אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גביית חוב מן היתומים › סימן קז

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גביית חוב מן היתומים · סימן קז

הלכות גביית חוב מן היתומים

כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם ובו י״ב סעיפים:

א בתי' הין צדק ואיפה צדק וגומר ודקדקו חז"ל דהאי הין צדק מיותר הוא שלא היה צריך לפרש כל הכלים שיהיו צדק דפשיטא כשאחד צריך להיות צדק במדתו ה"ה האחרים ודרשו בו דהאי הין צדק פירושו שיה' ההן שלך צדק בלז' בגון בכל מה שאמר הן או לאו יהיה בצדק כגון שזה הלוהו לו והוא הבטיחו לשלמו בזמנו מצות עשה הוא עליו שיקיים דברו וכופין אותו לשלם כמו שכופין את האדם על כל שאר מצות עשה דדינא הוא שמכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיימנה וכיון שכופין את הלוה לשלם משום מצוה כופין ג"כ היורש שלו לקיי' המצוה בממונו שירש ממנו שחלה שיעבוד המצוה על הממון לפיכך אז"ל מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וכופין אותם בכך כמו שכופין את אביה' בד"א בשהניח להם אביה' קרקעות שאז נשתעבדו נכסים אלו בחיי אביה' לקיים מהם מצוה זו ולא פקעה מהם המצו' ושיעבוד' במיתתו אבל אם לא הניח להם אביהם קרקעות אלא מטלטלין אין כופין אותם לפרוע חוב אביהם מהם אע"ג דודאי היה ג"כ המלוה מוטלת על אביה' לשל' מן המטלטלין בחייו מיד כשמת פקע השיעבו' מן המטלטלין דק"ל דמטלטלין דיתמי לא משתעבדי לב"ח מן התורה אפי' הם מופקדי' ביד המלוה או ביד אחרים ונ"ל טעמ' משום דכתי' והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וגו' משמע דוקא שהלוה בעצמו דהיינו האיש אשר אתה נושה בו הוא יוציא וגו' כי מטלטליו משועבדין לך בחייו אבל יורשיו אחריו אינן צריכין להוציא העבוט שאין המטלטלין שירשו משועבדים לב"ח של אביהם אבל מ"מ גם כן מצוה עליה' לפרוע מהם חוב אביה' שלא יאמרו עליו אבלי זוזי דאינשי הוא והוא גנאי לו אלא שאין כופין אות' על זה משום דמצו' כיבוד הוא מצות עשה שמתן שכר' בצדה וכל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה וכל זה מן הדין אבל הגאוני' תקנו שיהא ב"ח גוב' מן היורשי' אפילו מטלטלי שהני' אביהם הילכך האידנא כופין יתומים לפרוע חובת אביהם אפילו היא מלוה ע"פ אף מן המטלטלין שהניח להם אביהם אפי' אם קנאם הלוה אחר שלוה ולא כתב דאיקני דיורש במקום אביו קאי וכן חייבים לפרוע חוב אביהם ממלוה שהית' לאביהם ביד אחרים בין גבו היתומים קרקע בין גבו מעות ואם ירשו קרקע ומטלטלין ואין מפור' בשטרו שיגבה מטלטלין בין בחייו בין במותו והיורשים רוצים להגבות לב"ח קרקע והוא רוצה שיגביהו מטלטלין הדין עם היורשים וטעמ' דמסתבר' הוא שהרי שיעבוד הקרקעות של היתומים אלים לב"ח יותר משיעבוד המטלטלין שירשו היתומים כמ"ש שהרי הקרקעות משועבדים לו מדין תורה והמטלטלין אי' משועבדין לו אלא מתקנ' הגאונים לפיכך גביית' קודמת להם למטלטלין ואם לא ירשו היתומים כלום מאביהם אין חייבין לשלם חובותיו כלל ואפי' מצוה נמי ליכא שאין מצות כיבוד אלא משל אב כמ"ש בלבוש ע"ד סי' ר"מ סעיף ה' לפיכך אם ירש קצת נכסי' ואינם בכדי כל החוב אינו צריך לשלם לב"ח של אביו רק מה שירש ולא יותר ואם אומר איני יורש ואינו משלם אם שומעין לו אם לאו ע"ל סוף סי' רע"ח.

ב טען היורש שאביו לא הניח לו ממון ואינו חייב לפרוע חום אביו משלו אם טוען המלוה טענת ודאי שאביו הורישו ממון נשבע היורש היסת ונפטר ואם טוען שמא אין עליו אלא חרם סתם כדין כלהבא בטענת שמא אבל אין להשביעו משום תקנה הגאונים שתקנו להשביע ללוה כשטוען שאין לו לשלם שלא תקנו אלא על הלוה בעצמו לא על היורש תקנו וכתב מורי מהרמא"י ז"ל בשם הגהו' אשירי שכתבו בשם א"ז שכתב משום רבינו תם ורבינו שמחה ראובן היה חייב לשמעון ומת ראובן יכול שמעון לעכב קבורת עד שיפרעו לו ואם שמעון הוה קרובו של ראובן יכולין המשפחה למחות בידו שלא לעכב קבורתו שלו לנוולו שזה פגם לכל בני המשפח' ואם בא ב"ח וגבה כל נכסיו שהניח אין הב"ח מחוייב לקוברו מנכסיו שבל ישראל מחוייבין לקוכדו שהרי הוא כמו מת מצוה.

ג יורש שמכר כל נכסי אביו ודאי ב"ח של אביו טורף מן הלקוחות דהא שיעבודו גבייהו ואפי' אם יש ביד היורש נכסיו שלו לפי שנכסיו אינם משועבדים לחוב אביו ואפי' של אביו זיבורית ושלו עידית אינו יכול לסלקו בעידית שלו שלא מדעתו אבל אם רוצה לסלקו במעות כדי שלא לטרוף מהלקוחות ונותן לו מעות אע"פ שלא ירש אותם המעות מאביו יכול לסלקו אא"כ עשה אביו נכסיו אלו אפותקי מפורש לב"ח.

ד ואם מכרם היורש למי שלא יוכל הב"ח לטרוף ממנו כגון שמכרם לגוי וכיוצא בזה יש מי שאומר שגובה מהדמים שביד היורש דהא הזיק שיעבודו שמסרם ליד מי שלא יוכל להוציאם ממנו וי"א שאינו גובה מהם שאין זה דומה למזיק שיעבורו של חבירו כיון שלא קלקל כלום בגוף הקרקע.

ה האידנא שתקנו הגאונים לגבות מהיורשים אף מטלטלין שהניח אביהם אם תפש המלוה מטלטלי הלוה אפילו לאחר מיתה מהניא ליה אפילו אין לו עדים על חובו שאם לא תפש לא' הוה מגבינן ליה השתא דתפש נאמן לגבות מהם בשבועה במגו דאי בעי אמר לא תפשתי.

ו היה על אביהם חוב של ק' ולא הניח לו מקרקעי ולא מטלטלי אלא קרקע א' שהיא אינה שוה אלא נ' זוז ובא ב"ח וטרפ' ונתנו לו היורשים נ' משלהם אפי' לא אמרו לו שבדמי קרקע זו הם נותנין לו אינו יכול לחזור ולטורפה מהם בשארית חובו משום דה"ל כמו שהגבי' אות' לו בחובו וחזרו הם ולקחוה ממנו דה"ל נכסי שקנו יתמי דלא משתעבדי לב"ח וה"ה אם בא ב"ח מאוחר אינו יכול לחזור ולטרוף מהם מחמת אביהם.

ז ירשו אחים קרקעות מאביהם וחלקום ובא ב"ח לטרוף אם לא ירשו אלא שתי שדות ולקח כל א' שדה א' אינם יכולין לומר לב"ח קח מכל א' חצי שדה שהרי הם במקום אביהם קיימו ואילו הוה אביהם קיים ואומר טול מכל א' וא' שבשדותי חלק חובך משדה זו וחלק חובך משדה זו אין שומעין לו אלא כ"ד מגבין לו כל חובו משדה א' כך כשבא לגבות שדה מהיתומים נוטל שדה א' מאיזה מהם שירצה אבל אם ירשו ד' שדות וחובו כנגד ב' שדות אינו יכול לומר אקח מא' ב' שדות אלא יקח מכל א' שדה א' כיון שיכול ליקח מכל א' שדה שלימה צריך ליטול מכל א' וא' שדה אחת ואם עשאם לו אפותיקי אז ודאי יגב' הכל מאחד מהם לא מבעיא אם עשאה אפותיקי מפורש שאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו שנוטל מאחד הכל אלא אפי' לא עשאו אפותיקי מפורש אלא שיעבד בל נכסיו לו וסיים לו קרקע א' במצריו להיות תחלה לפרעון אם ירצה גובה הכל מא'.

ח ואם הניח להם אביהם מעות ומטלטלין וחלקו' ובא ב"ח לגבות מהם אם היורשים הם כולם מצויין לפנינו אינו גובה מכל אחד אלא חלקו ואם אין כולם מצויין לפנינו אין צריך לחזור אחר כולם אלא יקח כל חובו מאותו שלפנינו והוא יחזור אחר האחרים.

ט ירשו קרקעות וחלקום ומכר א' מהם חלקו או נתנו במתנה ובא ב"ח של אביהם לטרוף מהלוקח שקנה מהיורש וטוען הלוקח הנחתי לך בני חורין ביד היורש האחר לגבות מהם אין בדבריו כלום והדין עם הב"ח דלא אמרי' אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין אלא כשישעבד הלוה בעצמו גכסיו אבל גבי יורש או לוקח ששיעבודו לא אמרינן הכי שהם לאו כל כמינייהו לשעבדה הואיל והב"ח קודם להם הילכך יטול חצי החו' מהלוקח וחצי החוב מהיורש על דרך שהיה גובה לו מהיורש עצמו שקנאו ממנו. שמעון שאמר ליורשים מנה לי בידכם והודו לו בפני עדים וכשחזר לתובע' אמרו לו לא הודינו שאנו חייבים לך אלא מחמת אבינו ולא הניח ממה לפרוע והוא אומר לא בי אלא מחמת עצמיכם אתם חייבים לי חייבים לפורעו כיון שהודו מתחלה סתם ואם הודו בפני עד אחד והם אומרים שלא הודו נשבעים להכחיש העד שלא הודו ואם מודים שהודו בפני העד בסתם אלא שאומרים שלא נתכוונו להודות שחייבים מחמת עצמן אלא מחמת אביהם ה"ל מחוייב שבועה להכחיש העד ואינו יכול לישבע דהא מודה לדבריו ומתוך שאינו יכול לישבע משלם וע"ל סימן ע"ה סעיף י"ג וכל זה ביתומים גדולים בני משא ומתן שיוכל לבא עליהם בהודאת עצמן ולא בקטנים שאין הודאתן הודאה.

יא הניח להם מטלטלין והם קדמו ופרעו לב"ח מאוחר מה שפרעו פרעו ואין ב"ח המוקדם יכול להוציא מידו שאין למטלטלין דין קדימה לטרוף מן המאוחר.

יב ראובן שמת ונמצא בפנקסו כתוב בכתב ידו שהוא חייב לשמעון מנה היורשים פטורים דמלוה ע"פ אפי' בעדות אינו גובה מן היורשים אלא א"כ היה תוך זמנה דטוענים ליורשים ואמרינן שמא פרע ומה שלא מחקו מלאך המות אנסיה ומתוך טרדתו לא מחקו וע"ל סי' צ"א סעיף ה' ופי' ק"י סעיף ז'.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה