אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן יח · ד

ג

ולפי זה אפשר לישב קושיתנו שהקשינו על דברי רבא שרצה לומר דאלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת היא, אבל חייבי לאווין גרידא מתיבמין נמי, ולא הי' סבר גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני', דא"כ תקשה ברייתא דפצוע דכא דאיתא דאם בעלו קנו, דממ"נ אם הוא נמי חייבי לאוין ועשה אמאי אם בעלו קנו ואם חיובי לאוין גרידא אמאי לא מיבם לכתחילה, אכן לדברינו ניחא. דהנה סברת רבא בדינא דמצוה הבאה בעבירה אם הוי דאורייתא, דהרי בב"ק ס"ז אמר, דרבא אמר דגזל קרבן חברי', וא"כ מוכח דס"ל מצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא, משו"ה איצטריך ברייתא לפסול גזול מקרא דקרבנו, אכן קאמר שם, חד מיניהו רב פפא אמר, וכן בסוכה בפרק לולב הגזול דמשני מעיקרא דביו"ט שני ג"כ פסול גזול משום מצוה הבאה בעבירה, אכן רבא משני (וברא"ש הגירסא רב אשי) דמיירי דוקא ביו"ט ראשון, ופסול משום שאינו שלכם, אבל ביו"ט שני כשר, משמע דס"ל דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא, דאם הוי מדאורייתא הי' לפסול גם ביו"ט שני, דתיקון דרבנן כעין דאורייתא בכה"ג.

לפי זה אפשר לומר דהאי סוגיא סברה אליבא דרבא מצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא, א"כ רבא הקשה רק אם נימא דחייבי לאווין אין מתייבמין מקרא דיבמתו, ומדאורייתא אין עולין לחליצה, שפיר פריך אם בעלו אמאי קנו, אבל לסברתו דהוי רק מטעם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, לדידי' אם בעלו קנו אף חייבי לאוין ועשה, שהרי אף שעבר אעפי"כ הא קיים העשה, כדברי הריב"א, משו"ה אם בעלו קנו, ויסבור דגם פצוע דכא הוא חייבי לאווין ועשה, דגם בפצוע דכא שייך והתקדשתם שלא יעבור על איסור ביאה, משו"ה לכתחילה אסור ליבם, ובדיעבד אם בעלו קנו, שהרי אף שעבר קים העשה, דמצוה הבאה בעבירה הוי רק מדרבנן, והא דלדידן ביאת כה"ג באלמנה לא פטרה, או מטעם דס"ל דע"ז קאי קרא דיבמתו דלחליצה רמיא וליבום לא רמיא, או משום דהא ס"ל מצוה הבאה בעבירה דאורייתא ולא קיים כלל העשה.

ולפי זה לא קשה קושית התוס' הא רבא בעצמו פריך מברייתא והיך איתותב רבא מינה, אכן לדברינו לא קשה, דרבא (ולפי גרסת הרא"ש בסוכה רב אשי) לטעמי' דס"ל מצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא, א"כ אף שמן התורה היכא שיכול לקיום שניהם אין עשה דוחה ל"ת ואסור ליבם, בדיעבד אם בעלו קנו שהרי קיים מצות יבמה יבא עלי', אכן סתמא דגמ' סברה דמצוה הבאה בעבירה דאורייתא, וא"כ אם מדאורייתא כיון דאפשר לקיים בחליצה אין דוחה ל"ת, אם בעלו לא קנו, משו"ה פריך תיובתא דרבא ואי תימא רב אשי, אבל רבא (או לאי תימא רב אשי, לפי גרסת הרא"ש בסוכה הוא רב אשי) לטעמי' דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא, לא קשה כלל, והא דמשמע בר"ה כ"ח דרבא ס"ל היכא שיש איסור לא קיים המצוה, הוא ללישנא דחדא מיניהו רב פפא אמרה, ובסוכה הגירסא רב אשי, או דס"ל דמדרבנן היכא שיש איסור לא קיים מצוה ומדרבנן צריך לחזור ולתקוע, אבל ביבום כיון דמדאורייתא קנה לא גזרו שצריכה חליצה, דקנינים לא בטלו.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה