אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן כג · א

סימן כג

ונראה לי לבאר טעמא דהרמב"ם, דהנה לעיל בדף כ"ט איתא, רב אשי מתני הכי, אמר ר"א לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחי' גמורה וצרתה חליצה נמי לא בעי, אלא דוחה ומשייר הוא. א"ר אבין אף אנן נמי תנינא, ב"ש אומרים יקיימו יקיימו אין, לכתחילה לא, ואי ס"ד מאמר לבית שמאי דוחה דחי' גמורה, זה יעשה מאמר וידחה וזה יעשה מאמר וידחה, ואלא הא קתני בש"א אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה, אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתה, דלא חזיא לכולהו לא חזיא למקצתה, ופירש בתוס' ד"ה אלא לדחות בצרה, ז"ל, פירש בקונטרס בכולה שמעתה אחותה שנופלת עמה כו', וא"ת היכי מייתי סייעתא ממתניתין יקיימו אין לכתחילה לא, הא מהני מאמר לכל הפחות דדחי לצרה ושריא בעלת מאמר אף לכתחילה, עוד הקשה בתוס' שם בד"ה לא תימא, ז"ל, תימא מאי קאמר ר"ש לעיל בפ"ב דף י"ט אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל, כי הוי נמי מאמר אשת שניהם הוא בועל, דהא אפילו לב"ש דמאמר קונה אינו קונה לגמרי אלא קונה ומשייר עכ"ד התוס'.

והנראה לי לבאר דברי הגמ', דהנה לכאורה הא דס"ל לב"ש מאמר קונה הוא מדין קדושין, דאין קדושין תופסין ביבמה לעלמא שאסורה להם. אבל ליבם שאינה אסורה לו תפסי קדושין לבית שמאי, ואף דמוכח שע"י הקדושין מקיים ג"כ מצות יבמין, דאם נימא דע"י הקדושין אין מקיים מצות יבום כלל, איך אמר זה יעשה מאמר, הא מבטל מצות יבמין, ועכצ"ל דמקיים מצות יבמין במקצת מה שקונה אותה, וכיון שכבר יש לו קנין לא חיישינן משום בטול מצות יבמין משני' דהרי גם חליצה איננה המצוה כתקנה, דהרי עוקר המצוה הא הוא יבום, וכדאמרינן, חליצה במקום יבום לאו כלום הוא, וא"כ לגבי חליצה מועיל גם קנין שקונה, שמקיים ולקחה.

אבל עכ"פ לכאורה מה דמועיל מאמר לבית שמאי לכאורה הוא מדין קדושין.

אבל אי אפשר לומר כן, דהא בנדרים ע"ה איתא דאף לבית שמאי אין חייבים עלי' סקילה כנערה המאורסה ואם נימא דמאמר מועיל לבית שמאי דס"ל דתפסו קדושין ליבם ביבמתו, א"כ אמאי אין חייבין עלי' סקילה, וע"כ דגם בית שמאי מודו דאין קדושין ביבמה, לא ליבם, כמו שאין קדושין לעלמא, אלא דבית שמאי דרשי ולקחה זה המאמר, שאמרה התורה שע"י מאמר הוא קונה קנין היבמות, והוי התחלת קנין אישות ולא נגמר עדנה קנין האישות עד שייבם אותה, דעל זה נאמר ויבמה זה היבום, ודוקא יבום גומר, ומשו"ה קאמר בנדרים, אין היבמה גמורה כמו שהאשה גמורה, דמאמר קונה רק קנין היבמות, וזה הוי התחלת האישות.

לפי זה ע"י מאמר התחיל הקנין ולא גמר, והנה מצינו בתורה דין אם אשה מקודשת רק חצי ואמרה התורה דאיננה בכרת אעפי"כ האיסור חמור מלאו, שהרי חצי שפחה וחצי' בת חורין שנתקדשה הבא עלי' באשם קאי, משום דהוי חצי מאיסור כרת, וחצי מאיסור כרת חמור מלאו, והנה אילו הי' באפשרות שיהי' לחצי אשה אחות הי' ג"כ על האחות איסור, דכיון דחזינן דאמרה התורה דחצי מקודשת יש עלי' איסור, והאיסור חמור מלאו, א"כ גם האחות ג"כ יש עלי' חצי איסור, אלא דשפחה חרופה אי אפשר שתהי' לה אחות, אכן אפשר הדבר במקדש מעכשיו ולאחר שלשים דאית לי' לר' יוחנן קדושי כולן תופסין, דסבירא לי' דקדושין מתחילין ונגמרין לאחר שלשים, אם תהי' לזו האשה אחות, תהי' האחות אסורה לזה שיש לו בה הקידושין שהתחילו ולא נגמרו איסור של חצי ערוה.

מעתה לבית שמאי אם עשה מאמר, האחות של בעלת המאמר אסורה עליו איסור חצי ערוה, שהרי יש לו ביבמתו שעשה בה מאמר, קדושין. היינו קנין יבמות ולא נגמרה, וא"כ לא נפטרה האחות לגמרי, שהרי דוחה מיבום דוקא ערוה שיש בה כרת, אבל לומר שעשה דיבום ידחה איסורה, כיון דאיסורא מטעם חצי כרת, והתורה חייבה אשם על איסור, זה אין עשה דוחה איסור שהחמירה תורה וחייבה אשם, וא"כ הוי האחות כמו אלמנה לכהן גדול דלחליצה רמיא ליבום לא רמיא, ואין אוסרת משום זיקה, ומשו"ה מותרת לו ליבם בעלת המאמר, וע"י היבום נעשית אשתו גמורה, ואז דחי אחותה דחי' גמורה, שאז אחותה בכרת, וכיון דמאמר אינו קונה אלא מדין יבמות, שהרי דוחה ומשייר, ומשו"ה אם היא יבמה כזו שאסורה ליבם ולא חזיא לכולה דינים דיבום, אז אין המאמר מועיל, דאימתי מועיל מאמר מדין ולקחה דוקא אם חזיא לדין דיבמה יבא עלי', אבל אם אסורה ליבמה, אז אין מועיל בה מאמר, אבל אם נימא שהמאמר לב"ש שקונה הוא מדין קדושין ודוחה דחי' גמורה, א"כ אף שאסור ליבם, אבל כיון דאיננה ערוה שהרי מותר לקיים, א"כ גם מאמר הי' מועיל אף היכא שיש איסור ליבם.

מעתה זהו דקאמר בגמ', מאמר לב"ש לא תימא דוחה דחי' גמורה, פירוש דמאמר מדין קדושין, ונעשית ע"י המאמר אשה גמורה, והאחות שלה ערוה גמורה, אלא מאמר לבית שמאי הוא רק קנין יבמות, אבל לא מדין קדושין, וא"כ הוי רק התחלת קנין אישות, וא"כ דוחה ומשייר, ומביא ר' אבין ראי' ברורה לזה, מהא דבית שמאי אמרו יקיים בדיעבד לכתחילה לא, ואי ס"ד מאמר קונה קנין גמור דהוי קדושין, א"כ זה יעשה מאמר וידחה, וזה יעשה מאמר וידחה, ע"כ דמאמר אין דוחה, ואלא הא קתני אשתו עמו הרי דדוחה ומתיר, אלא (כל זה מראית ר' אבין) עכצ"ל דהיכא דיש איסור ליבם ולא הוי יבמה דחזיא לכולהו לא חזיא למקצתה, ואין בה דין דולקחה, א"כ ע"כ מוכח דמאמר הוא מדין יבמות, וא"כ שפיר יש לחלק בין היכא דחזיא לכולהו יש בה דין דולקחה, בין היכא דלא חזיא לכולהו אין בה דין דולקחה, אבל אם נימא דמאמר לבית שמאי מדין קידושין, א"כ לא הי' אפשר לחלק לומר דיבמה דלא חזיא לכולהו לא חזיא מקצתה, דכיון דמדין קידושין הוא, א"כ כל זמן שאיננה ערוה מועיל קידושין, וא"כ אף יבמה דלא חזיא לכולהו חזיא לקדושין, ע"כ דמאמר לב"ש מדין יבמות, וכיון דמדין יבמות היא, אמרינן יבמה דלא חזיא לכולהו לא חזיא למקצתה.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה