לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות אבידה ומציאה · סימן רנט
השבת אבידה מאיזה מקום חייב להשיבה ובו ט' סעיפים:
א כתיב לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחי' והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך וגו' וכן תעשה לכל אביד' אחיך אשר תאבד ממנו ומצאת לא תוכל להתעלם הרי בפי' שהרואה אבידת ישראל חייב לטפל בה להשיבה לבעליה שנאמר השב תשיב' ואם נטלה מתחלה ע"מ ועדיין לא נתייאשו ממנה הבעלים עובר משום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם ומשו' לא תגזול שהרי כוונתו לגוזלה ממנו ואפי' אם יחזירנה אח"כ אע"ג דמתקן השב תשיב' ולאו דגזילה דניתק לעשה דוהשי' את הגזילה אבל לאו דלא תוכל להתעלם א"א לתקן דלא תוכל להתעלם אינה אלא אזהרה לכובש עיניו ונמנע מלהציל כדי להחזירה והרי מ"ד שכיון לגוזלה עבר עליו שהעלי' עיניו ממנה שלא להחזירה ולזה אין לו תקנה ואיסורא דעבד עבר וצריך תשובה כעובר על שאר לאוין נטלה לפני יאוש על דעת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין להחזיק בה ושלא להחזירה אינו עובר אלא משו' חשב תשיב' דלא תוכל להתעל' כבר קיים שהרי מתחלה לא העלי' עיניו ממנה מלהחזירה ומשו' בל תגזול נמי ליכא דלא שייך לא תגזול אלא כשנוטלה בשעת נטילה לגוזלה כדכתיב וגזול את החנית מיד המצרי ואם לא נטלה מיד אלא המתין עד אחר יאוש ונטלה להחזיק בה אינו עובר אלא משו' לא תוכל להתעלם שהרי העלים עיניו מתחלה אבל משו' השב תשיב' ומשו' בל תגזול ליכא כיון שלא באה לידו עד אחר יאוש בעלי' שנעשית כהפקר.
ב בד"א שהוא במקום שהוא חייב להשיב משם ובמקו' שראוי להסתפק בה שהיא אבידה ושתה' בעניין שמוכח' שהיא אבידה ושלא תהיה אבידה מדעת ושיהיה בה שוה פרוטה ושיש סי' בגופה או במקומה ושהיה מטפל בה אם היתה שלו ושתהיה של מי שחייב להשיב אבידתו אבל אם חס' א' מכל אלו אינו חייב בהשבת' כמ"ש הכל לפנינו בע"ה.
ג כיצד המוצא מציאה במקום שישראל מצויין שם חייב להחזיר דודאי לא נתייאשו הבעלים שיחשו' אלו ימצאנה ישראל ויחזירנה לי ואפי' אם העיר מחצה גוים ומחצה ישרא' או אפי' רובה גוים והוא מצאה במקו' שרוב העוברי' שם ישראל חייב להחזיר. אבל אם רוב העיד גוים או אפי' רובה ישראל ומצאה במקום שרוב העוברי' שם הם גוים אינו חייב להחזיר אפי' אם יודע שמישראל נפלה ואפי' אם יש בה סי' דכיון דרוב גוים מצויין שם ודאי נתייאשו הבעלים וכגון שהו' מדברי' שיש לתלות שנודע לו מיד בנפילתו כאשר יתבאר ועיין לקמן סי' רס"ב סעי' ג' וי"א אם אבד ספרים לא מייאש מהם אפי' במקום שרוב גוים שאין דרך לקנותם אלא ישראל ומצפה שיחזירו' לו.
