לבוש מרדכי על מנחות· רבי משה מרדכי אפשטיין
(סימן כו - לדף צה)
(א.ה נדפס לקמן במסכת מעילה והוחזר למנחות.)
סוגיא אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים **(שעור זה שייך למ' מנחות)**
לישתן ועריכתן בחוץ ואפיתם בפנים ואינן דוחין את השבת וכו' הא גופא קשיא אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה, ואפיתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה וכו', מאי קשיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש, אלא אי קשיא הא קשיא, ואפיתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלא בלינה, אמר רבא הקשה אדם קשה כברזל ומנו רב ששת, ופירש בתוס' אלא תברא מי ששנה זו לא שנה זו.
הרמב"ם פסק בפ"ח מהלכות תמידין ומוספין הלכה ז' דלישתן ועריכתן בחוץ ואפיתן בפנים ככל המנחות ואין עשייתן דוחה יו"ט ולא שבת, עיין לח"מ בפ"ח מהלכות תמידין ומוספין הל' ז' שהקשה על דברי הרמב"ם קושית הגמ' דאפיתן בפנים הרי דתנור מקדש, וא"כ איפסלא בלינה, עוד הקשה דהא כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות כלי המקדש, דעשרון נתקדש וא"כ אמאי לישתן ועריכתן בחוץ.
בגמ' סוכה דף נ' נימא במקודשת קסבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת איפסלא בלינה, והקשה תוס' כיון דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן א"כ נעשה כמו שמילאוהו הקוף כדאשכחן במנחות פ' שתי הלחם דף ק', ותירצו, דשאני הכא דלא בעי כהן ובגדי כהונה במילוי, ותמוה דהרי בסידור הלחם הא בעי דוקא ביום השבת, ובקומץ בעינן דוקא ביום, ואעפי"כ בלילה קדוש אף שהוא שלא כמצותו ונפסל הרי חזינן דמה שלא כמצותו אין מועיל שלא לקדש ואעפי"כ שלא בזמנן אין מקדש, ואם הי' מונח בזמנו אין נפסל מטעם דנסדר שלא כמצותו, היינו שלא בזמנו, א"כ גם גבי שאיבת מים כיון דנשאב שלא בזמנו לא יפסל, ואם נימא דכונת התוס' כיון דלא בעי כהן ובגדי שרת א"כ אין המילוי דין כלל, משו"ה אף אם הוא כמו שסידרו הקוף נקדש ונפסל בלינה. משא"כ בקומץ דכיון דבעי כהן, המילוי עיקר ובלא מילוי (היינו אם הוא כמו שסידרו הקוף אין מקדש) א"כ מאי ראי' מייתי דכלי שרת מקדשין שלא מדעת ומשמע פשטא דיליף מינה לכל מקום, מאי ראי' משאיבה, דשם המילוי אינינו עיקר להיכא דבעי דוקא כהן, שם בעינן דוקא מדעת הכהן.
והנה לעיל דף ע"ט אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח. ואיתא בתוס' ז"ל פירש בקונטרס לפסל בלינה לא יתכן אלא לענין לשנותו לזבח אחר קאמר כדפרישית בסוף הקומץ זוטא, והיינו דבסוף הקומץ זוטא הקשו בתוספ' דלענין מפסיל בלינה מפסלי משקדשו בכלי, דהא אמר בשתי הלחם דאי תנור מקדש אפסלי בלינה. ועוד בפ' לולב וערבה קאמר זערי דאי מייתי במקודשת איפסלו בלינה ומשנה שלימה שנינו בפ"ב דמעילה גבי נסכים קדשו בכלי הוכשרו לפסול בלינה. והנה הוכיח בתוספ' דע"כ הא דאמר אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח הוא לענין לשנותן לזבח אחר ועיי"ש בתוספתא אכן הרמב"ם כתב און הנסכים מתקדשין לקרב אבל לשנותן לזבח אחר לא הזכיר ברמב"ם, ועיין שם עוד בתוספ' שמקשה איך קאמר שם בגמ' דף ט"ו דלרבנן אפשר לשנותן לזבח אחר. הא במנחות דף ע"ט שם אמר שמן שהפריש לשם מנחה זבח זה פסול לשם מנחה אחרת.
ועיין עוד מנחות דף נ"א בתוספ' ד"ה אי אפי לה מאתמול איפסלא בלינה שהקשה היכי מוכח דאי אפי מאתמול אפסל בלינה הא כלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן.
