לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן יח · א
והנראה לתרץ בדרך החדוד, דהנה מעיקרא אמר רבא, אלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת היא כו' ממזרת ונתינה מאי איכא למימר כתיב והתקדשתם, ולכאורה קשה הא קושית רבא על הא דאמר רב יבמתו יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואין עולה ליבום דמשו"ה חייבי לאווין חולצין ולא מיבמין, ע"ז הקשה רבא מברייתא דפצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן (חולצין ולא מיבמין, כן גרסת הגר"א) כו' ואם בעלו קנו כו', והשתא מאי תירץ רבא אלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת ומשו"ה חולצין ולא מייבמין, אבל חייבי לאווין גרידא מייבמין נמי לכתחילה, והשתא פצוע דכא מאי נינהו אם הוא חייבי לאווין ועשה, דגבי פצוע דכא נמי שייך והתקדשתם, א"כ אמאי אם בעלו קנו, הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה, ואם פצוע דכא אינו בכלל והתקדשתם והוי חייבי לאוויין גרידא, א"כ אמאי דוקא אם בעלו קנו אבל לכתחילה לא, ולפי גירסת הגר"א לא מייבמין, אמאי יבא עשה וידחה ל"ת, דהא השתא לא סבר עדנה גזירה דביאה שני', ורבא פריך מברייתא ולא משני מידי.
אכן אפשר להקשות על הא דאמרינן דבאלמנה לכה"ג מן הנשואין כו"ע לא פליגי דלא פטרה צרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, לדברי הריב"א דסובר בפסחים מ"ז דאם עבר ועשה העשה נדחה הל"ת, הרי דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, בדיעבד אם עבר ועשה קיום את העשה, א"כ נהי שעשה איסור, אבל מצות יבמה יבא עלי' קוים גם באלמנה לכהן גדול, וא"כ אמאי לא תפטר צרה.
והנה על דברי הריב"א הקשו מאי פריך בגמ' ב"מ, למה לי קרא דאיש אמו ואביו תראו דאם אמר לו הטמא לא ישמע לו, הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה, וכן מאי דפריך בב"מ, למה לי קרא דוהתעלמת שאם הי' כהן והיא בבית הקברות דלא יחזור האבידה, פשיטא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומאי קושיא הא בלא קרא אילו הי' מחזיר האבידה לא הי' עובר את הלא תעשה, והשתא דכתיב קרא דלא יחזיר ולא ישמע אם עבר הא עובר בל"ת.
אכן אפשר להקשות על דברי הריב"א, איך סובר דאם עבר ועשה הל"ת נדחה, ע"כ דקיים העשה, כיון שעכ"פ עבר על העשה, הרי הוי מצות העשה שקיים מצוה הבאה בעבירה, ומצוה הבאה בעבירה הא לאו מצוה היא כלל, וא"כ הרי לא קיים כלל את העשה ואיך תידחה הל"ת.