אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות אבידה ומציאה › סימן רסז

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות אבידה ומציאה · סימן רסז

סימן רסו

כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודה בידו ובו כ"ז סעיפים.

א כתיב השב תשיבם כיצד מצות השבה אם הוא מכיר את הבעל יטפל בה עד שיגיענה לידו לא הגיעה לידו אלא נתנה לגינתו או לחורבתו יצא אע"פ שלא ידעו הבעלים דרבתה התורה לומר תשיבם מ"מ כל היכא שתשיבה לרשותו ובלבד שתהא משתמרת שם דאל"כ לא עשה ולא כלום לפיכך אם החזירה למקום שאינה משתמרת כגון גינה וחורבה פרוצה מאין גדר ונאבדה משם חייב הוא באחריות ואם החזיר את האבידה שחרית למקום שהבעלים נכנסים ויוצאים שם בשחרית אע"פ שאינו מקום המשתמר אינו חייב עוד לטפל בה שהרי הבעלים רואים אותה. אבל בעלי חיים דנקטי להו ניגרא בריית' וצריכה נטירו יתירת לעולם חייב לטפל בה עד שיכניסנה לרשו' הבעלים במקום המשתמר מיהו אין צריך דעת בעלים ראה בהמ' שברחה מן הדיר והחזירה למקומה הרי זה קיים המצוה ואינו צריך דעת בעלים.

ב החזירה וברחה אפילו מאה פעמים חייב להחזיר שנאמר השב תשיבם השב אפילו מאה פעמים משמע.

ג ואם אינו מכי' את בעלה מכריז עליה כדי שיוודע הדבר לבעליה אולי יבא ויברר ע"י עדים או ע"י סימני' שהיא שלו ויחזירנה לו ותניא בראשונה כל מי שמצא אבידה מכריז עליה ג' רגלים ואחר הרגל האחרון שבעת ימים כן תקנו חכמים שבאותן הדורות מפני שברגלים היו מצויין כל ישראל יחד משחרב בה"מ התקינו שיהו מכריזין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות משרבו האנסין שאמרו שכל מי שמוצא אביד' היא למלך התקינו שיהא מודיע לשכניו ומיודעיו ודיו והיכא דליכא למיחש להאי אונסא צריך להכריז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

ד וכיצד מכריז מזכיר שם האבידה לומר חפץ פלו' מצאתי ואינו חושש לרמאים לומר שבקל ימצאו סימן כיון שמזכיר שם האבידה שהרי אין מחזירין אלא בסימן מובהק.

ה בא בעל האבידה ונתן סימנים שאינם מובהקים אין מחזירין לו ואם מרגישין בו שהוא רמאי אף על פי שאמר סימנים מובהקים אין מחזירין לו עד שיביא עדים שהוא שלו שנא' עד דרוש אחיך עד שתדרו' את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי.

ו בראשונה כל מי שאבד לו אבידה ובא ונתן סימנים היו מחזירין אות' לו אא"כ הוחזק רמאי דמסתמא לא הוי רמאי משרבו הרמאין התקינו ב"ד שיהו אומרים לו הבא עדים שאין אתה רמאי וטול דמסתמא מחזיקין אותו לרמאי י"א בסי' מובהק מחזירין אפילו בזמן הזה ואין צריך לעדים שאינו רמאי.

ז חמדה או המשקל או המניין או מקום האבידה סימנים מובהקים הם דאין לך סימן גדול מזה.

ח באו שנים זה נתן סימני האבידה וזה נתן ג"כ אותן סימנים שנתן האחר לא יתן לא לזה ולא לזה אלא תהא מונח' עד שיודה האחד לחבירו או יעשו פשרה ביניהם או שיביא האחד עדים הביאו זה עדים וזה עדים וסימנים סימנים במקום עדים לא כלום הוא ויהא מונח בו'.

ט נתן האחד סימנים והשני הביא עדים יתן לבעל העדים אפי' אין מעידים שנפלה ממנו אלא מעידים שהם מכירים שהיא שלו מחזיקין לה בחזקתו ולא אמרינן שמכרה ומאח' נפל

י נתן זה סימנים וזה נתן סימנים ועד אחד העד אחד כמו שאינו ויניח וי"א שזה שכנגד העד צריך לישבע דשלו הואי לבטל דברי העד ואעפ״כ אין נותנין לו כיון שאינו כידו ושכנגדו יש לו ג"כ סימני' ואם אינו רוצה לישבע נותנין לבעל העד.

יא מצא שמלה וכיוצא בו וזה הביא עדי אריגה שארגוה לו וזה הביא עדי נפילה שנפל' ממנו ינתן למביא עדי נפילה דשמא האחד מכרה לזה.

יב זה נתן מדת ארכה וזה נתן מדת רחבה ינתן למי שנותן מדת ארכה שמדת רחבה איפשר לשערו כשהיה בעליה מתכסה בה ושמא רמאי הוא הנותן מדת רחבה אבל מדת ארכה אינו יכול לשער.