ולישב כ"ז נראה לי דהנה תוספ' ס"ל בכל דוכתי דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן והיינו דאיתא בגמ' מנחות דף ק' מנחה שנקמצה בלילה תצא לבית השריפה ופריך מנחה אפשר דמהדר קומץ לדוכתי' וקומץ ביממא הוא תני והוא אמר לה כלי שרת מקדשין שלא בזמנן, ומב"י כל הקרוב ביום קדוש ביום (בלילה קדוש בלילה) ביום אין בלילה לא אינו קדוש לקרב אבל קדוש לפסול מותיב ר' זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר הבזיכן בשבת פסולה. כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו הוא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום, ואי ס"ד כלי שרת מקדשין שלא בזמנן לקדוש ולפסול אמר רבה מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב, ואבוה דר' אבין נמי מתניתא קאמר קסבר לילה אין מחוסר זמן הא ומים מחוסרין זמן (ופירש רש"י בלילה אין מחוסר זמן משו"ה מתקדש, אבל לחם הנסדר באחד בשבת לא מקדש, דאכתי כמה ימים יש עד זמנו) כי מטי ליליא דבי שמשי ליקדוש וליפסול (ופירש רש"י דהא לילה אין מחוסר זמן ולפסול בליל ששי משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה) אמר רבא בשקדם וסילק מר זוטרא ואיתימא רב אשי אמר אפילו תימא בשלא קדם וסילק, כיון דסידורו שלא כמצותו נעשה כמו שסידרו הקוף ומכאן מוכיח תוספ' בכל מקום דהיכא דהוי שלא בזמנו אין מקדש, ורק בלילה לא מקרי שלא בזמנו.
אכן הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין הל' כ"א ז"ל כלי שרת מקדשין שלא בזמנן להפסל אבל לא להקריב כיצד דבר שמצותו ביום שנקדש בלילה וישרף, ולכאורה הי' להרמב"ם לבאר דשלא בזמנן אין מקדש ורק לילה הוי זמנן ואיך כתב הרמב"ם דכלי שרת מקדשין שלא בזמנן ואף שכתב הרמב"ם כיצד וכו' שקדש בלילה, אעפי"כ הי' לו לבאר מסקנת הגמ' דהיכא דהוו שלא בזמנן אין מקדשין כלל, והנה התוספ' דמס' זבחים דף פ"ז ד"ה לשולחן הקשו סוגיא דזבחים דמוכיח התם מהא מתניתן דקתני שאפילו הוא על השלחן ימים רבים דטעמא, משום דשלחן אין פוסל בלינה. ואילו במנחות משמע דשלחן פוסל. בלינה, וטעמא דאין פוסל משום דלא נתקדש, והרמב"ם כתב הטעם משום דאין פוסל בלינה.
לכן נראה לי דהרמב"ם מפרש פירוש אחר בדברי הגמ' דהנה בשבועות דף י"א איתא, שאני קטורת דקדושת דמים היא אלא מעתה לא תפסל בטבול יום אלמה תני' נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום. וכי תימא כל קדושת דמים נפסלה בטבול יום והתנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו לפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא קדשו בכלי לא, אלא מאי קדושת הגוף היא אלא מעתה תפסל בלינה, אלמה תנן הקומץ והלבינה, והקטורת וכו' אין הוכשרו לפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה וכו' אמר לו לינה קאמרת שאני קטורת הואיל וצורתה כל השנה כולה, ופירשו בתוס' שעיקר מצותה בכך לעשותה כולה בתחילת השנה.
מזה חזינן דסברא דרב חסדא דממ"נ אם קדשה קדושת הגוף פוסל בלינה ואם לא קדוש קדושת הגוף אין פסול בטבול יום אכן רבה אליבא דר' יוחנן משני דקטורת קדשה קדושת הגוף אבל בלינה לא נפסלת כיון דאין מצותה להקריב היום, שהרי מצותה שתעמוד כך אף דנתקדשה קדושת הגוף לא נתקדשה קדושה להקריב וכיון דלא נתקדשה שיקטירוה היום לא נפסל בלינה.
לפי זה אף אם כלי שרת מקדשין שלא בזמנן אין מקדשים קדושה שתקרב היום כיון דאין מצותה שיקריבוה והוי ק"ו מקטורת שיכולים להקטיר היום, אעפי"כ כיון דמצותה בכך לא נתקדשה קדושה להקריבה היום משו"ה לא נפסלה בלינה, ובגמ' פריך כיון דכלי שרת מקדשין שלא בזמנן, א"כ איך קתני כל הקדוש ביום אין קדוש אלא ביום משמע דבלילה אין מקדש וע"ז משני דבשלא בזמנן מקדשת רק קדושה שיכולה לפסול בשביל זה, אבל קדושה להקרבה לא חל, וא"כ קומץ שקידשו בלילה אין נפסל כלל מטעם לינה דהרי לא נתקדש להקריב בלילה והפסול הוא משום דנתקדש קדושה פסולה ונדחה מהקרבה אף ביום, כיון דהקדושה הי' בפסלות, אכן אימתי אמרינן דאם הקדושה היתה בפסלות נפסל מהקרבה דוקא היכא דאינו מחוסר זמן, אבל היכא דהוו מחוסר זמן שם אין פוסל מה שנתקדש שלא בזמנו, דהרי ביומא. גבי מחלוקת אי בעלי חיים נדחין סבר למילף דאין בעלו חיים נדחין מדי דהוי מחוסר זמן, וכפי גרסת תוספ' בתמורה כו' דחי ואידך, מי דמי התם לא אחזי כלל, הרי דכיון דהוי מחוסר זמן אין פוסל מה שבשעת הקדושה לא נתקדשה קדושה להקרבה, וזהו דמחלק ימים מחוסר זמן ולא אחזי כלל, משו"ה אף שאין קדושת הכלי שרת שלא בזמנו להקרבה אעפי"כ אין מדחי, אבל לילה אין מחוסר זמן וא"כ פוסל מה שנתקדש הקומץ בלילה קדושה פסולה קדושת לילה שפסול להקרבה ופריך כי מטי לילא דבי שמשי תקדוש ותפסול, דהרי אז קדושה בזמנה קדושה פסולה, וע"ז משנו כיון דסדרו שלא כמצותו אין מקדש עתה קדושה יותר אבל אם הי' עתה נותנה בלילה לכלי שרת הי' מוסיף עלי' קדושה פסולה, דהנתינה לכלי שרת היא מקדשת, אבל אם הו' באותה כלי שרת נעשה כמו שסדרו הקוף.
(ובמה שביארנו יש לישב דברי הרמב"ם שפסק בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין הל' י"ט. דכלי שרת מקדשים דם הפסול לקרב, והנה לפ"ז וקשה קושית התוספ' בדף פ"ז ד"ה כלי שרת, דא"כ לן דמה ויצא וכו' אמאי לא יעלו לכתחילה אכן לפי שביארנו למסקנת הגמ' דנעשה כמי' שסידרו הקוף, א"כ כלי שרת שנתן בה בפסול או שלן בה או שיצא בה אינה מקדשת, ורק היכא דנתנו לכלי שרת שני מקדש ולכתחילה בודאי דאין לתן בכלי שני כמו במזבח דאם עלו לא ירדו, אבל אין להעלותם, אכן בגמ' זבחים שם דפריך מקבלו פסולין וזרקו פסולי, הי' סבר כרבא דאף אם נסדר שלא כמצותו כלי שרת מקדש משו"ה אם קבלו פסולין ואח"כ זרקו כשרים הא ביד הכשרים הוקדשו לקרב, ולפי זה הא דלן דמה נצטרך רק לומר שמניח על גבי קרקע וס"ל דאין כלי מקדש, או דנשפך לכלי חול, אבל הרמב"ם פסק כמסקנת הגמ', א"כ כל זמן שמונח באותו כלי שרת שנתקבל או שהוליך שלא כמצותו לא נתקדש ולכתחילה אסור לתנו בכלי שרת ואם נתנו מקדש).
לפי זה מסקנת הגמ' כלי שרת מקדשין אף שלא בזמנן רק דאינו מקדש להקרבה כיון דאין מצותה להקרבה וזהו שכתב הרמב"ם דשלא בזמנה מקדשה, אבל הקדושה הוא רק שיכולה להפסל אם נעשה בפסול כמו בלילה. אבל לא להקרבה משו"ה אין נפסלת בלינה: וסוגית הגמ' מוכיח דע"כ על השלחן אין מועיל לינה שהרי שם במתניתן איתא סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין באחד בשבת וגם על זה קאי תקנתא דכיצד יעשה ויניחנה לשבת הבאה, התם הא הלחם נקדש קדושה להקרבה שהרי הלחם נסדר כדינו, א"כ איך יניחוהו עד השבת השני, ע"כ דעל השלחן אין מועיל לינה, והכא במנחות פריך מהבזיכון או לחם שנסדר באחד בשבת כיון דבשעת קדושה לא קדשו קדושה גמורה, א"כ תדחה מטעם דנתקדשה קדושה דחוי' והיכא דלא הוי בע"ת כו"ע מודי דנדחין, ולדברינו לא פריך כלל מלינה רק פריך הא נתקדש קדושה דחוי' ע"ז משני דימים מחוסר זמן ובמחוסר זמן אין כאן פסול דקדושה דחוי'.
