אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן טז · ה

ד

הדרן לדברינו, שיש שני דינים, דין היחס אם נחשב כבנו, ודין מה נחשב הולד, והנה הא דילפינן מכי יסיר את בנך, דבנך הבא מן הנכרית אין קרוי בנך, יש בזה שני פרושים, רש"י פירש דהלימוד הוא מדכתיב כי יסיר ולא כתיב כי תסיר, ש"מ דקאי על את בתך לא תתן לבנו, אבל על בתו לא תקח לבנך לא קאי, דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים, לאו בנך הוא, אכן ר"ת פירש דהלימוד הוא מדכתיב כי יסיר את בנך מאחרי, היינו שהחיתון מסיר את הבן מאחרי ה', שאינו מתיחס הזרע אחר ה' אלא שעכו"ם הוא, וכן הרמב"ם כתב בפי"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה ז' ז"ל, עון זה אעפ"י שאין בו מיתת ב"ד אל יהי' קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו, שהבן הבא מהערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אעפ"י שהוא ממזר, והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי, מסיר אותו מלהיות אחרי ה' עכ"ל הרמב"ם, הרי שהרמב"ם מפרש כר"ת דהלימוד הוא מכי יסיר, היינו שזהו הסרה שאינו נחשב אחרי ה'.

אכן לכאורה קשה, דלפי זה מאי קאמר, אשכחן שבעה אומות. שאר עכו"ם מנא לן, כי יסיר לרבות כל המסירים, הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא, פירש דלר"ש דדריש טעמא דקרא בלא קרא היינו יודעים דבר זה, וכיון דלדברי הרמב"ם והר"ת אין כי יסיר טעם אלא ידיעה, שהודיעה לנו התורה שבן הבא מהכותית אינו נחשב אחרי ה', א"כ היכי היינו יודעים דבר זה מעצמינו, הלא זהו חידוש גדול שחידשה התורה ומאין היינו יודעים דבר זה מעצמינו, ועוד הרי אדרבה מוכח שאין הטעם שאיסור החיתון הוא בשביל זה, שהרי אף אם נותן בתו לבנו הרי שם הולד מתיחס אחרי ה' שנקרא בנך, ואעפי"כ אסור, ע"כ דלכולי עלמא, היינו אף להר"ת והרמב"ם, האי סוגיא סברא כפירוש רש"י, דהלימוד הוא מדכתיב יסיר, קאי על בתך לא תתן לבנו, משום שהבן של עכו"ם יסיר את בנך שלך שהוא בא מבתך מאחרי ה', שיעבוד עבודה זרה.

ולפי זה אפשר לומר דבזה פליגי שמואל ור' יוחנן, שמואל סבר דקרא דכי יסיר הוא לאשמעינן שבן הבא מכותית אינו מתיחס אחרי ה', שהוא עכו"ם, ולדידי' ישראל הבא על כותית אין הולד ממזר, שהרי עכו"ם הוא ובעכו"ם לא שייך ממזרות, אכן רב יהודה בשם רב אסי וכן ר' יוחנן, סברי דהלימוד הוא מדכתיב כי יסיר ולא כתיב כי תסיר, ש"מ דבנך הבא מן הכותית אין קרוי בנך, ואי אפשר לכתוב שהיא תסיר את בנך שהרי באופן שתקח בתו של עכו"ם לבנך, איננו בנך. א"כ לרב אסי ורב יוחנן ילפינן רק שאיננו בנו. היינו שאין נחשב בן של אבי הבן, ויחס אין לו, אבל הוא ישראל, ואדרבה מוכח שהוא ישראל שהרי האיסור שאסרה התורה הוא מפני שיעבוד ע"ז, א"כ גם האיסור של בתו לא תקח לבנך הוא ג"כ מפני איסור ע"ז, דאף שאיננו בנו, אבל ישראל הוי, והוא בכלל ועבדו אלהים אחרים, וילפינן רק מהאי קרא דיחס אין לו, אבל לא שהוא נחשב עכו"ם, (ואפשר דבדברי ר' יוחנן לא גרסינן תיבות אלא בנה ורק בדברי שמואל גרסינן זה), משו"ה לר' יוחנן ורב אסי ישראל הבא על הכותית הולד הוא ישראל והוי ממזר, משו"ה לקמן דקאי אליבא דר' יוחנן פריך דלמאן דס"ל דרשינן טעמא דקרא תקשה למה לן קרא דכי יסיר, דמעצמינו היינו יודעים שהטעם משום איסור ע"ז ואייתר כי יסיר לרבות כל המסירים, ולמאן דלא דריש טעמא דקרא אדרבה אשמעינן קרא דטעם מפני עבודה זרה, וא"כ האי קרא דוקא בשבעה אומות שהם עובדי עבודה זרה, א"כ בשארי אומות אפשר דאין זה הדין.

אכן הרמב"ם פסק כשמואל דס"ל כי יסיר הוא ידיעה, שאמרה התורה שאם תקח בת עכו"ם לבנך יסיר החיתון את הולד מאחר ה', א"כ הולד הוא עכו"ם, ואמרה התורה הטעם של איסור לקיחת הבת לא משום איסור עבודה זרה, אלא מפני שאז אין מתיחס אחר האב א"כ לא שייך כלל לחלק בין שבעה אומות לשארי אומות, אחרי שאין הטעם משום עבודה זרה, והרמב"ם שפסק דאין הולד ממזר, שהוא פסק כשמואל, לא שייך כלל לחלק בין שבעה אומות לשארי אומות.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה