לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן כז · ב
לפי זה פשוטים דברי הראב"ד דאף אם נתנבלה ביום הכפורים לא חל עליו איסור יום הכפורים שהרי בשעה שהביא שתי שערות חל עליו איסור גברא שלא יאכל נבלות, ואף דבהמה זו לא נתנבלה עדנה, אבל הא יש נבלות בעולם, א"כ עליו איסור גברא שלא יאכל נבלות, ואיסור יום הכפורים קודם שהגיע יום הכפורים לא חל עליו, א"כ בשעה שחל יום הכפורים לא חל עליו איסור גברא שלא יאכל נבלות ביום הכפורים, משום שאם יאכל יסור מן העינוי שהרי האיסור גברא שלא יאכל נבלות כבר חל עליו, ואיסור חפצא אין על החתיכה, שהרי יום הכיפורים הוא רק איסור גברא ולא דמי כלל לחמותו ונעשית אשת איש, וגיד ומוקדשין, דהתם הא הוא איסור חפצא, וא"כ צריך שתהי' האשה הזאת איסור חפצא שיחול עליו איסור אשת איש, וכיון שחל עליו איסור חפצא משום חמותו בלא איסור מוסיף לא הי' אפשר שתחול עליו איסור חפצא של אשת איש, כיון שחל עליו כבר איסור חפצא של איסור חמותו, משום הכי בעי דוקא טעמא דר' יוסי סבירא לי' איסור מוסיף, משו"ה אפשר לאיסור אשת איש לחול על איסור חמותו וכן בגיד ומוקדשין אם איסור גיד קדים ונעשה הדבר איסור חפצא, וגיד אי אפשר לחול עליו איסור מוקדשין אף דגברא יש עליו איסור אשת איש ואיסור מוקדשין, אבל הא בעי שזאת האשה יחול עלי' איסור אשת איש, וחתיכת גיד יחול עליו איסור מוקדשין, וכיון שכבר קדמו עליהם איסורים לא חל, אבל יום הכפורים דלא הוי איסור חפצא רק איסור גברא, אמרינן שאיסור גברא שלא יאכל נבלות ביום הכפורים או אפשר לחול מפני שכבר חל איסור גברא שלא יאכל נבלות, ולא אתי איסור יום הכפורים וחייל.
וכן מה שאמר הראב"ד על זר שאכל מליקה, דמשו"ה חייל תרויהו בהדדי משום דכשהביא שתי שערות היו מוקדשין ונבלות בעולם, אין כונתו לתרץ על איסור החפצא של מליקה, דזה הוי איסור בבת אחת בודאי, במו שכתבו התוס', רק כונת הראב"ד לתרץ אמאי בזר ששימש בשבת וכן בבעל מום ששימש בטומאה לא אמרינן עתה בעת שבא להקריב הקרבן יש כאן שני האיסורים ביחד, כמו במליקה דאמרינן ב' האיסורים ביחד, על זה אמר הראב"ד דהאיסור גברא שלא יעבוד בזרות חל מקודם, ואיסור לעשות מלאכה בשבת קודם שבת אין עליו, כמסקנת הגמ' בחולין, וכן בע"מ קודם שנטמא אין שייך לומר שיש עליו איסור שלא יעבוד בטומאה, כיון שמחוסר מעשה שיהי' טמא, א"כ האיסור גברא של זרות הוא קודם לשבת, ושבת אחרון, ואיסור גברא של בע"מ קדים לטומאה, שמחוסר מעשה הטומאה, אבל במליקה האיסור גברא שלא יאכל נבלה ושלא יאכל מוקדשין תרויהו חלו עליו משהביא שתי שערות, ואיסור החפצא זה פשיטא להראב"ד דהוי תרויהו בהדדי, כמו שפירשו בתוס', שהרי הראב"ד הזכיר בחילוקו רק הא דבע"מ שנטמא וא"כ קאי רק על איסור גברא.