לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ל · א
כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות קרבן פסח הלכה ו' ז"ל, הקטן אין מילת עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו מלהמנות על הפסח שנאמר וכל עבד איש להוציא את הקטן עכ"ל, והקשה עליו המשנה למלך, א"כ מה הקשו עבד איש ולא עבד אשה, הא אצטריך לי' עבד איש להוציא את הקטן. עוד הקשה הכ"מ ממכילתא דאיתא, וכל עבד איש, אשה וקטן מנין ת"ל מקנת כסף מכל מקום, וכתב ע"ז הכ"מ ז"ל ונראה שרבינו גריס וכל עבד איש ולא של אשה וקטן עכ"ל הכ"מ, והדברים תמוהים דא"כ הי' להרמב"ם להביא דאף אשה אין מילת העבד מעכבתה, ומדוע לא הביא זאת הרמב"ם ונקט רק קטן.
והנראה לי, דהנה לקמן בדף ע' איתא, אמר ר' אליעזר מנין לערל שאין אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו.
אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו, אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת אמר קרא ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת ואין מילת זכריו מעכבת מלאכול בתרומה, והקשה בתוס' ד"ה אי מה פסח ז"ל, תימה דהא הך סוגיא כר"א ור' אליעזר גופי' דריש במכילתא דמילת עבדיו אין מעכבות אדם מלאכול בפסח ודריש אז יאכל בו העבד עכ"ל התוס'.
והנראה לתרץ, דהנה הא דמחויבין למול ילוד בית הוא מדין מילה, שהרי הוא בשמיני ודוחה את השבת, וא"כ מה דמעכב את הרב מלאכול בפסח חיוב מצות המילה שעל האדון למול את עבדיו ומצות המילה מעכבו מלאכול בפסח, אבל מה שמחויב למול מקנת כסף אין הטעם משום מצות מילה דהרי איננו עוד חיוב במצות מילה, אלא דהחיוב להכניס את עבדיו בישראליות, והחיוב הוא אף באמהותיו שמחויב להטבילן, וגם טבילת אמהותיו מעכבתו מלאכול בפסח, וכן כתב הרמב"ם שם בהלכה ה' ז"ל, וכן טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו ודבר זה מפי קבלה שהטבילה לשפחות כמילה לעבדות עכ"ל הרמב"ם, היינו דהקבלה היתה דמה דנאמר ומקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל האדון, וקודם המילה אין להאדון לאכול בפסח, הטעם, שאמרה התורה מה שאין מכניס עבדיו בישראלוות זה מעכבו מלאכול בפסח, וא"כ גם טבילת אמהותיו מעכבתו מלאכול בפסח, שהרי כשם שהוא מחויב להכניס עבדו בחיוב מצות, כן הוא מחויב בטבילת אמהותיו כדי להכניסן בחיוב מצות, ועל דין זה שמעכב מילת מקנת כסף וטבילת אמהותיו שאין זה מטעם חיוב מילה, ע"ז פליג ר' אליעזר וס"ל כיון דאין עדנה החיוב מטעם מצות מילה אין מעכבו מלאכול בפסח, אבל מילת ילוד בית שהחיוב למולו מטעם מצות מילה, גם ר' אליעזר מודה שמעכב, שהוא בכלל המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, וילוד בית הוא בכלל המול לו כל זכר וכן כתב הרמב"ם שמילת עבדים בין גדולים בין קטנים מעכבת אותו מקרא דהמול לו כל זכר, וא"כ במילת ילוד בית גם ר' אליעזר מודה דמעכב מלאכול בפסח, אבל בתרומה אין מעכב את האדון מלאכול אפילו מילת ילוד בית.
אכן לכאורה קשה על דברינו, הפירוש בדברי הגמ' דקאמר ומלתה אותו אז יאכל בו, בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת מלאכול בתרומה, והא לר' אליעזר האי קרא דומלתה אותו לא קאי כלל על אכילת הרב בפסח, אלא על העבד גופו, שאם לא מלו אותו לא יאכל העבד בפסח, וא"כ איך ילפינן מזה לדין מילת עבדיו דאין מעכבין את הרב מלאכול בתרומה, כיון דקרא לא מיירי כלל בדין אכילת הרב בפסח, וקאי רק על דין העבד שאם לא נמול לא יאכל בפסח.
אכן קושי' זו אפשר להקשות גם על תירוץ התוס' דמתרצי על קושיתם ז"ל, ואמר רבינו יצחק דגמ' לפום רהיטא נקט כר' עקיבא דדריש אז יאכל בו האדון, ולר"א מזכריו פריך עכ"ל התוס', וזה הא קשה מאד, נהי דגמ' פריך לפום רהיטא, אבל איך יהי' מסקנת הגמ' דפריך לר"א מזכריו, אימא דמילת זכריו מעכב הרב מלאכול בתרומה, ומאי משני בו מילת זכריו מעכב ואין מילת זכריו מעכב את הרב מלאכול בתרומה, הא האי דומלתה אותו אז יאכל בו לא קאי כלל על עכוב הרב אלא על עכוב העבד מלאכול בפסח כל זמן שלא נימולו ואיך ילפינן מזה מיעוט לעכב הרב באכילת תרומה.
והנה בירושלמי בפרק הערל איתא, על דעתי' דר"ע לאיזה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה, כההיא דאמר ר' הילא בשם ר' יוסי הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן, ר' יסא בשם ר' יוחנן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן אפילו מלן לא יאכלו בתרומה. ועיין בקרבן עדה דמשבש וגריס ע"מ שלא למוהלן, ובאמת קשה מה דקאמר ע"מ למוהלן, אטו משום דקנן ע"מ למוהלן, איצטריך קרא, הא עכו"ם נינהו. משו"ה גריס הקרבן עדה ע"מ שלא למוהלן.