לפי זה מיושבים דברי רש"י שפירש הא דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח לענין לפסל בלינה דכיון דגילתה התורה זבח ונסכים א"כ כל זמן שאין כאן זבח, הוו כשלא בזמנן דאין הנסכים מקודשים להקריב משו"ה אין נפסלים בלינה: אבל כיון שיש זבח הוי כהגיע זמנן ונתקדשו קדושה להקריב משו"ה נפסלין בלינה. אבל לא נקבעו כלל לאותו זבח ע"י השחיטה, ורק השחיטה הועיל שיהי' כהגיע זמנן. דזה גלי קרא דזמנן כשיהי הזבח וכן כתב הרמב"ם בפי"ב מהלכות פסולי המוקדשין הל' ו' וז"ל נסכים שקדשו בכלי ונפסל הזבח אם נפסל בשחיטה לא קדשו הנסכים לקרב.
ומה שהקשה שם בתוספ' מנחות דף ט"ו ד"ה אפשר דאיך אמר לרבנן אפשר לשנותן לזבח אחר. הא אמר רב חסדא שמן שהפרישו לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת, פשוט דפיגול אין עושה אלא אם הקרבן קובע, כמו בכבשים ולחם. או בתודה ולחמה אבל הכא אין השחיטה קובעתו ורק הוי כהגיע הזמן. ומה שאין רשאי בקרבן יחיד לשנות לקרבן אחר: הוא רק משום הנדר, משו"ה אם פיגל בזבח לא נתפגלו הנסכים אף בקרבן יחיד. ומשו"ה כתב הרמב"ם גבו קרבן צבור היכא דנפסל מקבלה ואילך דאם לא הי' זבח זבוח באותה שעה נעשה כמו שנפסל בלינה, שהרי עתה פסולו בגופו שהרי הוקדשו להקרבה ועתה אין קרבן אבל בקרבן יחיד, היכא שהי' זבח זבוח אף שאין לשנותו לזבח אח"כ, אעפי"כ כתב הרמב"ם מניחן עד שיפסלו בלינה אבל אין יכול לשורפן תיכף, משום דהא בגוף הנסכים אין פסול ורק משום נדרו אי אפשר להקריבן והוי כנפסלו מחמת דבר אחר דטעון עבור צורה.
ולפי דברינו דבאמת כלי שרת מקדשין שלא בזמנן ורק היכא דאין מצותן עתה להקריב לא חל עליהו קדושת הקרבה מטעם דאין מצותן להקריב היום אבל אם הי' מצותן להקריב היום מקודשין קדושה גמורה, א"כ לא קשה קושית התוספ' גבי חבית שמילאו בערב סוכות, שהיו ממלאים בחבית שאינה מקודשת שלא תפסל בלינה, והקשה בתוספ' הא כלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן. אכן לדברינו הא מקדש שלא בזמנן' ורק היכא דאין זמנה לקרב אינה מקודשת קדושה לקרב. וא"כ במים לשאיבה דכתבו התוספ' בתענית דף ב' דיכולין לנסך בלילה. א"כ הוי זמנן דבקדשים הלילה הולך אחר היום ואין מחוסר זמן לבו ביום כדאיתא בזבחים דף, וא"כ קדשו המים בחבית המוקדשת אף בערב סוכות קדושה גמורה לקרב' וא"כ אם ישהו אותם עד תמיד של שחר דאז הי' דרך לנסך דאין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר (אף דבדעיבד יכולין לנסך כל היום. ואף בלילה וכדאיתא שם בתוספ') יפסלו בלינה, וכן לא קשה קושית התוספ' במנחות דף נ"א ד"ה איפסלא לגבי חבית כה"ג דהתם הא מקריבין אותם בכל יום א"כ כל יומם זמנם וקדשו קדושה גמורה לקרב ונפסלות בלינה.
