעבוט וגו'.
ז כשם שאסור לגזול כך אסור לעשוק דהא שניהם בהדיא כתיבי בתורה לא תגזול ולא תעשוק ואיזה גזל ואיזה עושק גזל זה הלוק' את של חבירו בחזקה כגון שחוטף מה שביד' כדכתיב ויגזול את החנית מיד המצרי וכן הנכנס לבי' חבירו שלא ברשות ונוטל משלו או תוקף בעבדיו או בבהמותי' ומשתמש בהם או נכנס לתוך שדהו ואוכל פירותיו.
ח ועושק זה שבא ממון חבירו לידו ברצון חבירו כגון בהלוא' או בפקדון או שכירות וכשבא לתובעו אינו מחזירו ומחזיק בו בחזקה ובאלמות.
ט הכופה את חבירו למכור לו את שלו ונותן לו דמיו שלא מרצונו אסור אבל לזה אין לו דין גזלן ליפסל מדאורייתא שאינו עובר על לאו דאורייתא אלא מדרבנן מיהו גזלן הוה כיון שעשאו בכח וחזקה ואלמות ואסור וזה היא שקראוהו חמסן. .
י כל החומד עבדו או אמתו או ביתו או כלים של חבירו או כל דבר שאיפשר שיקנהו ממנו בדמי' והכביר עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו הרי זה עובר בלא תחמוד וכל המתאוה בלבו ובמחשבתו ביתו או אשתו או כליו של חבירו וכן כל כיוצא בזה כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עובר בלא תעשה של לא תתאוה וגומ' שאין תאוה אלא בלב בלבד.
יא התאוה מביאה לידי חימוד והחימוד מביא לידי גזל שאם לא ירצה הבעל למוכרו לו בדמים והוא הרבה לו בדמים והפציר עליו רעים יבא לידי גזל כלומר יבא שיקחנו ממנו בכח וחזקה ובלא דמים שנאמר וחמדו בתים וגזלו והגזל מביאו לידי שפיכות דמים כי כשהבעל ירצה להציל ממונו מן הגזלן יבא לידי שפיכות דמים צא ולמד ממעשה דאחאב ונבות.
יב הא למדת שהמתאוה עובר בלאו והקונה הדבר שמתאוה בו בהפצר שמפציר בבעלים על ידי רעי' או בבקשה מהם עובר בשני לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוה שכשיבא לעבור בלא תחמוד מסתמא לא תתאוה הוא בכלל שתחלה התאוה ואחר כך חמד ואם גזל עובר בשלשה לאוין.