אכן נראה לי, דהנה בגמ' דילן שם פריך, ולר"ע תושב ושכיר מאי עביד לי' כו' לאתוי גר שמל ולא טבל, והקשה בתוס' בדף מ"ו ד"ה כי פליגי ז"ל, תימה דלקמן בריש הערל ממעט ר"ע גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר, והשתא כמאן סבר ר"ע, אי כר' יהושע למה לי קרא פשיטא דלא אכיל דעכו"ם גמור הוא כו' וכתב הרשב"א על זה ז"ל, וליתא, דשאני הכא דמילתו לשם ויהודית ואעפ"י שלא נגמר גיירותיו מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה עכ"ל הרשב"א, היינו דסובר הרשב"א דכבר יצא מכלל עכו"ם ויצא מן כלל כל הגוים ערלים כיון שמל לשם יהודית, ואף שלא נעשה ישראל אבל מכלל כל הגויים ערלים יצא וא"כ הוי אמינא שמותר לאכול בפסח, קמ"ל דאסור לאכול בפסח עד שיהי' ישראל גמור.
והנה לכאורה קשה לר"א דדריש ומלתה אותו אז יאכל בו העבד, למה לן קרא כיון דלא מל הא לא יאכל משום כל ערל לא יאכל בו, וצריך לומר דר"א סבירא לי' דכיון דהעבד הוא מקנת כסף ואין מחייב עדנה במצות, א"כ ערלותו הוי כערלה שלא בזמנה, וא"כ מה שנקרא ערל הוא רק מקרא דכל הגויים ערלים, וסובר ר' אליעזר, כמו עבד כהן שמועיל קנין הכהן להאכיל את העבד בתרומה אף דכל מצות הוא מחויב כאשה, והעבד הא הוא זר, ואשה זרה הא אסורה לאכול בתרומה, אעפי"כ מועיל קנין הכהן שנתקדש גופו ובשביל קנין הכהן בו עושהו שאיננו זר, וכמו אשה דקנין הכהן מאכילה דע"י הקנין יצאו מכלל זרות, הכא נמי קנין הישראל בהעבד שעי"ז חל על גופו הדין לעשות אותו לישראל, הקנין הזה מוציאו מידי כל הגוים ערלים, ואף שלא נמול ערלתו הוי כערלה שלא בזמנה, וא"כ מקרא דוכל ערל לא יאכל בו לא הוי ידענא שעבד שקנאו רבו ע"מ למוהלו שלא יאכל העבד בפסח, משו"ה אשמעינן קרא דומלתה אותו אז יאכל בו, דקנין שיש לישראל בו ואף שהוציאו מכלל כל הגויים ערלים, אעפי"כ אסור לאכול בפסח עד שימול.
והנה לקמן איתא אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשי' ומילת עבדיו בשעת אכילה, מנין ליתן של זה בשל זה ת"ל אז אז לגזרה שוה, ולפי זה יהי' הפירוש בגמ' כן, דהנה מילת זכריו היינו מילת הבנים ועבדים ילודי בית מעכב את הרב מעשות הפסח אף לר"א מקרא דהמול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, ומילת עבדים מעכבין את העבד מלאכול בפסח אף שיש עליו קנין הישראל שמוציאו מכלל כל הגוים ערלים, מעכבתו מלאכול בפסח מנין שמילת הזכרים מעכב את האדון מלאכול בפסח ומילת העבדים מעכב את העבד מעשות הפסח, היינו אם קנה ישראל העבד ועשה הפסח ואח"כ מל העבד, מנין שזה שלא הי' מהול העבד בשעת העשי' מעכב את העבד מן הפסח משום שלא הי' מהול בשעת העשי' אף שהוא מהול בעת האכילה, ת"ל אז אז לגזרה שוה, ולפי זה יהי' הפירוש בגמ', בו, היינו בפסח זה הדין דמילת הזכרים מעכב את האדון מאכילת ועשית הפסח כדילפינן מגז"ש דאז אז, ומילת העבדים מעכב את העבדים מאכילת ועשית הפסח. אבל בתרומה אין מילת הזכרים מעכב את האדון ולא מילת העבדים מקנת כספו מעכב את העבדים מלאכול בתרומה, דכיון דלר' אליעזר ע"כ דעבד מקנת כסף קנין הישראל שבו מוציאו מכלל כל הגוים ערלים אם קנהו ע"מ למוהלו, וערלתו הוי שלא בזמנה, מותר עבד מקנת כסף לאכול בתרומה, מטעם וכהן כי יקנה נפש קנין כספו.
ולפי זה קאמר הירושלמי דתושב ושכיר שנאמר בתרומה אליבא דר"ע הוא לאשמיענו דלא כר"א, אלא אף שיש קנין של ישראל בהעבד ע"מ למוהלו אעפי"כ אסור להעבד לאכול בתרומה עד שימולו ובא ר' יסא בשם ר' יוחנן ללמוד עוד חידוש דאף אם מהלו ויצא מכלל עכו"ם אין מותר לאכול בתרומה עד שימול ויטבול, דר"ע לית לי' כלל דע"י קנין הישראל יצא מכלל כל הגוים ערלים, וא"כ כי איצטריך קרא, היכא דמל, שאז יצא מכלל כל הגוים, אעפ"כ כיון שלא נעשה ישראל גמור אסור לאכול בתרומה.
ואפשר דבזה פליגי בבלי והירושלמי, דלגמ' דילן משמע דלר"ע אייתר תושב ושכיר בפסח, וא"כ בתרומה היכא דקנה הכהן עבד ומל ולא טבל מותר לאכול בתרומה, ולהירושלמי תושב ושכיר דתרומה אייתר ואף בתרומה אסור לאכול.