והנה כלי שרת מה דמקדשין הוא דוקא דבר שמצותו אבל דבר שאין מצותו אין מקדש, ולפי זה לא קשה קושית הלח"מ, כיון דס"ל להרמב"ם דעשרון נתקדש איך פסק הרמב"ם דשתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ אכן כל המנחות מצותן המנחה ומנחה נקראת אף אם היא סולת, וא"כ העשרון מקדש, ואף במנחת מאפה, וכן במנחה על מחבת המצוה מנחה על מחבת וא"כ מצותה תיכף משעת נתינת הקמח. אבל בשתי הלחם ובלחם הפנים עיקר מצותה לחם ולחם כ"ז שלא קרמו פניו לא מקרי לחם, ורק כשקרמו פני' אז מצותה. ואז נקראת מנחה חדשה, משו"ה עשרון לא מקדש ורק תנור מקדש כשקרמו פני', וכמפורש במס' מעילה קרמו פני' הוכשרו לפסול בטבול יום וכו' ומדויק מאד לישנא דגמ' דקאמר ודילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש, ולדברי הלח"מ דס"ל דמשני דעשרון לא נתקדש הו"ל למימר ודילמא עשרון לא נתקדש, אלא ע"כ דלמ"ד מדת יבש נתקדש אין חילוק בין תנור לעשרון. ורק דפריך ודילמא עשרון לא מקדש. פירוש כיון דמצותה לחם א"כ עשרון לא מקדש. אבל תנור מקדש דבתנור הוי לחם.
והנה לפי דברינו דכלי שרת שלא בזמנן מקדשין רק קדושה אבל לא להקרבה כיון דלאו זמנן הוא א"כ לא נפסל בלינה כיון דלא נתקדשה קדושת הקרבה, אלא כיון דתנור מקדש, א"כ דין הוא שמאז הוי מצותה וצריך לקדשה, וממילא ע"כ בעי שתהי' בפנים: דהרי כלי שרת אין מקדש אלא בפנים. משו"ה בעי דוקא שתהי בפנים. שהרי עתה נעשית שתי הלחם ונתקדש קדושת הלחם משו"ה בעי דוקא בפנים (ולדעתי מאי דפריך אפיתה בפנים אלמא תנור מקדש והקשה בתוספ' כיון דעדנה לא נפסלת ביוצא מאי בעי שתהי' בפנים ולדעתי זהו גופא דבעי בפנים כדי שתוקדש שהרי בחוץ אין מקדש) אבל אין דוחה שבת שהרי אף אם אפוה מאתמול לא נפסלת בלינה כיון דלא הוי זמנן, קדושתה להקרבה עדנה עד שיגיע זמנה וזמנה דוקא ביום. שבועות וכשישחטו הכבשים וא"כ פסק הרמב"ם פשוט ומבורר, אלא כל זה לדברי רבה, אבל רב חסדא בשבועות דפריך אלא מעתה תפסל בלינה ס"ל דאין לחלק דאם קדשה קדושת הגוף נפסלת בלינה וא"כ רב ששת דפריך ס"ל ג"כ כרב חסדא דאין לחלק דאם אפיתה בפנים הרי דתנור מקדש א"כ תפסל בלינה: וכן הוא סוגית הגמ' במנחות ק"ב דרבי ס"ל דתנור מקדש אף מאתמול ואי אפי מאתמול אפסל בלינה, ומאי דקאמר רבי' אין הלחם קדוש אלא בשחיטת כבשים הוא נענין קביעות. וע"ז קאמר רבא הקשה אדם קשה כברזל דהוא ס"ל דאין לחלק.
אבל הרמב"ם ס"ל כסברת רבה בעצמו בשבועות וכדמוכח מכל הני סוגיות. דרבה ס"ל דשלא בזמנן לא נתקדשו קדושת הקרבה ומאי דקאמר רבי' אין הכבשים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח הוא לענין הקדושה ולא לענין הקביעות וכדמוכח מסוגית הגמ' במנחות מ"ז דקדוש ואינו גמור. או קדוש ואינו ניתר א"כ שפיר פסק הרמב"ם דאפיתן בפנים ואין דוחין השבת דנתקדשו שלא בזמנן אבל לא קדושת הקרבה משו"ה לא נפסלו בלינה, כנלענ"ד. שוב מצאתי שרש"י במעילה על מתניתן דקרמו פני' בתנור כתב רש"י דגרסינן רק קרמו פני' הוכשרו לפסול בטבול יום ובמחוסר כיפורים. אבל. לא בלינה, הרי דרש"י ג"כ ס"נ דאף דקדוש לפסל בטבול יום לא נפסל בלינה והיא כדברינו ולדעתי אף להנך דגרסי בלינה נוכל לומר דהכונה דכשקרמו פני' הוכשרו שיפסלו בלינה, היינו כשישחטו הכבשים לאפוקי כל זמן שלא קרמו לא יפסלו בלינה אף אם ישחטו. משום דלא לחם הוא:
סוף הספר