לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן י · א
ונראה לי, דהנה לקמן בדף י"ג איתא, כיצד פוטרת צרותיהן אמר רב יהודה אמר קרא לצרור התורה ריבתה צרות הרבה, ורב אשי אמר סברא הוא, צרה מ"ט אסורה דבמקום ערוה קיימא, צרת ערוה נמי במקום ערוה קיימא, ופירש בתוס' בדף ב' ד"ה עד סוף העולם, דהא דאמר מנה"מ, לא אצרות צרותיהן קאמר, דבהדיא דריש להו בברייתא מלצרור, אלא על אפילו הן מאה דמתניתין קאי, דאמר רב יהודה דכולהו משתמעי מלצרור, ורב אשי אמר דמלצרור לא משמע אלא תרי, ואפילו הן מאה מסברא נפקי, דצרתה מ"ט אסורה כל כך שאוסרת צרתה, דבמקום ערוה קיימא. צרת צרתה נמי תאסר צרה אחרת דבמקום ערוה קיימי, ולכאורה קשה מאי טעמא דרב יהודה, הא בודאי הצרה נשארה ערוה דכיון דפטורה הרי היא אשת אח, וא"כ הרי היא ערוה, וזה ילפינן מקרא דלצרור דערוה פוטר צרה, א"כ הרי צרה שנפטרה היא ערוה וממילא פוטרת צרתה, ואף לרב אשי קשה דהא גם לדידי' צרת צרה דאסורה ילפינן מדכתיב לצרור ולא לצור, אבל אילו הי' כתיב בקרא לצור הוי ידעינן רק דצרת ערוה פטורה, אבל צרת צרה לא הוי ידעינן, ורק כיון דכתיב לצרור וידעינן צרת צרה, ממילא ילפינן לאסור עד סוף העולם, אבל בלא לימוד דלצרור ולא לצור, לא הוי ידעינן רק צרה ולא צרת צרה, ולכאורה קשה כיון דצרת ערוה ידעינן דאסורה דילפינן מקרא דערוה פוטר ואוסר צרה, א"כ עתה הצרה בעצמה היא ערוה.
ועכצ"ל דאשת אח לא ילפינן מקרא דלצרור לאסור צרות, דכיון דחזינן דאשת אח שריא להתיבם א"כ הוציא הכתוב אשת אח מכל העריות לגבי יבום, וא"כ אף אשת אח שנשארה באיסורה לא נוכל למילף מכל העריות לענין איסור צרות, כיון שהיא משונה מכל העריות, א"כ אילו הי' כתיב בקרא לצור ולא לצרור הוי ידעינן רק דכל העריות פוטרות צרות, אבל לא צרת הערוה, שעלי' יש רק איסור אשת אח שנפלה ליבום ונפטרה מטעם הערוה, אבל צרתה של הצרה מותרת להתיבם, וגלי קרא דגם צרת הצרה אסורה, דצרת הערוה ג"כ פוטר הצרה, וסבירא לי' לרב אשי דעכשיו דגלי קרא דלצרור דגם צרת צרה פטורה דצרת הערוה ג"כ פוטר צרתה, גלי קרא דאשת אח היכא שנפטרה מן היבום ומן החליצה היא ערוה לפטור צרה, ממילא ידעינן דעד סוף העולם, דהרי רבתה התורה אשת אח שנפטרה מן היבום והחליצה לאסור הצרות ככל העריות, אכן רב יהודה סבר דלא גלי קרא דאשת אח שנפטרה מן היבום והחליצה תאסור צרה, ורק לצרור משמע דהערוה פוטר צרה וצרתה עד סוף העולם.