אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות אבידה ומציאה › סימן רסד

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות אבידה ומציאה · סימן רסד

סימן רסג

אבדתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת ובו ח"ס.

א מי שאבדה לו אבידה ופגע באבידתו ואבידת חבירו אם יכול להחזיר שניהם חייב להחזיר ואם לאו יחזיר את שלו שאבידתו קודמת אפילו לאבידת אביו ורצו כדררשינן מאפס כי לא יהיה בך אביון שפירשו הזהר בעצמך שלא תביא עצמך לידי עניות ומיהו אף על גב שלא חייבתו תורה אין לו לאדם לדקדק הרב' ולומר אקדים את שלי אלא יעשה לפני' משורת הדין אם לא בפסידא דמוכח ואם ידקדק תמיד בכך הרי פורק ממנו עול גמילות חסדים וסופו לבא לידי עניות שיצטרך גם הוא לבריות מרה כנגד מדה.

ב פגע באביד' אביו ואבידת רבו אם היה אביו שקול בחכמה כנגד רבו של אביו קודמת ראית בה תרתי ואם לאו של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו לעול' הבא והוא שיהיה רבו מובהק שרוב חכמתו של תורה למד ממנו וע"ל בלבוש ע"ז סימן רמ"ב סעי' ל"ד.

ג הניח אבידתו והחזיר של חבירו אין לו אלא שכר הראוי לו כיצד שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו שוה מאה ושל חבירו שוה מאתים והניח שלו והציל של חבירו אין לו אלא שכרו במה דברים אמורים שהיה בעל החמור שם וזה לא התנה דאמרינן כיון שהיה הבעל שם ולא התנה עמו מחל לו אבל אם לא היה שם אע"פ שלא התנה או שהיה שם וזה התנה עמו ואמר לו אציל את שלך ואתה תתן לי דמי חמורי או שהתנה כך בפני ג' חייב לו דמי החמור שלו ואפילו עלה חמור שלו מאליו זכה במה שהתנ' עמו שהרי כשהתנה נתייאש זה מחמודו ונתן דעתו על תנאו ועכשיו שעלה מן שמיא הוא דרחימו עליה מיהו כיון שנתייאש הפקר הוא וכל הקודם בו זכה בו וע"ל סימן רס"ה.

ד ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו הראוי לו. לשון מורי ז"ל ודוקא שהתנה עם הבעלי' שיתנו לו שכרו אע"פ שלא יציל אבל אם לא התנה עם הבעלי' וירד להציל ולא הציל אפי' שכרו אין לו דהא לא הועיל לו וכן אם עלה החמור מאליו אם לא התנה אפי' שכרו אין לו אבל אם הציל לא יוכל בעל החמור לומר חמורי היה עולה בלעדי הצלתך אלא חייב ליתן לו שכרו דהא הצילו. וכן הדין בשנים שנתפסו והוציא האחד הוצאות אם השני יצא מן המאסר בלא השתדלות חבירו אינו חייב ליתן לחבירו כלום הואיל ולא התנה עמו ואם לא יצא רק ע"י השתדלות האחר לא יכול לומר לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה אע"פ שהאמת אתו אפילו הכי חייב ליתן לו כפי מה שנהנה לפי ראות ב"ד ואם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בהוצאות השתדלות בשבילו דאפילו בשביל עצמו לבדו היה צריך לכל ההוצאות הללו אינו חייב ליתן לו כלום דזה נהנה וזה אינו חסר. לכן יש מי שפסק על מי שהציל ספריו וספרי חבירו אם לא הוצרך הרבות הוצאות בשביל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כלום ונ"ל דוקא שירד תחלה להציל שלו אלא שהציל ג"כ של חבירו עמו אבל אם ירד על דעת שניה' חייב ליתן לו מה שנהנה מאחר שהציל גם של חבירו עם שלו כן נ"ל. וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנ' עשית עמדי שהרי לא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו עכ"ל.

ה וכן שנים שפגעו זה בזה זה יש בידו חבית של יין וזה יש בידו כד של דבש ונסדק הכד של דבש וקדם זה ושפך את יינו והציל את הדבש לתוך החבית שלו אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם אמר לא אשפוך את ייני להציל את דבשך עד שתתן לי דמי ייני או שאמר כך בפני ג' שהם כב"ד חייב ליתן לו דמי יינו ואם הוא בענין שאם לא היה מציל הדבש היה נשפך לארץ נפסד אז הוי כמו הפקר שהרי נתייאש וכל המציל הציל לעצמי וכתב מורי ז"ל וה"ה בכל כיוצא בזה כגון שהית' שריפ' בעיר וברחו היהודים מן העיר מפחד הרליק' ובא אחד והציל מה שהציל הוא שלו דהוי כזוכה מן ההפקר עכ"ל.

ו היה זה בא בכד של דבש וזה בא בקנקנים רקנים ונסדק' הכד של דבש ואמר לו בעל הקנקנים איני מציל לך דבשך בקנקני אא"כ תתן לי חציו או שלישו או כך וכך דינרים וקבל עליו בעל הדבש ואמר לו הן ה"ז שחק בו ואינו נותן לו אלא שכרו הראוי לו שהרי לא הפסידו כלו'.

ז וכן מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו שחק בו ואין לו אלא שכרו הראוי לו ואם היה זה צייד וא"ל בטל' מצודתך והעבירני נותן לו כל מה שהתנה עמו כיון שיש לו הפסד צידו שהיה צד דגים בדינר וכן כל כיוצא בזה י"א הא דאין לו אלא שכרו היינו מדבר שאין רגילות ליתן עליו שכר הרבה שיכול לומר משטה הייתי בך אבל בדבר שדרך ליתן שכר הרבה כגון השבעת שדים או רפואה חייב ליתן לו כל מה שהתנ' עמו ואינו יכול לומר משט' הייתי בך ובשכר שדכנות גם כן אע"פ שהתנה עמו לתת לו הרב' אין צריך ליתן לו אלא שכרו דשדכנים מצויין לו הן ואין צריך לפסוק עליו הרב' יותר ממה שרגיל ומשט' בו.

ח בד"א כשלא נתן לו אבל אם נתן לו בכל אלו הדברים אינו יכול לחזור להוציא מידו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה