לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות אונאה ומקח טעות · סימן רמ
שני שטרי מכר על שדה אחת מזמן אחר ובו ד' סעיפים:
א שני שטרות היוצאים על שדה אחת בשם קונה אחד ואין זמנם שוה אם היה הראשון שטר מתנה והשני שטר מכר חפירות שאכל מזמן הראשון הם שלו ולא ביטל האחרון את הראשון שיש לומר כדי להוסיף לו אחריות חזר וכתב השני בשם מכר במתנה אין בה אחריות ואפי' אם גם בשני שהוא שטר מכר ג"כ אין כתוב בו אחריות גבי מכר כבר כתבנו לעיל סימן דאחריות טעות סופר הוא וכן אם הראשון שטר מכר והשני מתנה קנה ג"כ השדה מזמן הראשון ואמרינן שלא כתב לו השטר מתנה אלא ליפות כח הלוקח משום דינא דבר מצרא שאינו במתנה וכן לענין שאר דברים דמתנה עדיפא ממכר כתבו כגון לעניין דרך דקי"ל מוכר בעין רעה מכר ולא מכר לו את הדרך ונותן בעין יפה נותן ונתלו את הדרך ואם ליכא למיתלי ההוספה בדינא דבר מיצרא כגון שהמוכר או הלוקח מעצמן מצרני' תולין ההוספה בדרך ואוכל הפירות מזמן הראשון וכן ב"ח שהלוה למוכר אחר הזמן הראשון וקודם הזמן השני אינו יכול לטורפו דמזמן הראשון היא של זה והשני לא כתבו אלא ליפות כחו. וצריך שלא יראה שניהם בב"ד אלא האחד שהוא צריך לו שאם מראה שניהם לעולם יאמרו הראשון עיקר והשני לא נכתב אלא ליפות כח ואין בו ממש כיצד אם הראשון מכר והשני מתנה ויבא בר המיצר לקחתו יראה שטר המתנה לבדו שאם יראה לו שניהם יאמרו הראשון של מכר ויש בו דינא דבר מצרא והוא עיקר והשני אין בו ממש כיון שלא נכתב אלא ליפות כחו נגד הבר מצר וכן אם הראשון מתנה והשני מכר ובא בעל חוב שהוא קודם אפילו למתנה וטרפו ממנו והוא חוזר על הנותן בכח שטר המכירה שיש בו אחריות לא יראה בב"ד כי אם שטר המכר לבדו שאם ירא' שניהם יאמרו הראשון שהוא מתנה עיקר ואין חייב באחריות ושטר המכר שיש בו אחריות אין בו ממש הואיל ולא נכתב אלא ליפות כחו וי"א דודאי כשהראשון של מכר והשני של מתנה ואיתחזקו תרווייהו בבי דינא בהא אמרינן שלא כתב השני אלא ליפות כחו ואזלינן בתר קמא ובתרא לאו כלום הוא דהואיל ולא הזכי' בשטר מתנה שום חיוב על עצמו הרי מוכח מתוך השטר המתנה שלא כיון אלא ליפות כחו להצילו מבר המצר וזה אין בידו לעשות שכיון שהשטר מכר בפנינו שהוא נכתב קודם שטר המתנה הרי כבר יצאה הקרקע מתחת ידו ובא הזכות ליד בר המיצר שיהא לו בו דינא דבר מיצרא ובמה תהא יפה כחו דמוכר להפקיע כחו של בר המיצר מקרקע זו כשאנו רואין שטר המכר בפנינו ויצאת הקרקע כבר מת"י לפיכך לא יראה שניהם בב"ד אלא האחרון שהוא המתנה שאם יראה שניהם יאמרו הכל הראשון עיקר והשטר השני אין בו ממשות ויש לו דינא דבר מיצרא אבל כשהראשון של מתנה וכותב לו אחריו של מכר אין לו בו נפקותא ללוקח בזה הקרקע אלא מוסי' המוכר חוב על עצמו שכותב לו אחריות על שאר נכסיו וזה פשוט שיש כח בידו לעשותו לחייב את עצמו דמי ימחה בידו לפיכך שני השטרות שטרי מעלייא נינהו ואפי מראה שניהם בב"ד שניהם קיימים וגובה בהם זכות שניהם איזה שצריך לו דהיינו אם טוען עם בר המצרא פשיטא דמהני ליה שטר המתנה כנגד הבר מיצרא ואם יטרפוהו ממנו בעלי חובות המוקדמים קודם מתנתו יטעון עם הנותן בשטר המכר וחייב באחריותו אע"פי ששטר המתנה בפנינו.
ב היו שני השטרות במכר או שניהם במתנה אם הוסיף לו בשני כלום כגון שפרט לו בשני שמכר לו דקל אחד יותר ממה שכתוב בראשון הרי הראשון קיים שלא כתב לו השני אלא מפני התוספות שבו ואם לא הוסי' לו בשטר השני כלו' ביטל שטר השני את הראשון וכ"ש אם פיחת לו בשטר השני ממה שהיה כתוב בראשון שביטל השני את הראשון ואם טרפוה ממנו אינה גובה ממשועבדים אלא מזמן שטר השני ואם אכל הלוקח פירות כל הפירות שאכל מזמן הראשון עד זמן שני מחזיר אותם דכיון שקבל ממנו השטר השני אודויי קא מודה שהשטר הראשון מזוייף היה ולא היה בו ממש וא"כ הפירות שאכל שלא כדין אכלם וכן אם היה חק מס למלך על שדה זו בכל שנה המוכר או הנותן אותו חק עד זמן השטר השני שהשדה עדיין שלו היה וש"מ שאמר תנו מנה לפלוני וחזר ואמר עוד פעם אחרת כן תנו מנה לפלוני אין לו אלא מנה אחת שלא אמר כן פעם שנית אלא להחזיק דבריו הראשונים מדלא אמר תנו עוד מנה לפלוני.
ג שני שטרות שזמנם ביום אחד והם כתובים על שדה אחת בין במכר בין במתנה אם דרך אנשי המקום לכתוב שעות ולא נודע למי נמסר שטרו תחלה ק"ל שודא דדייני הכל שדעתם נוטה להעמיד שדה זו בידו יעמידוהו בידו י"א שאין דנין דין שודא דדייני רק בדיינין מומחין ובקיאין ודוקא בקרקע וי"א אפי' במטלטין אם אין המטלטלין ביד שום אחד מהן אלא ביד שליש דנין דינא דשודא אבל אם היה אחד מוחזק בהן אין מוציאין אותו מידו בדין שודא.
ד
בד"א בשטר שאין בו קניין אחר אלא שקנה שדה זו בשטר זה שכתב בו לכל א' שדי מכורה לך או שדי נתונה לך ואין אנו יודעין למי משניהם הניע שטרו לידו תחלה כמ"ש אבל אם שטרי הקנאה נינהו שהקנה לשניהם בקניין אם אין העדים בפנינו או שהם בפנינו ואין עדים שטר זה חתומים על שטר זה שלא יוכל להתברר למי הקנה תחלה בקניין בהא נמי דיינינן שודא דדייני ואם העדים בפנינו והחתומים על זה חתומים על זה דיינינן ע"פ עדותן למי הקנה תחלה ולא שייך כאן ביטל האחרון את הראשון דלאו כל כמיניה לבטל הקניין. מי שנתן מתנה לחבירו ופירש לו איזה מתנה נתן לו כגון ראובן שנתן לשמעון בית או שדה או מקום בב"ה ומיצר לו מצריו ואח"כ נתן ללוי קרקע או מקום בב"ה סתם ולא מצר לו מצרים י י"א אע"פ שאין ידוע שיש לו קרקע אחרת או מקום אחר בב"ה אמרי' שמא מקום אחר או קרקע אחרת נתן לשני והמתנה הראשונה קיימת. וי"א כיון שאין ידוע שיש לו קרקע אחרת או מקום אחר אמרינן ודאי גם לשני לא נתכוין אלא לקרקע זו או מקום זה ואם הנותן היה הוא ש"מ שיכול לחזור במתנתו השני קנה אבל במתנת בריא הראשון קנה דלאו כל כמיניה לחזור בו.