יג זהנתן מדת ארכה ורחבה והשני נותן מדת משקלה ינתן לבעל המשקל שאין דרך לשקול הטלי' לפיכך הוי משקל סימן מובהק יותר מסימן ארכה ורחבה.

יד זה אומר כך ארכה וכך רחבה וזה אומר ארכה ורחבה יחד כך וכך אבל אינו יודע כמה באורך לבדו וכמה ברוחב לבדו ינתן למי שאומר כך ארכה וכך רחבה.

טו הכריז ולא באו הבעלים תהא המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו שנאמר ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך וגו'.

טז וכל זמן שהאביד' היא בידו הרי הוא כשומר שכר עליה שהרי צריך לטפל בה כמ"ש בסעיף הסמוך בע"ה וכל זמן שהוא מטפל בה הוא עוסק במצוה ופטור מן המצוה כלומר שפטור לתת פרוטה לעני באותו זמן שמטפל בה וזה הוא שכרו יתר על שכר המצוה לפיכך הוי שומר שכר עליה ואם נגנבה או אבדה חייב לשלם כדין שומר שכר וי"א אינו אלא כשומר חנם וע"ל סי' ע"ב סעיף ב כיצד נקטינן לעניין משכון וכן הדין בכאן

יז כתיב לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגומר והשבותו לו וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך וגו' ואחז"ל למה לי דכתב רחמנא גבי אבידה שור חמור שה ושמלה שהרי כולם הם כלולים בכלל כל אבידת אחיך ולמה פרטם ותירצו כולם צריכין דאי כתב רחמנא שמלה ה"א ה"מ שמלה וביוצא בה כל מה שיש עדים בגופה וסימנים בגופה אבל חמור כשמביא עדים באוכף וסימנים באוכף לא מהדרינן החמור עד שיביא עדים בגופו או סימנים בגופו לכך כתב רחמנא חמור יתירה לרבות דאפילו בעדים דאוכף וסימנים דאוכף ג"כ מהדרי' החמור שור למה לי לרבות דאפילו גיזת זנבו צריך להשיב כלומר אפילו שער שבסוף הונך אע"פ דמסתמא הוא פחות מש"פ בשעה שגוזזה בפעם א' חייב להחזיר הגיזה וכ"ש השה לגיזותיו שחייב להחזיר הגיזה דמסתמא ודאי יש בה ש"פ. ואע"פ דק"ל דפחות משוה פרוטה אין בו משום השבת אבידה ה"מ בשמוצא דבר שאין בו ש"פ אבל הכא הא הוי בכלל השבה עם השור כשמצא ואף על גב שגזזה ממנו שוב לא פקע ממנה מצות השבה וכ"ת הא נמי פשיטא דאטו כל מי שימצא אבידה יקח ממנה מה שהוא שוה פחות משוה פרוטה מעט מעט ולא יהיה חייב בהשבה אצטריך לאשמעינן דאע"ג דחייב לגוזזה בעתה כדי שתחזיר ותגדל ואם כן בהיתר גזזה אפי' הכי חייב להחזירה וממילא שמעינן דהמוצ' אבידה חייב לטפל בה כדי להשביח' כגון הכא שצריך לגוזזה כדי שתחזור ותגדל. לפיכך אמרו רז"ל כל זמן שהאבידה היא אצלו לא סגי שיטפל בה כדי שלא תפסד אלא צריך אפילו להשביחה במה שדרכה כן כגון לגזוז הצאן בזמנה ולהניח אצלו כדי שתחזור ותגדל אפי' גיזת זנב השור שהוא דבר מועט חייב לטפל בה לגוזזה בעתה כדי שתחזור ותגדל. ושה דכתב רחמנא גבי אבידה נסתפקו בגמרא למאי אתא ונשאר בקשיא.

יח וכיון דילפי' מקרא שצריך המוצא לטפל באבידה אחז"ל שצריך לבקרה ולבודקה כל זמן שהיא אצלו כדי שלא תפסד כיצד מצא כסות של צמר מנערה אח' לשלשים יום אבל טפי לא שתתקלקל ולא ינערנה במקל דקשה לה שקורע' ולא ינערנה בשני בני אדם שמותחין אותה וקורעין אות' אלא א' מנער' בידו ושוטחה על גבי מטה לצרכה בלבד ולא לצורכו ליהנות הוא בה אע"ג שגם היא צריכ' לאותו שיטוח כגון אם נזדמנו לו אורחי' לא ישטחנו בפניהם ואפי' לצרכה שמא תגנב.

יט מצא כלי עץ משתמש בהן לצרכן מעט כדי שלא ירקבו כלי נחשת משתמש בהן בחמין אבל לא ישים הכלי ע"ג האור מפני שמשתיקן כלי כסף ישתמש בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירין מגרפית וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן מצא כלי זהב וכלי זכוכי' לא יגע בהן עד שיבא אליהו דכל שימוש קשה בהן וכן הדין בכסות של פשתן לא ישמש כו וגם לא ינערם דכל שימוש וניעו' קשה לו אלא יניחנו עד שיבא אליהו.

