לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן כו · א
והנה מהא שהקשה הראב"ד ממאי דאמרינן פיתוי קטנה אונס הוא, אפשר לתרץ ולומר דאדרבה מזה מוכיח הרמב"ם דינו, דכמו דמצינו בשור שאם נגח אדם פסול לקרבן, ואם יש עדים דנין אותו בסקילה, אכן שור האיצטדין פטור ממיתה וכשר לגבי מזבח מפני שהוא כמעושה, חזינן דאף בזה שאינו בר דעת אעפי"כ יש רצון, והשור שברצונו נגח נפסל לקרבן, אבל אם למדוהו לזה, אז הוא כמעושה, ששור אין לו דעת לעמוד בפניו מה שהרגילוהו לזה, והנה הסתה בודאי דמועיל אף על גדול, שמפני זה אמרינן גדול כחו של מדיח יותר מן הנידח וכדאיתא בסנהדרין דף נ"ו, ואעפי"כ גם הנידח נידון מפני שאדם בן דעת לא הי' לשמוע, אבל בשור אין שייך זה, א"כ גם בקטן ג"כ הכי אף דפיתוי מועיל אף על גדול, אעפי"כ לא נחשב פיתוי בגדול לאונס, דכיון דבן דעת הוא עליו לעמוד נגד פיתוי, אבל בקטן דאין לו דעת חזק, אותו אם מפתים או מסיתים נחשב אצלו לאונס, דאין לו כח לעמוד עצמו נגד פיתוי והסתה, משו"ה קאמר פיתוי קטנה אונס.
וא"כ לא קשיא, דמתניתין איירי במזידין אעפי"כ אם היו קטנות מחזירין אותן, דמיירי שפתו אותם ואצלם הוא אונס הפיתוי, וכן הא דאיתא לקמן דף ס"א, א"ה ישראל נמי ומשני פתוי קטנה אונס הוא, היינו דלא חיישינן סתם שקטנה תחפוץ לזנות ורק חיישינן שמא תתפתה ופיתוי בקטנה הוי אונס, אבל אם זינתה ברצון בלא פיתוי כגון שתבעתו היא וכדומה, יש לה רצון להאסר על בעלה אדרבה מדקאמר פיתוי קטנה אונס הוא, ולא אמר קטנה ברצון ג"כ הוי אונס, מוכח שאם זינתה ברצון נאסרה.
אכן הירושלמי דאמר קטנה אין לה רצון לאסר על בעלה לכאורה זה קשה על הרמב"ם.
והנראה לי, דהנה בע"ז דף נ"ד איתא, איזהו נעבד כל שעובדים אותו בין באונס בין ברצון, היכי דמי לאו כגון שאנס בהמת חברו והשתחוה לה, אמר רמי בר חמא לא כגון שאנסוהו עכו"ם והשתחוה לבהמתו דידי'. מתקיף לה ר' זירא אונס רחמנא פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר אלא אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם, כשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס, והדר כתיב ולא תחללו את שם קדשי דאפילו באונס, הא כיצד, הא בצנעה הא בפרהסיא, והקשה בתוס' ד"ה מתקיף ז"ל. תימה מאי קפריך, נהי דפטור ממיתה בדיעבד, מכל מקום לכתחילה הוא חיוב למסור עצמו למיתה, וא"כ למה לא יאסר מטעם נעבד, דהא פרהסיא דבסמוך לרבא קרי לה נעבד מטעם שמחוייב למסור עצמו, ואע"ג דבדיעבד פטור דכל אונס פטור, עוד הקשה בתוס' ד"ה הא בצנעה, ז"ל, לכאורה משמע דרבא ס"ל דאונס דצינעה אין לו למסור עצמו, ומתוך זה הי' נראה לפסוק כר' ישמעאל דשרי עכו"ם בצינעה, וקשיא דחס ושלום שנפסוק עכו"ם יעבור ואל יהרג כו', וכן משמע נמי בפ"ב דכתובות דרבא אית לי' דר' יוחנן דא"ל רבא אילו אתי לקמן לאמלוכי אמרינן להו זילו חתומו כו' דאמר מר אין לך שעומד בפני פיקוח נפש אלא עכו"ם וגילוי עריות ושפיכת דמים כו'.