לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן טו · ג
והא דאיתא בגמ' כריתות דף ו', הסך בשמן המשחה למלכים ולכהנים ר' מאיר מחייב, ור' יהודה פוטר כו', ואמר ר' יוסף במאי פליגי ר' מאיר ור' יהודה גבי מלכים וכהנים, ר' מאיר סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב, ומלך וכהן השתא זרים נינהו, ור' יהודה סבר בעינן עד דאיכא זר מתחילתו ועד סופו, ומלך וכהן לאו זרים נינהו, והרמב"ם פסק כר' יהודה, נראה לי דאדרבה משם ראי' דהאיסור עושהו לזר, דהנה הרמב"ם כתב ז"ל, הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו פטור שנאמר אשר יתן ממנו על זר ואין אלו זרים אצלו, אבל הסך ממנו אפילו למלך וכהן גדול חייב, שנאמר על בשר אדם לא ייסך כל אדם במשמע, וכהן גדול שנטל משמן המשחה מראשו וסך במעיו חייב כרת והוא שיסוך ממנו בכזית, והשיג הראב"ד ז"ל, א"א לא מחוור מתוך הגמ' דכריתות דבעינן לסיכה כזית, אלא לנתינה בלבד עכ"ל, וכתב הכ"מ דטעמו מדתניא התם כו' וכמה יסוך ויהא חייב ר' מאיר אומר כל שהוא, ר' יהודה אומר כזית כו', ר' מאיר ור' יהודה במאי פליגי, אמר רב יוסף בהא פליגי, ר' מאיר סבר על בשר אדם לא ייסך וכתיב ואשר יתן ממנו על זר, מה סיכה כל שהוא אף נתינה כל שהוא, ור' יהודה סבר ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא, מה נתינה דעלמא בכזית אף נתינה דעל זר כזית, אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים דברי הכל כל שהוא כו', ופשטא דהגמ' כהראב"ד דדוקא בנתינה הוא דאמר ר' יהודה כזית, משום דילפא מנתינה דעלמא, אבל סיכה דלא ילפא מנתינה הויא בכל שהוא עכ"ל הכ"מ, ונראה עוד להקשות על הרמב"ם, איך כתב הרמב"ם דאם סך כהן גדול חייב כרת, הא בכרת כתיב זר, והרי כה"ג לא זר הוא מעיקרא ונהי דכתיב על בשר אדם לא ייסך, ומזה ילפינן דאפילו בכה"ג עובר, אבל כרת מנא לן, הא כרת כתיב רק באם נתן על זר, שהרי כתיב, ואיש אשר יתן ממנו על זר.
אכן נראה לי, דהרמב"ם מפרש, דהא דאמרינן דאם לאו זר הוא מעיקרא אינו בכלל איש אשר יתן ממנו על זר, הוא כשלא נדע כלל אם אסור בדבר או לא, היינו דהרי עוד לא נדע אם אסור לתת על גופו או לאו, וכיון שלא נדע אם הוא אסור בדבר, בודאי דאמרינן דקרא קרי זר מי שהוא זר אצל שמן המשחה, ולא כה"ג ומלך שאינו זר, דאין לומר דכונת הכתוב זר מי שהוא אסור בנתינת שמן המשחה, דהרי עוד לא נדע אם אסור הוא, ומשו"ה אם נתן על גוף הכהן גדול והמלך, לא עברי כלל, דמפרשינן הפסוק זר שלא הי' אצל משיחה, אבל בסיכה הרי כתב קרא על בשר אדם לא ייסך, הרי דאסרה התורה סיכה על כל אדם, משו"ה אף כה"ג במשמע, אלא דסיכה אף אם נימא דמשהו במשמע, אבל הרי בסיכה לא כתיב כרת, וא"כ אם סך כהן גדול משהו לא יתחייב כרת, אכן אף דנתינה לא הוי סיכה, אבל סיכה הא הוי נתינה ג"כ, וא"כ אם סך כזית, הרי לסיכה כיון שגם כה"ג אסור בזה, שהרי זה ילפינן מקרא דבשר אדם לא ייסך, וכיון שהוא אסור הרי לסיכה הוא זר אף שאינו זר מעיקרא, נמצא דאם סך כזית הרי נתן על זר כזית, שהרי לסיכה הוא זר, משו"ה חיוב כרת, אבל אם לא סך כזית, נהי דאסור משום סיכה, אבל כרת אינו מחויב, ואם נתן ולא סך פטור לגמרי, דנתינה לא אסרה תורה אצלו, והא דבת כהן שנפסלה ואכלה תרומה אינה משלמת החומש, התם משום דמפרשינן קרא דזר לא קאי לענין איסורים אלא בגוף מי שהוא זר שאיננו כהן, אבל היכא דפירוש הקרא לענין איסורים, אף מי שאין זר מעיקרא הוא זר, משו"ה בקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר, הפירוש למי שאסורה לו אף אם אינו זר מעיקרא, אם הוא אסור זר מקרי.
משו"ה פסק הרמב"ם דאם נבעלה יבמה לשוק או מחזיר גרושתו נפסלה, כדמסיק ר' יהושע דהיא תועבה ואין בני' תועבין, ומזה מוכח דהיא בעצמה נתחללה כנ"ל.