כ מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום כדי שלא יתעפשו ואם אינו יודע לקרות בהן גוללן אחד לשלשים יום ולעולם לא ילמד בהן דבר שלא למד מעולם מפני שצריך עיון רב ויבא להשהותו לפניו יותר מכדי צורך הספ' ולא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם שלא יבא להשהות בה יותר מדאי ולא יפתח בה יותר מג' דפין שיבא למותחה ולקורעה ולא יהיו שנים קורין בה בשני עניינים מפני שזה מושך לכאן וזה מושך לכאן ויבאו לקורעה אבל קורין שנים בעניין א' ודוקא שנים אבל לא ג' שיבאו ג"כ למשוך לכאן ולכאן ולקורעה.

כא מצא תפילין שם דמיהן ומניחן עליו מיד אם ירצה שאין הבעל מקפיד עליהם מפני שדבר מצוי הוא לקנותם בכל שעה מש"כ בשאר אבידות שכל אדם חפ' בשלו.

כב מצא דבר שיש בו רוח חיי' והרי הוא דבר שצריך להאכילו ולא מצינו שחייבה התורה להוציא הוצאו' על מי שמוצא אבידה לפיכך אחז"ל אם הוא דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור יטפל בהן המוצא י"כ חדשים מיום המוצאן ושוכרן ולוקח שכרן ומאכילן בשכרן ואם יעלה שכרן יותר על אכילתם הרי היתר ישמרנו לבעלים וכן אם מצא תרנגולת שהיא מטלת בצים בכל יום מטפל בה י"ב חדש ומוכר ביציה ומאכילה ומכאן ואילך בין בתרנגולת בין בפרה וחמור אין צריך לטפל בהם עוד אלא שם דמיהן עליו והרי הם שלו ושל בעלים בשותפות כדין כל השם מחבירו למחצית שכר.

כג מצא עגלים וסייחי' במקום שיש מרעה אין טיפולן מרובה מטפל בהן ג' חדשים שלא במקום מרעה שצריך לפטמה על אבוסו ממה שבבי' שדמיהם יקרים וגם טיפול מרובה אינו מטפל בהן אלא שלשים יום.

כד אווזים ותרנגולים זכרים מטפל בהם ג' יום ואם הם קטני' ביותר וכן כל דבר שטיפולו מרובה משכרו מיטפל בהן ג' ימים מכאן ואילך מוכרן בב"ד וי"א דאין צריך ב"ד ויכול לשומן וליקח' לעצמו באותן הדמים ואע"ג דגבי גבאי צדקה אמרינן אין פורטין לעצמן היינו משום חשד אבל גבי משיב אבידה כיון דמשום מצות השבת אבידה קעביד לא חשדינן ליה שישום לו בזול.

כה מצא פירות שהתחילו לירקב וכן כל דבר שאם ינוח ירקב טוב לו שימכרנו ובכל מקום שמוכרן או מקום שאמרנו ששמין לו בדמים מה יעשה בדמים ינתנו למוציאו ויש לו רשות להשתמש בהן לפיכך אם נאנסו חייב לשלם ואע"פ שעדיין לא נשתמש בהן שכיון שיש לו רשות להשתמש בהן הרי הם אצלו כשאלה שכל הנאה שלו וחייב באונסין בד"א שיש לו רשות להשתמש בהן ה"מ בדמי אבידה ששמו לו מפני שטרח להטפל בה אבל אם מצא מעות לא התירו לו להשתמש בהן לפיכך אם אבדו באונס פטור שאינו עליהם אלא כשומר שכר ולפי הי"א שכתבתי בסעיף ט"ז אינו עליהם אלא כשומר חנם.

כו כל אותן הימים שהוא מיטפל באבידה קודם שימכרנה אם האכילן משלו נוטל מהבעלים בלא שבועה מפני תקון העולם.

כז וכן המוצא מציאה ומחזירה וטוען הבעל שאבד יותר אין צריך המוצא לישבע מפני תיקון העולם שאם אתה אומר ישבע יניח המציאה וילך לו כדי שלא ישבע ואפי' אם טוען שני כיסין מצאת לי והיו קשורין יחד וא"א שימצא האחד אלא א"כ נמצא האחר הקשור עמו וזה אומר לא מצאתי אלא א' או שאמר שניהם מצאתי והחזרתי לך אחד אין צריך לישבע מפני תיקון העול'. אם הכריזו בב"ה להחזיר אבידה כתקנת ר"ג ויש אנשים שאומרים שנמסר להם הדבר בסוד יש לנדות מי שמשתדל לבטל תקנת ר"ג ואפי' נשבע שלא לגלות אינו מועיל שהרי נשבע לבטל המצוה וע"ל בע"ז בדין שבועה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה