לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן כח · ג
והנה שמואל אמר דגיורת ומשוחררת אין צריכה להמתין, בזנות צריכה להמתין, ודוקא קטנה אינה צריכה להמתין, וקאמר בגמ' הוא דאמר כר' יוסי, ופרש"י, דשמואל גזר זנות אטו נשואין. והנה לקמן בגמ' אמר רבה מ"ט דר' יוסי קעבר אשה מזנה משמשת במוך שלא תתעבר, א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתה לאגיורי מנטרה נפשה כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה שבוי', ושפחה, דשמעה ממרהו ומשמרי נפשיהו, אלא יוצאת בשן ועין היכי משכחת לה, וכי תימא כל ממילא מודה ר' יוסי והתנן אנוסה ומפותה צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה, ר' יוסי מתיר לארס ולנשא מיד, אלא אמר אביי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר, ואידך חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה.
הרי שיש שני טעמים בדין דאשה משמרת בזנות שלא תתעבר והנה מדקאמר ואידך שמא לא נתהפכה יפה, הרי דגם ר' יהודה הי' סובר דאשה מזנה רוצה שלא תתעבר, אלא דאין מועיל מה שנתהפכה, ואם נימא דגזר ר' יהודה זנות אטו נשואין, למה לומר לאביי ואידך חיישינן שמא לא נתהפכה יפה, ע"כ דסבר אביי דזנות אטו נשואין לא גזרינן, דזנות בישראל לא שכיחא, ותקנת רבנן היתה בנשואין, וא"כ בזנות היכא דלא שכיח ואין חששא לא גזרינן, ורק טעמא דר' יהודה דשמא לא נתהפכה יפה, אכן על הא דמשמשת במוך אי אפשר לומר דשמא אין מועיל, דהרי ג' נשים משמשות במוך, הרי דעל תקנת שישמש במוך אין לחשוש, והנה כיון דגיורת ושפחה כיון דדעתם לאגיורי הא אפשר להו לשמש במוך, ורק בזנות הא אי אפשר לשמש במוך, וע"כ סובר הרמב"ם דטעמא דשמואל דאמר דגם בזנות צריכה להמתין, דבזה ס"ל לשמואל דבזנות בגדולה חיישינן שמא לא נתהפכה יפה כר' יהודה, ולא מטעם דגזר זנות אטו נשואין, ופריך גיורת ומשוחררת דשכיחא בהו זנות אף דיש סברא דמינטרא נפשיהו ולא מזנות, אבל כיון דהם מאלה דשכיח בהו, לגזור אטו נשואי בת ישראל, ומשני הוא דאמר כר' יוסי דלא גזר, דהרי ר' יוסי מתיר לארס ולנשא בגיורת, ומשמע דאף בנשואה מתיר, ואף דשמואל הא סבר הלכה כר"מ בגזרותיו, ע"כ דבזה לגזור כותית אטו בת ישראל לא גזר אבל זנות אטו נשואין גזר, והנה גיורת ומשוחררת אף בנשואה כיון דדעתה לאגיורי מנטרה נפשה ומשמשת במוך כמו שפירש"י בד"ה הוא דאמר כר' יוסי, וא"כ אם נסבור כר' יוסי וכפי שאמר שמואל דלא גזרינן כותית אטו בת ישראל, א"כ אף בנשואה אליבא דר' יוסי לא גזרינן.
וא"כ הרי הב"י מדייק מברייתא דסתמא כר' יהודה היינו ברייתא דגר וגיורת שנתגיירו צריכות להמתין שלשה חדשים, אף דמיירי בנשואה, אכן הא אף בנשואה ג"כ כיון דדעתה לאגיורא הא מנטר נפשה כדי להבחין ובודאי משמשת במוך, ע"כ דהך ברייתא אתיא כר' יהודה דגזר גם הביאה שהיתה בעודה כותית גזרינן אטו בת ישראל, וכיון דגזר א"כ אף בנתגיירה ולא היתה נשואה ג"כ גזר, שהרי דוקא בישראל לא שכיחא זנות, והרמב"ם מפרש הא דאמר בגמ' גיורת ומשוחררת לגזור, הכונה לגזור אטו בת ישראל, היינו אף דאמרינן דמסתמא מנטרה נפשה, אבל כיון שהיא כותית או שפחה דשכיח בהו זנות, א"כ לגזור, ומשני הוא דאמר כר' יוסי דלא גזר, אבל הרמב"ם פסק כברייתא דגר וגיורת צריכות להמתין הרי דגזר אף בכותית, והא דפסק דבזנות לא גזר בישראל, דלא כשמואל, דזה מוכח מדאמר אביי דטעמא דר' יהודה באנוסה משום דלא נתהפכה יפה, ולא קאמר משום דגזרינן, ע"כ דזנות אטו נשואין לא גזרינן בישראל, משום דזנות בישראל לא שכיחא.