ד לפיכך המוצא חבית של יין בעיר שרובה גוים תולין אותה בשל גוי והיין אסור בהנאה משום יין נסך והקנקן מותר והיא של המוצאה ואם בא ישראל ונתן בה סי' אז ודאי של ישראל היא ואם החבית היא סתומה דליכא למיחש שמא נגע בה גוי הרי היין מותר אפילו בשתייה וע"ל בלבוש ע"ז סי' רנ"ט והכל הוא של מוצאה גם היין גם החבית דכיון שמצאה במקום שרובה גוים ודאי נתייאש ממנה.
ה אע"פ שמן הדין במקו' שרוב גוים מצויין שם אפי' נתן ישראל בה סי' אינו חייב להחזיר אבל טוב וישר הו שיעש' כל אדם לפני משור' הדין כדילפינן מקרא והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה שחייב אדם לעשות לפנים משורת הדין בכל מקום לפיכך גבי אבידה יחזיר לישראל שנתן בה סימן אפי' מצאה במקו' שרוב גוים מצויים שם ומיהו אם המוצא עני ובעל האבידה עשיר א"צ לעשות לפני' משורת הדין ואוקמוה אדאודייתא.
ו מקום שרובן גוים ורוב הטבחים הם ישראל אזלינן בתר רוב הטבחים ובשר שחוט הנמצא שם בין בהמה בין עוף מותר והוא של מוצאה דכיון דרובן גוים ודאי נתייאשו הבעלי' ממנו. אבל אם עוף חטף בשר והשליכו למקום אחד אפילו אם רובן ישראל הוא של מוצאו שוודאי נתייאשו בעליו ממנו.
ז המציל מן הארי ומן הדוב ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר מן הדין הרי אלו שלו אפי' עמד שם וצווח הרי הוא כצווח על ביתו שנפל מ"מ טוב וישר הוא להחזיר כמ"ש בסעי' ה' ואם היה גזרת המלך או גזירת ב"ד שיחזירו אפי' אבידת כאלה חייב להחזיר מכח דינא דמלכותא או הפקר ב"ד הפקר ולכן פסקו האחרונים ז"ל בספינה שטבעה בים שגזר המושל שיחזירו לכל אחד שלו וגם הקהילות תקנו שכל מי שקונה מן הגוים מה שהצילו מן האבידה ההיא שיחזירו לבעליהן שצריכין להשיב לכל א' את שלו ואין לו מן הבעלים אלא מה שנתן. בד"א שאין מכשולות בנהר להעמיד דבר הצף בו אבל אם יש בנהר מכשולות שע"י כן דבר הצף בו עומד שם אם נפל בו דבר שיש בו סימן לא הוי ייאוש שאין מייאש ממנו שיאמר המכשולות יעכבוהו ואתן בו סי' ויחזירוהו לי ואם הוא דבר שאין בו סי' אם הבעלים שם ויכולין להציל והם רודפין אחר האבידה הא חזינן שאינו מתייאש או אפילו שאינו שם ואלו היה שם היה איפשר שיכול להציל הא לא נתייאש שהרי לא ידע ולא זכה בה המוצא אבל אם הוא דבר שאינו יכול להציל מיד והוא עומד שם ואינו רודף אחריו ודאי מתייאש ומסתמא הוי יאוש אווזין ותרנגולין שברחו מבעליהן אם הוא באופן שא"א להם להחזירן הרי הם הפקר וכל המחזיק בהן זכה.
ח נהר שעושין בה שכר אגמי נפש לצוד בה דגים אם פועלים ישראל רגילין לעשותו לו ולתקנו כשיתקלקל המוצא בו מציאה חייב להכריז דתלינן מישראל נפל וכיון שפועלים ישראל רגילין לתקנו לא נתייאשו הבעלי' ממנו וכן כל כיוצא בזה אע"ג דרוב הדרים שם במקו' ההוא הם גוי' אם יש צד לתלות בישראל תלינן וחייב להכריז.
ט אבידת קרקע ג"כ בכלל אבידת אחיך הוא וחייב להשיב כיצד אם ראה מים באים לשטוף שדה חבירו חייב לגדור בפניהם כדי להצילו.